מילון הראי"ה:דעת אלהים בארץ

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־14:41, 27 באוגוסט 2012 מאת Yeshivaorgil bot (שיחה | תרומות) (Automatic page editing)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ההשפעה המוסרית שהלמודים האלהיים משפיעים [א"י לז]. האמת המוסרית המוחלטת [א"ב 68 (א"ה 745 (מהדורת תשס"ב ב 91), ל"ה פרק י)].

דעת ויראת אלהים

[1]- המוסריות הטהורה [ע"א ב ט ק].

דעת אלהים הטהורה

יסוד המוסר והצדק האנושי [פ"א ח].

דעת ד'

המוסר הטבעי ברוחב מובנו [ל"ה פרק י].

דעת אלקים המעשית

[2]- עשות חסד משפט וצדקה בארץ, במובן היותר רחב, שהוא ללמוד על מנת לעשות, איך שתהיה הצדקה עשויה באופן מתמיד, פורח, מתקיים ומתעלה, שזוהי כל התורה כולה, עם כל הידיעות הדרושות לאדם וכל מכשירי החיים הנלוים להם [עפ"י פנ' עד].

דעת ד'

- המעולה שבתענוגים, עשית "חסד משפט וצדקה בארץ" [ע"א ב פאה ו].

עיקר דעת ד'

עשות חסד משפט וצדקה [פנ' סג].

דעת אלהים האמיתית

עשות טוב וחסד [א"ב 67 (א"ה 744)].

דעת אלהים

- נזר החיים, החכמה והצדק [ע"א ב ז מא].

דעת ד' בעולם

צדק ויושר [אג' א שסט־ע]. אהבת חסד וצדקה [פנק' א ס].

דעת ד' האמיתית

- ההליכה בפועל בדרכי ד' [ע"א ב ט רעא].

דעת ד' ודרכיו בארץ

מוסר אלהי שיוכל למלא אומה שלמה, למען יהיו דרכיה לקו לא רק בהליכות החיים הפרטיים של איש פרטי, כ"א גם בהליכות עמים וממלכות ויחוסם זה לזה, ע"פ עומק דרכי ד' המלאים חסד משפט וצדקה [עפ"י ע"א ד ג ב (א"ה ד 69)]. ◊ מתוך ההצטירות האצילית המופשטה, המצינת את הארוסין בנקיונם העליון; מתוך הארת ההופעה הבלתי גבולית, העומדת למעלה מכל הגבלה של כל כח מקבל, בשני הערכים של הצדק ושל החסד; מתוך ההמשכה אל כל הצדדים כולם, במשפט וברחמים; מתוך הידיעה שההמשכה, שבאה מתוך הערכים הבלתי מוגבלים אל התוכן המוגבל, לא תשנה כלום מהצביון האידיאלי, ולא תמיר את הענין הנאצל מצביונו במאומה (- האמונה) -מתוך כל הציורים הללו דעת ד'מתקבצת [עפ"י ע"ר א לו]. ע' במדור הכרה והשכלה והפכן, הכרה אלהית. ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, "יודעי שמך".

הערות שוליים

  1. עפ"י ישעיה יא ב. משלי א כט.
  2. עשות חסד משפט וצדקה בארץ - ירמיה ט כג: "השכל וידע אותי כי אני ד' עשה חסד משפט וצדקה בארץ". ושם כב טו־טז "אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו. דן דין עני ואביון אז טוב, הלוא היא הדעת אתי נאם ד'".