אנציקלופדיה תלמודית:תמוז

הגדרת הערך - החודש* הרביעי למנין החודשים

ערך זה עוסק בחודש תמוז. על תקופת תמוז ועל הדינים הנוהגים בה, ע"ע תקופות.

שמו, זמנו וקביעותו

שמו

חודש תמוז נזכר במקרא בשם החודש הרביעי^[1], או רביעי, סתם^[2], לפי שהוא רביעי למנין החדשים^[3], שמונים אותם מניסן^[4]. השם "תמוז" הוא כשאר שמות החדשים שעלו מבבל^[5], שהם מלשון הכשדים^[6], או מלשון הפרסים^[7], שקראו אותו על שם עבודה-זרה* ששמה תמוז^[8]. ויש שכתבו שהשם תמוז הוא על שם שבו עשו בני ישראל את העגל, והשם תמוז הוא שמו של אחד ממשמשי עבודה-זרה^[9].

על תמוז, שנכתב בגט מלא וי"ו, ע"ע גט: מטבע הגט ונוסחו^[10].

קביעותו

בזמן הזה שקביעות החדשים היא על פי חשבון^[11], ראש חודש תמוז הוא לעולם שני ימים, היינו בימים השלושים והשלושים ואחד לחודש סיון*, שחודש סיון* לעולם מלא^[12]. הימים שאפשר שיחול בהם א' בתמוז, הם א' ג' ה' ו'^[13].

חודש תמוז - כשהקביעות על פי חשבון – לעולם הוא כ"ט ימים ("חסר")^[14].

יציאת השלוחים

בזמן שקידשו את החודש על פי הראייה^[15], שבחדשים שיש בהם מועדות היו שלוחי בית דין יוצאים למקומות הרחוקים מירושלים כדי להודיע באיזה יום קידשו בית דין את החודש^[16], לא היו יוצאים על ראש חודש תמוז, אף על פי שיש בו צום של שבעה-עשר-בתמוז*, לפי שאמרו שבזמן שאין שמד ואין שלום, אם רצו מתענים ואם רצו אין מתענים^[17], וכיון שרשות הוא לא מטריחים שלוחים עליו^[18].

קיץ

חודש תמוז הוא עיקר זמן הקיץ שנזכר בכתוב: עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו^[19].

על מזלו של החודש, שהוא מזל סרטן, ע"ע מזלות.

דיני החודש

יום שנתבטל בו ספר הדינים של הצדוקים

בתמוז נתבטל ספר הגזירות של הצדוקים – והוא ספר שבו כתבו אלו הם הנסקלים או הנשרפים או הנהרגים או הנחנקים, לפי גזירתם^[20] – ונזכר במגילת-תענית* שעשאוהו יום טוב^[21], וכמה גירסאות יש באיזה יום בתמוז היה הדבר: יש גורסים שהיה זה בד' בו^[22], ויש גורסים בז'^[23], ויש גורסים בי'^[24], ויש גורסים בי"ד^[25], ויש גורסים בי"ז^[26]. על דינו משחרב בית המקדש, ע"ע מגילת-תענית: ביטולה^[27].

ו' בתמוז

ו' בתמוז, יש מהראשונים שכתב שנהגו בצרפת להתענות בו, לפי שביום זה נשרפו ספרים בצרפת^[28], ויש מהראשונים והאחרונים שכתבו שנהגו יחידים להתענות בערב שבת פרשת חקת על אותה השריפה^[29], ועל שתי קהילות גדולות שנחרבו ביום זה בשנת ת"ח^[30].

ט' בתמוז

על ט' בתמוז, שנתקנה בו תענית לאחר חורבן בית ראשון – שהובקעה העיר ירושלים בסוף ימי בית ראשון^[31] – ועל שלאחר שהובקעה העיר ירושלים בשנית בסוף ימי בית שני בי"ז בתמוז תיקנו להתענות בי"ז בו – שחורבן בית שני חמור יותר – ועל שיש סוברים שבעל נפש יתענה אף בט' בתמוז, ע"ע שבעה-עשר-בתמוז^[32].

י"ז בתמוז

י"ז בתמוז, חל בו צום שבעה-עשר-בתמוז*, ומתחילים בו בין-המצרים*. על דיני שבעה-עשר-בתמוז ועל דברים שאירעו בו, ע"ע, ועל דיני בין-המצרים, ע"ע.

כ' בתמוז

כ' בתמוז הוא אחד מתשעה ימים בשנה שבהם היו משפחות מיוחדות מהכהנים והעם מתנדבים להביא עצים למקדש, והיו מקריבים באותם הימים קרבן ("זמן עצי כהנים והעם")^[33], ואפילו היו עצים הרבה למערכה היו אלו מתנדבים ומקריבים^[34], ואותם הימים היו ימים טובים לאותן משפחות^[35], ואסורים בו בהספד ובתענית ובמלאכה, ודבר זה מנהג^[36], ונראה מדברי ראשונים שאף הם מן הימים שנקבעו במגילת תענית^[37].

הקזת דם

הקזת דם, יש מן הראשונים שכתבו שאין לעשותה בחודש תמוז^[38].

דברים שיש להיזהר בהם משום קטב מרירי

דברים שיש להיזהר בהם בימי בין-המצרים* משום קטב מרירי, כגון שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות ביום, וכן שלא לילך בין חמה לצל, וכן שלא יכו מלמדי תינוקות את התלמידים^[39], כתבו אחרונים שיותר יש להיזהר בהם מא' בתמוז עד ט"ז בו^[40], שקטב מרירי ודאי מצוי בימים אלו^[41]. ויש מן האחרונים שכתבו שאין צריך להיזהר בהם בימים אלו, לפי שאין לחשוש לקטב מרירי אלא בימים שהורע מזלם של ישראל, כגון בימי בין-המצרים^[42].

על מח של גדיים וטלאים, ששכיח בו מים בחודש תמוז, שיש סוברים מחמת כן להצריכו בדיקה בחודש תמוז או בשאר ימות השנה, ע"ע מח.

על ברכת-החמה* בתקופת תמוז, שיש מן הראשונים שמפרשים שזהו שאמרו הרואה חמה בתקופתה אומר: ברוך עושה מעשה בראשית, ע"ע ברכת החמה^[43].

על הפטרות שבשבתות שאחר י"ז בתמוז, שמפטירים בנביא לפי הזמן ולפי המאורע, ע"ע הפטרה^[44].

הערות שוליים

הגדרת הערך - החודש* הרביעי למנין החודשים

ערך זה עוסק בחודש תמוז. על תקופת תמוז ועל הדינים הנוהגים בה, ע"ע תקופות.

שמו, זמנו וקביעותו

שמו

חודש תמוז נזכר במקרא בשם החודש הרביעי^[1], או רביעי, סתם^[2], לפי שהוא רביעי למנין החדשים^[3], שמונים אותם מניסן^[4]. השם "תמוז" הוא כשאר שמות החדשים שעלו מבבל^[5], שהם מלשון הכשדים^[6], או מלשון הפרסים^[7], שקראו אותו על שם עבודה-זרה* ששמה תמוז^[8]. ויש שכתבו שהשם תמוז הוא על שם שבו עשו בני ישראל את העגל, והשם תמוז הוא שמו של אחד ממשמשי עבודה-זרה^[9].

על תמוז, שנכתב בגט מלא וי"ו, ע"ע גט: מטבע הגט ונוסחו^[10].

קביעותו

בזמן הזה שקביעות החדשים היא על פי חשבון^[11], ראש חודש תמוז הוא לעולם שני ימים, היינו בימים השלושים והשלושים ואחד לחודש סיון*, שחודש סיון* לעולם מלא^[12]. הימים שאפשר שיחול בהם א' בתמוז, הם א' ג' ה' ו'^[13].

חודש תמוז - כשהקביעות על פי חשבון – לעולם הוא כ"ט ימים ("חסר")^[14].

יציאת השלוחים

בזמן שקידשו את החודש על פי הראייה^[15], שבחדשים שיש בהם מועדות היו שלוחי בית דין יוצאים למקומות הרחוקים מירושלים כדי להודיע באיזה יום קידשו בית דין את החודש^[16], לא היו יוצאים על ראש חודש תמוז, אף על פי שיש בו צום של שבעה-עשר-בתמוז*, לפי שאמרו שבזמן שאין שמד ואין שלום, אם רצו מתענים ואם רצו אין מתענים^[17], וכיון שרשות הוא לא מטריחים שלוחים עליו^[18].

קיץ

חודש תמוז הוא עיקר זמן הקיץ שנזכר בכתוב: עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו^[19].

על מזלו של החודש, שהוא מזל סרטן, ע"ע מזלות.

דיני החודש

יום שנתבטל בו ספר הדינים של הצדוקים

בתמוז נתבטל ספר הגזירות של הצדוקים – והוא ספר שבו כתבו אלו הם הנסקלים או הנשרפים או הנהרגים או הנחנקים, לפי גזירתם^[20] – ונזכר במגילת-תענית* שעשאוהו יום טוב^[21], וכמה גירסאות יש באיזה יום בתמוז היה הדבר: יש גורסים שהיה זה בד' בו^[22], ויש גורסים בז'^[23], ויש גורסים בי'^[24], ויש גורסים בי"ד^[25], ויש גורסים בי"ז^[26]. על דינו משחרב בית המקדש, ע"ע מגילת-תענית: ביטולה^[27].

ו' בתמוז

ו' בתמוז, יש מהראשונים שכתב שנהגו בצרפת להתענות בו, לפי שביום זה נשרפו ספרים בצרפת^[28], ויש מהראשונים והאחרונים שכתבו שנהגו יחידים להתענות בערב שבת פרשת חקת על אותה השריפה^[29], ועל שתי קהילות גדולות שנחרבו ביום זה בשנת ת"ח^[30].

ט' בתמוז

על ט' בתמוז, שנתקנה בו תענית לאחר חורבן בית ראשון – שהובקעה העיר ירושלים בסוף ימי בית ראשון^[31] – ועל שלאחר שהובקעה העיר ירושלים בשנית בסוף ימי בית שני בי"ז בתמוז תיקנו להתענות בי"ז בו – שחורבן בית שני חמור יותר – ועל שיש סוברים שבעל נפש יתענה אף בט' בתמוז, ע"ע שבעה-עשר-בתמוז^[32].

י"ז בתמוז

י"ז בתמוז, חל בו צום שבעה-עשר-בתמוז*, ומתחילים בו בין-המצרים*. על דיני שבעה-עשר-בתמוז ועל דברים שאירעו בו, ע"ע, ועל דיני בין-המצרים, ע"ע.

כ' בתמוז

כ' בתמוז הוא אחד מתשעה ימים בשנה שבהם היו משפחות מיוחדות מהכהנים והעם מתנדבים להביא עצים למקדש, והיו מקריבים באותם הימים קרבן ("זמן עצי כהנים והעם")^[33], ואפילו היו עצים הרבה למערכה היו אלו מתנדבים ומקריבים^[34], ואותם הימים היו ימים טובים לאותן משפחות^[35], ואסורים בו בהספד ובתענית ובמלאכה, ודבר זה מנהג^[36], ונראה מדברי ראשונים שאף הם מן הימים שנקבעו במגילת תענית^[37].

הקזת דם

הקזת דם, יש מן הראשונים שכתבו שאין לעשותה בחודש תמוז^[38].

דברים שיש להיזהר בהם משום קטב מרירי

דברים שיש להיזהר בהם בימי בין-המצרים* משום קטב מרירי, כגון שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות ביום, וכן שלא לילך בין חמה לצל, וכן שלא יכו מלמדי תינוקות את התלמידים^[39], כתבו אחרונים שיותר יש להיזהר בהם מא' בתמוז עד ט"ז בו^[40], שקטב מרירי ודאי מצוי בימים אלו^[41]. ויש מן האחרונים שכתבו שאין צריך להיזהר בהם בימים אלו, לפי שאין לחשוש לקטב מרירי אלא בימים שהורע מזלם של ישראל, כגון בימי בין-המצרים^[42].

על מח של גדיים וטלאים, ששכיח בו מים בחודש תמוז, שיש סוברים מחמת כן להצריכו בדיקה בחודש תמוז או בשאר ימות השנה, ע"ע מח.

על ברכת-החמה* בתקופת תמוז, שיש מן הראשונים שמפרשים שזהו שאמרו הרואה חמה בתקופתה אומר: ברוך עושה מעשה בראשית, ע"ע ברכת החמה^[43].

על הפטרות שבשבתות שאחר י"ז בתמוז, שמפטירים בנביא לפי הזמן ולפי המאורע, ע"ע הפטרה^[44].

הערות שוליים