פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמה ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד – מנודה והרוגי בית דין
מועד קטן טו ע"א
מנודה שמת - בית דין סוקלין את ארונו, רבי יהודה אומר: לא שיעמידו עליו גל אבנים כגלו של עכן, אלא: בית דין שולחין ומניחין אבן גדולה על ארונו. ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו בית דין סוקלין את ארונו.
כתב השו"ע ע"פ המרדכי והרמב"ן: "מנודה שמת, דינו כמאבד עצמו לדעת; אין קורעין ולא חולצין ולא מספידין עליו, ומניחין אבן על ארונו. והני מילי באפקירותא, כשעובר על דברי תורה; אבל בממונא, כיון שמת, פטור מגזירתם, ואין מניחים אבן על ארונו, ומספידין אותו כראוי".
וכתב הדר"מ (ס"ק ב) שמוכח לקמן (סימן שעז) שמתאבלים על מנודה. וגם מכאן מוכח, שעושים לו כל דבר שהוא משום כבוד החיים.
וכתב הש"ך (סי' שלד ס"ק יח) ע"פ הראשונים, שאף על מנודה - עומדים בשורה, מנחמים את בני משפחתו, וקוברים אותו בקברי אבותיו.
ועוד כתב הדר"מ (ס"ק א), שכתב הב"י לעיל (סי' שלד) בשם הרשב"א, שאם המנודה חזר בו – מתעסקים בו לכל דבר.
הרוגי בית דין
מסכת שמחות פרק ב הלכה ו
הרוגי בית דין – אין מתעסקין בהן לכל דבר, אחיהם וקרוביהן באין ושואלין את שלום העדים ואת שלום הדיינין, כלומר: שאין בלבנו עליכם, שדין אמת דנתם, ולא היו מתאבלים אלא אוננים, שאין אנינות אלא בלב, ואין מברין עליהן שנאמר: "לא תאכלו על הדם", ורבי נתן אומר: אין בין שתיקה לבכייה כלום.
אבל רבתי פרק ג הלכה ה
אבל הרוגי בית דין – אין מתאבלין, אבל אוננין, שאנינות בלב, ואין נקברין עם אבותם עד שיתעכל הבשר, וממונם ליורשיהם.
וכ"פ הטור: "הרוגי בית דין – אין מתעסקין עמהם בכל דבר, אלא אחיהם וקרוביהן באין ושואלים, בשלום הדיינין, ובשלום העדים, לומר שאין בלבנו עליכם כלום, שדין אמת דנתם, ולא היו מתאבלין עליהם, אלא אוננין ולא היו מברין עליהם".
וביאר הב"י ע"פ הגמרא (סנהדרין מז ע"ב) שאין מתאבלים עליהם, כיוון שהאבלות צריכה להתחיל משעת כיסוי הגולל, וכפרת הרוגי בי"ד מתחילה רק מרגע שיש להם צער הקבורה. וכיוון שנדחתה אבלותם, לא מתאבלים עליהם כלל.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים