פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר טו כז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר טו כז

סעיף כז

קידש אשה והלכה למדינה אחרת, ובאו עדים והעידו שמתה, ונשא את אחותה ואחר כך נודע שלא מתה, אסור בשתיהן וצריכות שתיהן גט ממנו, וכל הדרכים השנויים בפרק האשה רבה (ובפרק ו' הזורק) נוהגין בהם. ואם מתה אחת מהן, מותר בחברתה (יבמות צד,ב). אבל אם הלכה אשתו הנשואה למדינה אחרת, ובאו עדים והעידו שמתה, ונשא אחותה ואח"כ נודע שלא מתה, אין אחותה צריכה ממנו גט ואשתו מותרת לו ומותר בקרובות שניה^א ושניה מותרת בקרוביו, ואם מתה ראשונה מותר בשניה. וכן שאר העריות שנשאן בחזקת היתר, ונמצאו ערוה, אינן צריכות גט, שאין קידושין תופסין בעריות (משנה צד,א). (וכן כל זנות שמזנה עם הקרובות הנאסרות עליו מחמת אשתו, אין אוסרין אשתו עליו) ומותר בקרובות שנייה (טור). ומיהו אם הקרובה רגילה לבא אצלו ע"י אשתו, כופין אותו לגרש אשתו^ב (הגהות אלפסי שם). ומפני מה הצריכו אחות ארוסתו גט, שמא יאמרו: תנאי היה באירוסין, וכדת נשא אחותה, והואיל ויצאה אחותה בגט, אחותה שהיא ארוסתו הראשונה אסורה, כדי שלא יאמרו: נשא אחות גרושתו. אבל כשהלכה אשתו הנשואה, אין לחוש לכך שיאמרו תנאי היה לו בנשואין, דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, הילכך כולי עלמא ידעי דנשואי שניה אינם כלום (צד,ב).

נאמנות ע"א שמתה אשתו כדי לפותרו מחדר"ג:

ב"ש: אינו נאמן לפי שהוא בחזקת אסור וע"א אינו נאמן להוציא מחזקתו.

נו"ב,קרבן נתנאל,בית אפרים,ישועות יעקב סי' א,סקי"ד: נאמן. יש שנימקו שהוי מילתא דעבידא לגילויי או שהוי מילתא דרבנן. הבית אפרים כתב שאף נוהגים לסמוך על מכתב שאוהבו שולח לו ממרחקים וכותב שאשתו מתה.

א. קרובות הנשואה בטעות: דרישה,ב"ח,ב"ש: מותר רק לאחר מיתת הנשואה בטעות, כמו בבת אנוסתו המותרת לו רק לאחר מיתת אנוסתו, כמבואר בסע' יג.

ט"ז: אף בחייה. דוקא באנוסתו שבא עליה בזנות יש חשש שיחזור ויבוא עליה בזנות, משא"כ בנשואה לו בטעות. הב"ש דחה שכיוון שאנסה אין חשש שיאנסה שוב, אלא שכיוון שהיו יחד בקירוב בשר יש חשש שכעת יהיו יחד ברצון, ולכן גם בנשואה בטעות יש לחשוש הואיל והיו בקירוב בשר.

ב. רגילה לבוא: ש"ג,רמ"א: כופים אותו לגרש אשתו.

רמב"ם,נ"י,ב"ש: לא כופים. נאמר בתוספתא שכל אלו ששנינו "אל ישא" אם נשא לא יוציא, ונימק הנ"י שכל שאין איסור בגופו אלא רק חשש שתזנה עימו לא כופים להוציא. הב"ש מיישב את הש"ג שחילק בתוספתא באופן שונה, ולדעתו אין כופים דוקא במקרה שיש חשד בעלמא אולם במקרה שודאי בא עליה כופים להוציא.

מתוך הספר יאיר השולחן