כאשר זמם ולא כאשר עשה

אין מחייבים עדים זוממים במה שרצו הם לחייב את האדם שהעידו עליו, אלא אם כן הוזמו קודם ביצוע פסק הדין שהוציאו בית דין על הנידון על פי עדותם, אבל אם הוזמו לאחר שכבר בוצע בנידון פסק הדין, אין מקיימים בהם דין "כאשר זמם" שנאמר (דברים יט, יט): "כאשר זמם" - ולא כאשר עשה.וענין זה מתחלק בין עדות מיתה ממון ומלקות לגבי עדות ממון כתב התו"ס ב"ק ד ב שגם אם עשה כבר מ"מ משלם ומביא לזה שתי טעמים א שממון אפשר לבטל את הדין גם אחר שנתקיים שלא כמו בדיני נפשות ב שבממון עונשין מן הדין והטעם שלא עושים ק"ו מזממה לעשייה בעדים זוממים לחייב עשה מק"ו מזמם כתוב בגמרא מכות ה ב שהוא משום שאין עונשין מן הדין ובממון עונשין מן הדין ולגבי עדות מלקות כתב הרמב"ם עדות כ ב שאע"פ שלקה כבר לוקין והצל"ח הסביר בזה שזה לא מדין כאשר זמם אלא מצד לאו דלא תענה אך ראה בחידושי ר'חיים על הרמב"ם הזה שכתב שזה משום שבמלקות לא שייך כאשר עשה סייגים נוספים בהלכה זו עיין ערוך לנר מכות ה ב שכתב שצריך שיעשה מעשה בפועל