פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר סו יא

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר סו יא סעיף יא - נדוניה

טור רמב"ם ושו"ע: מעות או בגדים שהאשה מכניסה עמה והבעל מקבל עליהם אחריות, נקראים נדוניה (וגם נכסי צאן ברזל. אם הנכסים באחריות האשה הם נקראים נכסי מלוג). יש מנהגים שונים כיצד לשום את הנדוניה, ובכל מקום יש לעשות לפי המנהג ולגבות בהתאם.

☜ ריב"ש וב"ש: אם הבעל לא רוצה לקבל אחריות על הנכסים, אי אפשר לכוף אותו. במקום שאין מנהג כיצד לשום הולכים לפי המנהג המוזכר במשנה בכתובות (סו, א. במטבעות או סחורות כותב שליש יותר מהשווי, ובבגדים כותב חמישית פחות כי רגילים לשום אותם חמישית יותר מהשווי האמיתי).

☜ מהרי"ל ורמ"א: הבעל יכול לכתוב פחות ממנהג המדינה (או יותר), אך בתנאי שהתנה על כך בשעת השידוך והוא לא כותב פחות מתקנת חכמים.

⦿ מנהג אשכנז רמ"א: במדינות שלנו נהגו לכתוב סכום קבוע, בין אם הכניסה נדוניה ובין אם לא. אם רוצים להוסיף או לפחות מהסכום הקבוע הזה, צריך לכתוב שטר נפרד.

⤶ מהר"ם מינץ, ב"ח ונחלת שבעה: מנהג האשכנזים הוא לכתוב שהנדוניה שהאשה הכניסה שווה מאה זקוקים כסף צרוף, והחתן הוסיף תוספת כתובה של עוד מאה זקוקים כסף צרוף. אם הכלה בעולה, כותבים מחצית מהסכומים האלה.

☜ כתובה כהלכתה ונטעי גבריאל: כך המנהג היום.