פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ז ד
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד
האשה שאמרה: נשביתי, וטהורה אני, נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר (משנה כתובות כב,א). אפי' היה שם עד א' שמעיד שהיא שבויהא (רמב"ם). אבל אם יש שם שני עדים שנשבית, אינה נאמנת עד שיעיד לה אחד שהיא טהורה (משנה).
א. ע"א מעיד שנטמאה: ב"ש – מוכיח מרש"י[1] שגם בכך נאמנת וטהורה, וטעמו שע"א בטומאה אינו כלום.
מתוך הספר יאיר השולחן
הערות שוליים
- ↑ כתובות כג,ב ד"ה איהי