פרשני:בבלי:בבא קמא קט א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
ה. אבל אם אמר מפורש קונם לא יהנה מנכסיו בחייו ובמותו, אם מת האב לא ירשנו בנו, לפי שאדם אוסר על חבירו דבר שהוא ברשותו לכשיצא מרשותו, ויחזיר בנו את חלקו בירושה לבניו או לאחיו של אביו,
ואם אין לו מה לאכול והוא זקוק למעות ילוה מעות בשיעור חלקו בירושה, ובעלי חובו באים ונפרעים מאחיו או מאחי אביו את חלקו של המודר הנאה בירושה, דאף על פי שהוא אסור בהנאה מהירושה מותר לו ליהנות בכך שישולם חובו מהירושה:
גמרא:
שנינו במשנה הגוזל את אביו הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו.
אמר רב יוסף, אם אין לגזלן לא אחים ולא אחי האב, לא יקח את הגזילה לעצמו אלא יוציאנה מרשותו ואפילו לארנקי של צדקה. 8
8. כך פירש רש"י, אבל השיטה הביא בשם גאון הגורס אם אינו מוצא ממי ללוות לווה אפילו מארנקי של צדקה.
אמר רב פפא: וצריך שיאמר כשנותן את הגזל לצדקה 9 , זה גזל אבי.
9. רש"י כתב כשהוא נותן לצדקה יאמר זהו גזל אבא, אבל הבית יוסף (שסז-ה) כתב שהוא הדין אם נותן לבניו או לאחיו. וביאר בים של שלמה דהכא רבותא קא משמע לן שהלא בעל הצדקה יודע את כוונתו אפילו הכי צריך לומר.
ומקשינן: מדוע עליו להוציא את הגזילה מידו הרי הוא היורש של אביו, ואמאי לא אמרינן כשם שאביו היה יכול למחול לו ואז לא היה מחויב להוציא את הגזילה מידו, כך הוא נמחליה לנפשיה - ימחול לעצמו ושוב לא יזדקק להוציא את הגזילה מתחת ידו 10 , מי לא תנן, הנגזל שמחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש וכו', אלמא גזל בר מחילא הוא ואפילו אם לא יצאה הגזילה מתחת ידו פטור מהשבה לאחר שיצא מתורת גזלן בכך שנמחל לו גזילתו, והכא נמי נאמר שיוכל הגזלן היורש למחול לעצמו ולא יצטרך להוציא את הגזילה מתחת ידו;xxx
10. בפני יהושע ביאר דעל המשנה לא קשיא מדוע עליו לשלם לאחיו ואינו יכול למחול לנפשיה דיש לומר שמיד בשעת מיתת האב הפקיעה התורה את זכות הבן מירושת הדבר הגזול בידו וממילא לא שייך שימחול לנפשיה, אבל ממאי דאמר רב יוסף נותן אפילו לארנקי של צדקה משמע שלא פקעה ירושתו אלא אדרבה הוא זכה בגזל אלא שעליו להוציאו מרשותו, ולכך מקשינן ולמחליה לנפשיה.
אמר רבי יוחנן: לא קשיא, הא דמצינו שאפשר למחול על גזילה רבי יוסי הגלילי היא, הא דאמרינן במשנתינו שיוציא מידו ולא יוכל למחול לעצמו רבי עקיבא היא.
דתניא, נאמר בגוזל את חבירו וכפר ונשבע לשקר, והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו יוסף עליו, ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו, האשם המושב לה' לכהן, מלבד איל הכיפורים אשר יכפר בו עליו, (במדבר ה - ח) ומבארינן לקמן מדכתיב לה' לכהן שקנאו השם ונתנו לכהן, מכאן שאם מת הנגזל ואין לו גואל שיקבל את הקרן וחומש, על הגזלן לשלם את הקרן והחומש לכהן.
והוינן בה: וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים הרי בדין ירושה נאמר הקרוב קרוב קודם עד יעקב אבינו ואין יהודי שאין לו איזה קרוב בעולם,
אלא על כרחך בגזל הגר הכתוב מדבר, שאם גזל מגר ונשבע לו שלא גזלו, ומת הגר ישלם הגזלן את הקרן והחומש לכהנים.
הרי שגזל את הגר ונשבע לו שלא גזלו, ושמע שמת הגר ורצה לכפר על גזילתו, והיה מעלה כספו ואשמו לירושלים לתתו לכהנים, ופגע בדרך באותו הגר שיצא עליו קול שמת, וזקפו עליו הגר במלוה - שאמר לו יהא הכסף בידך בהלוואה, ואחר כך מת הגר, זכה הלה הגזלן שנהפך ללווה במה שבידו, כדין לווה מגר ומת הגר שאין לו למי להחזיר את החוב והוא זוכה בו מן ההפקר, דברי רבי יוסי הגלילי.
ר' עקיבא אומר: אין לו לאותו גזלן תקנה, עד שיוציא גזילו מתחת ידו, ואף על פי שכבר הפך הממון להלוואה בידו הוא חייב להוציאו מרשותו 11 , אלמא אפילו אם נמחל לגזלן על גזילתו צריך להוציא את הגזילה מתחת ידו 12 ,
11. יש להבין מדוע לא מועילה מחילת הנגזל לפוטרו מתשלום הגזילה כפי שכל בעל חוב יכול למחול ללווה, ועיין פני יהושע (לקמן קי, ב) על דברי התוספות שם שאין כהן יכול למחול על חובותו של הגזלן לשלם לו לפי שכסף מכפר מחצה, וכתב שם דלפי זה אף הנגזל לא יוכל למחול כדי שיתכפר לגזלן עיין שם וזהו טעמו של רבי עקיבא, ולפי זה דווקא בגזלן שנשבע לשקר דבעי כפרה אין הנגזל יכול למחול לו אבל לולי השבועה אילו מחל לו הנגזל היה פטור. וכן כתב הרשב"א (קד-ב) שאפשר למחול על החומש משום שאינה כפרה, עיין שם. 12. הרמב"ם (גזילה ח-ד) פסק כרבי עקיבא, ודקדק הפני יהושע בדבריו שאם זקף עליו במלווה ישלם לכהנים רק קרן, אבל אם גזל ונשבע ומת הגר ללא שזקף עליו במלווה, ישלם קרן וחומש ואשם, משמע שאף רבי עקיבא מודה לרבי יוסי הגלילי שעל ידי ההודאה נפטר הגזלן מהחומש והאשם, והטעם לכך הוא שכיוון שהודה בחיי הגר לאו גזל הגר מקרי וזכה הגזלן בממונו של הגר כדין נכסי גר שמת, אלא דלענין הקרן החמירה עליו התורה שיוציאנו מרשותו, אבל לענין החומש והאשם פטור שכבר אין בידו גזל הגר. נמצא שלרבי עקיבא מועילה הודאה בחיי הגר לפוטרו מחומש ואשם. והטור פירש שאם זקף עליו הגר במלווה אף רבי עקיבא מודה שאין צריך ליתנו לכהנים אלא לארנקי של צדקה אבל אם הודה לגר יתן הכל לכהנים וכך ביאר הגר"א בדעת הראב"ד.
ומבארינן: לדעת רבי יוסי הגלילי לא שנא בן שגזל את אביו שהוא יורשו ורוצה למחול לנפשיה על הגזילה שירש, ל"ש נגזל הרוצה למחול לאחרים שגזלוהו, מצי מחיל, הילכך המשנה דלעיל דקתני מחל לו על הקרן ולא על החומש כרבי יוסי הגלילי היא,
ולדעת רבי עקיבא דאמר אין לגוזל הגר תקנה עד שיוציא גזילה מתחת ידו, לא שנא נגזל הרוצה למחול לאחרים שגזלוהו, ולא שנא בן שגזל את אביו וירש את גזילתו ורוצה למחול לנפשיה, לא מצי מחיל 13 , ועליו להוציא את הגזילה מתחת ידו, נמצא שהאמור במשנתינו גזל את אביו יחזיר לבניו או לאחיו ואינו יכול למחול לעצמו כרבי עקיבא היא.
13. חסר טקסט (יתכן שההערה החסרה היא הערה 4 בעמוד קב: ומשם כל ההערות זזו אחד אחורה עד כאן, כי הערה 3 שם הופיעה כפול והוסרה: ".... פירש שאין מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה בדין שינוי אם קונה...")
ומקשינן: לר' יוסי הגלילי דאמר הגוזל את הגר וזקף עליו הגר את החוב במלווה ומת זכה הגזלן במה שבידו כדין לווה מן הגר ומת הגר שזכה מן ההפקר, דמשמע מדבריו שאם לא זקף עליו הגר את הגזילה במלווה ומת, על הגזלן להוציא את הגזילה מידו, ומדוע לא נאמר שיזכה בממון הגר מן ההפקר וימחול לעצמו, דהא אמרת לרבי יוסי לא שנא לעצמו לא שנא לאחרים מצי מחיל.
ותרצינן: לא תדייק מדברי רבי יוסי שרק על ידי זקיפה במלווה פטור הגזלן מלהוציא את הגזילה מתחת ידו, דהוא הדין דאפי' לא זקפו הגר על הגזלן במלוה אם הוא מת זכה הגזלן מן ההפקר והוא מוחל לעצמו ופטור מלהוציא את הגזילה מתחת ידו,
והאי דקתני בברייתא זקפו עליו במלוה, נאמר להודיעך כחו דרבי עקיבא דאמר אפילו זקפן עליו הגר במלוה עדיין נחשב הממון בידו של הגזלן כממון גזול ואין לו תקנה עד שיוציא גזילה מתחת ידו, אבל לרבי יוסי גם ללא זקיפה במלווה אם מת הגר יכול הגזלן לזכות בממון ולמחול לעצמו על הגזילה.
מתקיף לה רב ששת לרבי יוחנן, אי הכי כדאמרת שלדעת רבי יוסי הגלילי אדם יכול למחול על גזילה הנמצאת ברשותו, מדוע הביאה המשנה את דעתו של רבי יוסי רק לענין שיכול למחול לאחרים דקאמר מחל לו על הקרן וכו' ומוקי לה רבי יוחנן כרבי יוסי, לשמעינן שיכול למחול לנפשיה כגון בן שגזל את אביו וירשו שאינו צריך להוציא את הגזילה מתחת ידו אלא מוחל על גזילתו לעצמו ויצא בכך מידי גזילה, וממילא נלמד בכל שכן שיכול למחול לאחרים שגזלוהו.
וכן לדעת רבי עקיבא דאמרת שאפילו אם מחל הנגזל לאחרים על הגזלן להוציא את הגזילה מידו, מדוע הביאה המשנה את דעתו רק לענין זה שאינו יכול למחול לעצמו דקאמר הגוזל את אביו ישלם לבניו או לאחיו ומוקי לה רבי יוחנן כרבי עקיבא, לשמעינן שאפילו אם מחל הנגזל לאחרים דלא מצי מחיל ועליהם להוציא את הגזילה מידם, וממילא נלמד בכ"ש שאם גזל את אביו ומת ורוצה הגזלן ליורשו ולמחול לנפשיה, דלא מצי מחיל.
אלא אמר רב ששת: הא דאמרינן לעיל מחל לו על הקרן דמשמע שניתן למחול על גזילה, והא דאיתא במשנתינו שאין הגוזל את אביו יכול למחול לעצמו רבי יוסי הגלילי היא, כי קאמר רבי יוסי הגלילי דמצי מחיל על גזילה מדובר בנגזל הרוצה למחול לאחרים שגזלוהו, אבל הרוצה למחול לנפשיה כגון בן שגזל את אביו ומת ורוצה ליורשו ולמחול לעצמו, לא מצי מחיל.
מה שאין כן לרבי עקיבא אפילו נגזל לא מצי מחיל לגזלן ועל הגזלן להוציא את הגזילה מתחת ידו.
והוינן בה: אלא אמאי אמר רבי יוסי הגוזל גר וזקף עליו במלווה ומת הגר זכה הלה במה שבידו ואינו צריך להוציא את הגזילה מידו דמשמע שיכול אדם למחול לנפשיה בגזל שזכה בו, ומבארינן: מה שזכה הגזלן בממון הגר היינו משום דזקפן עליו הגר במלוה, ובכך מחל לו על חובו ונהפך הממון בידו להלוואה, אבל בלאו הכי אם מת הגר ללא שזקף את הגזילה במלווה על הגזלן אין הגזלן יכול לזכות מן ההפקר בגזילה ולמחול לנפשיה.
רבא אמר: הא והא רבי עקיבא היא, דאמר אין לגזלן תקנה עד שיוציא גזילה מתחת ידו,
ודקא קשיא לך הא דאמרינן לעיל מחל לו על הקרן וכו' דמשמע שאפשר למחול על גזילה, כי אמר רבי עקיבא דלא מצי מחיל דווקא היכן שבא הגזלן למחול לנפשיה כשזכה בגזילה כגון הגוזל גר ומת הגר או בן שגזל את אביו ומת האב 14 , אבל הבא למחול לאחרים שגזלוהו מצי מחיל.
14. הרמ"ה בשיטה כתב, מסתברא שאף לרבי עקיבא אב שהיה לו שטר חוב על בנו ומת, הבן מוחל לעצמו ולא אמר רבי עקיבא שאינו יכול למחול לעצמו אלא היכא דעבד איסורא.
מה שאין כן לרבי יוסי יכול הגזלן למחול לנפשיה אפילו בלא שיזקוף עליו הנגזל את הגזילה במלווה הילכך משנתינו אינה יכולה לסבור כמותו, דאמרינן הגוזל את אביו משלם לבניו ומשמע שאינו יכול למחול לעצמו.