מילון הראי"ה:דמיון

פועל שכלי שלא עלה למעלתו וזיקוקו [פנ' קלב].

הדמיון

(כח המצייר) את ציורינו הפנימי, בו נחיה ונחוש, שבו מצוירת המציאות [עפ"י קבצ' א לו (פנק' א תקנה)]. ארחות החיים וציור הרגשות [א"ק א רלד]. ◊ הדמיון מביא את ההרגשות לעומק הנפש וממלא את כל הריקנות שבחיי הרגש, במלאותו המון הרגשות בתוך עמקי חדרי הנפש הדקים, כדרך שהלב מכניס בכחו, בצירוף הריאה, את הדם לכל עורקי הגוף והגידים הדקים [ע"א ב 297]. ◊ העקב הרוחני, המרשים את הציורים בחיצוניותם, הצריך להיות עומד בתכונתו להגן על הצד השפל בציורים, שלא יהיו מטושטשים. אמנם פועל הוא הרבה לעור עיניים מהסתכלות הרוחנית הבהירה, אבל א"א לאור השכל להציג כף רגלו על הארץ, אם לא ישים עליו את נעלי הדמיון. <בהתקדשות גדולה צריכים המנעלים להיות ניתרים, "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא"> [ע"א ד ו ז]. ע' במדור זה, מדמה. ושם, רגש. ע' במדור מלאכים ושדים, דּוּמָה. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, סנדל. ושם, סנדל המסומר. ע' במדור גוף האדם אבריו ותנועותיו, עקב הרוחני.