קניינים דרבנן

הגדרה

קניינים שאינם מדאורייתא אלא מתקנת חכמים.

לדוגמא, קניין ארבע אמות, מעמד שלושתן, וכן משיכה במטלטלין (לרבי יוחנן (בבא מציעא מז:)).

מקור וטעם

האם מועיל לדאורייתא - נחלקו הראשונים האם קניין דרבנן מועיל לדיני דאורייתא, למשל לקדש אשה בכסף שהקנה לה במעמד שלושתן - האם קניין מעמד שלושתן, שמקורו מדרבנן, יקנה את החפץ מדאורייתא, והאשה תהיה מקודשת (אבני מילואים כח-לג: רמב"ן וב"י - מועיל לדאורייתא, רש"י, רמב"ם, ר' ירוחם, טור - לא מועיל לדאורייתא. שו"ת חתם סופר יו"ד שיד ד"ה הנה שרש: רש"י, רי"ף, ר"ן - מועיל לדאורייתא, תוס' - לא מועיל לדאורייתא. וכן דנו בזה מחנה אפרים מכירה ב וקהילות יעקב בבא מציעא לו. וספר המקנה לג-טו הביא כמה מקורות בעניין זה).

ובטעם שיועיל מדאורייתא יש שלוש אפשרויות:

1. משום שהפקר בי"ד הפקר, שרבנן הפקיעו את החפץ מהמוכר והקנו אותו לקונה.
2. לשיטת החזון איש שהקניינים חלים ע"י הגמירות דעת ולא ע"י המעשה, הרי גם ע"י קניין דרבנן יש דעת, וממילא יועיל מדאורייתא ככל הקניינים (חזון איש חו"מ כב ד"ה כלל גדול)^[1].
3. לשיטת השערי יושר (ג-ג וה-א) שכל דיני ממונות תלויים בסברת האדם ("תורת המשפטים^[2]") אפשר לבאר שיועיל משום שמסברא קנוי לו (כמו שביאר שם לעניין סיטומתא).

כשהאדם אינו בר קניין, כגון קטן, לכו"ע קנייניו לא מועילים לדאורייתא, שחכמים לא יכולים לעשות את הקנאתו להקנאה (מחנה חיים ח"ב יו"ד נז, הובא בספר המקנה לג-טו אות ה).

הפקעה מדרבנן של קניין - כאשר חכמים הפקיעו קניין, כגון קניין כסף במטלטלין, דנו האם הם הפקיעו את הקניין מעיקרו שאינו מועיל כלל, או שהוא מועיל, ורק אחרי שקנה הוא מתבטל מדין הפקר בית דין (קובץ שיעורים פסחים קלה).משיכה במטלטלין - חידש התורת משה (לבעל החתם סופר, חוקת ד"ה אם) שאת התקנה שמטלטלין נקנים במשיכה ולא במעות תיקן משה רבנו.

קניינים שונים

בסעיף זה נפרט לגבי כל קניין האם הוא מדאורייתא או מדרבנן (וכמעט בכולם היא מחלוקת המפרשים, כדלקמן):

מחלוקת יסודית בזה היא מחלוקת החינוך והמנחת חינוך: החינוך (שלו ד"ה ואין ספק) כתב שכסף, שטר, חזקה, הגבהה, משיכה ומסירה הם מדרבנן, והפסוקים הם רק אסמכתא. אמנם המנחת חינוך (שם [יב]) כתב שכסף, שטר, חזקה, חליפין וחצר הם מדאורייתא.

מעמד שלושתן - מדרבנן (גיטין יג:).

קניין ארבע אמות - מדרבנן, שתיקנוהו כדי שלא יריבו על המציאות (בבא מציעא יא.).

הפקר בית דין הפקר - מדאורייתא (שו"ת הרשב"א תשעה, התשובות המיוחסות לרשב"א רנו, חתם סופר או"ח קיז בסופו, מקור חיים תמח-ט ד"ה וגם יש תקנה).

חליפין - נחלקו האם הן דאורייתא (רמב"ן בהשגות על ספר המצוות לרמב"ם סוף שורש ב, מנחת חינוך)^[3] (שלו-יב, ארעא דרבנן תקפב (הובא בשדי חמד ח"ב עמוד 406 ד"ה חליפין)), דרבנן (רדב"ז בתשובות החדשות תקג, והשדי חמד שם כתב בדעת התוס' שלא פשוט להם שמדאורייתא, דאפשר שהוא דרבנן. וספר המקנה (כז-ה ד"ה אם) ותורת הקניינים (ח"א עמוד קמ) דנו האם מדאורייתא או מדרבנן), או מנהג (דבר אברהם ח"א א).

אודיתא - נחלקו המפרשים האם הוא מדרבנן (שו"י תמח, וספר המקנה ו-א הביאו ודן בזה. וכן כתב הקצוה"ח קצד-ג בשם תוס' בבא קמא קד ד"ה אגב) או מדאורייתא (תורת הקניינים ח"ב עמוד ערב הביא מחלוקת בזה).

סיטומתא - נחלקו המפרשים האם מועיל מדאורייתא או רק מדרבנן (שו"ת הרמ"א פז, נתיבות המשפט קפד: דרבנן. שו"ת חתם סופר יו"ד שיד ד"ה נמצא, דבר אברהם ח"א א-א, קובץ שיעורים קידושין עט: דאורייתא).

משיכה - נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש האם מועילה מדאורייתא או מדרבנן (בבא מציעא מז:)^[4].

כסף במטלטלין - נחלקו אמוראים: לריש לקיש לא מועיל אפילו מדאורייתא, ולרבי יוחנן מדאורייתא מועיל ורק חכמים גזרו שלא יועיל (בבא מציעא מז:). והלכה כרבי יוחנן^[5].

מסירה - החינוך^[6] (שלו ד"ה ואין ספק) והרמב"ם (ספר המצוות עשה רמה) כתבו שהיא מדרבנן. והפני יהושע (קידושין כה: ד"ה משנה) כתב שמסירה כמשיכה, ותלוי במחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש האם משיכה מדאורייתא או מדרבנן^[7].

הגבהה - כתבו הראשונים (תוס', רמב"ן, ריטב"א ור"ן קידושין כו., רמב"ם בספר המצוות עשה רמה, הביאם השדי חמד ח"ב עמוד 185 ד"ה הגבהה. וכן כתב החינוך)^[8] (שלו ד"ה ואין ספק) שהיא מדרבנן, ולדעות שמשיכה מדאורייתא, אף הגבהה מדאורייתא (רמב"ן, ריטב"א ור"ן קידושין כה. וכן כתב הפני יהושע קידושין כה: ד"ה משנה). אך המשובב נתיבות (עב-ל בסופו) כתב שאפילו רבי יוחנן שסובר שמשיכה מועילה רק מדרבנן, מודה שהגבהה מדאורייתא.

אגב - נחלקו המפרשים האם הוא רק מדרבנן (תוס' רא"ש ורשב"א בבא קמא יב., רא"ש בבא קמא צו, וכן כתב שער המלך מכירה פרק כב בשם רובא דרבוותא) והפסוק הוא רק אסמכתא (תוס' בבא קמא יב. ד"ה מנא), או שהוא מדאורייתא (תוס' קידושין ה., ריטב"א קידושין כז:, וספר המקנה א-ז דן במחלוקת זו, ושם א-ח הביא אחת עשר מקורות לשיטות שסוברות שמדאורייתא).

קניין יד - בפשטות מדאורייתא (מחנה אפרים משיכה ב בסופו בהשמטה, וכן הביא תורת הקניינים ח"ב עמוד קפט מרוב הפוסקים), שהרי מועיל לגט מדאורייתא (פרי משה קניינים כב-א סוף ד"ה ולכאורה). אך לרבי יוחנן שמשיכה קונה רק מדרבנן, ומדאורייתא מטלטלין נקנים רק בכסף, יש אומרים שגם יד תקנה מטלטלין רק מדרבנן (הביאם תורת הקניינים ח"א עמוד רכב)^[9](. וכן הקצוה"ח קצח-א) כתב בדעת הרמב"ן שהוא מדרבנן.

מכירת שטרות - יש מחלוקת גדולה בראשונים האם היא מדרבנן (תוס' בבא בתרא עו: ד"ה קני, רי"ף שם, רמב"ם מכירה פרק ו) או מדאורייתא (ר"ת בתוס' שם).

דברים הנקנים באמירה - נחלקו האם הוא מדאורייתא או מדרבנן (תורת הקניינים ח"א עמוד א).

הערות שוליים