פרשני:בבלי:נדרים סה ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים סה ב

חברותא

מתיב רבי אבא מהמשנה הבאה, לקמן:
קונם שאיני נושא לפלונית כעורה. והרי היא נאה.
שאיני נושא פלונית שחורה. והרי היא לבנה.
שאיני נושא פלונית קצרה. והרי היא ארוכה -
הרי הוא מותר בה.
ומבארת המשנה את המקרים הללו:
הוא לא מותר בה מפני שהיתה כעורה בשעת הנדר ונעשת נאה לאחר מכן. או שהיתה שחורה בשעת הנדר ונעשת לאחר מכן לבנה. או שהיתה קצרה ונעשת ארוכה לאחר מנן.
אלא מדובר במקום שהנדר טעות, שבשעת הנדר היא היתה נאה או לבנה או ארוכה.
בשלמא לרב הונא, דאמר שטעם משנתנו משום שנעשה כתולה נדרו בדבר, שפיר נשנתה המשנה הבאה.
כי תחילה תנא כאן את דין תולה נדרו בדבר, ואילו במשנה הבאה תנא את דין נדר טעות.
אלא לרבי יוחנן, דאמר שטעם משנתנו הוא מחמת שכבר מת, וכבר עשה תשובה, והוא נדר טעות, אם כן, למה לי למתני תרי זימני, מדוע חזר ושנה התנא פעמיים בשתי המשניות את דין נדר טעות!?
ומסקינן: אכן, קשיא!
מתניתין:
ועוד אמר רבי מאיר: יש מקרים בהם פותחין לו לנודר פתח מן הכתוב שבתורה, ואומרין לו:
אם אסר על חברו בנדר להנות ממנו משום שביקש לשאול ממנו כלי, וחברו סירב לו, אומרים לו:
אילו היית יודע שאתה עובר על (ויקרא יט) "לא תקום", ועל "לא תטור", כיון שבנדר זה אתה נוקם ברעך או נוטר לו איבה על מה שעשה לך.
ואם נדר שלא לשאול בשלומו, אומרים לו: אילו היית יודע שאתה עובר בנדר זה על "לא תשנא את אחיך בלבבך", כי נדר זה הוא ביטוי של שנאה, וכמו כן אתה עובר בו על "ואהבת לרעך כמוך".
ואם היה המודר קרובו, מוסיפים ואומרים לו שבנדר זה הוא עתיד לעבור על (ויקרא כה) "וחי אחיך עמך". כי שמא יעני המודר, ואין אתה יכול לפרנסו מנכסיך, משום שאסרת אותם עליו.
ואם אמר הנודר: אילו הייתי יודע שהוא כן, לא הייתי נודר - הרי זה מותר.
גמרא:
שנינו במשנה, שיכולים לפתוח למי שאוסר את נכסיו על קרובו, בפתח, שמא יעני ולא יוכל לפרנסו מנכסיו.
אמר ליה רב הונא בר רב קטינא, לרבה:
נימא, מדוע שלא יאמר הקרוב, כל אחד דמעני, שנעשה עני, כולל קרובי - לאו עלי בלבד נפל העול לפרנסו.
אלא, רק מאי דמטי לי, מה שמוטל עלי לפרנסו בהדי דכולי עלמא, יחד עם כל הציבור, לפי החלק היחסי - מפרנסנא ליה.  7 

 7.  ואת מה שאתן לגבאי הצדקה הוא יוכל להנות ממנו, לפי שאין הכסף מגיע אליו ממנו אלא מגבאי הצדקה. ר"ן ועוד ראשונים.
ואין זה פתח כלל.
אמר ליה רבה: אני אומר, כל הנופל מנכסיו, אינו נופל לידי גבאי של צדקה לפרנסו תחילה, אלא קרוביו צריכים לפרנסו, עד שיבדקו גבאי הצדקה אם יש בכוחם של קרוביו לפרנסו בעצמם, ונמצא שבנדר זה הוא מונע את פרנסת קרובו אם יעני.
מתניתין:
פותחין לאדם המדיר את אשתו מהנאתו בפרעון כתובת אשתו.  8  שאילו היה יודע שהוא חייב בפרעון כל כתובתה הוא לא היה נודר.

 8.  יש ראשונים המבארים שנדר לגרשה (דהיינו, שנדר ממנה הנאה, או שהדירה הנאה ממנו עד שיגרשנה). ויש המבארים שהדירה מהנאתו, שאז כופים אותו לגרשה.
ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה, והיתה כתובתה ת' דינרים. ובא לפני רבי עקיבא, וחייבו ליתן לה כתובתה.
אמר לו: רבי! ח' מאות דינרים הניח לנו אבא בירושה, וממנה כל רכושי.
נטל אחי ד' מאות, ואני ד' מאות.
וכיון שכל רכושי הוא ד' מאות, האם לא דיה שתטול היא מאתים, מחצית מרכושי, ואני אשאר במאתים!?
אמר לו רבי עקיבא: אפילו אתה מוכר שער ראשך, ואין לך כל רכוש אחר - אתה נותן לה את מלוא כתובתה!
אמר לו: אילו הייתי שהוא כן, לא הייתי נודר.
והתירה רבי עקיבא בפתח זה.
גמרא:
והניחה הגמרא שהירושה היתה במעות, ולכן תמהה הגמרא:
מטלטלי - מי משתעבדי לפרעון כתובתה? והרי נחלקו בדבר רבי מאיר ורבנן, והלכה כחכמים שאין אשה גובה כתובתה אלא מן הקרקעות ולא מן המטלטלים!?
אמר אביי: קרקע שוה ח' מאות דינר הניח אביהם.
אך עדיין מקשה הגמרא: והקתני שאמר לו רבי עקיבא שאפילו הוא מוכר שער ראשו הוא צריך לפרוע את הכתובה, ושער ראשו - מטלטלי הוא!
ומשנינן: הכי קאמר לו רבי עקיבא: אפילו אין לך ממה להתפרנס, אלא אתה מוכר שער ראשך, ואוכל, וקונה לך אוכל בדמי שער ראשך - חייב אתה ליתן את כל הקרקע שבידך לפרעון הכתובה.
ומדייקת הגמרא מכך שאינו יכול להשאיר ברשותו כל רכוש לפרנסתו, אלא הוא נאלץ למכור שער ראשו:
שמעת מינה, שאין "מסדרין" סידור של מחיה לבעל חוב.
והיינו, שמצינו במי שנדר את ערכו להקדש, ואין בידו לשלם את מלוא הסכום אלא אם ישאר ללא אמצעי מחיה, מסדרים לו את האפשרות להתקיים, ומשאירים לו ממון כדי מזונותיו לשלשים יום, ואת כלי תשמישו החיוניים, ומהיתרה גובים את חובו להקדש. ונחלקו חכמים האם לומדים מדין ערכין לכל בעל חוב, שיש לסדר לו אפשרות מחיה, או שאין לומדים מערכין, אלא גובים ממנו את כל רכושו.
וכיון שאמר רבי עקיבא שאפילו אם הוא מתפרנס ממכירת שערות ראשו אין משאירים דבר בידו, משמע ממנו, שאין מסדרים לבעל חוב.
אמר רב נחמן ברבי יצחק: אין זו ראיה, כי לעולם מסדרים לבעל חוב, אלא כונת רבי עקיבא היא -

דרשני המקוצר