עריכת נרות המקדש

מצוות עריכת נרות המקדש הקרויה בלשון הגמרא הטבת הנרות, היא הכנת נרות המנורה שבמקדש להדלקה. ההטבה כוללת דישון, שהוא הוצאת הפסולת מהנר לאחר שכבה, ניקוי הנר ומילויו בשמן חדש. לדעת הרמב"ם וספר החינוך, ההטבה כוללת גם את הדלקת הנרות.

מקור המצווה בתורה הוא (שמות כז כ-כא): "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד: בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:"

מטעמי המצווה

על אף שלא מבואר בתורה טעמה של המצווה, ברובד הפשט הדלקת הנרות היא כדי להאיר את היכל בית המקדש (ובזמן המשכן להאיר את המשכן). הנרות הדולקים מפארים את בית המקדש ומוסיפים הדרת כבוד.

פירוט המצווה ודיניה

הטבת הנרות נעשית על ידי כהן פעמיים ביום בבוקר ובין הערביים, ואם ביטלה ביטל מצוות עשה. ההטבה דוחה שבת כדין קרבנות שקבוע להם זמן.

סדר המצווה

הכהן שזכה בפיס בדישון המנורה, נכנס להיכל עם כוז שהוא כלי עשוי זהב ודומה לקיתון גדול, ומטיב תחילה את חמשת הנרות המערביים: מסיר מכל נר שכַבה את הפתילה ואת שארית השמן ושם בכלי ומנקה את הנר. נרות שעוד לא כבו מסדר ומתקן. מכניס לתוך הנרות פתילה חדשה ושמן זית חדש בכמות של חצי לוג. כמות זו, חישבו חכמים, מספיקה להדליק נר במנורה למשך כל הלילה מהלילות הארוכים של חודש טבת. לאחר מכן, מדליק נרות שכבו ע"י הפתילה - מושך את הפתילה ומדליקה מנר דולק שלידה, פרט לנר המערבי שמדליקו ממזבח החיצון. אסור להדליק את הנרות על ידי קיסם או בדרך אחרת משום בזיון מצווה. מניח את הכוז על מעלה שנייה משלוש המעלות שלפני המנורה, יוצא ועושה עבודה אחרת. לאחר מכן נכנס שוב ומטיב את שני הנרות הנותרים. נוטל את הכוז בידו, משתחווה ויוצא.

הפתילות

הפתילות שמדליקים מהן במנורה עשויות מחמרים שמותר להדליק מהם נרות שבת (שלא מסכסכים את האש ומושכים שמן היטב, כמבואר בפרק שני במסכת שבת).

השמן

על פי הפסוק יש להשתמש ב"שמן זית דך כתית למאור".

קישורים חיצוניים

• הרב ישראל אריאל, על מנורת המקדש והטבת הנרות