חומרא העלולה לגרום תקלה לציבור
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
מצב שבו חומרה שאדם מחמיר על עצמו, גורמת להכשיל את הרבים. במצב כזה עדיף שלא להחמיר.
פירוט
כתב בתשב"ץ (ח"ב סי' לז) שאין לתלמיד חכם[1] חשש עבירה בעשיית תיקוני מבואות, והזריז בזה הרי הוא משובח, ומי שלבו נוקפו בזה - הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו! וזכות גדולה היא לתקן [- שיתופי מבואות]... משום שנכשלים בדבר רבים ובאים לטלטל בלא עירוב. וכן נפסק להלכה[2] שמצוה לחזר אחר עירובי חצרות (שולחן ערוך או"ח שסו, יג) ושיתופי מבואות (שולחן ערוך או"ח סי' שצה).
הרב יעקב אריאל(דרוש מקור), מסיק מכאן שבדברים הקשורים בכלל הציבור אין לנהוג חומרות, שאי-ציות להן יכול לגרום לציבור לעבור על איסור[דרושה הבהרה].
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב יעקב אריאל, כיצד מהדרין?, מתוך שו"ת באהלה של תורה (חלק ה סימן ה) וקובץ אמונת עיתך גיליון 83 (אלול תשס"ט-תשרי תש"ע) עמ' 74-88
- ↑ כנראה הכוונה שאף תלמיד חכם הרוצה להחמיר ולא לסמוך על העירוב, מכל מקום מצוה עליו לתקן את העירוב, כדי להציל את הרבים מלחטוא.
- ↑ וראה שו"ת מנחת יצחק (ח"א סוף סי' נט) ודף על הדף (עירובין סח.).