מורדת על בעלה

בהלכה היהודית, מורדת על בעלה היא אישה המסרבת לקיים את החובות המוטלות עליה במסגרת הנישואים, ובעיקר תשמיש המיטה. לפי דעה אחת, סירוב לביצוע מלאכות הבית מספיק אף הוא כשלעצמו להגדרת האישה כ"מורדת". להגדרה זו משמעות חשובה בקשר לדיני הגירושין במשפט העברי (החלים על כל בני זוג יהודים בישראל). במקביל לאישה, בעל שמסרב לקיים את חובותיו, מכונה במשנה "מורד על אשתו".

תקנות חז"ל

חכמים תיקנו, שאישה המורדת על בעלה, מקצצים מסכום כתובתה, שבעה דינרים לשבוע (בערך 1,700 ש"ח) ובינתיים מנסים לשכנע אותה להפסיק למרוד בבעלה ולקיים את חיובי האישות המוטלים עליה, תקנה זו מוזכרת לראשונה במשנה:

תקנה מאוחרת יותר היא שמכריזים על האישה (אם בעלה מסכים) בבתי כנסיות ובתי מדרשות (אך לא במקומות ציבוריים אחרים), ולאחר ארבעה שבועות אם היא עומדת על דעתה, היא מפסידה את כל סכום הכתובה. לפני ואחרי ההכרזה, מודיעים לה ומזהירים אותה, כי היא עלולה להפסיד את כל כסף הכתובה, אם תסרב עד תום ארבעה שבועות. נחלקו רבא ורב הונא בר יהודה כמי פסק רבם רב ששת, לפי מה שקיבל רבא מרבו ההלכה היא שיש לנסות לשכנעה בדרכי נועם ולכן יש לחכות עד שידעו כי מוצו כל הדרכים לשכנעה, אלא שבינתיים קונסים אותה בסכום של שבעה דינרים לשבוע, ואילו לפי מה שקיבל רב הונא בר יהודה מרבו ההלכה היא כפי השיטה האומרת שלאחר ארבעה שבועות הפסידה המורדת את כל דמי הכתובה‏^[1]

אם האישה מנמקת את הסיבה למרידתה - מכיוון שהיא מואסת בבעלה ורוצה להתגרש ממנו, לא קנסו חכמים את האישה לדור עמו, שכן אנוסה היא, אין אישה יכולה לדור עם אדם שאינה חפצה בו. דין מורדת קיים רק כאשר היא אומרת שהיא עדיין רוצה בנישואיה ואינה דורשת להתגרש, אלא שהיא רוצה לצער אותו (ולפי שיטת רש"י אף כופין את הבעל לתת גט, אך רבנו תם חלוק על כך).

למרות זאת, אודות לידתו של רבי חנינא מסורא מובא בתלמוד כי אמו מרדה על בעלה בטענת "מאיס עלי", ולמרות זאת, מר זוטרא, שלפניו בא הבעל לדין תורה, קבע את ההלכה לפי דעתו השונה שהיא שגם באישה כזו קיימים דין "מורדת", ולמרות זאת יצא ממנה האמורא רבי חנינא מסורא. אם כי, חכמי התלמוד מסיקים כי אין להסיק ראיה ממעשה ספציפי זה, כי באופן רגיל בניה של אישה שמקיימת יחסי אישות תחת כפייה אינם יוצאים מוצלחים, הם "בני אנוסה" – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו באונס, או אפילו כשאינה מסכימה לכך באופן מלא, שעליהם נאמר "וברותי מכם המורדים והפושעים בי"‏^[2]} אך שם - הייתה סייעתא דשמיא מיוחדת למר זוטרא שלא יצא מכשול תחת ידו ואף ההפך.

בלאותיה

רבא הסתפק האם קנסו אותה חז"ל, בכלל הקנס שלפיו מקצצים מסכום כתובתה מדי שבוע סכום קצוב, גם את נדונייתה - הבגדים שנרשמו בכתובתה כנכסי צאן ברזל שעל הבעל להחזיר אותם או את דמיהן. להלכה הוכרע בתלמוד כי מכיוון שאין ידועה לנו ההלכה, אם תפסה לא ניתן להוציאה ממנה בדין את הבגדים, אך אם לא תפסה אנו לא נותנים לה‏^[3]

בעל המורד על אשתו

כשם שאישה המורדת על בעלה נקנסת, כך גם בעל המורד על אשתו, קונסים אותו בסכום שלושה דינרים לשבוע, סכום פחות מזה של האישה, כן לפי השערת חז"ל, צערו של האיש גדול יותר משל האישה שמצטערת מאי קיום יחסי אישות, וההוכחה - משוק של זונות ממין נקבה, שמשלמים לאישה זונה ולא ההפך‏^[4] לפי דעתו של רבי יוסי בר חנינא שסובר שדין מורדת היא גם ממלאכות, הדין הוא גם הפוך: אם הבעל מפקיע את עצמו משעבוד המזונות שחייב לתת לאשתו, קונסים אותו.

בעוד שכאשר האישה מורדת מורידים לה משכר כתובתה גם על יום השבת, האיש שמורד אינו חייב לשלם קנס על יום השבת. החילוק בין דין הבעל לאישה קשור להלכות שכר שבת: אסור לגבות קנס על יום השבת, אך מותר לנכות מזכות ממונית של אדם על אדם אחר, כקנס. כיוון שדיני מורד ומורדת משפיעים על הכתובה, הרי שבגבר כאשר הוא מורד הוא מוסיף על דמי הכתובה שהתחייב בחתונה, ואילו האישה כאשר מורדת מנכים לה מסכום הכתובה שמגיע לה, ולכן נמצא שלא ניתן לגבות מהגבר את הקנס על יום השבת, אך ניתן לנכות מהאישה את דמי כתובתה גם על יום השבת, לפי הסכום הקצוב.

קישורים חיצוניים

• מורדת, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• אישה מורדת - בעל מורד, באתר "גט Up"
• מזונות אישה מורדת באתר גירושין בישראל
• אישה מורדת בפורטל לענייני גירושין

הערות שוליים