פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קכ א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קכ א

סעיף א

הגט, צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו^א (תוס' ב מגיטין עא,ב). ואף אם שלוחו כותבו, צריך שיהיה משל הבעל^ב (גיטין כ,א); לכך נהגו כשהבעל מצוי, שנותן לו הסופר הקלף והדיו^ג (סמ"ג,רא"ש, דלא כרמב"ם ורמב"ן), (ויש אומרים דאף הקולמוס ושאר כלי הכתיבה^ד) (הגהות אשירי פ"ב ובמרדכי מהל' גיטין,ר"ת דלא כסמ"ג ורא"ש) במתנה; קודם כתיבה^ה, והבעל נותן שכרו. ומפני תקנת עגונות, תקנו חכמים שהאשה תתן שכר הסופר^ו (ב"ב קסח,א) והקנוהו לבעל (גיטין כ,א).

א. הבעל או שלוחו: רמב"ן,רשב"א,תוס' א^[1]: לא צריך. הוכיחו כן מגיטין כב,ב שקטן כשר לכתיבת גט אם גדול עומד על גביו, אע"פ שאינו בר שליחות. הב"ש כאן הביא ראיה זו ומשמע קצת שמכריע כך, אולם בסי' קכג,א משמע שלא הכריע. עיין בסיכום שם.

תוס' ב,שו"ע: יתכן שצריך. הסוגיא אליבא דר"מ ש"וכתב" מוסב על החתימות ולא על הכתיבה, אך לר"א צריך שליחות בכתיבה. וכן התוס' בדף ט,ב סוברים שצריך^[2].

סדר הגט,רמ"א קכג,א – עדיף שהבעל לא יכתוב בעצמו. הב"י נימק שמא לא ידקדק כראוי בכתיבתו וסובר כעיטור שהדקדוקים המובאים בסי' קכו פוסלים דוקא כשהבעל כתב וטוען ששינה בכוונה כדי לפסול הגט.

ב. משל הבעל: גיטין כ,א: אמר רב חסדא: יכילנא למיפסלינהו לכולי גיטי דעלמא. אמר לי' רבא: מאי טעמא? אילימא משום דכתיב וכתב, והכא איהי קא כתבה ליה, ודילמא אקנויי אקנו ליה רבנן.

גיטין כ,ב: בעי רמי בר חמא: היו מוחזקין בטבלא שהיא שלה וגט כתוב עליה, והרי היא יוצאה מתחת ידו, מהו? מי אמרינן אקנויי אקניתא ליה, או דלמא אשה לא ידעה לאקנויי?

צריך שהגט יהיה של הבעל, וכאשר היא משלמת לסופר תקנו חכמים שיקנו המעות לבעל וכך קונה מהסופר את השטר, אולם כשכותבים על טבלא שלה לא הקנו לו את הטבלא.

ג. להקנות לבעל קלף ודיו:

רא"ש^[3],סמ"ג,ר"ת,רמ"ה: כשהבעל משלם הוא צריך להגביה את הגט. וכשהאשה משלמת לא משום שחז"ל הקנו לו המעות, משא"כ כשהקלף שייך לסופר לא הקנו לו חז"ל. ר"ן,ב"ש – אך אם משלם מראש לפני שהסופר קנה הקלף והדיו אינו צריך, משום שאז הסופר שלוחו ובשעת הקניה קונה עבורו.

רמ"ה: מסייג שאם הסופר עצמו הוא השליח לגרש לא צריך, משום שבעת נתינתו לאשה הוא מזכה לבעל וזכיית הבעל והנתינה לאשה באים כאחד.

נקדנים^[4]: צריך אפילו כשהאשה משלמת.

רמב"ן: חלק על הנקדנים וכתב שלא צריך. האחרונים הבינו שחולק גם כשהבעל משלם^[5]. הרמב"ן הביא ראיה מגיטין סו,א שהמושלך בבור ואמר כל השומע יכתוב כשר אף שלא משך. וכתב הב"י שכן בפשטות סובר הרמב"ם שלא הזכיר מסירה. הב"ש תירץ ראייתו ע"פ דברי הרמ"ה שכאשר הסופר הוא גם השליח לגרש אזי בשעה שנותן לאשה הוי כאילו הקנה לבעל ומכח הבעל קיבלה האשה. הפר"ח תירץ שכאשר הסופר הוא השליח לגרש כיוון ששלוחו כמותו מועיל גם כשהגט שייך לשליח. הח"מ תירץ כפר"ח אך בהמשך כתב שודאי נתינה לבעל בסתם גם כן מועילה דלא גרע מהמושלך לבור, והקשה רעק"א שלפי תירוצו אין ראיה כי שם מדובר שהסופר הוא השליח.

ב"ש: לדעת הרמב"ן כשהבעל משלם קונה בקנין כסף ולכן לא צריך משיכה אפילו כשהבעל משלם. אם כותב בחינם אכן יצטרך למשוך.

תו"ג: כסף אינו קונה מטלטלין ולכן צריך משיכה אפילו כשהאשה משלמת ומדובר שהבעל אומר קנה לי גט זה ואז כשנוטל הוא או שלוחו את הגט קונה במשיכה, ואינו חלוק על הרמ"ה. כוונת הרמב"ן שכשהאשה משלמת חכמים הקנו לו ולכן כאשר מושך הוא קונה ולא אומרים שהסופר מקנה לאשה שהיא בעלת המעות ע"פ הגמ' בב"ק קב,ב.

שו"ע: כשהבעל מצוי נהגו שהסופר ימסור לו. משמע שמעיקר הדין פוסק כרמב"ן שלא צריך, אמנם לכתחילה יש להחמיר כרא"ש. ודייק הב"ש מדבריו "אף אם שלוחו כותבו" שלכתחילה אף אין לסמוך על סייג הרמ"ה.

נתינה לבעל בסתם: הב"י כתב שמשמע מקצת הפוסקים שלא מועיל אפילו בדיעבד. הח"מ הוכיח שמועיל מהמושלך לבור, ורעק"א הקשה שהרי הח"מ חילק ששם מועיל בגלל שהסופר הוא גם השליח לגרש. לדעת התו"ג אפילו לרמב"ן לא מועיל (ולב"ש ברמב"ן אפילו לא צריך מסירה).

ד. קולמוס משל בעל: ר"ת: צריך להקנות לבעל.

רא"ש,סמ"ג: לא צריך. וכמובן כן גם דעת הרמב"ן, הרמב"ם והמרדכי.

תרומה: לא צריך אך לשופרא דמילתא טוב לחוש. כך הסביר הב"י את הסתירה בדבריו שבהל' הגט כתב שלא צריך ואילו בסדר הגט כתב שמוסרים גם הקולמוס.

שו"ע: בב"י כתב שהמנהג לא למסור אך טוב למסור לכתחילה וכן אני נוהג, אולם בשו"ע לא ציין שטוב למסור לכתחילה.

רמ"א: כשהבעל מצוי צריך.

ה. קודם כתיבה: ר"ן,ד"מ,ח"מ – אמנם בדיעבד אפשר לתת לאחר הכתיבה קודם הנתינה.

ו. תקנת עגונות: רמב"ם,שו"ע: לאחר התקנה לכתחילה אומרים לאשה לתת.

רא"ש,סמ"ג,סמ"ק,תרומה: לכתחילה על הבעל לשלם אלא שאם שילמה האשה כשר. הב"ש הביא את שתי הדעות.

מתוך הספר יאיר השולחן

הערות שוליים