מזבח

מזבח / מזבח החיצון / מזבח העולה / מזבח הנחשת

מבנה ריבועי מוגבה במשכן או במקדש שנועד להעלאת קרבנות לה'. בארבע זוויותיו יש ארבע קרנות בולטות. אל המזבח עולים הכהנים בעזרת כבש אלכסוני (בלי מדרגות). בתורה נצטווינו "מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ, אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ^[1]". מסורת בידינו^[2] שהמזבח שבנה אדם הראשון, והמזבח שבנה הבל, והמזבח שבנה אברהם ועקד עליו את יצחק והמזבח שבנה דוד בגורן ארונה היבוסי - כולם נבנו באותו מקום, והוא המקום שנבנה בו המזבח במקדש ראשון ובמקדש שני. במקום זה ייבנה המזבח גם במקדש שלישי, ואין להזיזו ממקומו.

בניין המזבח וחלקיו

התורה אוסרת לבנות את המזבח מאבני גזית^[3] שהונף עליהן ברזל, והמשנה במסכת מידות^[4] מסבירה ואומרת שהסיבה היא מפני שהברזל נועד לקצר את ימי האדם והמזבח נועד להאריך, ולכן אסור להניף את המקצר על המאריך. בקרב התנאים יש שתי שיטות שמסבירות כיצד בנו את המזבח: א. לפי המשנה^[5], היו חופרים בקרקע בתולה שלא נעבדה מעולם ומוציאים משם אבנים שלמות שלא הונף עליהן ברזל. מאבנים אלו היו בונים את המזבח מבלי לסתתן כלל. ככל הנראה, לפי אותה משנה - האבנים לא צריכות להיות חלקות, אלא די לנו שלא נפגמו באופן מלאכותי. ב. לפי הברייתא^[6] את המזבח בבית המקדש היו בונים מחלוקי נחל ומאבנים שלמות הנמצאות בים. לשיטה זו - כל פגימה ואפילו טבעית פוסלת את האבן. את אבני המזבח היו בודקים כמו שבודקים סכין שחיטה. אם הציפורן נעצרת בפגימה - האבן פסולה.

המזבח מחולק לשלשה חלקים: החלק התחתון הוא מעין מדרגה שבולטת אמה אחת ונקרא 'יסוד'. הוא בולט החוצה לאורך כל הדופן המערבית והצפונית, ובדופן המזרחית והדרומית הוא בולט אמה אחת בקצה. באותה אמה בדופן הדרומית יש שני חורים שאליהם שופכים את שאריות הדם.

החלק האמצעי הוא הסובב. מדרגה בגובה 6 אמות מהרצפה וברוחב של אמה אחת. על הסובב הולכים הכהנים כאשר הם נותנים מהדם על חלקו העליון של המזבח. באמצע המזבח קצת מתחת לסובב מתוח קו בצבע אדום שמבדיל בין הדמים שניתנים למעלה לבין הדמים שניתנים למטה. החלק העליון נקרא מקום המערכה. בארבע פינותיו בולטות 4 הקרנות - ריבועים חלולים בגודל של אמה אחת. באמצע מקום המערכה נמצא התפוח שהוא ערימת דשן גדולה שנותר משריפת כל הקרבנות. חז"ל מספרים^[7] שלפעמים היו עליו כשלוש מאות כורים של דשן (כמעט 8 מטרים מעוקבים). ליד התפוח בוערת מדורה שנקראת 'מערכה גדולה' שבה שורפים את חלבי הקרבן, בשר העולה, מנחת הנסכים, קמצי המנחות ומנחות הכהנים. ליד מדורה זו בוערת מדורה קטנה שממנה לוקחים גחלים להקטרת הקטורת על המזבח הפנימי. בנוסף, מבעירים על המזבח כל יום שני גזירי עצים מרובעים (אמה על אמה ברוחב מקל של מחיקת מידות).

אל המזבח עולים הכהנים בעזרת כבש אלכסוני ללא מדרגות. בבית המקדש השני הוא היה באורך 32 אמה (כאורך המזבח).

המזבח במקדש ראשון

דוד המלך בנה בגורן ארונה היבוסי מזבח כפי שציווה אותו ה' כדי לעצור את המגפה^[8]. לאחר בניין המזבח - אמר דוד "זֶה הוּא, בֵּית ה' הָאֱ-לֹהִים, וְזֶה-מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל". לאחר כמה שנים כשבנה שלמה בנו את המקדש הראשון - הקים את המזבח באותו מקום בדיוק.

המזבח במקדש שני

כשעלו בני הגולה מבבל - עלו עמם שלשה נביאים (חגי, זכריה ומלאכי), ואחד מהם לימד את הבונים היכן בדיוק יש להקים את המזבח. את המזבח הם בנו באורך ורוחב של 32 אמות.

שימושי המזבח

א.שריפת חלבי קרבנות, בשר קרבן העולה, קומץ המנחה ומנחת הכהנים.

ב.נתינת דם הקרבנות על דפנותיו וקרנותיו.

ג.שפיכת שיירי הדם על יסודו.

ד.לקיחת גחלים להקטרת הקטורת מדי יום ולהקטרת הקטורת של הכהן הגדול ביום הכפורים.

ה.לקיחת אש להדלקת המנורה.

ו.ניסוך היין יחד עם הקרבת הקרבן, וניסוך המים בסוכות.