שיחה:הקדש

חסר בערך את משמעות 'בעלות ההקדש' [לא ערוך - רק מקורות לעריכה]. מצד אחד להקדש יש בעלות בממון, שהרי לולא המיעוט 'רעהו' ולא לגובה היה הקדש מתחייב בדמי נזיקין, שזה אומר שנידון כמו דיני ממונות. וכן פועל להקדש יש מ"ד הקדש מתחלל על המלאכה, דהיינו שהקדש מתחייב דמי פעולה למי שעבד עבורו. ובזה הוא דומה לדיני ממון.ואף ייתכן שיש להקדש קניינים כמו לגבוה עי' ב"ב ע"ז., וגם אפשר לזכות להקדש מהפקר ע"י קניין מדין מגביה מציאה לחברו כמבואר בנדרים ל"ד:, מאידך מבואר בהרבה מקומות שהקדש אינו נידון כדיני ממון. א. בהקדש יש ביטול ברוב למעט מקום שהוא דבר שיש לו מתירין עי' נדרים נ"ח. ואילו בממון בעלמא אין ביטול ברוב כמבואר בגמ' ביצה ל"ז:. ב. ברשב"ם ב"ב ע"ז. מבואר דמאן דסבירא ליה אין מעילה בגידולין סובר שאין פירות הדקל שייכים להקדש, וזה מורה שאינו כבעלות בעלמא, שהרי זכיית אדם בפירות הדקל היא ממילא שגדל ברשותו ולא צריך לזכייה מחודשת, וכן אין איסור גזילה בהקדש וצריך לאיסור מחודש של מעילה. ובהרבה מקומות מבואר שההקדש אינו סותר את בעלות ההדיוט, ג. כך פי' הגר"ח את דברי הגמ' ב"ק ע"ו. הקדש מעיקרא תורא דראובן והשתא נמי תורא דראובן שהכוונה שהקדש עדיין נשאר בבעלו ההדיוט. וגם הראשונים שפי' משום שנשארה לו זכות כפרה אין הכוונה משום שלא הקדיש הכל כי א"כ היה הדבר תלוי סגויית הגמ' של מכרה חוץ מאחד ממאה, וע"כ הכוונה שלכן נשארה לו הבעלות בכל הבהמה. ד. בגמ' נדרים י"ג. מבואר שיש מצווה להקדיש בכור, דהיינו שהוא עדיין בעלים להקדיש את הבכור גם אחרי שחלה בו קדושה, ה. בתוס' ב"מ צ"ד. מבואר שמועילה הפרת בעל הקדש של אשתו, והפרה היא מכאן ולהבא ורואים שכאשר ההקדש בטל מכאן ולהבא חוזרת הבעלות של המקדיש מה שלא ייתכן בבעלות בעלמא. ו. מצינו שיש ירושה על קרבן [זבחים ה:] דהיינו שהוא בעלים עליו. ז. הגר"ח הלכות ערכין וחרמין הוכיח כן מבכור בבית בעלים עושה תמורה דהיינו שעדיין נשתיירה לו הבעלות. ומכל זה מבואר שמצד אחד הקדש אינו בעלים אך צורתו היא כבעלות. והטעם בזה שבעלות בעלמא היא 'רשות ממונית' שיש לאדם ממון ברשותו, ובהקדש זה לא רשות של ה' שיש בה חפצים, אלא רק שם הדבר בעצמותו הוא הקדש, והצורה שלו הוא כמו בעלות כי עומד לתשמישי גבוה, אבל אינו כבעלות כי אין ההקדש רשות ממונית.