אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)

הגדרה

כדי להעיד בדיני עריות צריך שני עדים לפחות (הוזכר בגיטין ב:).

בערך זה אנו דנים על עדי הבירור, אך במקרים רבים דברים שבערווה צריכים בנוסף לעדי הבירור גם עדי קיום, כגון קידושין וגירושין (אמנם זנות של אשת איש, למשל, צריכה רק עדי בירור ולא עדי קיום). על עדי הקיום דנו בערך נפרד.

בדיני דבר שבערווה - גיטין, קידושין, אשת איש, זנות של אשת איש ועוד.

לדוגמא, עד אחד שמעיד שאשה התגרשה - אינו נאמן.

מקור וטעם

מקורם מהגזירה שווה "דבר דבר" מממון ("כי מצא בה ערוות דבר" (דברים כא-א) - "על פי שניים עדים יקום דבר" (דברים יט-טו)) (סוטה ג:).

בדינים שונים

בדינים רבים דנו האם נחשבים דבר שבערווה וחייבים שני עדים, או שאינם דבר שבערווה ומספיק עד אחד, כדלקמן.

דבר שבערווה מדרבנן - האחיעזר (ח"א ה-ח) הביא ראיות שדינו כדבר שבערווה וצריך עדי קיום (והביא שכן דעת השו"ת חמדת שלמה), אך דחה אותן.

חייבי לאווין, כגון ממזר לישראל, ובן גרושה ובן חלוצה לכהונה - השב שמעתתא (ו-טו) כתב שהוא דבר שבערווה (והוסיף שאפילו לדעת הרמב"ם (סנהדרין טז-ו) שלהעיד על האשה עצמה שהיא גרושה וחלוצה מספיק עד אחד, להעיד על בניה הוא דבר שבערווה וצריך שני עדים), ולרעק"א (בשו"ת קכה ד"ה מה שכתב) ממזר אינו דבר שבערווה.

איסורי כהונה, כגון שבויה גרושה וחלוצה, נחלקו בהם הראשונים: לרמב"ם (סנהדרין טז-ו) אינם דבר שבערווה ועד אחד נאמן, ולתוס' רי"ד (קידושין סו. סוף ד"ה איבעיא) הם כן דבר שבערווה (במחלוקתם דן השב שמעתתא ו-טו, והוסיף שאפילו הרמב"ם יודה שלהעיד על בנה שהוא בן גרושה וחלוצה לכהונה הוא כן דבר שבערווה).

אשת איש שזינתה - היא דבר שבערווה וצריך שני עדים (קובץ הערות עו-ד, ורק לגבי עדי קיום כתב שאין צריך).

סוטה - לנודע ביהודה (מהדורא קמא אה"ע יא) אינה דבר שבערווה, ולאבני מילואים (י-ב ד"ה ונפלאתי, והביא גם את הנודע ביהודה) היא כן דבר שבערווה.

נידה אינה דבר שבערווה (גליוני הש"ס גיטין ב: על תד"ה הווי, שו"ת רעק"א קכד, בית הלוי ח"ב ל).

יבמה לשוק - בשו"ת רעק"א דן האם הוא דבר שבערווה, ומביא שדעת השואל שאינו דבר שבערווה (מהדורא קמא קכה ד"ה מה דרמז), ודעת עצמו שכן (שם ד"ה במחכ"ת).

פרטי הדין

כשאין חזקה נגד העדות, דנו האם גם בזה צריך שני עדים בדבר שבערווה, או שמספיק עד אחד. כגון האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם ומת השליח, שהמשלח אסור בכל הנשים שבעולם שמא קידש את קרובתן, שבמקרה זה אין חזקת איסור על כל הנשים, האם עד אחד יהיה נאמן לומר שלא קידש את אשה פלונית וממילא להתיר את קרובתה למשלח (ר"ן גיטין סד. ד"ה ונימא (ל. בדפי הרי"ף)). וכתב הרעק"א (בשו"ת מהדורא קמא קכה ד"ה גם ביסוד, ד"ה אולם מסוף וד"ה וכן משמע) שיש בזה סתירה בדברי התוס' (גיטין ב: ד"ה הווי) ובדברי הר"ן.

ראה גם

עדי קיום

עדים (בשאר התורה - ממונות נפשות ועוד)