פסוקי דזמרה

מזמורים שונים מספר תהלים הנאמרים בתפילת שחרית בין ברכת "ברוך שאמר" לברכת "ישתבח".

"לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל". ממאמר חז"ל זה למדים, כי אין זה מן הנימוס לבוא בבקשות אל הקב"ה למילוי משאלות לב לצורכי היום יום שלנו ושל העולם כולו, בטרם נביע את כבוד ה' ושבחו. לכן מקדימים לומר פרקי שבח ותהילה לבורא העולם, פרקים הלקוחים מספר תהלים, המעיין הבלתי נדלה של פרקי הודיה לה'. כלל פרקים אלה נקרא בתפילת שחרית "פסוקי דזמרה".

בשבתות ובימים טובים, כאשר שעתו של האדם פנויה ועתותיו בידו, נרחבת יותר היריעה של "פסוקי דזמרה" והיא כוללת פרקי תהלים נוספים על אלה של ימות החול.

"פסוקי דזמרה" - יש ברכה פותחת לפניהם וברכה חותמת לאחריהם. הברכה הפותחת היא ברכת "ברוך שאמר", והברכה החותמת היא ברכת "ישתבח".

שתי ברכות אלו הופכות את "פסוקי דזמרה" ליחידה אחת, שאין להפסיק בין פסוקיה ופרקיה בדיבור כלשהו, פרט למקרים מסויימים.

בברכת "ברוך שאמר" יש פ"ז (87) מילים. רמז לכך נמצא בפסוק: "ראשו כתם פז" (שיר השירים ה, יא). כלומר, ראש התפילה היא ברכה שיש בה פ"ז מילים.

על המתפלל לומר את "פסוקי דזמרה" בנחת ובנעימה ולא במרוצה, כדי שלא ידלג אפילו על מילה אחת. המתפלל לא יבליע תיבות, אלא יוציאן מפיו כאילו הוא מונה מעות. בעת האמירה עליו לכוון לפירוש המילים.

בני העדה האשכנזית נוהגים שלא לומר את הפרק "מזמור לתודה" בשבתות, בימים טובים, בערב פסח, בחול המועד פסח ובערב יום הכיפורים. בני עדות המזרח אומרים את "מזמור לתודה" גם בימים אלו, מלבד שבתות וימים טובים.

מקום מיוחד ב"פסוקי דזמרה" נועד לפרק "אשרי יושבי ביתך". פרק זה בנוי בסדר הא"ב למעט האות נ'. פרק זה פורס את שפע חסדיו של הבורא, אשר הנו טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו.

בעת אמירת הפסוק: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", יש לכוון שהקב"ה משגיח על בריותיו ומפרנס אותן. אם לא כיוון, צריך לחזור על פסוק זה ולאומרו בכוונה. במשנה ברורה מובא, שיחזור לומר מפסוק זה עד סוף המזמור.

חז"ל אמרו, כי כל האומר "תהילה לדוד" ("אשרי") שלוש פעמים בכל יום - מובטח לו שהוא בן העולם הבא; ואכן, פרק זה, נאמר שלוש פעמים ביום: פעמיים - בתפילת שחרית, ופעם אחת - בתפילת מנחה.

כאמור, ברכת "ישתבח" הינה חותמת את "פסוקי דזמרה". ברכת "ישתבח" אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לברכת "ברוך שאמר", שכן שתיהן נתקנו על פסוקי דזמרה: ברכת "ברוך שאמר" - לפניהם, וברכת "ישתבח" - אחריהם. יש נוהגים לעמוד ב"ישתבח". בני עדות המזרח אינם נוהגים לעמוד ב"ישתבח".

יש לבוא לבית הכנסת בתחילת התפילה, כדי להספיק לומר עם הציבור את כל פסוקי דזמרה מבלי לדלג כלל.

עיקרה של תפילה בציבור הוא להתפלל את תפילת שמונה עשרה במניין. לכן, התירו חז"ל למי שאיחר ובא לבית הכנסת באמצע פסוקי דזמרה, לדלג על פרקים מסויימים מפסוקי דזמרה כדי שיוכל להתחיל להתפלל את תפילת שמונה עשרה יחד עם הציבור. את קריאת שמע וברכותיה חייבים לומר ללא דילוג.