פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ד טו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טו
אשת איש שיצא עליה קול שהיתה מזנה תחת בעלה, והכל מרנניםא אחריה, אין חוששין לבניה שמא הם ממזריםב, שרוב בעילות תולים בבעל. אבל היא בעצמה, חוששין לה משום זונה (סוטה כז,א). וכהן חושש לה מדין תורה. (ואם בעלה כהן, חוששין על בניה שהם חללים) (מהרי"ו סימן כ"ד). וישראל, אם רוצה להתרחק מן הכיעור (רמב"ם) ואם היא פרוצה ביותר, חוששין אף לבניםג (תיקו שם,רמב"ם). הגה: ומ"מ היא נאמנת לומר על בניה שהם כשרים (מהר"מ פאדוואה סימן ל"ג). היתה פרוצה כשהיתה פנויה או ארוסה, ולא היתה פרוצה לאחר נישואין, אע"פ שראוה מנאפת פעם אחת, בניה כשרים (ג"ז שם).
א. מרננים: קשה מהנאמר בסי' ו,טז שלקול זנות לא חוששים אלא תולים שפריצות בעלמא ראו בה.
ח"מ,ב"ש: רינון הוא יותר מקול. ולילדים לא חוששים אפילו אם באו עדים שזינתה משום שרוב בעילות אחר הבעל. עיין עוד בסיכום לסי' ו,טז לגבי רינון וקול.
ב"ח,חת"ס: בפנויה חוששים שפריצות בעלמא ראו בה, אך בנשואה זהירים יותר כשמוציאים קול, ולכן אם יצא קול חוששים.
דרישה: כאן מדובר בהוחזק הקול בבי"ד ושם לא.
ב. אין חוששים לבנים: גמרא: ישא בת דומה ואל ישא דומה.
רמב"ם,שו"ע: מותר לישא ביתה לכתחילה.
רש"י: רק כשאין לו אפשרות אחרת.
ג. בפרוצה חוששים לבנים: גמרא: היתה פרוצה ביותר מהו?... תיקו. מספק מחמירים.
רש"י,מהרא"י: הכוונה שחוששים לממזרות וילדיה אסורים אף לישראל.
בה"ג,מהרי"ו: חוששים רק לכהונה, ובנותיה אסורות לכהנים. המהרי"ו מדייק שכן דעת הרמב"ם מכך שכתב "חוששים אף לבנים", משמע אותו חשש של האם, אך לא חוששים לממזרות כי אפילו בפרוצה רוב בעילות אחר הבעל.
ב"ש: לכתחילה אסורים לישראל אך בדיעבד צ"ע אם מוציאים אותן מישראל.
מתוך הספר יאיר השולחן