לקט יושר

הספר לקט יושר הוא אוסף הנהגות של רבי ישראל איסרלין בעל תרומת הדשן שנכתבו ע"י תלמידו, רבי יוסף בן משה (- להלן: המחבר).

שם הספר

המחבר בהקדמתו (לקט יושר ח"א עמ' ג עניין ב) מנמק את השם שבחר לתת לספרו:

"וקראתי לזה הספר לקט יושר, כי לקטתי ביושר ולא במעל, כי כוונתי לשם שמים... וגם לא כתבתי בזה הספר לא איסור והיתר מדעתי, והכל בא אלי בטורח גדול בכמה עניינים בראשונה, עד ששאלתי כמה עניינים ג' פעמים מן הגאון ז"ל [- רבי ישראל איסרלין] ומן התלמידים עד שהבנתי. וגם לחתוך נוצה לכתוב בה לא יכולתי, גם איני אוכל לכתוב במהירות. וגם אני צריך לבקש מן מקצת הבחורים להעתיק לי הפסקים שכתב הגאון ז"ל לחכמי ישראל ולהגיה אח"כ. פעמים בחנם ופעמים בשכר, פעמים כתבתי בעצמי והגהתי, ולכן יש לסמוך על אותן פסקים... מ"מ לא מנעתי כי השם ית' יסמכני סלה ויענני מהר קדשו^[1]. מה"ר קדש"ו בגימטריה: לק"ט יוש"ר.

...וגם הוא בגימטריה שם הגאון הנקרא לס"ת ישראל בר' פתחיה זצ"ל, אבל העולם קורין אותו רבי איסרלן... ואני שמי יוזלין, ואני נקרא לס"ת יוסף בר' משה ז"ל... ומה שחסר אחת במניין ישראל יוזלין מלקט יושר, ע"ז אין להקפיד."

הטעמים לכתיבת החיבור

המחבר מספר (שם עמ' ד ענין א^[2]) על המניעים לכתוב את ספרו:

"...כך היה המעשה. בתחלה הייתי באושטריך אצל הגאון ז"ל (- רבי ישראל איסרלין) כחמש שנים, ולא כתבתי עדיין שום דבר מהספר הזה. ואח"כ נתגלגל הדבר שהלכתי לארץ רינוס, ושאלו לי רבני הדור: הידעת איך נוהג הגאון ז"ל בזה הענין? ולא ידעתי להשיב להם דבר ודאי, ומקצתם לא היו ידוע לי לגמרי. וכשחזרתי אצל הגאון ז"ל שאלתי אותו אותן הדברים, והיה הדבר פשוט בעיניו. ואמר זה כתוב בתוס', זה כתוב בפוסקים. ואמרתי בלבי ש"מ שרבני הדור הם מסופקים בדברים שהם כ"כ פשוטים, מכ"ש שאר העם. ואמרתי בלבי אכתוב לעצמי מה שאשמע ומה שאראה מן הגאון ז"ל, כדי שאדע להשיב דבר ודאי בשם הגאון ז"ל. כי הוא היה בסוף ימיו שאין בדורו במותו, כידוע לי.

וגם חברי הפצירוני לכתוב בספר מה שאשמע מן הגאון ז"ל. והשבתי להם שאיני יכול לכתוב בלשון צח, והם אמרו לי אם אינך יכול לכתוב בלשון הקודש (- בעברית) כתוב בלשון אשכנז, אי אפשר שלא נלמד ממנו דבר אחד או שנים... וזכרתי מה שאמר ר' יוסי ...בפרק כל כתבי (שבת קיח:): מימי לא עברתי על דברי חבירי כו'.

וכתבתי לפעמים בצנעה כמה ימים ואח"כ נודע הדבר. וכשנודע הדבר אמרתי [זה הדבר] שמעתי מן הגאון ז"ל, וזה הדבר ראיתי. וכששמעו אלו הדברים בקשו ממני אנשים חשובים, שאתן להם להעתיק מה שיש בידי מן הגאון ז"ל. ולאחר פטירתו אמרו לי שיש עבירה בידי אם לא אניחם להעתיקו, וכשראיתי שהדבר חשוב עליהם חיברתי ספר הזה".

מעמד הספר בעיני הפוסקים

ספר זה לא היה מצוי עד דורינו, ומגדולי דורינו יש שפיקפקו במיהמנותו. האדמו"ר מקלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל, כשדן בדבריו בתשובתו מעיר בסוגריים: "הגם שאיני יודע אם מר בר רב אשי חתים עליה^[3]" (שו"ת דברי יציב, אה"ע סי' עח סוף אות א, ד"ה אמנם ראיתי).

הערות שוליים