מיקרופדיה תלמודית:לא תשחט על חמץ

הגדרת הערך - איסור שחיטה ושאר עבודות, בקרבן פסח ובשאר קרבנות, כשברשות הבעלים או המקריב יש חמץ

האיסור, מקורו וגדרו

האיסור ומקורו

אסור לשחוט קרבן פסח על החמץ (מכילתא משפטים פרשה כ; מכילתא דרשב"י שמות כג יח; משנה פסחים סג א,ב; תוספתא פסחים (ליברמן) ד ג), דהיינו לשחטו בשעה שיש חמץ ברשות השוחט, או ברשות אחד מבני החבורה שנמנו על הפסח (ראה להלן: האישים שחמצם אוסר), שנאמר: לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי (שמות כג יח), ונאמר: לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי (שמות לד כה)^[1], ו"זבחי" זהו קרבן פסח, כמו שנאמר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח (שמות יב כז. מכילתא דרשב"י שמות כג יח. וראה דברים טז ג, ואבן עזרא ורבינו בחיי שם); או שמסוף הכתוב: וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח (שם לד כה) למדים בדבר הלמד מענינו שהכתוב מדבר בפסח, ועוד שאיזהו קרבן הקרב ביום שנוהג בו איסור חמץ, זה פסח (יראים השלם רצב; סמ"ג לאוין שמז).

איסור זה נמנה במנין המצוות (ספר המצות לרמב"ם לא תעשה קטו; יראים השלם רצב; החינוך פט; סמ"ג לאוין שמז).

אף הנשים מוזהרות על שחיטה על החמץ (החינוך פט).

גדרו

בגדר המעשה האסור בשחיטה על החמץ נחלקו האחרונים:

• יש שכתבו שהאיסור במעשה השחיטה, ששוחט קרבן על החמץ (אמרי בינה או"ח א; ישועות מלכו קרבן פסח א ה, בהערת המגיה; תשובות ר' אליעזר וחידושיו, שבת קו א טו), ולכן נחשב לאו שיש בו מעשה, שלוקים עליו (ראה ערכים: לא תעשה; לאו שאין בו מעשה. אמרי בינה שם).

• יש שכתבו שהאיסור הוא להשהות חמץ ברשותו בשעת הקרבת הקרבן (ראה ארצות החיים ח ארץ יהודה סק"ב, ויד המלך מלכים ה ח), והוא מכלל המצוה של השבתת חמץ (שפת אמת פסחים סג א).

• ויש שכתבו שהאיסור הוא בין במעשה השחיטה, ובין בהשהיית החמץ בזמן השחיטה, שמשני הכתובים שנאמרו באיסור שחיטה על החמץ (ראה לעיל), למדים שני איסורים: מהכתוב לא תזבח, למדים שבזמן הקרבת הפסח אסור להשהות החמץ; ומהכתוב לא תשחט, למדים שאסור לשחוט את הפסח על החמץ (חידושי רבי אריה ליב מאלין א יב).

הקרבנות שנאסרה שחיטתם

שאר הקרבנות

הקרבנות שנאסרה שחיטתם על החמץ, נחלקו בהם תנאים:

• לדעת חכמים ור' ישמעאל אין האיסור אלא בקרבן פסח בלבד (ראה משנה פסחים סג א, ומכילתא דרשב"י שמות כג יח).

• לדעת ר' יהודה אסור לשחוט על חמץ אף קרבן תמיד של בין הערביים בערב פסח (מכילתא שם; משנה שם; גמ' שם סג ב; רש"י שם סג א ד"ה אף התמיד, ומנחות עח ב ד"ה ר"י; פסקי רי"ד פסחים סד א), שהכתוב אסר לשחוט דם "זבחי", דהיינו זבח המיוחד לי (פסחים סד א), וזהו התמיד שהכתוב קראהו: קָרְבָּנִי לַחְמִי (במדבר כח ב. חשבונות של מצוה מצוה פט).

• לדעת ר' שמעון, כל הקרבנות אסור לשחוט על החמץ (משנה פסחים סג א; גמ' שם סג ב, סד א), שהוא דורש מתיבות "זבחי" הכתובה בשתי האזהרות, שגורעים יו"ד מ"זבחי" אחד ונותנים ב"זבחי" שני, ויש לקרוא: זבח זבחיי (פסחים סד א) - שגורעין ומוסיפין ודורשין (פירוש ריב"ן פסחים סד א; צל"ח שם) - וזבח הוא פסח, וזבחיי הם שאר הקרבנות (רש"י שם ד"ה זבחי).

הלכה כחכמים שאין חייבים אלא על הפסח בלבד (רמב"ם קרבן פסח א א; יראים השלם רצב); ויש שכתבו שהלכה כר' שמעון שחייבים על כל הקרבנות (אלפסי זוטא פסחים סד א; ראה מאירי פסחים שם).

קרבן העוף ומנחה

קרבן העוף, לסוברים שכל הקרבנות נאסרה עבודתם על החמץ (ראה לעיל), שנינו בגמרא שאין למולקו על החמץ (פסחים סג ב. וראה שם סד א). ובברייתות בירושלמי נחלקו תנאים אם חייבים אף על קרבן עוף (ירושלמי פסחים ה ד).

מנחה, אף לסוברים שכל הקרבנות בכלל האיסור, אין איסור בעבודתה על החמץ (פסחים סג ב), שאין המנחה קרויה זבח (ריב"ן פסחים שם). ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שנחלקו תנאים בקומץ מנחה על החמץ (ראה מאירי פסחים שם). ויש מהראשונים שכתב שמדרבנן אסור לעשות עבודתה על החמץ (ריב"ן שם).

פסח שני

פסח שני נשחט על חמץ (פסחים צה ב; רמב"ם קרבן פסח י טו).

העבודות האסורות

סוגי העבודות

שחיטה על חמץ, נתפרש איסורה בכתוב: לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ (שמות כג יח), לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ (שמות לד כה). ומכל מקום אף עבודות נוספות למדים מן הכתוב שאסורות על החמץ:

• זריקה של הדם על החמץ אסורה (מכילתא משפטים כ; מכילתא דרשב"י שמות כג יח; פסחים סג ב; תוספתא פסחים (ליברמן) ד ג), שנאמר: דַּם זִבְחִי (שמות כג יח. מכילתא ומכילתא דרשב"י שם, והובא ברש"י שם סג א ד"ה לזורק, ושם ב ד"ה המקטיר, וביראים השלם רצב, ורמב"ן שמות כג יח), ולמדים מתיבת דם לאסור זריקה, שלאסור שחיטה די לכתוב: לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ זִבְחִי, בלא תיבת דם, שהרי הדם אינו זבח הנזבח (פסקי רי"ד פסחים סג ב; רמב"ן שמות שם).

• הקטרה של האימורים על החמץ, נחלקו בה תנאים: יש אוסרים (מכילתא דרשב"י מהדורת הופמן שמות לד כה; תוספתא פסחים (ליברמן) ד ג; פסחים סג ב; ירושלמי שם ה ד), שנאמר לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר (שמות כג יח), הוקש איסור הלנת אימורים, שהמקטיר מוזהר בו, לאיסור זביחה על החמץ, ומכאן שהמקטיר מוזהר לא להקטיר על החמץ (גמ' שם סג ב, ורש"י ד"ה מואיל); ויש תנאים חולקים וסוברים שהקטרה אינה אסורה על החמץ (פסחים שם; ירושלמי שם), שאינם מקישים הקטרה לשחיטה (פסחים סד א).

• קבלה והולכה של הדם, אמרו בירושלמי, וכן כתבו הראשונים, שלא נאסרו על החמץ (ירושלמי פסחים ה ד; ריב"ן פסחים סג ב; תוס' יומא סג ב ד"ה זריקת; ראה רמב"ם קרבן פסח א ה, ויראים השלם רצב, וסמ"ג לאוין שמז, והחינוך פט, שהזכירו שחיטה זריקה והקטרה, ומשמע שעל שאר עבודות אין חייבים), שנאמר: זבחי, ואין לחייב אלא על הדומה לזביחה, שחייבים עליו בחוץ, ולא על קבלה והולכה שאין חייבים עליהן בחוץ (ראה ערך שחוטי חוץ. ירושלמי שם; ר"י כהן בתוס' יומא שם). ויש מן הראשונים גורסים בגמרא שקבלה והולכה על החמץ אסורות (מדרש הגדול שמות לד כה; ר"י מלוניל פסחים סג א, לענין הולכה; מאירי שם), שכל עבודות הדם נתרבו מתיבת "דם" (ר"י מלוניל שם).

זמן האיסור

שחיטת קרבן פסח על החמץ, איסורה הוא בזמן הקרבתו, דהיינו ביום י"ד בניסן אחר חצות (ראה ערך קרבן פסח. ראה משנה פסחים סג א; רמב"ם קרבן פסח א ה).

שאר קרבנות, לדעת ר' שמעון שאף הם בכלל איסור שחיטה על החמץ (ראה לעיל: הקרבנות שנאסרה שחיטתם), אין האיסור אלא בשחיטתם בחול המועד, או ביום טוב ראשון של פסח (משנה פסחים סג א; ראה רש"י חולין ל א; פסקי הרי"ד פסחים סד א).

האישים שחמצם אוסר

בפסח

החמץ שאסור לעשות עליו את הפסח הוא חמצו של השוחט, או הזורק, או המקטיר, או של העובד אחת משאר עבודות האסורות על החמץ, ואף על פי שאינם מבני חבורה (פסחים סג א-ב; מאירי שם א; ירושלמי פסחים ה ד; מכילתא דרשב"י שמות כג יח (מהדורת הופמן)); או חמצו של אחד מבני החבורה, אף על פי שאינו עובד (פסחים סג ב; מכילתא דרשב"י שם; ריב"ן פסחים שם ד"ה הילכך, ופסקי הרי"ד שם).

אבל חמץ של אדם אחר אינו אוסר, אפילו החמץ בעזרה והשוחט רואה אותו (פסחים סג ב, ורש"י ד"ה אפירוש), ואף על פי שהתורה אמרה חמץ סתם (רש"י סג א ד"ה עד; מאירי שם ד"ה אמר), למדים מהכתוב: לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח (שמות לד כה) שהוקש איסור לינת בשר הפסח (תוס' פסחים נט ב ד"ה ולא), לאיסור שחיטה על החמץ, שדווקא העוברים בהלנה - ובכלל זה כל בני חבורה, המוזהרים על הלנת בשר הפסח (רש"י סג ב ד"ה אפילו) - חמץ שלהם אוסר, אבל כל שאינם מוזהרים בלינה, אין חמצם אוסר (פסחים שם, ורש"י ותוס' שם סד א ד"ה ואיכא ופסקי הרי"ד שם ומאירי שם).

לדעת ר' שמעון בן לקיש בירושלמי, אין איסור בשחיטה על חמץ עד שיהיה החמץ אצל השוחט, והוא בן חבורה (ירושלמי פסחים ה ד); ואין הלכה כן, אלא כל שיש חמץ לעובד אפילו אינו מבני החבורה, או לבן החבורה אפילו אינו עובד - אסור (רמב"ם קרבן פסח א ה, ובספר המצות לאוין קטו; סמ"ג לאוין שמז).

בשאר קרבנות

קרבן תמיד ושאר קרבנות ציבור, לסוברים שהם בכלל אזהרת שחיטה על החמץ (ראה לעיל: הקרבנות שנאסרה שחיטתם), כתבו הראשונים שאין איסור לשחטו על חמץ של ישראל שאינו עובד בו (תוס' מנחות עח ב ד"ה או). וביארו האחרונים שאף על פי שקרבן תמיד, קרבן ציבור של כל ישראל הוא, מכל מקום אינו כשותפות לכל יחיד מישראל, שאין ליחיד חלק בו אלא בתורת ציבור, ולפיכך אין היחיד חשוב כבעלים לאסור השחיטה על חמצו (שו"ת צפנת פענח לז; זרע אברהם ד כא; חזון נחום או"ח טו; קהילות יעקב סוטה א; תורת הקודש ג כז ו).

החמץ ושיעורו

חיוב הביעור בחמץ

החמץ שאין שוחטים עליו, נחלקו הראשונים והאחרונים בגדרו:

• יש שכתבו שהוא חמץ שחייב בהשבתתו (ראה רש"י מנחות עח ב ד"ה דכל, ונתיבות החכמה (שמלת בנימין) כה, בדעתו; ראה רש"י פסחים סג א ד"ה חייב, וראה נתיבות החכמה שם, ודובב מישרים ג סו, בדעתו; תוס' פסחים ה א ד"ה זמן, וראה אבני נזר או"ח שכ, בדעתם; רבינו דוד פסחים שם; שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא קעו; עמודי אור כה; אבני נזר שם ג; בית יצחק חו"מ דרוש יב ט; מהר"ם שיק לתריג מצוות פט), ואפילו אינו מוזהר עליו בבל יראה, כגון חמץ בערב פסח, לסוברים שאין מוזהרים עליו בבל יראה (ראה ערך בל יראה ובל ימצא. שאגת אריה עח). וכן כתבו האחרונים לגבי חמץ שנפלה עליו מפולת, שאינו צריך לבערו (ראה ערך בעור חמץ), וכן היוצא מביתו יותר משלושים יום לפני החג והניח בו חמץ, שאם אינו עתיד לחזור בחג חשוב כחמץ שנפלה עליו מפולת, ואינו חייב לבערו או לבטלו (ראה ערך בדיקת חמץ: קודם זמנו), ששוחט עליו את הפסח (שו"ת רבי עקיבא איגר שם).

• ויש ראשונים ואחרונים שכתבו, שאפילו חמץ שאינו טעון השבתה - כגון חמץ שהוציאו מרשותו באופן שאין בו חיוב השבתה (ראה ערך בל יראה ובל ימצא: חמץ שאינו ברשותו) - אסור לשחוט עליו (ראה מהר"ם חלאוה פסחים יג ב; שאגת אריה פג. וראה דובב מישרים ג סו; ראה ראה מהר"ם חלאוה פסחים יג ב, קובץ תשובות (רי"ש אלישיב) פ, מנחת חינוך פט ס"ק יב, שאפילו חמץ שאין בו איסור אכילה עובר עליו).

חמץ שבטלו

חמץ שביטלו, שוחטים עליו את הפסח, וכן שנינו על הולך לשחוט את פסחו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, ואינו יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו, שמבטלו בליבו, והולך לשחוט את הפסח (משנה פסחים מט א. שאגת אריה עז, עח; אור חדש פסחים ב א כט; פרי מגדים פתיחה להלכות פסח א ב ב; מנחת חינוך פט סק"ה).

שיעורו

שיעור החמץ שאין שוחטים עליו הוא כזית (רמב"ם קרבן פסח א ה; חינוך פט; רבי עקיבא איגר בגליון הרמב"ם קרבן פסח א ה), שכיון שאיסור שחיטה הוא על חמץ הטעון השבתה, לסוברים כן (ראה לעיל), לכן שיעורו בכזית כשיעור חמץ הטעון השבתה, שהוא, להלכה, בכזית (ראה ערך בעור חמץ. ראה חקרי לב או"ח עו; ראה טוב טעם ודעת תליתאה א רכא; שפת אמת פסחים סג א); ויש שכתבו ששיעור כזית נאמר בכל מקום שלא נאמר בו שיעור אחר (ראה ערך שעורים), ולפיכך אף חמץ שנאסרה שחיטה עליו, שיעורו בכזית (חקרי לב שם; מנחת חינוך פט סק"ג).

מקומו

החמץ שאסור לשחוט עליו את הפסח, נחלקו אמוראים במקום בו ימצא כדי שתיאסר השחיטה:

• לדעת ריש לקיש אין האיסור לשחוט את הפסח אלא על חמץ הנמצא בעזרה (פסחים סג ב), וכל שאינו בעזרה, אפילו נראה ממנה - פטור (ירושלמי פסחים ה ד); שכל מקום שכתוב "על" - כמו בעניין שחיטת הפסח על החמץ, "על" חמץ דם זבחי - פירושו: סמוך (פסחים שם). וביארו האחרונים שכל העזרה נחשבת סמוך, משום שהיא מקום שחיטת הפסח (צמח דוד על גליון הש"ס מנחות עח ב)

• לדעת ר' יוחנן אסור לשחוט אף על חמץ שאינו בעזרה, שאף כשאינו בסמוך חשוב "על" (פסחים סג ב; מנחות עח ב). מלשון התלמוד ומדברי הראשונים נראה, שלדעתו בכל מקום שנמצא החמץ - חייב (ראה פסחים סג ב, והעמק שאלה עד ס"ק יא, ודמשק אליעזר (פרלמוטר) קי, ויפה עינים פסחים שם; ראה יראים השלם רצב; ראה רמב"ם קרבן פסח א ה). ויש מהראשונים שנראה מדבריהם, וכן כתבו אחרונים בדעת הירושלמי, שאף לר' יוחנן אינו חייב אלא על חמץ הנמצא בירושלים (ראה ירושלמי פסחים ה ד, וראה יפה עינים שם, והעמק שאלה שם, ומשיב דבר יז ז, ודמשק אליעזר שם; ראה ר"ש ורא"ש כלים א ח; ראה קרן אורה מנחות עח ב), לפי שהיא מקום אכילת הפסח (ראה ערך קרבן פסח. קרן אורה מנחות עח ב).

הלכה כר' יוחנן שאסור לשחוט את הפסח אף על חמץ שאינו בעזרה (שאילתות עד; רמב"ם קרבן פסח א ה; יראים השלם רצב).

המוזהרים

איסור שחיטה על החמץ, נחלקו הראשונים מי מוזהר בו:

• יש שכתבו שהשוחט, או העובד שאר עבודות האסורות, הוא שמוזהר עליו, ואף על פי שאין חמץ ברשותו אלא אצל בני החבורה, אבל בני החבורה, אפילו יש חמץ ברשותם, אינם מוזהרים (תוס' פסחים סג ב ד"ה או; תוס' הרשב"א שם; תוס' רי"ד שם, ופסקי רי"ד שם ד"ה תניא; רבי אליו מזרחי שמות כג יח, ושם לד כה; ר"י קורקוס וסם חיי וישועות מלכו קרבן פסח א ה, בדעת הרמב"ם שם), שכן משמע בכתוב: לא תשחט, שהאיסור במעשה השחיטה (תוס' ותוס' הרשב"א שם).

• יש שכתבו שבין השוחט ובין בני החבורה, כל שיש בידו חמץ - מוזהר (ראה ספר המצות לא תעשה קטו, וחינוך פט, וראה מנחת חינוך שם ס"ק יד, בדעתם; וראה מכילתא דרשב"י שמות כג יח; ראה הגהות ר"י פרלא למנחת חינוך שם; ראה ירושלמי פסחים ה ד), שהלימוד לרבות בני חבורה, שחמץ שלהם אוסר, כיון שמוזהרים על הלנת הפסח (ראה לעיל: האישים שחמצם אוסר), מלמד אף שהם חייבים אם יש חמץ ברשותם (מהרש"א פסחים סג ב על רש"י ד"ה הואיל; חיים שאל ב מט; שרשי הים קרבן פסח א ה; ליקוטי הלכות זבח תודה פסחים סג ב).

• ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאם היה חמץ בידי אחד מבני החבורה, כולם עוברים על שחיטת הפסח עליו, בין בני החבורה, ובין השוחט, אף על פי שאין חמץ ברשותו (ראה רש"י פסחים סג א ד"ה עד, ותוס' רי"ד שם ב, וחיים שאל ב מט, וזבח תודה בליקוטי הלכות פסחים סג ב).

בקרבן פסול

השוחט קרבן על החמץ, ונפסל הקרבן בשחיטתו, כגון שהקריב את הפסח במחשבת שלא לשמו, שהוא פסול (ראה זבחים ב א, וראה ערכים: חטאת: לשמה; לשמה; קרבן פסח), אמר ר' שמעון שאינו עובר עליו משום שחיטה על חמץ (משנה פסחים סג א), שכתוב: לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי, וקרבן פסול, אינו נקרא "זבחי" (ר"י מלוניל שם; מאירי שם; שפת אמת שם). ונראה מדברי המפרשים, שלא נחלקו חכמים על ר' שמעון, ולדברי הכל השוחט על החמץ שנפסל הקרבן בשחיטתו לא עבר על איסור שחיטה על החמץ (ראה רמב"ם קרבן פסח א ה, וראה מעיל שמואל פסחים שם, ואבי עזרי קרבן פסח שם, בדעתו; ר"י קורקוס שם; ליקוטי הלכות פסחים סג א זבח תודה).

הבא לעשות עבודה בקרבן שכבר נפסל קודם לאותה עבודה, אינו עובר על איסור בעבודתו על החמץ לדברי הכל (ראה ירושלמי פסחים ה ד, וראה משנה למלך קרבן פסח א ה), שאף לסוברים שהשוחט שחיטה פסולה דינו תלוי במחלוקת אם שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה (ראה לעיל), לא אמרו כן אלא במקום שהעבודה והפסול באים כאחת, כגון שחט שלא לשמו, שבידו לשחוט כדין (שער המלך שם), וכשבא לשחוט עדיין הקרבן בכלל "זבחי" (קהילות יעקב פסחים מט).

העונש

מלקות

השוחט פסח על החמץ, או עשה בו שאר עבודות האסורות (ראה לעיל: העבודות האסורות) - לוקה (ראה משנה פסחים סג א, ורש"י ד"ה חייב; ראה פירוש המשניות לרמב"ם פסחים ה ד; רמב"ם קרבן פסח א ה; ספר המצות לא תעשה קטו; החינוך פט; מאירי פסחים שם). ואף על פי שלאו שאין בו מעשה אין לוקים עליו (ראה ערך לאו שאין בו מעשה), כתבו האחרונים שבשחיטת פסח על החמץ האיסור הוא בעבודה בשעה שיש לו חמץ, ויש בו מעשה (אמרי בינה או"ח א ד"ה אולם; שו"ת מהר"ש ענגיל א ג). ויש מהאחרונים שסוברים שהאיסור הוא שלא להשהות חמץ בשעת שחיטת הפסח (ראה לעיל: האיסור מקורו וגדרו), וכתבו שאף על פי שאין מעשה בהשהיית החמץ, כל שעוברים על הלאו על ידי מעשה, כגון עבודה בקרבן - לוקים עליו (יד המלך מלכים ה ח; ארצות החיים ח ארץ יהודה סק"ב)^[2].

בני חבורה, לסוברים שהם עוברים על האיסור כשיש חמץ ברשותם (ראה לעיל: המוזהרים), כתבו הראשונים שלוקים (ספר המצות לא תעשה קטו; החינוך פט). ואף על פי שאינם עושים מעשה, כיון שהשוחט שוחט בשליחותם, הרי זה כמי ששחטו הם (חידושי רבי עקיבא איגר פסחים סג ב תוס' ד"ה או; בית יצחק חו"מ דרוש יב ה).

ויש סוברים שאין בני החבורה לוקים אלא באופן שיש שליח לדבר עבירה, כגון כשהשוחט שוגג, לסוברים כן (ראה ערך אין שליח לדבר עברה. רבי עקיבא איגר שם ובית יצחק שם); או שהשוחט מבני חבורה, ונמצא שאף הוא נצרך למעשה השחיטה, וכל שהשליח נצרך לאותו מעשה, יש שליח לדבר עבירה, לסוברים כן (ראה רש"י בבא מציעא ח א ד"ה ואילו. רבי עקיבא איגר ובית יצחק שם).

ויש שכתבו שבני חבורה עוברים בלאו, ואינם לוקים, שלאו שאין בו מעשה הוא (ישועות מלכו קרבן פסח א ה, בדעת תוס' פסחים סג ב ד"ה או; ראה ישועות מלכו שם, בדעת הרמב"ם).

מנין המלקות

השוחט פסח על החמץ, אף על פי שנכפלה האזהרה של שחיטה על החמץ בכתוב (ראה לעיל: האיסור, מקורו וגדרו), אינו לוקה אלא ארבעים (אור חדש פסחים סג א, ושיירי קרבן לירושלמי פסחים ה ד, בדעת הרמב"ם קרבן פסח א ה); ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שלוקים שמונים (ראה מהרש"א פסחים סג א, ובית הלוי א ל יד, בדעתו).

כשרות קרבן שנשחט על חמץ

עבר ושחט את הפסח על החמ - הפסח כשר (תוספתא פסחים (ליברמן) ד ג; ירושלמי פסחים ה ד; רמב"ם קרבן פסח א ה; ריב"א בתוס' פסחים סג א ד"ה השוחט; תוס' הרשב"א פסחים שם; תוס' תמורה ד ב ד"ה רבא), ויוצא בו ידי חובתו בפסח (תוספתא שם. וראה זהב שבא (בסוף תוס' הרשב"א) פסחים שם, וחזון יחזקאל לתוספתא שם).

ויש סוברים שהפסח הנשחט על החמץ - פסול (צל"ח פסחים סג ב, בדעת ר' יוסי בירושלמי שם; מכשירי מצוה (לאדר"ת) עמ' עח, בדעת אזהרות רשב"ג אזהרה קז; צל"ח שם, ונודע ביהודה תניינא או"ח צ, בדעת רש"י; הר המריה קרבן פסח א ה, בדעת פירוש ר"ש מפלייזא לפיוט אלהי הרוחות באור זרוע ב רנו, בשם רבי אברהם ב"ר חיים).

הערות שוליים