ישיבת פאר משה לצעירים מצטיינים

מעולם לא פסקה ישיבה מעם ישראל

מאז היות ישראל אומה, מאז שהוכרז עליהם "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש", ולמעשה אף הרבה קודם לכן, נקבעה "הישיבה" כבית נאמן וכנחל איתן למסירת התורה ולהנחלת קנייניה מדור לדור. יתירה מזו, הישיבה במתכונותיה השונות הייתה מאז ומקדם לנשמת אפו, לסוד קיומו ולשורש חיותו של העם היהודי. בכל התקופות, בכל הדורות ובכל הארצות שנדדו בני ישראל ובכל הגלויות שגלו, גלתה ישיבה עימהם.

"מימיהם של אבותינו" – מספרת הגמרא במסכת יומא – "לא פרשה ישיבה מהם, היו במצרים ישיבה עימהם, וכו', היו במדבר ישיבה עימהם, אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה וכו'..." גם בעת מלחמה וחלחלה, בלילה שבין יום קרבות אחד למשנהו, בשעה שיהושע בן נון וצבאותיו צרו על העיר עי, גם אז נדרש הימנו לא להשבית ישיבה מישראל. "וילן יהושע בלילה ההוא בעמק". – דורשים חז"ל במסכת מגילה – "מלמד שלן בעומקה של הלכה. כמו כן אף בשעה שבית המקדש עמד על סף החורבן, בקשתו של רבי יוחנן בן זכאי מהקיסר הרומאי היתה אחת: "תן לי יבנה וחכמיה".

גדולי הדורות בעיניהם הבדולחים ראו ורואים בבית המדרש, בישיבה, מבצר עוז מפני פגיעות פיזיות ורוחניות. מצוקי ארץ ואראלי עולם ניווטו את דרכיהם של בני דורם, אך בעיקר השגיחו לבל תפסק מהם ישיבה.

שושלת קודש משפחת פינטו ממרקש זיע"א אחת משושלות הצדיקים שקמו לעם ישראל בגלותו,שושלת של חכמים וסופרים שלא פסקה מהם ישיבה, היתה השושלת לבית פינטו שראשיתה – לפני כארבע מאות שנה – בצדיק הנודע רבינו יעקב פינטו זיע"א מחבר הספר הק' מקדש מלך על הזוהר הקדוש, ועל מצבתו חרוט איש אלוקים קדוש, אשר יצק מים ע"י אליהו הנביא זכור לטוב, וכך אכן העיד עליו רבי יוסף בן נאים זצ"ל בספר מלכי רבנן, וכך כתב מרן החיד"א בשם הגדולים, וממנו תוצאות חיים לשושלת קודש משפחת פינטו ממרקש אשר היתה זו שושלת של אנשי אלוקים, בעלי מופת וצדיקי אמת אשר צעדו כעמוד אש לפני המחנה, רבים נהנו מעזוז נפלאותם, וטובים התחממו נוכח להט תורתם.

בעת שחושך כיסה את ארץ ספרד והיהודים שבה גורשו הימנה ביד חזקה, גלו בני משפחת פינטו הענפה מספרד, ערש הולדתם, ונדדו למרוקו, לפורטוגל, להולנד, לאלג'יריה, לאנגליה, לטורקיה ומאוחר יותר אף לצרפת, לסוריה ולאמריקה. שמה המקורי של המשפחה ערב הגירוש היה למעשה "גאון". על פי מגילת יוחסין היא מתייחסת עד לרב שרירא גאון. השם הגאון הפך ליעד מועדף של התנכלות אנטישמית מצד צוררי ישראל מנהיגי האינקווזיציה, ואשר על כן, לעת נדודיה בחרה המשפחה להיקרא בשם פינטו, על שם ד'ה פינטו שבספרד, עיר מכורתם.

האילן רב הפארות לבית פינטו, שכאמור שלח כמה משריגיו המפוארים גם למרוקו, הציץ פרח וגמל שקדים בעיר מרקש. עד מהרה יצא שמם כגאונים וצדיקים אשר ידם רב להם בתורה הנגלה והנסתר. מביני דבר ממרקש וגלילותיה שיחרו את פניהם לדלות מים טהורים מבאר תורתם, ואף נצרכי ישועה התדפקו על דלתותיהם לבקש מזור למכתם.

אחד הנצרים הנהדרים לאותו גזע קדוש של צדיקי עליון שעקרו למרוקו הוא- הרב הגאון משה פינטו שליט"א בן לאביו הצדיק מזכה הרבים מקים עולה של תורה, הרב מסעוד אשר פינטו זצוק"ל, איש יוזמה ומעוף, תלמיד חכם בעל שיעור קומה אשר זכות אבות מסייעתו במסירת התורה והנחלת קנינה, הוא האיש אשר גלגל ה' זכות לידו להקים ישיבה על קברם, להמשיך במורשתם המפוארת- מורשת אשר גולת הכותרת שלה היא,"לא פסקה מהם ישיבה".

ישיבת פאר משה לצעירים מצטיינים

דבר נפל בפתח תקוה התורנית. היה זה בשלהי שנת התשמ"ו. אם המושבות בארץ ישראל, מאז הוקמה לפני למעלה ממאה שנים על ידי אנשי חיל מבני ירושלים, ידעה מקומות תורה רבים ונכבדים. אפס, מימיה לא ראתה צורתה של ישיבה ספרדית, בית מדרש לבחורי חמד מעדות המזרח, המופלאים בתורה בחוכמה.

עיניו של הגאון רבי משה פינטו שליט"א היו צופיות למרחוק: הן העיר עומדת על תילה זה שנים רבות והן רבים מבין תושביה החרדים לדבר ה' הנמנים על עדות הספרדים הולכים ומתעצמים בלע"ה, מדוע איפה לא יהיו ראויים בניהם לישיבה משלהם? מדוע איפה יצטרכו להיטלטל בדרכים ולנדוד בערים כדי למצוא מקום תורה, מקום ההולם את שאיפותיהם הטהורות, הממזגות תשוקה עזה להתעלות אינסופית בתורה עם יראת שמים ומידות טובות?

רוח טהרה הוערה ממרום על הרב פינטו שליט"א. במעופו הרחב הוא ביקש דווקא בפתח תקווה למצוא מקום לה' ומשכנות לאביר יעקב. את רוח הטהרה הוא לא עצר בקרבו. בסוד יוזמתו באו שומעי לקחו בשיעורי תורה היומיומיים, חלקם באים בימים, אך כולם אנשי חיל ואוהבי תורה אשר נטפלו מיד לדבר מצוה והתייצבו לימין הרב בחומר ובמעש, בעצה טובה ובמילה טובה- ויחד הם צירפו מחשבה למעשה.

ייסוד הישיבה לצעירים - שנת התשמ"ו

אלול תשמ"ו. רחוב אבשלום גיסין. כאן, במרכזו של פרבר פסטורלי ושליו, במבנה דו- קומתי, מרשים בצורה ארכיטקטונית, ציורי משהו, החלו לשקוק חיים- אין חיים אלא תורה- ואוירה של לימוד השתררה בסביבה. אות הפתיחה של הישיבה- הראשונה מסוגה בפתח תקווה- ניתן בקולם התורתי, ומתנגן,הרועם אך גם הערב, של צעירי צאן קדושים.

הישיבה החדשה קמה באופן של "משכן ואחר כך כלים" בצורה מאולתרת נבנו שולחנות לתלמידים. בדרך בלתי מוסברת הושגו עבורם כיסאות ובאותה דרך מופלאה הושגו המיטות. הג"ר חנניה הכהן זצ"ל רבה של חולון הקדיש את הספרייה הפרטית שבביתו. אמו של הרב שליט"א הצדקת מרת אליס עיישא פינטו ע"ה נרתמה אף היא ונטלה על עצמה את המשימה הקדושה לדאוג למזונם של עמלי התורה, והתייגעה, ללא תנאים הולמים, לבשל לתלמידים באהבה ובמסירות אין קץ כאילו היו ילדיה ממש. כותלי בית המדרש הוכחו- במובן המוחשי של המושג- את אהבת התורה שיקדה באותם בעלי בתים מסורים, שומעי ליקחו של הרב, שכן כתלים אלו סוידו במו ידיהם.

כך, ללא משאבים פורמאליים, ללא מנהלים וללא פקידים, קמה הישיבה גם ניצבה, והיא עוטרה בשם "פאר משה" ע"ש הצדיק רבי משה פינטו זצ"ל, סב- סבו של ראש הישיבה שליט"א אשר כיהן כראש ישיבה ומרביץ תורה במרקש.

מחזור א' של הישיבה - אלול התשמ"ו הישיבה לצעירים שפתחה זה עתה את שעריה בפני כל בחור וטוב, לא מנתה מאה בחורים, גם לא עשרות. עשרה בחורים בלבד היוו את הגרעין הראשון. לא, לא מפני העדר פניות ואף לא משום רישום דל. היו פניות אישיות לא מעטות ופניות טלפניות רבות. אפס, ראשי הישיבה פסקו לעצמם לא לחרוג מהיעד שהציבו לעצמם והיא: קליטת תלמידים שחשקה נפשם אך ורק בתורה ובהתעלות ביראת שמים ובמידות טובות. הצוות עמד על עיקרון של איכות משובחת, ולאו דווקא על כמות נרחבת. "האיכות- כך גרסו- מהווה תנאי ראשון לכמות..."

כצלוחית של פלייטון שניחוח בושמה נודף למרחוק. יצאו שמה ושימעה של הישיבה הצעירה בקרב בתים רבים ונכבדים בפתח תקווה ומחוצה לה, ובשנה השניה להקמתה הגבירה הישיבה את תלמידיה לעשרות רבות.

הצפיפות החלה לתת אותותיה והמקום נעשה צר מלהכיל. ואם בכך לא היה די, הרי שפרנסי העיר דאז, הרחוקים מאורה של תורה, לא קראו בעין יפה את סיפור הצלחתה של הישיבה וניסו להצר את צעדי התפתחותה.

מכורח המציאות נטלה הישיבה את מקלה ותרמילה ונדדה לבני ברק הסמוכה, למרות שכאן בבני ברק המקום היה מרווח יותר, הרי המעבר נעשה בלב כבד ובחוסר רצון, שכן בבסיס הרעיון של הקמת הישיבה עמד הצורך לייסד מקום תורה בפתח תקווה דווקא. ההחלטה הבלתי נמנעת הייתה אפוא, שכאן בעיר התורה והישיבה תחנה הישיבה באורח זמני וארעי.

בינתיים בשלטון המוניציפאלי בפתח תקווה חלים שינויים פרסונאליים, דבר שסימל יותר מכל את סלידתו של רוב הציבור שם מהנהגה המתנכרת לערכי נצח של העם היהודי. את כס ראש העיר כבש מר גיורא לב, איש אשכולות ואיש חזון, כשלימינו איש המעש ורב התושיה עו"ד ר' סיני גלבוע מ"מ ראש העיר דאז. התמורות בראשות המקומית הביאו בכנפיהם תקופה של עדנה ופריחה על חיי הרוח של אם המושבות. מוסדות התורה קיבלו מעתה את המגיע להם - בזכות ולא בחסד.

הקצאת מגרש לבנין הישיבה

בשנת התשנ"א בצעד אמיץ ראוי להוקרה, הקצו ראש העיר דאז מר גיורא לב ומ"מ ראש העיר עו"ד סיני גלבוע שישה דונם לשם הקמת בנין לישיבת "פאר משה". תוכנית בניית הישיבה על שטח של שישה דונם, תוכנית הכוללת כמה אגפי בנין המצטרפים לקומפלקס ארכיטקטוני מרשים, הייתה נראית אז לפני כאחת עשרה שנים כאוטופיה מוחלטת, מעטים האמינו בהתגשמותה, רבים פקפקו בביצועה.

תחילת בניית הישיבה

בשנת התשנ"ב בבוקר מן הבקרים ירד אביב על המגרש שכבר הספיק לעלות נעצוץ וסרפד. קול הלמות פטישים פילח את הדממה ומערבלי הבטון עשו דרכם הלוך ושוב כדי לצקת את יסודותיה. תלמידי הישיבה, רבניה ומנהליה התגודדו סחור- סחור לאתר הבניה וחוו באופן בלתי אמצעי את יציקת יסודותיה ושפתותיהם רחשו תפילה: "בורא עולם בקניין- השלם זה הבניין". הבטון שניצוק אל החפירות, בלול היה אפוא, לא רק במים, אלא גם בדמעותיהם של בני הישיבה ואבותיה.

העבודות בשטח קיבלו תנופה רצינית ומצודדת- לב. ידידים נפלאים, יקרים ונאמנים, צעדו בעקבותיו של הרב, רתמו את מירב מאמציהם, תרמו את מיטב אמצעיהם ונשאו בנטל הכבד, זכות אבות ואמונה פשוטה בחסדי נותן התורה עמדו להוגי רעיון הקמת הבניין, ואט אט צצה הקומה הראשונה מעל פני הקרקע.

החזון הנועז שהיה בבחינת רחוק- רחוק החל קורם עור וגידים, ולמען הדיוק – קורות ולבנים. בשלב זה, בשנת תשנ"ב, כאשר מלאכת הבנייה הייתה בעיצומה והמבנה היה בנוי אך למחצה לשליש ולרביע, חנכו התלמידים בדרך בלתי פורמאלית את הבניין החדש, המעבר למשכן החדש תרם התמדה מרעננת והוסיף שקידה מחודשת בתלמודם של בחורי החמד וקול הלמות הפטישים של הפועלים נבלע בקול תורתם של הצורבים.

ואכן הישיבה הקדושה המשיכה לגדול ולהתפתח, הפירות לא מאחרים להבשיל. מתוך עמלם, שיחם ושיגם בתורה, עומדים הבחורים גם בכור המבחנים במערך קבוע של בחינות בעל פה והם מגלים ידיעות מובהקות ורחבות. המבחנים על סיכומיהם המזהירים והמפתיעים מאשרים כי היגיעה של הרמי"ם ותלמידיהם כאחד לא היתה לריק. יגעת ומצאת- תאמין. מעודדות ומדובבות במיוחד הן התבטאויותיהם של גדולי ומאורי ישראל שליט"א אשר במסגרת ביקוריהם בישיבה, השקו מבאר תורתם ואף בחנו את הבחורים. הם נדהמו מול היקף ידיעתם של הצורבים והשתאו נוכח יושר הסברתם. היו אלו מרנן ורבנן, הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א הראשון לציון, הגאון רבי אהרון יהודה לייב שטיינמן שליט"א- ראש ישיבת "גאון יעקב", הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ שליט"א- ראש ישיבת פוניביז' לצעירים, הגאון רבי יעקב אידלשטיין שליט"א- רבה של רמת השרון. הגאון רבי שמעון בעדני שליט"א- ראש ישיבת "תורה וחיים", הגאון רבי ברוך שמעון סולומון שליט"א- רבה של פתח תקווה וראש ישיבת "נחלת דוד", הגאון רבי צבי רוטנברג שליט"א- מראשי ישיבת בית"מאיר".

הישיבה אף הוציאה מתחת ידה למכבש הדפוס את פרות עמלם וחידושי תורתם של הלמדנים הצעירים. בקיץ תשנ"ד ראה אור קובץ תורני "פאר משה" על מסכת בבא מציעא, השוזר בין קרוב למאתיים עמודיו, חידושי תורה נפלאים ומרנינים פרי הגיונם של ת למידי הישיבה הגבוהה והישיבה לצעירים. הקובץ מעוטר בתשובתו ההלכתית של הצדיק הנודע רבינו יאשיה פינטו זצוק"ל על האיסור לשנות נוסח תפילה, וכן יצא לאור ספר ברכת משה עמ"ס גיטין פרי עמלם ויגיעם של תלמידי הישיבה יחד עם צוות רבני הישיבה שליט"א.

המשך הרחבת בנין הישיבה

וכפי אשר אמרנו: עם איכות משובחת הגיעה גם הכמות ובטרם אוכלס האגף החדש, כבר עלה מספר המבקשים ללמוד בשורותיה על מספר המקומות שניבנו, דומה היה שקשה לעמוד בקצב הגידול המהיר, בן פורת יוסף, של התלמידים אשר הכפילו את מספרם.

אך לא איש כהרב פינטו שליט"א נואש, ולא רצה הוא לדחות את הבחורים אשר חפצה נפשם ללמוד בישיבתו, והן כל אדם יש לו מקום אשר שורש נשמתו יונקת משם תורה, וקשיים גשמיים לא הפילו את רוח מייסדה אשר החליט להירתם ולסיים את כל הפרויקט של בנין הישיבה, סדר גודל של כ- 8,000 מ"ר הכולל: בית מדרש מרכזי, חדרי אוכל, מטבח מאובזר, כיתות לימוד וחדרי ספרייה. אך משאבים מנין? הן פרויקט כזה דורש מקורות מימון רציניים. ואפילו קבלנים בעלי שם וניסיון מוכח עמדו משתאים נוכח האומץ להתחיל ביסודות השלב האחרון והסופי של הקמפוס המתוכנן, וזאת מבלי לדעת מהיכן ישלח שלומיו עושה השלום במרומיו.

ואכן, העזרה והסיוע, בחסדי שמים, הגיעו בדמות האנשים הנפלאים, אצילי הרוח וטובי הלב, האחים ויקטור וסאני ששון, אשר מתוך רגש לכל דבר שבקדושה, ומתוך לב חם לילדי ישראל, נדבה רוחם לתרום את בית המדרש "דרכי חיים"- לע"נ אביהם המנוח.

ובית המדרש הציץ ציץ הגמול שקדים, וכל הרואים אותו בבניינו חשו כי לפלא הדבר, ואין זאת כי יד ה' עשתה כן, מי שנזדמן באותם ימים לאתר הבנייה, היה נדהם לראות את קצב העבודה והידיים העמלות, וכשלמה המלך בשעתו אשר הביא עצים מצידון, זהב וכסף לבנות את בית ה', גויסו כאן עשרות כוחות, הרב התרוצץ ללא לאות מבוקר ועד ליל כאשר הוא עצמו דואג לכל פרט ופרט. הוא גרס שכאשר מקימים בית לה', יש לתת את המוח ואת הלב, וכל כולו למטרה הקדושה. האלמנטים המקושטים ביותר, השיש הטוב, הריהוט המשובח, העיצוב המרהיב של התקרה, תכנון ארון הקודש, ועד לפרטי הפרטים הקטנים ביותר. על הכל הושם דגש, ואפשר היה לחוש את מאמר דוד המלך ע"ה שאמר: "אם אבוא באוהל ביתי, אם אעלה על ערש יצועי עד אמצא מקום לה'- משכנות אביר יעקב".                                              

התחושה הייתה של בנה בניתי בית לה' לזבול לו, ואכן התוצאות המרהיבות הצדיקו את המאמץ העצום, את הדמעות שנוצקו בכל אבן ונבללו בחול, ובכל כפיס עץ שהונח.

אך עדין הייתה מועקה כבדה רובצת, כי אכן בית המדרש קורם עור וגידים, וניצב בתפארתו, אך שאר החדרים, המטבחים והספריות, מה יהא עליהם? אך שלוחים רבים לו למקום, ותרומה נוספת הגיעה מקרן בלאס, אשר בהנהלתם של האנשים הנכבדים והנפלאים יקרי הרוח ונדיבי הלב מר פרנק בנג'מין, וג'ו גרינברג אשר הרימו מן הקרן תרומה נכבדה עד מאד, כדי לאפשר ולקדם את סיום הפרויקט הנפלא ואז יקרא "מרכז יעקב בלאס".

להצלחת ושגשוג המוסדות יש לציין את הגביר המרומם והנעלה אשר ביד נדיבה תומך ומסייע באופן קבוע בהחזקת ופיתוח המוסדות הלא הוא נשיא הישיבה בארץ מר אברהם גואטה הי"ו.

מה נכבד הוא היום, מה מרנין הוא העת שהישיבה הקדושה אשר נבנתה בתפילה, ויסודותיה נוצקו בדמע הולכת ומוקמת, יום של חג הוא לכולנו! הנה הנה, החזון הגדול והעצום, להקים בית לה' לשבתו עולמים, לאסוף צעירי צאן ולאלפם תורה, דעת ומוסר, להפריח את קול השממה הרוחנית בקולותיהם הערבים של תשב"ר אשר קוראים שמע, שחרית וערבית. כל אלו קמו וניצבו מול עיננו. "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו והגיענו לזמן הזה."

היכל ישיבת פאר משה

המבקר בהיכל ישיבת "פאר משה" יתקשה להסיר את העין מהמחזה המרנין של התמדה העילאית של הלומדים , אשר הם עצמם יתקשו שבעתיים להסיר את העין וגם את המוח והלב מהגמרא שלפניהם. בחלל ההיכל מרחפות הוויותיהם של אביי ורבא, פירושיו של רש"י, השגותיו של הראב"ד, חידושיו של הרשב"א, חילוקיו של רבי חיים, ביאוריו של רבי ברוך בער, פסקיו של החזון איש ובתוך כל אלו סברותיהם של בחורי ישיבה העמלים "לפרק" באזמל חד את הקושיא וללבן את הסוגיה על בוריה.

בקרן זווית בהיכל, נראה ראש הישיבה, מתפלפל ומתעמק בבירור דברי תוספות וסביבו קבוצת בחורים, השוכחים כדי סערת הדיון, אם קיים עולם והבליו. בזוית אחרת נראה המשגיח בשיחה מוסרית מעמיקה עם תלמיד, ובזוית השליש נראים צורבים הלומדים בחברותא ומתענגים בלימוד התלמוד.

ככלל, חרתה הישיבה על דיגלה שתורה ומוסר הולכים שלובי זרוע. תורה ומידות טובות הן תרי רעין דלא מתפשרין, כי הלא "כל התורה תלויה בתיקון המידות" על מלאכת הקודש של הרבצת התורה והיראה בין כתלי הישיבה, מנצחים ברוב תבונה, בראש ובראשונה: מייסדה, פטרונה ועטרת ראשה, הגאון הרב משה פינטו שליט"א, הידוע בגישתו האבהית והחביבה באמצעותה הוא משכיל להחדיר בבחורים את חן ערכה של תורה ואהבתה על ידי שיחות אישיות וזאת עם הקפדה מתמדת מצידו למסור שיעור יומיהן בישיבה הקטנה והן בישיבה הגדולה. במקביל הוא מתווה לפניהם דרך בהבנת הסוגיה ואף פותח צוהר לעומקא של סברא להתבשם מחודו של ההיגיון - זאת באמצעות ה"שיעור הכללי" הנמסר מידי יום חמישי.

על עינוגם והתעניינותם של בחורי הישיבה ב"שיעור כללי", יעיד יותר מכל, ה"סדר השלישי" שלאחריו, ה"גולש מרתיחה תלמודית..

חותם רוחני עמוק מטביעות על הבחורים שיחותיו ההגותיות- השקפתיות של ראש הישיבה שליט"א בליל שבת קודש, שיחות אלו, הנמסרות בשבת אחים גם יחיו, מתוך שירה ופיוט, הפכו לחלק מרכזי בהווי הישיבתי, ועל פי עדות התלמידים, תרומת שיחות אלו לעיצוב אישיותם התורני- היא לאין ערוך.

על ימינו של ראש הישיבה שליט"א בהנחלת התורה וקנינה, עומד צוות רוחני מעולה של עשרות תלמידי חכמים מופלגים ונודעים ובעלי ניסיון רב בחינוך.

רבני הישיבה, אישי סגולה, מניחים לרגלי התלמידים סולמות לעליה בלימוד התורה וביגיעתה. כל תלמיד זוכה כאן לטיפול אינדיבידואלי מסור ומעמיק. כל בחור ביחס לכישוריו ובהתאם למקסימום כוחותיו.

אלול תשנ"ג – יסוד הישיבה הגדולה נחלת אשר

הישיבה הקטנה- שהוסיפה עוד ועוד ספסלים בבית מדרש- כבר קנתה את עולמה וביססה את מעמדה בעולם התורה. בוגריה נקלטו במעולות ובמובחרות של הישיבות הגבוהות בארץ הצבי, ובין כותליהן הם המשיכו לצלול למעמקי ים התלמוד ולהזדכך במידות טובות ויראת שמים.

אפס, בד בבד זכרו חסד נעורים והיו כרוכים אפוא, לישיבת "פאר משה" ולקברניטה הדגול, הקברניט שהתווה לפניהם דרך בים התורה וסלל עבורם נתיב לרכישת קניינה. מוסרות ההערצה היו אמיצות והקשר היה בל ינתק.

לכן, היה זה צפוי וגם טבעי שההפצרות לפתוח ישיבה גדולה כדי להמשיך ולהתעלות באקלימה המיוחד, ובחמימות האבהית של ישיבת "פאר משה" רק תלכנה ותגברנה. עם הזמן התייצבו ההורים לימין בניהם שבגרו, בדרישה שהם יישארו תחת כנפיה של הישיבה.

מכאן ואילך הייתה הישיבה הגבוהה רק שאלה של זמן. באלול תשנ"ג נפתחה הישיבה הגדולה- לשמחת ליבם של בוגרי שיעור ג' דאז- והיא מוקמה בעזרת הנשים.

הישיבה פתחה את זרועותיה גם בפני בוגרי ישיבות קטנות אחרות, אך בד בבד, בלי לנטות כהוא זה מגישת היסוד שקבעו לעצמם: לשים דגש על האיכות, על השלמות על תוך הקנקן, כאשר מטבע הדברים, האיכות תגרור אחריה כמות מוצקה, כמות איתנה ברוח הנאמר במסכת אבות "אילן שענפיו מועטים ושורשיו מרובים שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו- אין מזיזים אותו ממקומו".

ואומנם, חבורת המייסדים של הישיבה הגבוהה, מה שקרוי "הגרעין הראשוני", הייתה סולת נקיה מבחרי התלמידים. עידי עידית של הלומדים, קומץ קטן של בחורים, קומץ קטן אבל מובחר, בבחינת "ענפיו מועטין ושורשיו מרובין". עד מהרה הוכחה הגישה הגורסת שימת דגש על איכות גבוהה כגישה נכונה. שמונת הבחורים, חלוצי הישיבה הגדולה- היו לשמונת נרות חנוכה.

מה הנרות הללו מקרינים אורה- זו תורה- וזהרוריה מופצים לכל פינה, גם לפינה חשוכה, אף שמונת לומדים אלו הנהירו מאור תורתם על הישיבה כולה ואף נקטו הלכה כבית הלל "מוסיף והולך"- כי נר מצווה ותורה אור...

מסופר, שכאשר הגאון רבי חיים מוואלוז'ין זצ"ל בא לפני רבו, הגר"א מוילנא זצ"ל, ובפיו הצעה לייסד ישיבה בעירו- הישיבה שלימים הייתה ל"אם המושבות" ולמבצר תורה גדול במשך ארבעה דורות- השיבו הגאון בשלילה. כעבור שנה שב הגר"ח מוולוז'ין והעלה את רעיונו פעם נוספת. הפעם, להפתעתו נענה בחיוב וזכה לברכת קודש. שמח הוולוז'ינר ותמה "מה נשתנה?" נענה הגר"א ואמר: "אשתקד באת בהתלהבות היא תופעה זמנית, בת חלוף, כעת באת במתינות ולאחר שיקול דעת, ולכן בירכתי נתונה".

עובדה מאלפת זו שהתרחשה לפני מאתיים שנה בקירוב ואשר יש בה משום הוראה לדורות שימשה כאבן יסוד, כאבן שתייה וכעיקרון בסיסי למקימי ישיבת "פאר משה".

המכינה לישיבה יהלום בוהק הנמצא בכתר התורה של מוסדות ישיבות "פאר משה" הינו המכינה לישיבה. ראשית יסודה היה באלול התשנ"ה, עת החלו אנשי חינוך ומשגיחים רוחניים לגלות אי נחת מהעובדה שתלמידים מגיעים מהתלמוד תורה לישיבה קטנה במעבר חד מידי. מעבר זה היה בעוכריהם של תלמידים רבים אשר מנעמי התלמוד תורה עדיים היו ערבים לחיכם דבר הגורם לקשיים בהשלבות בהווי הישיבתי.

תופעה זו הייתה לנגד עיניו שלמרן ראש הישיבה הגאון רבי משה פינטו שליט"א אשר בהתייעצות עם גדולי ישראל שליט"א החליט להקים מסגרת יחודית קדם- ישיבתית שמטרתה לרפד את צעדיו הראשונים של התלמיד בעולם הישיבות. ואכן במסגרת משולבים גם אוירה ישיבתית הכוללת תפילות בבית מדרש כנהוג בעולם הישיבות שיעורי גמרא בעיון תוך הקפדה על רמה לימודית גבוהה, ושימת דגש רב על יראת שמים ומדות טובות. כן מתקיימים אחה"צ שעורי בקיאות והלכה וכו'. כמו כן סדרי מוסר ושיחות מגדולי המשגיחים ומגידי המישרים. וכ"ז נעשה מתוך אהבה רבה עם טיפול מסור מצוות הרמי"ם והמחנכים.

שימת דגש מיוחדת ישנה לגילם הצעיר, יחסית, של התלמידים הבאה לידי ביטוי בהפסקות למשחקים ,ימי שדה, בריכות וטיולים. ואכן מהניסיון הוכח שתלמידים שסיימו מסגרת מכינה לישיבה השתלבו טוב יותר ובקלות רבה במסגרת הישיבה הקטנה.

תלמוד תורה

לאור ההצלחה הגדולה אשר הייתה במסגרת המכינה פנו הורים נרגשים בבקשה גדולה למרן ראש הישיבה שליט"א להרחיב את גבולות המכינה לתלמידים צעירים יותר המעוניינים להשתלב במסגרת חינוכית תורנית נפלאה זו, ואכן ראש הישיבה נענה לאתגר ומסגרת המכינה הורחבה גם לכיתות ה' ו' ז, בנוסף לכיתה ח' שכבר הייתה קיימת.

ההצלחה בתלמוד תורה הייתה אדירה ומרחבי העיר פתח תקוה ומכל הארץ נקבצו תלמידים מצוינים והתלמוד תורה נהפך להיות הגדול ביותר בעיר, בעל כיתות כפולות בכל השכבות.

כמובן יש לציין בנוסף להשקעה הרוחנית העצומה ע"י הצוות החינוכי הדגול,ישנה ההשקעה הגדולה בצרכים הגשמיים ומבנה המוסדות הינו מהמבנים היפים והמפוארים ביותר בארץ, שטח נרחב כשבע דונם עם מדשאות ומגרשי משחקים, כיתות לימוד ממוזגות וחדרי אוכל מפוארים עם מטבחים משוכללים. כל חדרי הפנימיה ממוזגים וחדרי שירות צמודים.

התלמוד תורה מיועד לתלמידים אקסטרנים מרחבי העיר עם הסעות מסודרות. וכן עם אפשרות לתנאי פנימיה מלאים. עם צוות אבות בית והדרכה גדול מסור ומיומן.