אין היקש למחצה

כשלמדים דין בהיקש (ע"ע) מעניין אחד לעניין שני, גם שאר הדינים הנוהגים בעניין שנעשה ממנו ההיקש נוהגים בעניין הנלמד.

לדוגמא: צדקה, שלמדים בהיקש מקרבנות שעוברים עליה בבל תאחר, שנאמר: "כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך". "נדבה" - אלו קרבנות. "בפיך" - זו צדקה. מה קרבנות ישנם בבל תאחר, אף צדקה כן, וכיון שאין היקש למחצה, למדים גם שיש יד לצדקה כמו שיש יד לקרבנות.

ואפילו כשהדבר הלמד אינו כתוב במפורש במקרא, אלא נלמד בדרשה - כמו צדקה, שאינה מפורשת שם, אלא דורשים "בפיך" זו צדקה - "אומרים אין היקש למחצה".