מיקרופדיה תלמודית:אבות הטמאות

הגדרה^[1] - טומאות, המטמאות אדם וכלים, ועושות את הנטמא מהן ראשון לטומאה.

הגדרות

אב הטומאה הוא הדרגה העליונה של טומאה - מלבד טומאת מת, שהיא אבי אבות הטומאה (ראה ערכו) - שממנו מסתעפות תולדות: ראשון לטומאה (שנטמא באב), שני לטומאה (שנטמא בראשון), שלישי ורביעי. כל הדרגות שלמטה מהאב נקראות בשם ולד הטמאה (רמב"ם טומאת מת ה ח).

ההבדל בין אב הטומאה לולד הטומאה הוא: אב הטומאה מטמא אדם וכלים; ולד הטומאה מטמא רק אוכלים ומשקים, ולא אדם וכלים (בבא קמא ב ב; ירושלמי שבת ז ב).

וזה כלל גדול בטומאות: כל אב טומאה מטמא אדם ומטמא בגדים וכלים, וכל המטמא אדם וכלים הרי זה אב טומאה (רמב"ם שם ז)^[2].

אב הטומאה נקרא טומאה חמורה, ולד הטומאה - טומאה קלה (זבחים קה ב; חולין קכא א, ורש"י ד"ה זרעים).

אבות הטומאה, יש שטומאתם מחמת עצמם, כגון הזב, הזבה, הנדה, היולדת, המצורע ועוד; ויש שטומאתם באה על ידי קבלת טומאה כגון הנטמאים במת, או משכב ומושב ומרכב שישבה עליו הזב או הזבה ודומיהם (ראה ערך טֻמאה).

אבות הטומאה ודרגותיהם

בתורה ישנן אחת עשרה קבוצות של אבות טומאה (הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות; הקדמת הרב עובדיה מברטנורא שם), ואלו הן:

• השרץ (ויקרא יא כט–ל; משנה כלים א א; רמב"ם שאר אבות הטומאה ד ב)

• הנבלה (כלים שם ב; רמב"ם שם א א)

• טמא מת (כלים א א; רמב"ם שם ה ט)

• שכבת זרע (כלים שם; רמב"ם שם ה א)

• מי חטאת (כלים א א-ב; רמב"ם פרה אדומה טו א)

• חטאות – פרה אדומה, פרים ושעירים הנשרפים, שעיר המשתלח לעזאזל (הקדמת הרמב"ם לטהרות. ועי' כסף משנה פרה אדומה סוף פ"ה)

• זבה (כלים א ג,ד; רמב"ם מטמאי משכב ומושב א א,ח,טו, ושם ג א,ג, ושם ו ב)

• נדה (רמב"ם שם א א)

• יולדת (רמב"ם שם)

• זב (כלים א ג; רמב"ם שם א א,יב,יד)

• מצורע (כלים א ד; רמב"ם טומאת צרעת י יא, שם יא ב, יג יג, שם טז א).

בקבוצות אלה יש מהן שיש להן רק אב טומאה אחד, ויש מהן שיש להן הרבה אבות. יש שחישבו בסך הכל שלשים ושתים אבות טומאה בתורה (הרמב"ם והרב עובדיה ברטנורא בהקדמותיהם לסדר טהרות), ויש שחישבו עשרים ותשעה אבות (ראה בגוף הערך).

אבות הטומאה הללו השונים בכוח טומאתם, ויש בהן כמה דרגות, זו למעלה מזו (כלים א א-ד).

דברים שאינם נעשים אב הטומאה

התהוות אב הטומאה באה על ידי טומאה עצמית (זב, שרץ, שכבת זרע וכדומה), על ידי מדרס (משכב ומושב), או על ידי מגע ומשא ואהל (במת).

כלי חרס אינו יכול להיות אב הטומאה לעולם (עירובין קד ב, ורש"י שם; ירושלמי שבת ז ב; רמב"ם טומאת מת ה ו)^[3].

האוכלים לא יהיו אב הטומאה לעולם (רמב"ם שאר אבות הטומאה י ט)^[4].

המשקים יוכלו להיות אב הטומאה כשהם מעינות, כגון הזבה והנדה וכו' - רוקם, מימי רגליהם וכו' - או מי חטאת; שאר המשקים אינם נעשים אב הטומאה (רמב"ם שם י. וראה רש"י חולין שם ד"ה זרעים).

אבות הטומאה מדברי סופרים

מלבד האבות של תורה ישנם אבות הטומאה דרבנן, וטומאתם בדרגת אב הטומאה לטמא אדם וכלים (הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות; הקדמת הרב עובדיה ברטנורא שם), וספקו טמא (משנה טהרות ד יא; רמב"ם שאר אבות הטומאה טו א).

האבות דרבנן כלולים בשש קבוצות:

• טומאת מת (רמב"ם טומאת מת ה יא)

• טומאת זיבה (נדה לד א, ושם סט ב; רמב"ם מטמאי משכב ומושב ב י)

• טומאת נדה (נדה ב א, שם ה א, שם טז א, שם נו א; רמב"ם שם ג ט)

• טומאת יולדת (נדה כח א)

• טומאת נבלה (רמב"ם שם ב י. וראה השגת הראב"ד שם)

• טומאת עבודה זרה (שבת פג א-ב; חולין יג ב; עבודה זרה ל ב; רמב"ם שאר אבות הטומאה ו א).

יש שמנו סך הכל 34 אבות דרבנן (ראה בגוף הערך).

הערות שוליים