פרשני:בבלי:נדרים צא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים צא א

חברותא

וגברא הוא דנסתחפה שדהו - אני כשלעצמי ראויה לך ולא אני גרמתי את האיסור, אלא בגלל קדושת כהונתך נאסרתי עליך, ואם כן אין אני צריכה להפסיד את כתובתי.
ואמרינן ליה (ופשטנו לרבא): מתניתין היא (שזוהי משנה מפורשת).
ששנינו במשנה: האומרת טמאה אני לך יש לה כתובה.
ומפרשת הגמרא כיצד מוכח ממשנה זו.
במאי עסקינן (באיזה אופן מדובר במשנה),
אילימא - אם נאמר שמדובר באשת ישראל, אם כן יהיה קשה ממה נפשך, אי האשה אומרת שזנתה ברצון, כלום יש לה כתובה? הלא היא הגורמת את האיסור!
ואי היא אומרת שזנתה באונס, מי קא מיתסרא על גברא!? ואם כן, מדוע הוא חייב לגרשה?  41 

 41.  הרעק"א מקשה שאולי נאמר שמדובר כאן באשת ישראל שחשבה שמותר לזנות, שהדין הוא שזה נחשב כמו זנות ברצון והיא אסורה על בעלה, ואפשר לומר שהיא אינה מפסידה את כתובתה כיון שמכל מקום הרי לא עשתה את זה במזיד ? אלא מוכיח מזה הרעק"א שאף באופן זה מפסידה האשה את כתובתה.
ואלא נצטרך להעמיד את המשנה באשת כהן,
ואי נפרש שהאשה אומרת שזנתה ברצון, כלום יש לה כתובה? הלא היא הגורמת את האיסור!
מי גרעה מאשת ישראל ברצון - ומה שונה אשת כהן מאשת ישראל כאשר היא מזנה ברצון?
אלא לאו - ומוכרח להיות שהמשנה מדברת באופן שהאשה אומרת שזנתה באונס.
וקתני, יש לה כתובה, - ומוכח ממשנתנו שאשת כהן שנאנסה אינה מפסידה את כתובתה.
איבעיא להו,
אמרה לבעלה, גרשתני ונאבד הגט או שנקרע, והבעל מכחיש, מהו, האם היא נאמנת ומותר לה לינשא לאחר, או שאינה נאמנת.
ופשטינן:
אמר רב המנונא, תא שמע: האומרת טמאה אני לך הרי היא נאמנת לפי משנה ראשונה.
ואם כן יש ראיה לספק דידן, כיון דאפילו למשנה אחרונה דקתני שלא מהימנא, היינו דוקא באופן של המשנה שאומרת טמאה אני לך, דדוקא התם הוא דמשקרה, דידעה דבעלה לא ידע בה - דבאופן זה חוששים שהיא משקרת כיון שאין בעלה יודע האם היא משקרת או לא, ועל כן אינה חוששת להעיז פניה נגדו ולשקר.
אבל גבי גרשתני, דידע בה, מהימנא - אבל כאשר היא אומרת גרשתני שבעלה יודע אם היא משקרת או לא, הרי היא נאמנת משום דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה.
אמר ליה רבא - דוחה רבא את סברת רב המנונא.
אדרבה, יש לומר סברא הפוכה,
אפילו למשנה ראשונה, דקתני שמהימנא, הינו דוקא כאשר היא אומרת טמאה אני לך, דדוקא התם היא נאמנת משום דלא עבידא לבזויי נפשה - משום שזהו בזיון לה ואין אשה עשויה לבזות את עצמה אם זה לא היה נכון,
אבל הכא כאשר היא אומרת גרשתני, דזמנין דתקיף לה מן גברא מעיזה ומעיזה - כיון שאין לה מזה בזיון, ועשויה היא לעיתים לכעוס על בעלה, אם כן יש לחשוש שהיא משקרת, ולפי האמת לא נתגרשה.
מתיב רב משרשיא - מקשה רב משרשיא על דברי רבא.
השמים ביני לבינך דמשנה ראשונה, תיובתא דרבא, כלומר: ממה ששנינו במשנה ראשונה שכאשר היא אומרת השמים ביני לבינך הרי היא נאמנת, קשה על רבא, שרבא הלא אומר שבאופן שאין לאשה בזיון מזה אז אפילו לפי משנה ראשונה אינה נאמנת, ואם כן קשה שהכא דלית לה כיסופא (שכאשר היא אומרת השמים ביני לבינך הרי אין לה מזה בזיון), ואעפ"כ קתני במשנה ראשונה דמהימנא.
ומתרצינן:
קסבר רבא: התם (כאשר היא אומרת השמים ביני לבינך) כיון דלא סגי לה דלא אמרה אין יורה כחץ - כיון שאינה נאמנת בטענה סתמית שאין לה ילדים, אלא צריכה היא לטעון שהבעל הוא שאינו יורה את זרעו כחץ ולכן אינו יכול להוליד,
ואם כן, אי לא איתא כדקאמרה לא אמרה ליה - אין לחשוש שהיא משקרת, כיון שאילולי שזה היה נכון לא היתה מעיזה לטעון דבר כזה שזהו גנאי גדול.
ומקשה הגמרא על סברת רב המנונא.
השמים ביני לבינך דמשנה אחרונה, תהוי תיובתא דרב המנונא.
כלומר: ממה ששנינו במשנה אחרונה שכאשר היא אומרת השמים ביני לבינך אינה נאמנת, קשה על רב המנונא, דהלא רב המנונא אומר שכאשר הבעל יודע אם היא משקרת אז היא נאמנת, כיון שאינה מעיזה פניה בפני בעלה, והא הכא כאשר היא טוענת השמים ביני לבינך, דידעה היא ובעלה ידע בה (שיודעת האשה שבעלה יודע אם היא משקרת), ואם כן הרי אינה מעיזה פניה בפני בעלה, ואעפ"כ קתני במשנה אחרונה דלא מהימנא.
ומתרצינן:
קסבר רב המנונא, הכא נמי היא גופה אמרה, נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע, ומשום הכי משקרא, כלומר: אף כאשר היא אומרת השמים ביני לבינך הרי היא מעיזה פניה, כיון שהיא אומרת בליבה אף על פי שהבעל יודע שהוא מזריע, בכל זאת אינו יודע אם הוא יורה כחץ, ואם כן אינו יודע אם אני משקרת, ולכן מעיזה היא את פניה לשקר ואינה נאמנת.
ההיא איתתא (היה מעשה באשה), דכל יומא דתשמיש מיקדמה משיא ידיה לגברא - בכל עת לאחר תשמיש המיטה היתה מביאה לו מים לרחוץ ידיו.
יומא חד אתיא ליה מיא לממשא - ובאחד מהימים הביאה לו מים כדרכה,
אמר לה, הדא מילתא לא הות האידנא - והלא לא עשינו דבר זה כעת ומדוע את מביאה לי מים?

דרשני המקוצר