מיקרופדיה תלמודית:אב בית דין

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־07:24, 24 ביוני 2013 מאת יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) (Automatic page editing)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - הגדול שבסנהדרין, אחרי הנשיא.

סיכום תמציתי

מינויו

בבית הדין הגדול שבמקדש, הנקרא סנהדרין גדולה ומניינו שבעים ואחד, הגדול בחכמה שבכולם הוא הנשיא, והמשנה לו הוא אב בית דין, ויושב מימינו של הנשיא.

הנשיא עם אב בית הדין היו רואים את כל הסנהדרין שהיו יושבים כמו חצי גורן בעיגול.

צירוף של אב בית דין עם נשיא אנו מוצאים בעיקר בסנהדרין שבזמן בית שני, ונקראו זוגות: יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי וכו'. הראשונים שהוזכרו בזוגות היו נשיאים, ושניים להם אב בית דין.

תפקידו

משרה של אב בית דין נחשבה לשררה.

  • אין אב בית דין יכול להורות הלכה בפני הנשיא.
  • סמיכת חכמים נעשית ברשות הנשיא, ולא יהא הנשיא סומך אלא אם כן אב בית דין עמו.
  • בקידוש החודש יש רשות לנשיא לקדש את החודש נגד דעת אב בית הדין.
  • אף עיבור שנה תלוי בנשיא, אולם נהגו שהדבר ייעשה בהסכמת אב בית הדין.
  • באורים ותומים אין נשאלים אלא למלך ולאב בית דין ולמי שהציבור צריך בו.
  • יש סוברים שהנשיא ואב בית דין הם שגוזרים תענית צבור, ולכן בחוץ לארץ שאין נשיא ואב בית דין אין החומר של תענית צבור על תענית שגוזרים.
כבוד אב בית דין
קימה והידור

קיום מצות מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן ביחס לאב בית דין הוא כך: שכשאב בית הדין עובר, עומד מלפניו מלא עיניו, וכיון שעבר ד' אמות יושב. במה דברים אמורים בשוק, אבל בבית המדרש כשאב בית דין נכנס, עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן עד שישב במקומו.

לאחר מותו

אב בית דין שמת הכל קורעים עליו, ואין מאחים את הקרע לעולם.

אב בית דין שמת כל בתי המדרשות שבעיר מבטלים תלמוד תורה כל שבעה, והרגילים להתפלל בבית הכנסת משנים מקומם.

אחד מארבעה דברים שבשבילם חמה לוקה הוא על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה.

מעשה מרכבה

אין מוסרים ראשי פרקים של מעשי מרכבה אלא לאב בית דין ולכל מי שלבו דואג בקרבו.

אב בי"ד בזמן הזה

כיום משתמשים בביטוי אב בית דין לדיין החשוב ביותר בבית הדין הרבני והעומד בראשו, או לדיין המקומי שאין גדול ממנו שם. אף על פי שבזמן הזה מקבלות הקהילות עליהן ראשי ישיבות ואב בית דין, אין להם דין נשיא ואב בית דין, אלא דין חכם.

מינויו

בבית הדין הגדול שבמקדש, הנקרא סנהדרין גדולה ומניינו שבעים ואחד, הגדול בחכמה שבכולם מושיבים אותו ראש עליהם והוא ראש הישיבה, והוא שקורים אותו החכמים נשיא בכל מקום; ומושיבים הגדול שבשבעים משנה לראש, ויושב מימינו, והוא הנקרא אב בית דין (רמב"ם סנהדרין א ג)[2]. מופלא שבבית דין (הוריות ד ב) – לדעת התוספות (סנהדרין טז ב ד"ה אחד) הוא אב בית דין, ולדעת הרמב"ם (פירוש המשניות עדיות ה ו, והל' שגגות יב ב) הוא ראש הישיבה, שהוא הנשיא (רמב"ם סנהדרין א ג, וקידוש החודש ד י ויב).

צירוף של אב בית דין עם נשיא אנו מוצאים בעיקר בסנהדרין שבזמן בית שני, ונקראו זוגות: יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי וכו'. הראשונים שהוזכרו בזוגות היו נשיאים, ושניים להם אב בית דין (חגיגה טז ב). אולם הזכירו בגמרא נשיא ואב בית דין ביחד גם בזמן קדום: שאול זה נשיא, יהונתן זה אב בית דין (מועד קטן כו א), בניהו בן יהוידע אב בית דין (ברכות ד א, ורש"י שם ד"ה בניהו). וכן הזכירו נשיא ואב בית דין אחרי חורבן הבית: רבי יהושע אב בית דין בימי רבן גמליאל שביבנה, רבי נתן אב בית דין בימי רבן שמעון בן גמליאל, רבי חנינא בר חמא אב בית דין אחרי רבי יהודה הנשיא (כתובות קג ב; בבא קמא עד ב).

הנשיא עם אב בית הדין היו רואים את כל הסנהדרין שהיו יושבים כמו חצי גורן בעיגול (רמב"ם שם).

מינויו של אב בית דין הוא בפה (ירושלמי הוריות ג ב).

תפקידו

משרה של אב בית דין נחשבה לשררה – כשהעיד עקביא בן מהללאל ארבעה דברים נגד דעת חכמים, אמרו לו: עקביא חזור בך ונעשך אב בית דין בישראל, אמר להן וכו', שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו (משנה עדיות ה ו).

  • לדעת הסוברים שאב בית דין הוא הנקרא מופלא שבבית דין (תוס' לעיל), היה מתפקידו ללמד את חברי בית הדין, שהרי אמרו שאם הורו בית דין וטעו ולא היה מופלא של בית דין עמהם, פטורים מפר העלם דבר של צבור, לפי שהיה להם ללמוד ולא למדו (הוריות ד ב).
  • אין אב בית הדין יכול להורות הלכה בפני הנשיא (חגיגה טז ב).
  • חכמים חלקו כבוד להלל הזקן, והתקינו שלא יהא אדם סומך אלא ברשות הנשיא, והתקינו שלא יהא הנשיא סומך אלא אם כן אב בית דין עמו, ושלא יהיה אב בית דין סומך אלא אם כן הנשיא עמו (רמב"ם סנהדרין ד ה, על פי ירושלמי סנהדרין א ב. ועי' רדב"ז ולחם משנה שם).
  • בקידוש החודש רשות לנשיא לקדש את החודש נגד דעת אב בית הדין (עי' ראש השנה כה ב, במעשה של רבן גמליאל ורבי יהושע, ורבי יהושע היה אב בית דין כמבואר בבא קמא עד ב).
  • אף עיבור שנה תלוי בנשיא (סנהדרין יא א; רמב"ם קידוש החודש ד ט-יב), אולם במדרש מצינו: כשהיו רבותינו נכנסים לעבר את השנה, נכנסים י' זקנים בקיאים לבית המדרש ואב בית דין עמהם וכו', בחצי הלילה אומרים לאב בית דין: מבקשים אנו לעבר את השנה שתהא השנה הזאת י"ג חודש, גוזר אתה עמנו, והוא אומר להם: מה שבדעתכם אף אני עמכם (שמות רבה (וילנא) טו כ).
  • באורים ותומים אין נשאלים אלא למלך ולאב בית דין ולמי שהציבור צריך בו (יומא עא ב)[3].
  • יש סוברים שהנשיא ואב בית דין הם שגוזרים תענית צבור, ולכן בחוץ לארץ שאין נשיא ואב בית דין אין החומר של תענית צבור על תענית שגוזרים (רב שרירא ורב האי בתשובות הגאונים הרכבי סי' רנט, על פי תענית יא ב, וירושלמי שם ב א; חידושי הרמב"ן לתענית שם; מאירי שם יא ב).

כבוד אב בי"ד

קימה והידור

קיום מצות מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן (ויקרא יט לב) ביחס לאב בית דין הוא, שכשאב בית הדין עובר, עומד מלפניו מלא עיניו, וכיון שעבר ד' אמות יושב (קידושין לג ב; רמב"ם תלמוד תורה ו ו; טור ושלחן ערוך יורה דעה רמד יג). במה דברים אמורים בשוק, אבל בבית המדרש כשאב בית דין נכנס, עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן עד שישב במקומו (הוריות יג ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם טו).

לאחר מותו

אב בית דין שמת הכל קורעים עליו (רמב"ם אבל ט יד), ואין מאחים את הקרע לעולם (מועד קטן כו א; ירושלמי מועד קטן ג ז).

אב בית דין שמת כל בתי המדרשות שבעיר מבטלים תלמוד תורה כל שבעה, והרגילים להתפלל בבית הכנסת משנים מקומם (מועד קטן כב ב; טוש"ע יו"ד שמד יח).

אחד מארבעה דברים שבשבילם חמה לוקה הוא על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה (סוכה כט א).

נידוי

בנידוי אמרו: המנודה לאב בית דין מנודה לחכם, המנודה לחכם אינו מנודה לאב בית דין (ירושלמי מועד קטן ג א). אב בית דין שסרח אין מנדים אותו, אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך (מועד קטן יז א). חזר וסרח, ואפילו חזר וסרח כמה פעמים, אין מנדים אותו בפרהסיא לעולם (מועד קטן שם, מחלוקת אמוראים; רמב"ם תלמוד תורה ז א, ועי' שם בכסף משנה). וכשם שאין מנדים אותו, כך אין מורידים אותו מגדולתו (שו"ת חתם סופר חחו"מ סי' קסב).

תענית ציבור

בתענית צבור מוציאים את התיבה לרחובה של עיר, ונותנים אפר מקלה על גבי התיבה, ובראש הנשיא ובראש אב בית דין (משנה תענית טו א), כדי שייכלמו וישובו (רמב"ם תעניות ד א). וחשיבות היא להם שמתחילים בהם, שאחר כך כל אחד נוטל ונותן בראשו, כלומר: אתם חשובים להתפלל עלינו (גמ' שם ב).

אורים ותומים

אין נשאלים [באורים ותומים] אלא למלך, ולאב בית דין, ולמי שהציבור צריך בו (יומא עא ב)[4].

מעשה מרכבה

אין מוסרים ראשי פרקים של מעשי מרכבה אלא לאב בית דין ולכל מי שלבו דואג בקרבו (חגיגה יג א).

אב בי"ד בזמן הזה

כיום משתמשים בביטוי אב בית דין לדיין החשוב ביותר בבית הדין הרבני והעומד בראשו, או לדיין המקומי שאין גדול ממנו שם. אף על פי שבזמן הזה מקבלות הקהילות עליהן ראשי ישיבות ואב בית דין, אין להם דין נשיא ואב בית דין, אלא דין חכם (ש"ך יו"ד סי' רמד ס"ק יא).

הערות שוליים

  1. א, טור' כא-כד. וראה עוד ערך בית דין הגדול.
  2. ועי' הקדמת האברבנאל לפירושו למס' אבות.
  3. במשנה שבמשניות ובירושלמי הגירסא: ולבית דין.
  4. ברמב"ם כלי המקדש י יב הגירסא "או לבית דין" במקום "לאב בית דין".