מילון הראי"ה:דת (בישראל)

ערך זה עוסק בדת (בישראל). אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך דת (פירושונים).

אור ד' שבנשמת (ישראל), הבעת החיים היותר עצמיים והיותר פנימיים שלו, מה שנתן ונותן לו את הכל, שמעמידו על הרום העליון של במתי־ארץ, על המעמד של מורה האנושיות כולה [אג' ב רט]. "גופא דאורייתא", "נר אלהים בארץ" [עפ"י א"ת ב 217].

דת ישראל

המבוע של אור ד' בעולם [ל"ה פרק יד1].

רגש הדת בישראל

- ◊ בא מהגעגועים אל הקדושה ורוממות הנפש לאהבת ד' וכבודו ופחד הדר גאונו; שכל התורה כולה היא הכנה לזכות את העולם (בעתיד) לדברים שעליהם מיוסד טבע הגעגועים האלה אל הטוב [עפ"י פנק' א קכג (מא"ה ב מד)]. ע"ע מוסר, רגש המוסר. ע"ע רליגיוזיות, הטבעיות הרליגיוזית.

דתיות

הגילוי וההוצאה־לפועל, במחשבה ובמעשה, של התורה ומצוותיה [ל"י א לג]. ע"ע עבודת אלהים.