מילון הראי"ה:יחוד קובה ושכינתיה (כינוי)

שווי הרצון שמתגלה באומה בכללה, ביסוד נשמתה, עם התגלות הנטיה האלהית ביסוד ההויה בכללה, כאשר כנסת ישראל במעלתה העליונה בה לא יש שום הפרש בין הנטיה שמתגלה ע"י ההשפעה של החיים האלהיים בכלל ההויה, למה שהוא מושג בכללות האומה [עפ"י א' קמא]. המטרה היותר כללית, תקונם היותר אידיאלי, רדיקלי, של העולמות כולם, של תקון שרשם העליון, של יחוד האורה האלהית העולמית בכל ענפיה עם האלהות האידיאלית הרוממה מכל ציור עולמים. מקור הצווי המוחלט [א"ק ג ז]. ההתעצמות הגמורה של גופם של העולמים כולם, עם האידיאל של הויתם והתאחדותם בו [עפ"י שם ב תז]. הקדש המבורך ממקור הברכות, השופעות בלא מצרים, המאוחד ברוח אלהים חיים בהופעתה של הקדושה המסמנת גבולים, זמנים ומקומות, מעשים ומחשבות, שאיפות ורצונות מוגבלים, אשר בתוכם מתפלש האור האלהי, הנעלה מכל הגבלה [ע"ר א קצג].

דרגות היחוד השלם

ההרמוניה הגמורה בין המחשבות וההרגשות הבאות מכח ההארה האלהית הכללית, לבין הרעיונות העצמיים של כנסת־ישראל עצמה, של טבע האומה במהותה הפנימית [עפ"י א' קמא]. מקור הברכה, הקדושה והתפארת המתאחד עם היסוד העולמי, המקבל אל תוכו את כל עדנת ברכת שמים, להשכין בעולמים את האור של נשמת אלהים־חיים. ההתאמה אשר לתכסיס המוקצב עם התכונה המתעלה מעל כל גבולים. אגוד שמים וארץ בכל ערכיהם [עפ"י ע"ר א יג]. גודל היחש שיש בנטיה הפנימית האדירה שבתוכיות ההויה אל המגמה העליונה של תכליתה והתעלותה. קשור הצדק עם המשפט (העליון) [עפ"י א' קסב, א"ק ב תז]. בהיות היחוד העליון הפועל והמבריק, והיחוד התחתון בעל קצבת העולמים, בטל אליו, ונרטב בלשדו, מתעלה בעלוייו ומתאחד באחדותו, נו"ן כפופה הנזקפת, נו"ן פשוטה, כללא^[1]דדכר|פג.</ref>דדכר]] ונוקבא, תפארת ישראל וכנסת־ישראל [עפ"י א"ק ב תו־ז].

יחוד כנסת

־ ישראל עם הקב"ה - יחוד הפעולה הכללית של אותה הארה של הנהגת העולם, המטהרת את הנשמות מיסודן ועוקרת את כל הטומאה והעבודה זרה מן העולם, עם האידיאל המקורי שלה [עפ"י קובץ ו רעג]. ע' במדור זה, זווגא שלים דכנס"י בקוב"ה. ושם, ישראל, "שם כל ישראל".

הערות שוליים