אנציקלופדיה תלמודית:ס
|
|
הגדרת הערך - האות החמישה עשר מכ"ב אותיות* של אל"ף בי"ת.
צורתה
האות סמ"ך[1] מאותיות* האל"ף בי"ת של כתב-אשורי* - בכתיבת-סת"ם*, וכן בגט* אשה, לסוברים שיש לכותבו בכתב אשורי[2] - אורכה ורוחבה כמו בי"ת[3], תהיה גגה למעלה ארוכה[4], דהיינו שתהא גגה שוה לכתחילה[5], ולמטה מושבה קצר[6], ותהיה עגולה מאוד[7] בעקמימות[8], דהיינו עגולה משלוש זויותיה[9], למעלה לצד ימין, ולמטה עגולה לצד ימין ולצד שמאל[10], שלא תראה בה זוית[11], כדי שלא תדמה למ"ם סתומה[12]. ומה שצורתה עגולה ובה נקודה למעלה רומז לסוד הסודות אשר הוא יתעלה מקומו של עולם ומקיף הכל, ותמונת הסמ"ך החלוק בפני עגול לגמרי מורה על סוד פנימי כי כל דבר שוה בלתי עגול כדורי אין לו לא סוף ולא ראש רומז לסוד שה' יתברך הוא ראשון והוא אחרון בלתי סוף[13]. ויסתום אותה לגמרי[14], כי סוד ה' ליראיו[15]. וגגה למעלה יהיה עובר - לכתחילה[16], לצד שמאל[17] - חוץ לסתימתה כשיעור עובי קולמוס[18], כשיעור גג הוי"ו[19], כמו שעושים בצורת מ"ם סתומה[20], שכן תמונתה של האות ס כ"ף וי"ו[21], ויעלה מספרם כמנין השם המיוחד[22]. וכתבו ראשונים שמקצת סופרים עושים סתימתה בסוף גגה, ושגגו, כי אין חילוק בין מ"ם סתומה לסמ"ך, רק שזו בעלת זויות ולזו אין לה זויות[23].
על כך שהאות ם, יש להיזהר שלא לעשותה עגולה, שלא תדמה לאות ס, ע"ע מ, ם[24].
כתיבה ספרדית
בכתיבה ספרדית ס למטה בשמאל אינה עגולה - כבכתיבה אשכנזית[25] - אלא שרגלה השמאלי אינו נמשך מלמעלה בשוה, אלא מתעקם מעט לצד ימין קרוב לסופו, עד שפוגע במושבה בזוית רחב ונעשה מושבה קצר[26].
גימטריא
באותיות שבתורת מספרים[27], אות ס משמשת במקום שישים[28], כי ס רומז לסוד שה' יתברך הוא ראשון והוא אחרון בלתי סוף[29], וזהו סוד הבכורים* להביא לו ראשית כל פרי האדמה[30], ועל כן נתנו בו חכמים שיעור אחד משישים - לסוברים כן[31] - וכתוב: ושמת בטנא[32], טנא בגי' ס, וגוף הס עולה שישים כנגד שישים רבוא מנין ישראל, המביאים ביכורים להקב"ה[33].
הגייה
ס היא מאותיות השיניים זסשר"ץ[34], שהלשון שכובה ושטוחה בין השיניים[35] ויוציא האויר בחניכיים[36].
אותיות גדולות וקטנות
בין האותיות הגדולות שיש במקרא[37], הוזכרו בספרי המסורה, במדרשים ובראשונים ס של סוף דבר הכל נשמע[38], וס של ויהס כלב[39]. ובין האותיות הקטנות[40] הוזכרו ס של בסופה ובשְׂערה דרכו[41], וס של כי יצפנני בסכה[42].
הערות שוליים
- ↑ עי' מקנה אברם (דבלמש) ש"ב ד"ה סמך, שניקודו: סַמֵךְ (ולפי"ז לכאו' הקריאה היא במלרע, וצ"ל סַמֵּךְ), ושם ד"ה ואם, שניקודו: סַמֶךְ (ולפי"ז לכאו' הקריאה היא במלעיל), וצ"ב (ואולי בד"ה סמך הוא טה"ד, וצ"ל כמו בד"ה ואם).
- ↑ ע"ע גט ציון 858 ואילך.
- ↑ אלפא ביתא (רי"ט ליפמן מיהלהויזן) בא"ב הב' (נד' בקובץ ספרי סת"ם עמ' רז).
- ↑ עי' תקון תפלין סמ"ך (שם עמ' קלט); אלפא ביתא בא"ב הא' (שם עמ' רב), והובא בב"י או"ח סי' לו; עי' מקנה אברם שם; מ"ב סי' לו משנת סופרים צורת אות סמ"ך.
- ↑ מ"ב שם.
- ↑ עי' תקון תפלין שם; אלפא ביתא בא"ב הא' שם, והובא בב"י שם; עי' מקנה אברם שם; מ"ב שם.
- ↑ תקון תפלין שם; מקנה אברם שם.
- ↑ מקנה אברם שם.
- ↑ עי' לבוש שם ס"ב; עי' מ"ב שם.
- ↑ אלפא ביתא שם, והובא בב"י שם; עי' אלפא ביתא בא"ב הג' (שם עמ' רלז), והובא בב"י שם; עי' מ"ב שם. ועי' ציון 26, שבכתיבה ספרדית אינה עגולה לצד שמאל.
- ↑ מקנה אברם שם.
- ↑ ע"ע מ, ם. תקון תפלין שם; אלפא ביתא שם, והובא בב"י שם; מקנה אברם שם; עי' לבוש שם.
- ↑ אלפא ביתא בא"ב מס' התמונה (שם עמ' רמח), בשם הרוקח. ועי' לבוש שם ס"א.
- ↑ אלפא ביתא בא"ב הא' שם, והובא בב"י שם; אלפא ביתא בא"ב הג' שם, והובא בב"י שם; עי' אלפא ביתא בא"ב מס' התמונה שם, בשם הרוקח.
- ↑ תהלים כה יד. אלפא ביתא שם.
- ↑ מ"ב שם.
- ↑ אלפא ביתא בא"ב הב' שם; מ"ב שם.
- ↑ אלפא ביתא בא"ב הא' שם, והובא בב"י שם; עי' אלפא ביתא בא"ב הב' שם; עי' אלפא ביתא בא"ב הג' שם, והובא בב"י שם; עי' לבוש שם ס"ב.
- ↑ ע"ע ו (א) ציון 28. לבוש שם; מ"ב שם.
- ↑ ע"ע מ, ם ציון 67 ואילך. עי' אלפא ביתא שם.
- ↑ אלפא ביתא שם, בשם ס' התמונה, והובא בב"י שם; אלפא ביתא בא"ב מס' התמונה שם, בשם הרוקח.
- ↑ אלפא ביתא שם, בשם הרוקח.
- ↑ אלפא ביתא בא"ב הג' שם, והובא בב"י שם. ועי' שלט"ג שם ס"ק כב, שהביא ראיה לסופרים הנוהגים כן, ומ"מ הכריע למעשה כראשונים ואחרונים שבציון 16 ואילך.
- ↑ ציון 73.
- ↑ עי' ציון 9 ואילך.
- ↑ מו"ק או"ח סי' לו.
- ↑ ע"ע אותיות: אותיות בתורת מספרים וע' גימטריא.
- ↑ עי' אלפא ביתא בא"ב מס' התמונה (נד' בקובץ ספרי סת"ם עמ' רמח), בשם הרוקח.
- ↑ עי' ציון 13.
- ↑ עי' דברים כו ב.
- ↑ ע"ע בכורים ציון 224. ושם, ציון 225, שי"ח וסוברים שלא נאמר השיעור אלא לתוספת-בכורים (ע"ע).
- ↑ דברים שם.
- ↑ אלפא ביתא שם, בשם הרוקח.
- ↑ מקנה אברם (דבלמש) ש"ב ד"ה והטעם.
- ↑ עי' ס' יצירה פ"ב מ"ג, לגי' ר"מ בוטריל, ור"מ בוטריל שם; עי' פי' רס"ג לס' יצירה שם.
- ↑ מקנה אברם שם ד"ה ואם: בחִנְכַיִם.
- ↑ ע"ע אותיות ציון 62 ואילך.
- ↑ קהלת יב יג. מסורה גדולה ריש בראשית; מחז"ו עמ' 683, מכתיבת ר"י טוב עלם; מדרש ר"ע על אותיות גדולות בבתי מדרשות ח"ב עמ' תפו; מנחת שי קהלת שם.
- ↑ במדבר יג ל. מחז"ו שם, מכתיבת ר"י טוב עלם. ועי' הערות המהדיר למדרש ר"ע שם, בשם כ"י מצרים, שהזכיר אף ס של שה"ש א ט: לסֻסתי, וצ"ב אם היינו הס הראשונה או השניה.
- ↑ ע"ע הנ"ל שם.
- ↑ נחום א ג. מחז"ו שם, מכתיבת ר"י טוב עלם; מנחת שי נחום שם, בשם ס"א, ושכ"ה בריש מסורה גדולה בין האותיות הקטנות ושכן מצא במקצת מסורת כ"י.
- ↑ תהלים כז ה. מנחת שי שם, שכ"ה בריש מסורה גדולה באלפ"א בית"א ובמקרא גדול בריש ס' ויקרא, ושלא מצאה קטנה בשום ספר, גם לא בנוסח א' כ"י מאותיות קטנות, ושטעות הוא.