רבי שמואל שאטין

רבי שמואל שאטין כ"ץ (מכונה מהרשש"ך) היה רב, ראש ישיבה ומקובל בגרמניה, ראש בית המדרש הגדול ("הקלויז") בפרנקפורט דמיין ומגדולי דורו בגרמניה.

תולדות חייו

נולד בעיר שאטין שבמחוז הסן בגרמניה בשנת ת"ד לאביו רבי יוסף (יוזפא) הכהן, אב"ד דראמשטט. למד אצל ר' ישעיה סג"ל הורוויץ, אב"ד פרנקפורט דמיין (נכדו של השל"ה). לאחר פטירת אביו החל ממלא את מקומו ברבנות דראמשטט. לאחר מכן עבר לפרנקפורט דמיין (ויתכן שהמשיך לכהן כרבה של דראמשטט ואולי אף של כל מדינת הסן). בשנת תמ"ח הוקם בעיר בית המדרש הגדול, הידוע בתור "הקלויז", והוא הועמד בראשו. ^[1]. בבית מדרשו למדו אלפי תלמידים שנהיו אח"כ לרבנים ודיינים, כפי שכתב: "כמה אלפי תלמידים שהיו גדיים ונעשו תיישים, אשר הרבה מהם תופסי ישיבות ודייני ישראל"^[2]. בשנת תס"ד נפטר רב העיר, מחותנו רבי יוסף שמואל מקראקא, והוא התמנה לרב זמני עד למינויו של המקבול רבי נפתלי כ"ץ (בעל סמיכת חכמים) בשנת תס"ו. גם לאחר מכן המשיך להורות הלכה ולהשיב לשאלות. בשנת תע"א, בעקבות מחלוקת שריפה שפרצה בביתו של רב העיר וכילתה חלק נרחב מהרובע היהודי בעיר, עזב הרב כ"ץ את העיר, ור' שמואל כיהן בשנית כרב זמני, עד למינויו של רבי אברהם ברודא. בכל זמן שבתו בפרנקפורט הריצו אליו שאלות מכל רחבי גרמניה, והוא נחשב לאחד מגדולי חכמי דורו שם. חשיבותו בעיני רבני גרמניה באה לידי ביטוי בתשובתו של אב"ד מענץ, שבה מתנה את פסקו בהסכמתם של "שני גדולי בעלי הוראה כמו הגאון אב"ד דק"ק פפד"מ הרב המפורסם מה"ר יעקב כ"ץ נר"ו^[3], והשני כדומה לו הגאון המפורסם מהר"ש שאטין ר"מ דקלויז ואב"ד דמדינת דרמשטט... ואם לא יסכימו עמדי, בטלה דעתי לגבייהו"^[4]. התכתב עם חכמי דורו בהלכה, ותשובותיו הובאו בספריהם (ראה לקמן).

לצד גדלותו בתורת הנגלה, השתלם היטב גם בתורת הקבלה, והסכמותיו מופיעות גם על ספרים בתחום זה, ומהן ניכרת ידיעתו הרבה בקבלה. רבי יאיר בכרך (בעל "חוות יאיר") העביר לידיו חיבור שכתב בקבלה מעשית^[5].

כמו כן, היה בקיא גדול גם בחכמות העולם, בייחוד באסטרונומיה. הוא התכתב עם רבי יאיר בכרך בענייני התכונה^[6]. בהקדמתו לחידושיו על הש"ס, מציין כי בחידושי מסכת ראש השנה הרחיב לבאר את סוגיות עיבור השנה על פי חכמת התכונה, משום שהבקיאים בה מעטים ופירושי הראשונים, רש"י והרז"ה בנושאים אלו אינם מספיקים (חידושיו למסכת זו אינם מצויים בידינו כיום). כמו כן, הוא כותב שם כי פירש סוגיות מסוימות בעזרת "חכמת המספר והתשבורת"- כלומר מתמטיקה וגיאומטריה. חכמתו זכתה להערכה גם בקרב חכמי הגוים שפגשוהו^[7].

נפטר בשבת, י"ד בתמוז תע"ט.

על מצבתו נחקק: "פה נמטן צנצנת המן, כלכל ודרדע חכים ורבן אתיקרי בכל מיני חכמה ומדע, העמיד תלמידים הרבה ושמעתתיה מבדרן בעלמא ובשערים המצוינים שמו נודע, לא הניח דבר גדול ודבר קטן עד ירדו לעמקא והבירור אליו נתודע, ה"ה הגאון ומקובל אלקי נר ישראל...".

צאצאיו

חתנו ר' אריה לייב היה דיין (בנו של רבה של פפד"מ ר' יוסף שמואל מקראקא). הוציא לאור ש"ס בפרנקפורט (עם הגהות חותנו).

המפורסם שבין צאצאיו הוא נינו רבי משה סופר (נכד בתו), ה"חתם סופר", שכיהן כרב בפרנקפורט ובפרשבורג. החתם סופר מביאו פעמים רבות בספריו, ולא נרתע מלחלוק עליו לעיתים^[8]. כל צאצאי משפחת סופר, שכיהנו כרבנים וראשי ישיבות, הם צאצאיו.

גם רבי חנוך העניך מאלכסנדר היה נכד- נינו.

גם רבי זאב וולף אב"ד ליסא היה מזרעו, וכן רבי שמעון שאטין, בעל "חידושי מהרשש"ך אחרון" על הש"ס.

כתביו

חיבר חידושים על הש"ס בשם כוס הישועות (ידועים כיום בעיקר בתור חידושי מהרשש"ך) על שבע מסכתות: בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות, שבועות ועבודה זרה. חיבור חידושים על מסכתות נוספות, אולם חלקם נשרפו בשריפה הגדולה שפרצה בעיר וחלקם לא הגיעו לידינו (כגון חידושיו על מסכת ראש השנה). הגהותיו על הש"ס הודפסו בש"ס דפסו פרנקפורט שהוציא חתנו ר' אריה לייב.

תשובות בהלכה שכתב מופיעות במספר ספרים, בהם בספר "שב יעקב" לרבי יעקב כ"ץ אב"ד פפד"מ, שו"ת רבי יעקב מילר, פתחי תשובה (יו"ד סי' רעג) ועוד. בספר "מאמר מרדכי" הלברשטט (סי' נו) מופיע פסק של רבה של העיר בור שאחריו, רבי יהושע פלק (בעל "פני יהושע") העוסק בפסק קדום שלו בענין טומאת כהנים ברובע היהודי בפרנקפורט. פסק זה יצר פולמוס הלכתי גדול שעסקו בו גם בדורות מאוחרים יותר.

כתב גם חידושים על ארבעה טורים שלא הגיעו לידינו.

כמו כן, חיבר סליחה "אשאג אל אל נורא ואיום" ליום כ"ד בטבת שנתקן בפפד"מ כיום תענית לזכר השריפה הגדולה.

דרכו

דרכו היתה נוטה לבירור הסוגיות על דרך הפשט, ולא בדרך הפלפול, בדומה לחידושי המהרש"א. ידועים דבריו של רבי אברהם בורנשטיין, האדמו"ר מסוכטשוב^[9]: "נכנסתי לבית חמי אדמו"ר זצ"ל מקאצק, מקור החכמה והתבונה, ממנו דרכי העיון למדתי, וממנו נתודעתי מה יקרא חידושי תורה באמת... ואותי הזהיר מאוד לישא וליתן גם בפשט, כעין ספר מהרש"א וספר מהרשש"ך".

תקופת חייו של רבי שמואל שאטין על ציר הזמן

הערות שוליים