לוויה

מצות הליכה אחר מיטתו של מת ללוותו בדרכו האחרונה.

הלווית המת הינה מצוה גדולה וחשובה, והיא נקראת: "חסד של אמת". שם זה לקוח מדבריו של יעקב אבינו שציוה את יוסף לפני מותו: "ועשית עמדי חסד ואמת, אל נא תקברני במצרים" (בראשית מז, כט).

האנשים ההולכים בלוויה יאמרו את פרק צ"א בתהלים: "יושב בסתר עליון", הנקרא "שיר של פגעים", או שיאמרו פרקים אחרים, כמקובל. המלווים יתפללו לה' שירחם על הנפטר להצילו מעונשים בזכות אבותיו. ראוי לתת צדקה בעת הלוויה.

הנכנס לתוך ד' אמותיו של נפטר, צריך לכסות את ציציותיו.

הרואה לוויה עוברת, ילווה אותה בהליכה לפחות ארבע אמות. ישנן דעות, שלאחר מכן הוא ממשיך לעמוד במקומו עד שהלוויה תעלם מעיניו.

בשעת הלוויה מתנהגים בכובד ראש כראוי לאותה שעה. ראוי להתבונן בעת הלוויה שחייו של האדם הינם קצובים עלי אדמות ולאחר פטירתו עליו לתת דין וחשבון על מעשיו לפני בית דין של מעלה. רק לדברי התורה ולמצוות שקיים האדם בחייו יש ערך נצחי לאחר פטירתו ורק עליהם הוא מקבל שכר. וכן שנו חכמים (מסכת אבות פרק ו'): "בשעת פטירתו של אדם אין מלווים לו לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר: 'בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך'. בהתהלכך תנחה אותך - בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך - בקבר, והקיצות היא תשיחך - לעולם הבא".