אנציקלופדיה תלמודית:ערי מקלט

הגדרת הערך - ערים שהוכנו לקליטת רוצח* המחוייב גלות* מפני גואל-הדם*.

המצוה

מצוותן

מצות עשה להפריש ערי מקלט^[1], שתהיינה מוכנות למכה נפש בשגגה^[2], שנאמר: שלש ערים תבדיל לך^[3], ומוטלת מצוה זו על המלך ועל הציבור כולו^[4]. בכלל המצוה תיקון הדרך אליהן^[5], שנאמר: תכין לך הדרך^[6], ועל כך עי' להלן: הדרך אליהן.

במנין המצוות

מצות הפרשת ערי המקלט נמנית במנין-המצוות*^[7].

בחוץ לארץ

ערי המקלט אינן נוהגות אלא בארץ-ישראל*^[8], שנאמר: והיו אלה לכם לחקת משפט וגו' בכל מושבתיכם^[9], הדיינים נוהגים בארץ ובחוצה לארץ, וערי מקלט אינן נוהגות אלא בארץ^[10], ועוד דרשו: אשר אני נותן לכם^[11], באשר אני נותן לכם אתם חייבים למנות ערי מקלט, לא בחוצה לארץ^[12]. על קליטת רוצחים מחוץ לארץ בערי המקלט שבארץ ישראל, עי' להלן: קליטתן^[13].

מנין הערים

מנין הערים שצריך להפריש הוא שש, שלש בעבר-הירדן* ושלש בארץ כנען^[14], שנאמר: והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה לכם את שלש הערים תתנו בעבר הירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען^[15]. ואף על פי שארץ כנען היא נחלת תשעה שבטים ומחצה, ועבר הירדן נחלת שני שבטים ומחצה בלבד^[16], הוצרכו לערי מקלט בעבר הירדן כמנין ערי המקלט שבארץ כנען^[17], לפי שגלעד - שבעבר הירדן^[18] - שכיחים בה רוצחים^[19]. ומן הראשונים יש שפירשו, שלכבוד משה, שהפריש את הערים שבעבר הירדן^[20], נקבעו בה ערי מקלט כמנין הערים שבארץ כנען, כדי שיפריש משה מחצית הערים, ומאחר שגם שאר ערי-הלויים* היו קולטות^[21], ומהן היו בארץ כנען הרבה יותר מבעבר הירדן^[22], נמצאו המקלטים בכל ארץ ישראל ביושר והשויה^[23]. ועוד פירשו ראשונים, שלפי גודלה של עבר הירדן, שהיא גדולה מאד^[24], ראויה היא לשלש ערי מקלט ככל ארץ ישראל שמן הירדן והלאה^[25]. אפילו באו אנשי עבר הירדן לארץ כנען - כגון שחרבה עבר הירדן ובאו כולם לארץ ישראל^[26] - אין מפרישים שם שש, שנאמר: את שלש הערים תתנו מעבר לירדן, ואפילו באו אנשי ארץ כנען לעבר הירדן - כגון שחרבה ארץ ישראל ובאו כולם לעבר הירדן^[27] - אין מפרישים שם שש, שנאמר: ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען^[28].

הוצרכו פחות

אפילו לא הוצרכו להם אלא עיר אחת או שתים - שהיו ישראל מועטים^[29] - חייבים להפריש שלש בעבר הירדן ושלש בארץ כנען, שנאמר: לאמר^[30], ואמרת אלהם^[31].

להוסיף

רצו להוסיף על שלש שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען, אינם רשאים^[32], וכן אמרו במדרש, כבר נאמר: שלוש ערים תבדיל לך^[33], ומה תלמוד לומר: על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך^[34], מנין אתה אומר שאם רבו ישראל שומע אני יוסיפו עליהן עוד ערי מקלט, תלמוד לומר: על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך^[35].

ערים שבנו הגויים

ערי המקלט צריך להפרישן מן הערים שבנו הגויים קודם שבאו ישראל לארץ, ולא מן הערים שיבנו ישראל משבאו^[36].

הפרשתן

שלש ערי המקלט שבעבר הירדן הבדילן משה^[37], שנאמר: אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש^[38], ואף על פי שלא היו קולטות עד שהופרשו שלש הערים שבארץ כנען^[39], מכל מקום אמר משה מצוה שבאה לידי אקיימנה^[40], ושלש שבארץ כנען צוה משה ליהושע שיבדילן^[41], שנאמר: שלש ערים תבדיל לך^[42], ונאמר: כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען והקריתם לכם ערים וגו'^[43], והפרישן יהושע^[44].

על פי הדיבור

ערי המקלט, אף על פי שנאמר בהן: אז יבדיל משה וגו'^[45], לא הפרישן משה מפי עצמו, אלא מפי הדיבור, שנאמר: שמה^[46], ונאמר להלן: שמה - והיינו הכתוב: ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה^[47] - מה להלן מפי הדיבור - שהרי לשון "ושמתי" משמע שעל פי הדיבור נעשה^[48] - אף כאן מפי הדיבור^[49]. והיינו ערי המקלט הראשונות, אבל אין ערי מקלט מתמנות לעולם - אם חרבו הראשונות ובאים למנות אחרות תחתיהן^[50] - על פי הדיבור, שנאמר: שמה, הראשונות מפי הדיבור והשניות מפי עצמו^[51].

לאחר ירושה וישיבה

הציווי להפריש שלש ערים בארץ כנען מלבד השלש שהפריש משה בעבר הירדן, חל על בני ישראל לאחר ירושה וישיבה^[52], ואף על פי שנאמר: כי אתם עברים את הירדן ארץ כנען והקריתם לכם ערים וגו'^[53], לא נתחייבו להפרישם בכניסתם לארץ מיד, שנאמר: כי יכרית ה' אלקיך את הגוים אשר ה' אלקיך נתן לך את ארצם וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם שלוש ערים תבדיל לך^[54], אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר^[55], ונאמר: אשר ה' אלקיך נתן לך לרשתה^[56], משתכבוש ותירש^[57], וכן עשה יהושע^[58], ובתוספתא שנינו שהפרישו את שלש הערים שבארץ כנען משנכנסו לארץ, ומכל מקום לא היו קולטות, הן אלו שבעבר הירדן והן אלו שבארץ כנען, עד שכיבשו וחילקו^[59].

שלא להחליפן

החלפת ערי המקלט באחרות, יש ראשונים שכתבו שאסורה, שנאמר: לא תסיג גבול^[60], אזהרה לבית-דין* שלא יחליפו אחת מערי המקלט בעיר אחרת^[61].

ניטלה או חרבה עיר

ניטלה אחת מערי המקלט, ממנים אחרת תחתיה, שנאמר: תהיינה שש^[62]. נפלה אחת מהן, בונים אותה^[63], במקומה, ומנין אף במקום אחר - כשאי אפשר לבנותה במקומה הראשון^[64] - תלמוד לומר: שש ערי מקלט^[65], באותו השבט, ומנין אף בשבט אחר - כשאי אפשר באותו השבט^[66] - תלמוד לומר: תהיינה^[67]. ובספרי זוטא אמרו, מנין שימנו להם מה שירצו - כשחרבה אחת הערים^[68] - אמרת: וידבר ה' אל משה לאמר^[69], ריבה^[70]. חרבה אחת הערים, ובונים אותה, יש שכתבו שאין צריכים להפריש עיר אחרת למשך זמן הבנין^[71].

לימות המשיח

בימי מלך המשיח מוסיפים ערי מקלט על אלו השש, שנאמר: ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה^[72]. והיכן מוסיפים אותן, בערי הקיני והקנזי והקדמוני שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדיין לא נכבשו^[73], ועליהן נאמר: ואם ירחיב ה' אלקיך את גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבתיך וגו' ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה^[74]. ולא נאמר כתוב זה לעתיד לבוא - שהוא זמן לאחר ימות-המשיח*^[75] - שהרי נאמר שם: כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשתה^[76], ואם לעתיד לבוא, מצוות בטלות - לסוברים כן^[77] - אלא נאמר הכתוב לימות המשיח^[78]. ואפילו תתפשט ארץ ישראל על כל הארצות^[79], לא יצטרכו להפריש בה למקלט ערים נוספות מלבד אלו^[80]. ומן הראשונים והאחרונים יש שכתבו, שלא בא הכתוב לצוות להוסיף ערי מקלט לעתיד, אלא על הערים שנצטווה יהושע להוסיף על שלש הערים שהפריש משה אמר שיוסיפום כשיזכו ישראל לכבוש את הארץ^[81].

כמה ערים מוסיפים

כמה ערים מוסיפים לימות המשיח, נחלקו תנאים: תנא קמא אומר: ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה^[82], "שלש", "על שלש", הרי שש, ו"עוד" שלש - שאף השלש שמוסיפים עליהן, תוספת הן על השלש שהפריש משה - הרי תשע, מכאן אתה אומר, שלש ערים הפריש משה בעבר הירדן, וכשבאו לארץ הפרישו עוד שלש, ולעתיד לבוא מפרישים עוד שלש, ר' נהוראי אומר: "שלש" "על שלש" ו"עוד" הרי תשע, על "ה"שלש הרי שתים עשרה, ר' שאול אומר: "שלש" "על שלש" ו"עוד" הרי תשע, על "ה"שלש הרי שתים עשרה, "האלה" הרי חמש עשרה^[83]. הלכה כתנא קמא^[84].

בזמן הזה

בזמן הזה, נראה מדברי גאונים, וכן כתבו ראשונים ואחרונים שאין ערי מקלט נוהגות^[85], שאינן נוהגות אלא בשעה שכהן-גדול* נוהג^[86] - שחזרת רוצח מעיר מקלטו במיתת כהן גדול היא תלויה^[87] - ובזמן שישראל שרויים על אדמתם^[88]. ויש שצדדו שאפילו בזמן שיושבי הארץ אינם בארץ, קולטות ערי המקלט שבארץ ישראל^[89].

הערים

הערים

שלש הערים שהפריש משה בעבר הירדן אלו הן: בצר במדבר בארץ המישור בנחלת ראובן, ראמות בגלעד בנחלת גד, גולן בבשן בנחלת מנשה^[90]. שלש הערים שהפריש יהושע בארץ כנען אלו הן: קֶדֶשׁ בגליל בהר נפתלי, שכם בהר אפרים - והיא נפולין^[91] - וקרית ארבע היא חברון בהר יהודה^[92].

העיר חברון

חברון שהיא עיר מקלט, היינו העיר חברון עצמה, אבל שדה העיר וחצריה - והיינו כפרים וחצרות הסמוכים לה וקרויים על שמה^[93], והן סביב העיר מחוץ למגרשה^[94] - ניתנו בנחלה לכלב בן יפנה, שנאמר: ואת שדה ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה^[95], ואינן בכלל עיר המקלט^[96].

העיר קדש

עיר המקלט קדש בגליל שבהר נפתלי^[97], אינה עיר המבצר קדש המוזכרת בנחלת נפתלי^[98], שכן אין עושים את ערי המקלט ערי מבצר^[99], אלא שתי קדש היו^[100] - בנחלת נפתלי^[101] - האחת עיר מבצר, והאחרת, שהיא עיר המקלט קדש, עיר בינונית סמוכה לה וקרויה על שמה^[102].

ערים תחת שכם וקדש

אף על פי שהפרישו את שכם בהר אפרים^[103], לא היתה קולטת - שהבדילה יהושע לעיר מקלט בעוד שלא נכבשה^[104] - הפרישו את קרית יערים תחתיה עד שכיבשו את שכם, ואף על פי שהפרישו את קדש בגליל^[105], לא היתה קולטת - שלא נכבשה^[106] - והפרישו את גמלא - או כמלא^[107] - תחתיה עד שכיבשו את קדש^[108].

מכוונות

שלש הערים שהפרישו בארץ כנען מכוונות היו כנגד שלש הערים שהפריש משה בעבר הירדן כשתי שורות שבכרם, חברון ביהודה כנגד בצר במדבר, שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד, קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן^[109], ודרשו בספרי: ושלשת את גבול ארצך^[110], שלא יהו מפוזרות, אלא מכוונות כמין שתי שורות שבכרם^[111].

משולשות

ערי המקלט צריך שתהיינה משולשות - שארץ ישראל נחלקת לארבעה רבעים שוים ובאמצע ערי המקלט^[112] - שנאמר: ושלשת^[113], שיהו משולשים^[114], שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון^[115], וכן יהיה בין קצה ארץ עבר הירדן לבצר כמבצר לרמות ומרמות לגולן ומגולן לקצה ארץ עבר הירדן^[116], וכן ערי המקלט הנוספות שיפרישו בימות המשיח^[117], צריך שתהיינה משולשות^[118], שנאמר: על השלש האלה^[119], מה אלו - השלש שבארץ כנען^[120] - משולשות אף אלו כיוצא בהן^[121]. לפיכך מושחים בין כל עיר ועיר מערי המקלט בתחילת הפרשתן, עד שתהיינה משולשות בשווה^[122]. נמצא שההורג בדרום בורח לחברון, ובצפון לקדש, ואותם שבין חברון לשכם אם סמוכים לחברון יברחו לחברון ואם סמוכים לשכם יברחו לשכם, וכן משכם לקדש, ואם מצויים באמצע בין הערים אין להם לילך אלא חצי הדרך, נמצאו יושבי הקצוות רחוקים מערי המקלט יותר מן היושבים באמצע^[123], והוצרכו לכך מפני שבשכם - שהיא עיר המקלט האמצעית - רוצחים מצויים^[124], מעט^[125], וכן בסביבותיה^[126], והוצרך לקרב ערי מקלט מכאן ומכאן ליושבים בסביבות שכם כדי שיגיע הרוצח מהרה לאחד מהן^[127], ויש שפירשו שליושבי שכם עצמה, והם הלוויים הדרים בה - שערי המקלט הן מערי-הלויים*^[128] - הוצרכו לקרב את ערי המקלט האחרות, שבן לוי שהרג גולה מעיר לעיר^[129], וכיון שרוצחים מצויים בשכם הרי יצטרכו לגלות לערי המקלט האחרות^[130]. הערים שהפרישו במקום שכם וקדש, בעוד שלא היו שכם וקדש קולטות^[131], כתבו אחרונים שאף הן משולשות היו לפי רחבה של הארץ שכבר נכבשה^[132]. וכן אם חרבו ערים מערי המקלט, ובאים להפריש אחרות תחתיהן^[133], כתבו אחרונים שצריך לכוין שתהיינה משולשות^[134], ודין זה מעכב בהן, שאם אינן משולשות אינן קולטות^[135]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שלא נאמר הדין שתהיינה משולשות אלא בתחילת הפרשתן של ערי המקלט^[136].

לא בספר

ערי המקלט אין מפרישים אותן בספר - בסוף הגבול^[137], סמוך לארץ העמים^[138] - שנאמר: בתוך ארצך^[139], ולא בספר^[140], ואף על פי שכבר שמענו שצריך לעשותן משולשות^[141], הוצרכו ללמוד שלא לעשות את האחת בקצה גבול הדרום והאחרת בקצה גבול הצפון והשלישית באמצע^[142], ועוד הוצרכו ללמוד שלא לעשותן בקצה גבול המזרח או המערב אף אם תהיינה משולשות מדרום לצפון^[143].

גודלן

ערי המקלט אין עושים אותן טירים קטנים^[144] - כמו מגדלים^[145] - ולא כפרים^[146], ולא עיירות קטנות^[147], ולא כרכים גדולים^[148], ולא עיירות גדולות^[149], אלא עיירות בינוניות^[150], שאין בהן אלא שווקים ובית המחיה^[151], שנאמר: והקריתם לכם ערים ערי מקלט וגו'^[152], ערים, ולא כפרים, ערי, ולא כרכים^[153], ודרשו עוד: שלוש ערים^[154], ערים ולא טירים, ערים ולא כרכים, ערים ולא כפרים^[155], שטירים קטנים אין מזונות מצויים שם^[156], ויסתכן הרוצח לצאת מהן^[157], ואין שם ישוב לבית מנוס לרוצחים^[158], ועלול גואל-הדם* ליקח משם את הרוצח בחזקה^[159], וכרכים גדולים הכל נקבצים שם תמיד ותהא רגל גואל הדם מצויה שם ויארוב לרוצח ויהרגנו^[160], ומחמת גודל הכרך אם יבא גואל הדם לשם לא ירגיש בו הרוצח^[161]. ובספרי זוטא אמרו שעושים את ערי המקלט ערים גדולות ולא ערים קטנות, שנאמר: ערים^[162].

מוקפות חומה

ערי המקלט אין עושים אותן ערי-חומה*^[163], שהרי אין עושים ערי מקלט אלא עיירות בינוניות^[164], וערים מוקפות חומה כרכים הן^[165], ועיר מוקפת חומה מצויים בה הרבה בני אדם הבאים לסחורה ויש לחשוש לרגל גואל-הדם* שתהיה מצויה שם^[166], ויש שכתבו הטעם שאינן נעשות ערי חומה מפני שעיר חומה מצורעים משתלחים הימנה^[167], ואם יהיה בעיר המקלט רוצח מצרע* לא יוכל להשתלח^[168], ויש שכתבו שכיון שבית דין מצווים להסיר מכשול מדרך ערי המקלט שלא יתעכב הבורח^[169], אין מניחים שתהיה לעיר חומה ודלת, שלא לעכב את הבורח עד שיפתחו לו^[170]. ויש שכתבו שכיון שעיר חומה אין קוברים בה^[171], וערי מקלט צריך לקבור בהן רוצח שמת טרם מות הכהן הגדול^[172], אי אפשר שתהיה עיר מקלט^[173]. היתה העיר מוקפת חומה מתחילתה, קודם שכבשוה ישראל, סותרים חומתה^[174]. עיר שנעשית מקלט לשעתה, כגון הערים שהפרישו לערי מקלט עד שיכבשו את שכם וקדש^[175], כתבו אחרונים שאפשר שתהיה עיר מוקפת חומה^[176], ולפיכך הפרישו את גמלא עד שכבשו את קדש בגליל^[177], אף על פי שגמלא שבגליל עיר מוקפת חומה היא^[178], כי לא עשו אלא לפי שעה^[179]. היתה העיר מתחילתה שאינה מוקפת חומה, ובאים להקיפה, נראה בתלמוד שרשאים לעשות כן^[180]. ובפסיקתא זוטרתא אמרו, שערי המקלט צריך לעשותן מבוצרות מאד, כדי שלא יכבשו אותן גואלי הדם בחזקה, שנאמר: וחי^[181], עשה שתהיה לו חיות^[182], וכן דרשו ראשונים מתוך שנאמר: הערים האל^[183] - ו"האל" יש במשמעותו לשון חוזק^[184] - שצריך שתהיינה הערים חזקות וערי מבצר שלא יבא עליהן גואל הדם בחיל^[185].

מצות הכנת הדרך

הדרך אליהן

בכלל המצוה להפריש ערי מקלט^[186], שתתוקן הדרך אליהם ויישרו אותה ולא יעזבו בה מה שימנע את הבורח מלרוץ, שנאמר: תכין לך הדרך^[187], תכין לך סטרטיאות שיהו מפולשות לתוכה^[188].

ההכנה

חייבים בית-דין* לכוין את הדרכים לערי מקלט^[189], ולתקן אותן^[190], ולהרחיבן^[191], ומסירים מהן כל מכשול וכל תקלה, ואין מניחים בדרך לא תל ולא גיא ולא נהר, אלא עושים עליו גשר, כדי שלא לעכב את הבורח לשם^[192] - ועושים אותן ישרות בלא שום עיקול וסיבוב^[193] - שנאמר: תכין לך הדרך^[194], ובית דין שנתרשלו בדבר זה מעלה עליהם הכתוב כאילו שפכו דמים^[195], שנאמר: ולא ישפך דם נקי וגו' והיה עליך דמים^[196]. על יציאת שלוחי בית דין בחמשה עשר באדר מידי שנה לתקן את הדרכים, ע"ע בית דין^[197].

הדרכים שצריכות הכנה

כיוון הדרכים לערי המקלט, כתבו אחרונים שהוא מכל הערים אל ערי המקלט^[198]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שמלבד הכנת הדרך מכל הערים לערי המקלט, דרשו מן הכתוב: תכין לכך הדרך ושלשת^[199], שצריך להכין דרך ישרה בין ערי המקלט, וביניהן לצפון ולדרום, כדי שלא תהיה אחת רחוקה מחברתה יותר מן האחרת מחמת עקמימות הדרך, אלא תהיינה משולשות בשוה^[200].

רוחב הדרך

רוחב הדרך לערי מקלט אינו פחות משלשים ושתים אמות^[201], שנאמר: תכין לך הדרך^[202], "דרך" "הדרך"^[203], שסתם דרך שבתורה שש עשרה אמות, כפי שלמדו מעגלות של משכן^[204], ועוד שדרך לערי מקלט אף בלא ריבוי דרך הרבים היא, כדי שיוכלו לנוס לשם מכל העיירות, ודרך הרבים שש עשרה אמות^[205], ובא הכתוב להוסיף דרך על הדרך, הרי שלושים ושתים^[206], שאפילו יבואו רבים מכאן ומכאן תהיה הדרך מיומנת להם^[207].

ציונים

מקלט מקלט כותבים על פרשת דרכים - בכל מקום ששתי דרכים מפוצלות ואחת מהן פונה לעיר מקלט^[208] - כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם^[209], שנאמר: תכין לך הדרך^[210], עשה הכנה לדרך^[211], ובמדרש אמרו: תכוין לך הדרך, שלא יהיו טועים^[212]. ותוקעים שם עץ שכתוב בו מקלט^[213]. רב אבין אמר, כמין יד מראה את הדרך^[214], יש מפרשים שעל היד כותבים מקלט^[215], ויש מפרשים שאין צורך לכתוב, כי יודעים שהדרך שהיד פונה לשם היא הדרך למקלט^[216]. ובמדרש אמרו: איסטליות - מצבות אבן^[217] - מעמידים, מכוונות לערי מקלט, וכל איסטלית רשום עליה רוצח לערי מקלט^[218]. ובמקום אחר אמרו: על כל מיל ומיל עומד בורגן - בית קטן, כשובך וסוכת השומרים^[219] - ועל כל בורגן צלם, וידו עקומה להיכן עיר מקלט^[220]. ואף הבא מארץ רחוקה יודע הוא היכן עיר מקלט, שכותבים על כל מיל מקלט בשבעים לשון שיראה וידע^[221].

עד שיהיו שש

קליטתן

אף על פי שהפריש משה שלש ערי מקלט בעבר הירדן^[222], לא היו קולטות עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל^[223], שנאמר: שש ערי מקלט תהיינה^[224], עד שיהיו ששתן קולטות כאחת^[225]. ובספרי דרשו: תהיינה שש הערים האלה למקלט^[226], מגיד שלא קלטה אחת מהן עד שהופרשו כולן^[227]. לסוברים ששלש הערים שבארץ כנען הופרשו מיד עם כניסת בני ישראל לארץ, קודם שכבשו וחילקו^[228], מכל מקום לא היו שש הערים קולטות עד לאחר שכבשו וחילקו^[229]. ערי-הלויים*, אף על פי שאף הן קולטות^[230], כתבו אחרונים שהפרשתן אינה מעכבת את קליטתן של ערי המקלט^[231].

בעוד שלא קלטו שכם וקדש

אף על פי שלא קלטו שכם וקדש מתחילה, והוצרכו להפריש את קרית יערים וגמלא תחתיהן^[232], מכל מקום כתבו אחרונים שהועילה הפרשתן של שכם וקדש שיקלטו הערים האחרות, אלא שמאחר שהן עצמן לא היו ראויות לקלוט הפרישו אחרות תחתיהן לפי שעה^[233]. ויש אחרונים שכתבו שכיון שלא קלטו עדיין שכם וקדש לא היו שאר ערי המקלט קולטות, שהרי צריכים שתהיינה שש ערים, ולכן הפרישו ערים תחת שכם וקדש כדי שיקלטו הערים כולן^[234].

חרבה עיר

אף משהפרישו את ששת ערי המקלט צריך שתהיינה ששתן קולטות כאחת, ואם בטלה אחת מהן כולן בטלות^[235]. ומן האחרונים יש שכתבו בדעת ראשונים שאחר שנבדלו ששת הערים, שוב הן קולטות אפילו אם נפלה אחת מהן^[236]. לסוברים שמשבטלה אחת הערים כולן בטלות, יש שכתבו שמכל מקום עדיין קולטות הן כשאר ערי-הלויים* - שאף הן קולטות את הרוצחים^[237], ועל החילוק בין קליטתן לקליטת ששת ערי המקלט עי' להלן: קליטת ערי הלויים^[238] - אלא שאינן קולטות כדין ששת ערי המקלט^[239]. ויש אחרונים שנראה מדבריהם שמשבטלה אחת הערים שוב אין ששת ערי המקלט קולטות כלל^[240]. גם לסוברים שמשבטלה אחת הערים כולן בטלות, כל שהפרישו עיר אחרת תחת עיר המקלט שבטלה מועילה הפרשתה וקולטות כולן, שהרי חזרו הערים להיות שש^[241].

חזרו הראשונות ונבנו

חרבו ערים, והפרישו אחרות תחתיהן^[242], וחזרו הראשונות ונתיישבו, קולטות הראשונות^[243], ומאחר שחזרו הראשונות לקלוט, חוזרות השניות למקומן - שאינן קולטות עוד^[244] - שנאמר: שש ערי מקלט תהיינה^[245].

באו כולם לעבר הירדן או לארץ כנען

אפילו אם באו כל אנשי ארץ כנען לעבר הירדן, קולטות עדיין ערי המקלט שבארץ כנען, וכן אם באו כל אנשי עבר הירדן לארץ כנען, קולטות עדיין ערי המקלט שבעבר הירדן^[246].

לאחר שגלו יושבי עבר הירדן

אף לאחר שגלו יושבי עבר הירדן^[247], ובטלו ערי המקלט משם^[248], כתבו אחרונים שערי המקלט שבארץ כנען היו נוהגות, כי אפילו אם ערי המקלט שבעבר הירדן ושבארץ כנען מעכבות אלו את אלו גם לאחר הפרשתן^[249], היינו בעוד שעבר הירדן מיושבת, אבל לא בשעה שהיא בחורבנה^[250].

מזו לזו

ערי המקלט קולטות שבעבר הירדן ושבארץ כנען - את הרוצחים - שבארץ כנען ושבעבר הירדן^[251], שאם בא אחד מארץ כנען לעבר הירדן או להיפך, עיר המקלט קולטתו^[252], שנאמר: ערי מקלט^[253].

ההורג בחוץ לארץ

ערי המקלט קולטות בין בארץ ובין בחוץ לארץ - שאף בן חוץ לארץ שהרג וברח לערי המקלט שבארץ, הערים קולטות אותו^[254] - שנאמר: תהיינה^[255], שתהיינה בין לרוצחים שבארץ ובין לרוצחים שבחוץ לארץ^[256].

מגרש העיר ותחומה

כשם שהעיר קולטת כך תחומה - אלפיים אמה הסמוכים לה^[257] - קולט^[258], שמשנכנס הרוצח לתחום עיר המקלט גואל הדם נהרג עליו כאילו הוא בתוך העיר^[259], אף על פי שאין הרוצח רשאי לדור אלא בעיר עצמה^[260], שדנים - בגזרה-שוה*^[261] - ניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ - שנאמר: ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה^[262], ונאמר: ואם יצא יצא הרצח את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה^[263], והרי זה כאילו נאמר "גבול" גם בכתוב הראשון שנאמרה בו "ניסה", ונאמר: את גבול עיר מקלטו וגו', ונאמר: ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו^[264], והרי זה כאילו נאמר "חוץ" גם בכתובים הקודמים שנאמר בהם "גבול", ונאמר: מחוץ לגבול וגו', ונאמר בערי הלויים: ומדתם מחוץ לעיר וגו' אלפים באמה^[265], ולמדים זה מזה^[266] - ושמענו ש"מקום" האמור בקליטת הרוצחים היינו אלפיים אמה ואין העיר עולה מן המדה^[267]. ובספרי זוטא אמרו, העיר קולטת ואין מגרשה - אלף אמה סביב לה שאין בו בית ולא שדה^[268] - קולט, שנאמר: מקלט^[269], יכול שאין מגרשה מציל, תלמוד לומר: אל עיר מקלטו^[270], העיר קולטת ואין תחומה קולט, שנאמר: ערי מקלט^[271], יכול שאין תחומה מציל, תלמוד לומר: מחוץ לגבול עיר מקלטו^[272].

קבע דירתו בתחום

רוצח שקבע דירתו בתחום עיר המקלט ולא בעיר עצמה, שאסור לעשות כן, שנאמר: וישב בה^[273], ולא בתחומה^[274], יש ראשונים שכתבו שהתיר עצמו למיתה ואין התחום קולטו, ואם הרגו גואל הדם שם אינו נהרג עליו^[275], ומן האחרונים יש שכתבו שאף על פי שאין לו לדור אלא בעיר וביטל מצוותו וקבע דירתו בתוך התחום, מכל מקום התחום קולטו, ואם הרגו גואל הדם שם נהרג עליו^[276].

מדידת התחום בהרים

מדידת תחום ערי המקלט, לקליטת הרוצחים, אין מקדרים בה - להבליע בחבל המדידה את מקצת המדרון בהרים ובגאיות^[277], אלא מודדים את ההרים והגאיות כמו שהם אף על פי שהמדרון מרבה את המדה והתחום מצטמצם^[278] - שאין מקדרים אלא במדידה של דבריהם, וקליטת תחום ערי המקלט מן התורה היא^[279]. ויש שכתבו בדעת ראשונים להלכה שמקדרים במדידת תחום ערי המקלט^[280].

על קליטת אילן שעיקרו בתוך תחום עיר המקלט ונופו נוטה לחוץ, או להיפך, ע"ע נוף ועיקר.

אין בה זקנים

עיר מקלט שאין בה זקנים, נחלקו ר' אמי ור' אסי אם קולטת, אחד מהם אמר, וכן אמר ר' אלעזר, שאינה קולטת - ומשתדלים להעמיד זקנים בעיר מקלט כדי שתקלוט^[281] - שנאמר בספר יהושע: ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו^[282], הרי שצריך שיהיו בה זקנים^[283], ואחד מהם אמר שקולטת, שלא נאמר שיהיו זקנים בעיר אלא למצוה בעלמא^[284]. להלכה עיר שאין בה זקנים אינה קולטת^[285]. זקנים שצריך שיהיו בעיר המקלט, יש מפרשים שהם זקנים ממש^[286], והיינו שני זקנים לכל הפחות, שמיעוט רבים שנים^[287], ומהם שנתנו טעם לדבר, שצריך להשגיח על הרוצח בעין חמלה שלא יפגע בו גואל-הדם*, וזקנים שיש להם נשיאות פנים ודבריהם נשמעים הם המסוגלים לזה^[288], ויש מפרשים שהם זקני בית-דין*^[289], מהם שכתבו שצריך שיהיה בעיר בית דין של עשרים ושלשה^[290], שהרי בית דין של שלשה יש בכל עיר ועיר^[291], ולא הוצרכו ללמוד לעיר מקלט אלא שיהיה בה בית דין של עשרים ושלשה^[292], ומהם שכתבו שדי שיהיה בעיר המקלט בית דין של שלשה^[293]. היו בעיר זקנים בשעה שנקלט בה הרוצח, ונסתלקו לאחר מכן, צדדו אחרונים שעדיין העיר קולטת אותו, שלא נאמר שצריך שיהיו בעיר זקנים אלא בשעת בריחת הרוצח אליה^[294].

רובה רוצחים

עיר מקלט שרובה רוצחים אינה קולטת, שנאמר בספר יהושע: ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו^[295], ולא שהושוו דבריהם לדבריו^[296], ואף על פי שהזקנים עצמם אינם רוצחים, מאחר שרוב אנשי העיר רוצחים והזקנים מן המיעוט, נגררים הם אחר הרוב^[297]. ומן האחרונים יש שכתבו בדעת ראשונים שאפילו אם אין רוב אנשי העיר רוצחים, כל שמצויים בה רוצחים רבים אינה קולטת^[298]. היו זקני העיר עצמם רוצחים, צדדו אחרונים שאפילו אם רוב אנשי העיר אינם רוצחים, אינה קולטת, מאחר שהושוו דברי זקני העיר לדברי הרוצח^[299]. עיר שרובה רוצחים, שאינה קולטת, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שבכלל הרוב בין רוצחים במזיד ובין רוצחים בשוגג^[300]. היו בעיר רוצחים בשוגג שכבר נתכפרו במיתת כהן גדול ונפטרו מגלותם, כתבו אחרונים שמכל מקום מצטרפים הם לרוב רוצחים, שאף אלו רוצחים הם^[301]. ולא תושבי העיר הקבועים בלבד מצטרפים לרוב, אלא אפילו עיר מקלט שנעשתה רובה רוצחים מחמת הרוצחים שגלו אליה, הרי זו בכלל עיר שרובה רוצחים שאינה קולטת^[302]. נעשית העיר רובה רוצחים מחמת הרוצח המבקש להיקלט בה, כתבו אחרונים שהיא קולטתו, מאחר שלא היתה רובה רוצחים קודם בואו^[303], ויש שכתבו בדעת ראשונים שאינה קולטתו, שהרוצח מצטרף לרוב ושוב אינו קלוט^[304]. לא היתה העיר רובה רוצחים בשעה שנקלט בה הרוצח, ונעשתה רובה רוצחים לאחר מכן, צדדו אחרונים שעדיין העיר קולטת אותו, שלא נאמר שצריך שלא תהיה העיר רובה רוצחים אלא בשעת בריחת הרוצח אליה^[305].

שלא לדעת

ערי המקלט קולטות בין לדעת ובין שלא לדעת^[306], שאפילו נכנס אל העיר במקרה שלא בכוונת קליטה^[307], שלא ידע שקולטת^[308], או שהיה סבור שהיא עיר אחרת^[309], או שנכנס כשהוא ישן, בכתף אחרים או על גבי בהמה^[310], הואיל ונכנס בה נקלט^[311]. על קליטת שאר ערי-הלויים* שאינה אלא לדעת, ע"ע להלן: קליטת ערי הלויים^[312].

גוי

גויים, אין ערי המקלט קולטות אותם^[313], אפילו גוי שהרג גוי בשגגה^[314], שנאמר: תבדיל לך^[315], ולא לאחרים^[316], ובספרי זוטא אמרו: ערי מקלט תהיינה לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם^[317], פרט לגוים^[318]. על דינו של גוי שהרג, את ישראל או את גוי חברו, בשגגה, ע"ע בן נח^[319] וע' רוצח.

גר תושב

גרי תושב, ערי המקלט קולטות אותם^[320], שנאמר: ולגר ולתושב בתוכם^[321], והיינו גר-תושב* שהרג את גר תושב^[322] - או שהרג עבד^[323] - אבל גר תושב שהרג ישראל אין ערי המקלט קולטות אותו - ועל דינו ע"ע גר תושב^[324] - שנאמר: והיו לכם הערים למקלט^[325], לכם ולא לגרים^[326].

גר תושב שלא לדעת

גרי תושב הנקלטים בערי מקלט^[327], מן האחרונים יש שצדדו שאינם נקלטים אלא לדעת - ואינם כישראל הנקלטים בין לדעת ובין שלא לדעת^[328] - ולפיכך נאמר: שש ערי מקלט תהיינה לכם^[329], והיינו לישראל דוקא עומדות הן לשמש ערי מקלט אפילו כשנכנס אליהן בלא כוונה להציל את עצמו, ושוב נאמר: לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט^[330], שמשמע דוקא כשמכוין להמלט לשם על נפשו^[331].

על מהות הקליטה בערי המקלט והצלתה את הרוצח מיד גואל-הדם*, ע"ע גואל הדם^[332]. על גדרי הרציחה שקליטה בערי מקלט מועילה לה, ע"ע הנ"ל וע' רוצח. על קליטתו של תושב עיר מקלט שרצח, או רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר ורצח, ע"ע גלות^[333].

ראויות למחיה

דיניהן

כמה דינים נאמרו בערי המקלט כדי שתהיינה ראויות למחייתם של הגולים, שכן דרשו: ונס את אחת מן הערים האל וחי^[334], עשה לו דבר שתהיה לו חיות^[335], ובמדרש תנאים דרשו: הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי^[336], עשה לו שיחיה^[337], ועוד יש שדרשו: אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש, אמר הקדוש ברוך הוא למשה הזרח שמש לרוצחים^[338], להכין להם חיותם^[339]. אין מושיבים את ערי המקלט, אלא במקום מים^[340], ואם אין שם מים - בשעת בחירתן^[341], או שנפסק מעין שהיה בהן^[342] - מביאים לתוכן מים^[343], שעושים להן אמות מים מנהרות רחוקים^[344]. אין מושיבים אותן אלא במקום שווקים^[345] - שימצאו מזונות לקנות^[346] - ואם אין שם שוק עושים לשם שוק^[347]. ואין מושיבים אותן אלא במקום אוכלוסין^[348] - שיהיו כפרים וישוב סמוכים להן^[349], ויש מפרשים שיהיו שם גבורי חיל לשמור את העיר^[350], שמא יבואו הרבה גואלי דם בכח^[351] - אם אין שם אוכלוסין, מביאים לשם^[352], נתמעטו אוכלוסיהן, מוסיפים עליהם^[353]. נתמעטו דיוריהן - והיינו המון העם שבהן^[354] - מכניסין לתוכן כהנים לויים וישראלים^[355], יש מפרשים הטעם כדי שתהיינה הערים בינוניות ולא קטנות^[356], ויש מפרשים שלא תהיה העיר רובה רוצחים^[357], ואין מביאים לתוכה אנשים שאינם מיוחסים, אלא כהנים לויים וישראלים דוקא^[358], לפי שיש בהם מדות ענוה ורחמנות ולא יהיו שופכי דמים, וגם לא ימסרו את הרוצח ביד גואל הדם, ועוד, שאם יצטרכו לסמוך שם בית דין ימצאו אנשים כשרים לסמוך^[359]. ויש מפרשים שמביאים בדוקא הן כהנים והן לויים והן ישראלים - אף על פי שערי המקלט הן ערי כהנים או לויים^[360] - כדי שרוצחים כהנים לויים וישראלים ימצאו שם אנשים שדעתם קרובה אליהם^[361].

מכירת כלי זיין

מכירת כלי זיין וכלי מצודה בערי המקלט, נחלקו תנאים בברייתא בבבלי, לפי הגירסא שלפנינו, אם היא מותרת: ר' נחמיה אומר אין מוכרים בהן כלי זיין וכלי מצודה - שמא יבוא גואל-הדם* בלא כלי זיין, כדי שלא ירגישו בו, ויקנה שם כלי זיין, או כלי מצודה שאף בהם הורגים חיות, ויהרוג את הרוצח^[362] - וחכמים מתירים^[363]. לגירסת אותה ברייתא בירושלמי ובתוספתא, וכן גירסת כמה ראשונים גם בבבלי, לא נחלקו ר' נחמיה וחכמים במכירת כלי זיין וכלי מצודה^[364], וצידדו אחרונים, וכן נראה מדברי ראשונים, שמכירת כלי זיין וכלי מצודה אסורה לדברי הכל^[365]. ואף אותה ששנינו שאין פורסים בתוך ערי המקלט מצודות ואין מפשילים בתוכן חבלים^[366], מן הראשונים יש שפירשו הטעם - לפי גירסתם בברייתא^[367] - שכל שמצודות, או חבלים למצודות, מצויים שם, כלי זיין מצויים שם, ושמא יבא גואל הדם בהתנכרות ויקנה שם כלי זיין ויהרוג את הרוצח^[368]. ויש שפירשו שפריסת מצודות והפשלת חבלים חמורה היא ממכירת כלי זיין וכלי מצודה - ולפיכך היא אסורה גם לדעת חכמים המתירים לפי גירסתם מכירת כלי זיין^[369] - כי אפילו אם אין חוששים שיהרוג גואל הדם את הרוצח בכלי זיין וכלי מצודה שיקנה, שהרי אם יהרגנו ייהרג עליו^[370], מכל מקום חוששים שישליכנו אל מצודות או חבלים הפרוסים בעיר, כדי שייראה שמת מאליו^[371]. על הסוברים שפריסת מצודות והפשלת חבלים אסורה מטעם אחר, עי' להלן.

דברים שאינם למחיה

ערי המקלט אין עושים בהן מה שאינו נצרך למחיית הרוצחים הנקלטים בהן, שכן דרשו: ערי מקלט^[372], אל ייעשו גנות ופרדסים, ערי מקלט, אל ייעשו חנויות ופונדקים, ערי מקלט, אל ייעשו בית יצורה^[373]. ואין בהן לא אבנים^[374] ולא בית זבל ולא בית צורה לא מעלות ולא ירידות ולא פרדסיות ולא מאלכיות, שנאמר: וחי^[375], מגיד שאין שם אלא בית שווקים למחיה^[376]. בית הבד ובית הבצירה, נחלקו תנאים, לפי גירסת ברייתא בירושלמי, ויש ראשונים שגורסים כן גם בבבלי, אם עושים אותם בערי המקלט, ר' נחמיה אוסר^[377], שלא להרגיל את רגל גואל-הדם* לשם^[378], ויש מפרשים הטעם משום שהיא מלאכת הדיוטות וכתפים, שפגיעתם מצויה, וחוששים שיכוונו להרוג את הרוצח^[379], וחכמים מתירים^[380], שאינם חוששים^[381], או מפני שיש בהם צורך לחיי נפש^[382]. ואין פורסים בתוך ערי המקלט מצודות^[383], ואין מפשילים בתוכן חבלים^[384], שלא תהא רגל גואל-הדם* מצויה שם^[385], כי פריסת מצודות והפשלת חבלים צריכה מקום רחב ידים, ויבואו מכל הסביבה לצורך כך^[386], ויש מפרשים שמחמת המצודות והחבלים יבואו בני אדם תדיר לקנות חיות עופות ודגים שניצודו שם^[387], ויש ראשונים שפירשו שזה לשמירת הרוצחים שתהיה העיר פנויה ולא יכשל הרוצח בדבר אם יבא לשם גואל הדם^[388]. ומאותו הטעם אין עושים בהן כלי זכוכית^[389], והוא הדין שאר חפצים שאינם מצויים בכל מקום, שמא בסיבתם תהא רגל גואל הדם מצויה שם^[390]. ונחלקו תנאים, לפי גירסא אחת בברייתא בבבלי, בבדין וכלי צודה - שהם דברים חשובים שאינם נמצאים בכל מקום^[391] - אם מוכרים אותם בערי המקלט, ר' נחמיה אוסר וחכמים מתירים^[392].

קבורה בהן

ערי המקלט אין קוברים בהן, שנאמר: ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם^[393], לחיים ניתנו ולא לקבורה^[394], והיינו קבורת מי שאינו מחויב גלות* - כגון הלויים תושבי העיר הקבועים^[395] - אבל המחויב גלות שמת, שדינו להיקבר בעיר מקלטו, שנאמר: אשר נס שמה^[396], שם תהא קבורתו^[397], קוברים אותו בעיר המקלט מאחר שגילה בו הכתוב^[398]. המחויב גלות שמת ונקבר בעיר המקלט, ומת כהן-גדול*, שרשאים להוליך עצמותיו משם^[399], נסתפקו אחרונים אם מחוייבים לפנותו משום שלא ניתנו ערי המקלט לקבורה, או שכיון שנקבר בהיתר אין חיוב לפנותו^[400], ויש אחרונים שכתבו שכיון שבטל דין קבורתו והותר לפנותו, שוב חייבים לעשות כן, מאחר שלא ניתנו ערי המקלט לקבורה^[401].

קדימת הגולים לתושבים הקבועים

נתרבו רוצחים, עד שאין מקום לקליטתם בעיר המקלט, כתבו אחרונים שהלויים תושבי העיר הקבועים נדחים מפניהם, שהקדים הכתוב את זכותם של הגולים בערי המקלט לזכותם של הלויים בהן^[402]. ויש מן האחרונים שהסתפקו אם הלויים נדחים מפני הגולים^[403]. רוצחים שנקלטו בעיר המקלט אם חייבים להעלות שכר ללויים תושבי העיר הקבועים, ע"ע גלות^[404].

מסים וארנוניות

אין מכבידים על ערי המקלט במסים וארנוניות^[405], שנאמר: תהיינה^[406], לחוס עליהן^[407].

מערי הלויים

ששת ערי המקלט הן מערי-הלויים* שניתנו להם מנחלת בני ישראל^[408], כמפורש בכתוב: ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח וגו'^[409]. ואף ערי המקלט שיוסיפו לעתיד לבא^[410], כתבו ראשונים שתהיינה ללויים^[411]. וכתבו אחרונים בדעת ראשונים, שכשם שמצינו במדבר שהיה מחנה לויה קולט^[412], כך קליטתן של ערי המקלט תלויה בכך שהן מערי הלויים^[413], ואף ערי המקלט שיוסיפו לעתיד לבא, שכתבו ראשונים שתהיינה מערי הלויים, טעם הדבר מפני שאם לא תהיינה ללויים לא תהיינה קולטות^[414]. וכתבו אחרונים לפי זה, שאף עיר מקלט שמפרישים תחת עיר שחרבה^[415], נותנים אותה ללויים^[416]. ויש אחרונים שכתבו שקליטת שש ערי המקלט אינה תלויה בהיותן ערי הלויים^[417], ולכן גם בזמן בית שני, שבטלו ערי הלויים^[418], מכל מקום היו שש ערי המקלט קולטות^[419]. על קליטתן של שאר ערי הלויים, שאף הן קולטות את הרוצחים, ועל החילוק בינה לקליטת ששת ערי המקלט, עי' להלן: קליטת ערי הלויים.

עיר הנדחת

ערי המקלט אינן נעשות עיר-הנדחת*^[420], שנאמר: תהיינה^[421], אל ייעשו עיר הנדחת^[422], כי משמעות הכתוב שתהיה להן הויה לעולם, ועיר הנדחת אסור לחזור ולבנותה^[423], ונמצא שתתבטל מלהיות עיר מקלט^[424]. ומן הראשונים יש שכתבו הטעם משום שנאמר בעיר הנדחת: באחת עריך^[425], וערי המקלט, אינן בכלל עריך^[426], ופירשו ראשונים ואחרונים בדעתם, שמאחר שערי המקלט אינן מיוחדות לשבטים שנחלו אותן, אינן בכלל עריך^[427], ואף שמתחילה התחלקו הערים לשבטים, ולאחר מכן הופרשו מחלקם להיות ערי מקלט, "עריך" משמע שהן עריך בכל עת ובכל זמן^[428], ויש שהוסיפו שאף של הלויים אינן - אף על פי שהן מערי-הלויים*^[429] - שהרי יש בהן תפיסת יד לכל ישראל שידורו בהן הרוצחים - והם דרים שם בלא תשלום שכר, לסוברים כן^[430] - לפיכך אינן בכלל עריך^[431]. ויש ראשונים חולקים וסוברים שערי המקלט נעשות עיר הנדחת, כי אף הן נתחלקו לשבטים והם שנתנו אותן לערי מקלט מחלקם^[432].

להושיב בהן גר תושב

ערי המקלט, יש מן האחרונים שכתבו שאסור להושיב בהן גר-תושב*, שנאמר בו: בשעריך^[433], וערי המקלט אינן בכלל^[434].

על ערי המקלט אם מביאות עגלה-ערופה*, ע"ע.

קליטת מחנה לויה

קליטת מחנה לויה

אף בשעה שהיו ישראל במדבר, היה להם מקום מיועד לקליטת רוצחים^[435], שנאמר: ושמתי לך מקום^[436], לך בחייך^[437] מלמד שמגלים במדבר^[438], שהרי לא נכנס משה רבינו לארץ^[439]. ולהיכן מגלים, למחנה לויה^[440], שנאמר: לך מקום, מקומך^[441], והיינו מקומו של משה שהוא מחנה לויה^[442]. ובמכילתא אמרו, ושמתי לך מקום, אבל לא שמענו להיכן, הרי אתה דן, נאמר מנוס לשעה, ונאמר מנוס לדורות, מה מנוס האמור לדורות, ערי הלויים קולטות - שערי המקלט נחלת הלויים הן^[443] - אף מנוס האמור לשעה, מחנה הלויים קולט^[444]. על גדרו של מחנה לויה, ע"ע מחנות.

מחנה שכינה

מחנה שכינה - על גדרו ע"ע מחנות - נראה מדברי אחרונים שאף הוא בכלל מחנה לויה שהיה קולט במדבר^[445].

בשעת המסעות

מחנה לויה, כתבו אחרונים שהוא קולט גם בשעת המסעות, שלעולם שם מחנה לויה עליו^[446].

סיום קליטתו

משבא המשכן לשילה - אף על פי שעדיין היה מחנה לויה נוהג לגבי שלוח-מחנות*^[447] - נסתלקה קליטת מחנה לויה^[448], ולא היה קולט עוד כדרך שקלט במדבר, שכבר נתקדשו ערי המקלט^[449]. אבל בשבע השנים שכבשו ושבע שחלקו, שקדמו לביאת המשכן לשילה^[450], היה מחנה לויה קולט^[451].

כעיר מקלט או כערי הלויים

מחנה לויה, נראה מדברי ראשונים ואחרונים שקליטתו כעין קליטת ערי המקלט^[452]. ויש מן האחרונים שכתבו שדין קליטת מחנה לויה כקליטת שאר ערי-הלויים*^[453] - שאינן קולטות אלא לדעת^[454] - ולא כקליטת ערי המקלט - הקולטות בין מדעת ובין שלא מדעת^[455] - ולפיכך אין מחנה לויה קולט אלא לדעת^[456].

לקבור במחנה לויה

הדין לקבור את הרוצח בעיר המקלט^[457], מן האחרונים יש שכתבו שאינו נוהג במחנה לויה, שערי המקלט נכפל בהן "שמה" שלש פעמים^[458], ולפיכך דרשו, שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו^[459], אבל מחנה לויה לא נאמר בו "שמה" אלא פעם אחת: אשר ינוס שמה^[460], ואין לדרוש אלא שתהא שם דירתו^[461]. ויש אחרונים שכתבו שכיון שהובאה במכילתא דרשת "שם תהא קבורתו" בפרשה שלמדו ממנה קליטת מחנה לויה^[462], נראה שאף לגבי מחנה לויה נאמר שתהיה קבורת הרוצח שם^[463], ואף שהיו מעתיקים את מחנה לויה ממקום למקום במסעות, היו צריכים כמו כן להעתיק את קבורת הרוצחים כדי שתהיה במחנה לויה^[464].

קליטת ערי הלויים

קליטת ערי הלויים

כל ערי-הלויים* קולטות^[465], וכל אחת מהן עיר מקלט היא^[466], שנאמר: ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר^[467], הרי אלו כאלו לקליטה^[468]. ויש שכתבו שבהיקש למדו, שנאמר בכתוב שלאחריו: כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר^[469], הקישן הכתוב כולן זו לזו לקלוט^[470]. מן הראשונים יש שכתבו שערי הלויים אינן קולטות אלא רוצחים לויים, שלא הטריח הכתוב את הלויים לגלות לערי המקלט אלא די להם לגלות לכל אחת מעריהם^[471]. בדעת הירושלמי, יש אחרונים שכתבו שאין קולטות אלא ערי המקלט ולא שאר ערי הלויים^[472].

שלא לדעת

ערי-הלויים* חלוקות בקליטתן מערי המקלט, שערי המקלט קולטות בין לדעת ובין שלא לדעת^[473], וערי הלויים אינן קולטות אלא לדעת^[474], שאם נכנס להם הרוצח לנוס שמה - שיודע שקולטות^[475], ונתכוין להינצל שם^[476] - קולטות אותו^[477]. נכנס הרוצח לאחת מערי הלויים שלא לדעת, ובעודו בה נודע לו שקולטת, יש שכתבו שנראה מדברי ראשונים שאין העיר קולטת אותו, כי צריך דעת בשעת כניסתו אליה^[478].

קדימת הלויים לרוצחים

אף על פי שערי הלויים קולטות, כתבו אחרונים שאינן כערי המקלט שהלויים הדרים בהן נדחים מפני הרוצחים כשאין להם מקום לדור^[479], כי ערי הלויים אינן מיוחדות לקליטת הרוצחים כערי המקלט, אלא מיוחדות הן ללויים להיות שלהם, רק שיש להן מעלה שהן קולטות את הרוצחים, לכן דוקא כשיש בערים מקום פנוי לדור מחוייבים הלויים ליתן אותו לרוצחים קודם לאחרים^[480], אבל כשאין מקום פנוי הלויים קודמים^[481].

על חילוק שיש בין ערי המקלט לשאר ערי הלויים לענין תשלום שכר ללויים, ע"ע גלות^[482].

ראויות למחיה

הדין להפריש את ערי המקלט במקום ובאופן שתהיינה ראויות למחייתם של הגולים^[483], כתבו אחרונים שנוהג גם בשאר ערי הלויים^[484]. ויש אחרונים סוברים שאינו נוהג בערי הלויים^[485]. על שאין עושים את ערי-הלויים* ערי חומה, ושעושין אותן עיירות בינוניות דוקא, כערי המקלט^[486], ע"ע ערי הלויים^[487].

הכנת הדרך

הדין להכין את הדרך לערי המקלט^[488], כתבו אחרונים שאינו נוהג בערי הלויים^[489].

תחום הערים

תחום הערים, כשם שהוא קולט בערי המקלט^[490], כן הוא קולט בכל ערי הלויים^[491].

כשאינן נחלת הלויים

ערי הלויים, כתבו אחרונים שאינן קולטות אלא בעוד שהן נחלת הלויים, שהרי דרשו שהן קולטות ממה שנאמר: ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר^[492], וכל זה כשהן של לויים ולא כשהן של ישראל, ולפיכך משחרב בית ראשון, שבטלה נתינת הערים ללויים^[493], שוב לא היו ערי הלויים קולטות^[494].

עיכוב

ערי הלויים כתבו אחרונים שאינן מעכבות זו את זו לקליטה, שאם חסרו מקצת הערים עדיין קולטות האחרות^[495]. חסרה אחת מערי המקלט, נראה מדברי אחרונים - לדעתם ששוב אין ערי המקלט האחרות קולטות, ואפילו בתורת ערי הלויים^[496] - שחסרונה מעכב את קליטתן של ערי הלויים ושוב אינן קולטות^[497]. על הסוברים שערי המקלט שחסרה אחת מהן קולטות בתורת ערי הלויים, עי' לעיל: קליטתן^[498].

ערים שנוטלים הלויים בנחלה

ערים שנוטלים הלויים בנחלה גמורה, ואינן ניתנות להן מנחלת שאר השבטים, כגון לעתיד לבא, לסוברים שיטלו הלויים חלק בארץ^[499], או בארצות שכובש מלך ישראל מחוץ לארץ ישראל המובטחת, לסוברים שיש בהן חלק ונחלה ללויים ככל ישראל^[500], הסתפקו אחרונים אם קולטות כערי-הלויים*^[501].

הערות שוליים