עיר הנדחת

עיר בארץ ישראל שרוב תושביה הודחו לעבוד עבודה זרה.

עיר שקמו מתוכה אנשים, והדיחו את רוב תושביה לעבוד עבודה זרה, הרי היא נעשית "עיר הנדחת".

דינה

אנשי עיר הנדחת שעבדו עבודה זרה, נהרגים בסייף. לאחר הריגת רשעי העיר, כונסים את כל רכוש העיר אל תוך שטח רחב (המשמש כמקום לקיבוץ תושבי העיר), ושורפים באש את העיר על כל רכושה, שנאמר (דברים יג, טז-יז): "הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב... ושרפת באש את העיר ואת כל שללה".

מצווה מחודשת במצוות עיר הנדחת:

הרמב"ם מחדש בספר מורה נבוכים - חלק ג פרק מא, שמצוות עיר הנדחת שייכת אף במצבים נוספים: "'עושה ביד רמה' הוא ה'מזיד' שיעז פניו ויעבור בפרהסיה, שזה אינו עובר לתאבון לבד ולא לעשות מה שמנעה התורה לעשותו לרוע מידותיו לבד, אבל לחלוק על התורה ולעמוד כנגדה - ומפני זה אמר בו, "את יי הוא מגדף", והוא יהרג בלא ספק. ולא יעשה זה אלא מי שעלה בלבו דעת אחר לחלוק בו על התורה - ומפני זה בא הפרוש המקובל, "בעבודה זרה הכתוב מדבר", מפני שהוא חולק על פינות התורה, כי לא עבד אדם כוכב כלל אלא מי שהאמין בו הקדמות - כמו שבארנו בחיבורינו פעמים.