התרת נדרים

הגדרה

ביטול נדרים ע"י חכם או שלושה הדיוטות (הסוגיות בנדרים פרק תשיעי).

בדיני נדרים ושבועות.

לדוגמא, החכם אומר "מותר לך" שלוש פעמים (שו"ע יו"ד רכח-ג).

נקרא גם שאלה.

דינים דומים: למפרע^[1] - יש חילוק בין איגלאי מילתא למפרע לבין התרת נדרים, שבהתרת נדרים גם לאחר ההתרה היה נדר אלא שהוא נעקר, ובאיגלאי מילתא למפרע התברר שלא קרה כלל (המידות לחקר ההלכה כב-עו, אמנם מהכסף משנה המובא בו משמע שלא חילק ביניהם).

מקור וטעם

במקורה של התרה נחלקו תנאים האם אין להם על מה שיסמוכו, כלומר שיש רק רמז מועט במקרא, והוא נמסר לחכמים בתורה שבעל פה, או שיש להם על מה שיסמוכו מכמה דרשות שונות (כי יפליא, אשר נשבעתי באפי, כל נדיב ליבו, נשבעתי ואקיימה, לא יחל דברו) (חגיגה י.).

בדין ההתרה חקר הקונטרסי שיעורים (נדרים יט-ג) האם הנדר ניתר לגמרי וכאילו לא היה איסור כלל (כעין הותרה), או שיש איסור ורק התורה התירה להתנהג כאילו אין איסור (כעין דחויה).

מצווה להתיר נדרים (נדרים נט.). ולגבי שבועה נחלקו הראשונים (קונטרסי שיעורים נדרים יט-ב) והאחרונים (פתחי תשובה יו"ד קב-י). והטעם לחלק בין נדר לשבועה הוא שנדר הוא איסור חפצא (כמבואר בנדרים ב:), ולכן נחשב כאילו בנה במה והקריב עליה קרבן, שהחפצא הנדור דומה לבמה. אך שבועה היא איסור גברא (כמבואר שם), ולכן אינו דומה לבמה, שהרי אין חפץ שנאסר (קונטרסי שיעורים נדרים יט-ב).

בדינים שונים

הקדש עניים הרשב"א סתר את עצמו האם מספיק שיחזור בו מההקדש (כי בהקדש עניים אין דין "אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט"), או שצריך פתח וחרטה כדין שאר הנדרים (שו"ת רעק"א מהדורא קמא קמד ד"ה מלבד, והביא שם גם שיטה מקובצת שדן בזה).

הפקר - הר"ן (נדרים פה. ד"ה ואני) כתב שהמפקיר לא יכול להישאל על ההפקר. אך חידש המנחת חינוך שלדעת הרמב"ם שהפקר מדין נדר^[2] המפקיר כן יוכל להישאל, כבכל נדר (מנחת חינוך יא-א [ה] ד"ה ובעניין חמץ של הפקר, וביאר שאפשר שהר"ן חולק על הרמב"ם וסובר שהפקר אינו מדין נדר).

טעות ותנאי - ייסד המשנה למלך (ערכין וחרמין פרק ו) שדיני שאלה וטעות תלויים זה בזה, ולכן כל דין שחל גם בטעות, כגון הקדש - לא מועילה בו שאלה. והוסיף הקונטרסי שיעורים (נדרים ב-ז אות ג) שגם דיני תנאי תלויים בדיני טעות, ולכן כל דין שחל גם בטעות - לא מועיל בו תנאי.

פרטי הדין

פתח עושה את הנדר לנדר טעות, אך חרטה אינה עושה אותו לטעות, אלא שבכעס היה ומתחרט על מה שנדר מחמת הכעס (שלמי נדרים סד: ד"ה בר"ן).

התרה אחר הקמה, כלומר שהאשה נדרה, הבעל קיים לה, והלכה לחכם והתיר לה - נחלקו הפוסקים האם ההתרה מועילה (שו"ע יו"ד רלד-כג: מותר, רמ"א שם בשם המרדכי: לא מותר). אבל אם הבעל רק שתק - לכו"ע יכול החכם להתיר (רמ"א שם בשם מהרי"ק שורש נ).

זמן ההתרה - התרה (שאלה) חלה למפרע, שהנדר בטל מעיקרו. אך חידש הגר"ש שקאפ שהיא רק מכאן ולהבא למפרע, כלומר שלעניין חלות הדין הותר למפרע, אך האדם כן היה מוזהר קודם השאלה, ועל זה לא שייך למפרע, שהשאלה פועלת את הדין רק מכאן ולהבא (נדרים יד ד"ה וע"פ מש"כ. ובכתובות א חידש כך גם בשאר דיני למפרע, כגון תנאי ומיאון)^[3].

דבר שיש לו מתירין בנדר - נדר הוא דבר שיש לו מתירין, שהרי יכול להישאל על נדרו. וביאר הגר"ש שקאפ (כתובות א ד"ה ולפ"ז, וכן הביא מהרא"ש) שההתרה נחשבת "דבר שיש לו מתירין" משום שעיקר התרת הנדר היא מכאן ולהבא, ואע"פ שהחכם עוקרו מעיקרו, מכל מקום עד היום היה אסור (מכאן ולהבא למפרע^[4]).

דבר שיש לו מתירין בנזירות - נזירות אינה דבר שיש לו מתירין. לדוגמא, יין גפן שנתערב ביין תאנים, והנזיר רוצה לשתותו. אע"פ שאפשר להישאל לחכם לא נחשב שיש לו מתירין, משום שהשאלה לחכם היא על הנזירות עצמה (שיבטל את הנזירות) ולא על הדברים האסורים (כגון שתיית היין), ורק כשהחכם עוקר את הנזירות - איסור שתיית היין מתבטל ממילא, לכן לא נחשב שיש לו מתירין (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה דבר שיש לו מתירין בנזירות).

תוך כדי דיבור - הסתפק הרעק"א האם אפשר להתיר נדר תוך כדי דיבור קודם לחלות הנדר (דן בספקו הקונטרסי שיעורים נדרים כח-טז).

דינים שאי אפשר להישאל עליהם - אי אפשר גם לחזור מהם תוך כדי דיבור (מנחת חינוך שסח-א [י] ד"ה וכבר).

אנשים

מופלא הסמוך לאיש, שנדריו והקדשיו קיימים, הסתפק המשנה למלך (נזירות ב-יג ד"ה והאיש) האם יכול להישאל עליהם, או שהתרבה רק לנדרים והקדשות אך לא לשאלה.

אב שהזיר את בנו והאב רוצה להישאל - הסתפק המשנה למלך (נזירות ב-יג) האם האב יכול להישאל, או ששאלה מועילה לאדם רק על עצמו. והסיק שהאב יכול להישאל.

אב שהזיר את בנו והבן רוצה להישאל - הסתפק המשנה למלך (נזירות ב-יג) האם הבן יכול להישאל, או ששאלה מועילה רק בגדלות, וגם כשגדל אפשר שלא תועיל שאלתו כי שאלה מועילה רק על מה שנדר בעצמו ולא על מה שהדירו אביו. והסיק שהבן לא יכול להישאל. אמנם המנחת חינוך (שסח-א [י] בקומץ המנחה) כתב שהבן כן יכול להישאל.

הערות שוליים