אנציקלופדיה תלמודית:שליח צבור

הגדרת הערך - שליח צבור. האומר לפני המתפללים חלקים בתפילה שאינם נאמרים אלא בציבור, ויש שאף מוציא את המתפללים ידי חובה בתפילתו.

שליח צבור, במובנו הרגיל, הוא המתפלל עם הצבור במנין, ועומד לפני העמוד בתפילה*, והוא שליחם לומר לפניהם ברכו* וקדושה* וחזרת-הש"ץ*^[1], או אדם העובר לפני התיבה בשעת התפילה שאומרים בזמן תענית גשמים^[2], ופעמים שמוזכר בלשון "יורד – או עובר - לפני התיבה"^[3], ונקרא גם חזן^[4]. ופעמים שהוא במובן שמוציא את הרבים ידי חובה במצוות מסוימות, כגון תקיעת-שופר*^[5], ופעמים שמוזכר במובן של העוסק בצרכי הצבור בדברים מסוימים^[6]. ערכנו עוסק בעומד לפני התיבה בתפילה ובתענית.

שליח צבור, הצריכו בו תנאים מסוימים, שעל ידם ראוי הוא להיות ש"ץ. אלא שיש מהתנאים שהצריכו לכל ש"ץ, אפילו כשהוא עובר לפני התיבה באקראי, ועל כך עי' להלן: באקראי. ויש תנאים נוספים שהצריכו למי שממנים אותו לש"ץ קבוע, ועל כך עי' להלן: במינוי קבוע, ושם, על דברים שמחמתם מסלקים אותו ממשרתו. ויש תנאים שהצריכו בש"ץ בתענית גשמים, ועל כך עי' להלן: בתענית גשמים. על המעלות שהצריכו בש"ץ בימים-נוראים*, עי' להלן: בימים נוראים. על אישים שונים שבזמנים מסוימים נוהגים שהם מתפללים לפני העמוד, ועל סדר קדימתם, עי' להלן: החיובים וקדימתם.

א. באקראי.

שליח צבור העומד להתפלל לפני העמוד, אפילו באקראי, הצריכו בו כמה תנאים, וכדלהלן.

הגון

שליח צבור צריך שיהיה הגון^[7], היינו שלא יהיה רשע^[8], ושליח צבור שאינו הגון היורד לפני התיבה – אף על פי שקולו ערב^[9] - דרשו עליו חז"ל את הפסוק: היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה^[10], כלומר, רשע שהקב"ה שונאו, והוא נותן בקולו לפניו^[11], ואין הקב"ה מקבל את תפלתו^[12], ויש שהוסיפו טעם, ש"אין קטיגור נעשה סניגור"^[13].

מרוצה לעם

ש"ץ צריך שיהיה מרוצה לעם^[14], והיינו, שהוא נוח לבריות, והציבור מסכימים לתפלתו^[15], שהרי צריך להוציא את הקהל ידי חובה^[16], ותפילה כנגד עבודת הקרבנות היא, וכשם שצריך הכהן המקריב את הסכמת הבעלים, כך צריך ש"ץ את הסכמת הקהל לתפילתו^[17]. בתפלת ערבית, שאינה כנגד קרבנות התמיד, יש שכתבו שאפשר שאין צריך בה מרוצה לעם^[18].

גילו

קטן אינו עובר לפני התיבה^[19], אלא צריך שיהיה גדול*, שהביא שתי שערות^[20], והטעם, יש שכתבו, שכיון שצריך להוציא את הרבים ידי חובתם – באופן שצריך להוציאם – וקטן שאינו מחויב בדבר אינו יכול להוציאם ידי חובה^[21], ויש שכתבו, שהוא משום כבוד הצבור, שגנאי לצבור שקטן מוציאם^[22]. אבל אין צריך שיתמלא זקנו, אלא בשליח צבור קבוע^[23], ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאפילו באינו קבוע, צריך שיתמלא זקנו^[24].

בתפילת ערבית, שלהלכה עיקרה רשות – ע"ע ערבית^[25] - יש שהיו נוהגים שקטן מתפלל בו לפני העמוד^[26], ויש שלימדו זכות על מנהג זה^[27], משום שבערבית אינו צריך להוציא ידי חובה, שאין בה ברכת יוצר אור, וקדושה^[28], וכן לסוברים שבסתם אין זה כבוד הציבור^[29], באופן שהציבור מוחל על כבודו, רשאי קטן להתפלל^[30]. והרבה כתבו, שאין לקטן להיות שליח צבור אפילו בערבית^[31].

פוחח

פוחח, אינו יכול להיות שליח צבור^[32], ופירשו ראשונים, שהיינו מי שבגדיו קרועים^[33], וכתפיו או זרועותיו מגולות^[34], ויש שפירשו שהוא יחף^[35], ונראים כרעיו^[36], וצריך שלא יראו רגליו^[37], והטעם, שאין זה כבוד הציבור^[38].

חשש מינות

האומר שאינו רוצה להיות שליח צבור בבגדי צבעונים, או, בסנדל שעל רגליו, אין מניחים לו להיות שליח צבור, הן בבגדי לבן והן בצבעונים, והן ביחף והן בסנדל^[39], שחוששים שמא מינות נזרקה בו^[40], שכן דרך המינים להקפיד בדברים אלו^[41]. אפילו אם נותן טעם לדבריו - כגון שרוצה להתפלל כך משום ענוה^[42] - כתבו ראשונים, שאין מניחים לו^[43], ויש אחרונים שכתבו, שהיינו דוקא כשנותן טעם לאחר זמן, אבל אם נתן טעם מיד בתחלה, מניחים לו^[44]. ונחלקו ראשונים: יש שכתבו שדוקא באותה התפילה אין מניחים לו^[45], שכיון שאין זה אלא חשש, אין לנו להחזיק אותו כמין לעולם^[46]. ויש שכתבו שלעולם אין מניחים אותו להיות שליח צבור^[47], ולדעה זו, יש אחרונים שכתבו, שאם חזר בו באותה התפילה, והסכים להיות שליח צבור בצבעונים, בתפילות אחרות רשאי להיות שליח צבור, ואפילו בבגדי לבן^[48].

גר

גר, יש שסוברים, שאינו יכול להיות שליח צבור, כיון שלדעתם אינו יכול לומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו"^[49], אבל הרבה חולקים וסוברים שיכול להיות שליח צבור, שהקב"ה אמר לאברהם אבינו "אב המון גוים נתתיך", ופירושו שהוא יהיה אב לכל הגרים לעולם^[50].

ממזר

ממזר, נחלקו בו אם ראוי להיות שליח צבור^[51], ולהלכה, יש שכתבו שאינו ראוי^[52], מהם שכתבו, שכיון שנולד באיסור, אינו ראוי להיות סניגור לישראל^[53]. ויש שכתבו שיכול להיות שליח צבור^[54], ויש שהוסיפו, שדוקא אם אביו עשה תשובה, אבל לא עשה אביו תשובה, אם יש אחר אין ראוי שממזר יהיה שליח צבור, שלדעתם צדיק בן צדיק עדיף^[55].

צדיק בן רשע

צדיק בן רשע, כתבו ראשונים, שאין למונעו מלהיות ש"ץ^[56], שטוב לקרב רחוקים ממשפחות בזויות, והסמיכום לפסוק "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה'"^[57]. וכתבו אחרונים, שהוא קודם אפילו לאדם בינוני שהוא בן צדיק^[58].

צדיק בן צדיק; צדיק בן רשע

כשיש בצבור צדיק בן צדיק וצדיק בן רשע, והם שווים במעלתם, נחלקו אחרונים מי מהם עדיף לשליח צבור: יש שכתבו שצדיק בן צדיק עדיף^[59], כמו שמצינו בחז"ל שאמרו "אינו דומה תפילת צדיק בן צדיק, לתפילת צדיק בן רשע" שתפילתו של בן צדיק מתקבלת יותר לרצון^[60], ויש שכתבו, שצדיק בן רשע עדיף^[61], שכיון שהניח מעשה אבותיו, והתגבר על יצרו, מעלתו עדיפה^[62], ועוד, שראוי לקרב את הרחוקים שאין להם יחוס של כבוד^[63], וכיון שהקב"ה רואה שכוונתם לקרבו, תפלתם מתקבלת יותר^[64] או, שכיון שאין לו יחוס, הוא יותר שפל ברך וכנוע, ואינו בוטח בתפילתו כי אם על הקב"ה^[65], ולדעתם, יש שביארו, שאותה שאמרו שאינה דומה תפילתו של צדיק בן צדיק, היינו כשמתפלל עבור עצמו, אבל עבור הציבור, תפלת צדיק בן רשע עדיפה^[66]. ויש מהאחרונים שכתבו, שלמעשה הכל לפי שפלות רוחו של זה, וצדקת אבותיו של זה^[67].

קדימת כהן ולוי, ות"ח

כהן ולוי וישראל, כשהם שווים במעלתם להיות שליח צבור, יש אחרונים שכתבו, שיש להעדיף את הכהן, ולאחריו את הלוי^[68], וכן תלמיד חכם קודם לעם הארץ, אפילו כשהעם הארץ כהן או לוי^[69].

מי שמבקשים ממנו שיעמוד – לתפילה זו^[70] - להיות ש"ץ, אמרו בברייתא, שצריך לסרב מעט, ולא יסרב יותר מדאי^[71], וכך יעשה, פעם ראשונה שמבקשים ממנו יסרב – שיעשה כאילו אינו רוצה, וכאומר איני כדאי לכך^[72] - פעם שניה יכין עצמו כמי שרוצה לעמוד, פעם שלישית יעמוד^[73]. וכתבו ראשונים, שאם היה המבקש אדם גדול, אינו מסרב לו כלל^[74].

ב. במינוי קבוע.

שליח צבור קבוע, שהציבור ממנים אותו להתפלל תדיר לפני העמוד, כתבו ראשונים, שצריך שיהיו בו מעלות מסוימות, באישיותו, בקולו ובאופן תפילתו, וכדלהלן.

גדול בחכמה ומעשים

שליח צבור קבוע, צריך שיהא הגדול שבציבור בחכמתו ובמעשיו^[75], ויש שכתבו שאם אין מוצאים מי שיש בו כל המעלות דלהלן, ימנו את הטוב שבצבור בחכמה ומעשים טובים^[76].

ריק מעבירות

ש"ץ קבוע, צריך שיהא ריק מעבירות^[77].

פרקו נאה

אם צריך שיהא פרקו נאה, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו שצריך להיות פרקו נאה^[78], היינו שלא יצא עליו שם רע אפילו בבחרותו^[79], שעבר עבירה במזיד^[80] פעמים רבות^[81], ולפי זה אפילו עשה תשובה, אין ממנים אותו^[82]. ויש מהאחרונים שסוברים, שגם לדעה זו, לא הצריכו פרקו נאה אלא למצוה מן המובחר^[83]. ויש סוברים שאין צריך פרקו נאה^[84], ואם עשה תשובה – אפילו על חטא חמור, כגון עבודה זרה^[85] ­- ממנים אותו^[86].

נתמלא זקנו

ש"ץ קבוע, צריך שיתמלא זקנו^[87], ומי שלא נתמלא זקנו, אף על פי שהוא חכם גדול, לא יהא שליח צבור, מפני כבוד-הצבור*^[88]. על ציבור שמחלו על כבודם, ומסכימים למנותו לשליח צבור, שנחלקו בו אחרונים, ע"ע כבוד הצבור: במחילת הצבור^[89].

הגיע לגיל שראוי זקנו להתמלא – שהוא בן עשרים שנה^[90] - ולא יצא לו זקן, אפשר למנותו לשליח צבור^[91], שאין הזקן העיקר, אלא שיגיע לשלמות הדעת^[92].

קולו ערב

ש"ץ קבוע, צריך שיהא קולו ערב^[93], ושיהיה לו נעימה בקולו^[94], היינו שיודע לבסם בקולו^[95], בנועם הניגון^[96], שמושך את הלב^[97].

רגיל לקרות

וכן צריך שיהיה רגיל לקרות^[98], בתורה ונביאים וכתובים^[99].

עלג

עלג, כגון שקורא לאל"ף עי"ן ולעי"ן אל"ף, או שהוגה ה"א במקום חי"ת – או שקורא לשיבולת סיבולת^[100] - וכן מי שאינו יכול להוציא את האותיות כתיקונן, אין ממנים אותו לשליח צבור^[101].

במקום שכולם קוראים לאל"ף עי"ן, או שהוגים ה"א במקום חי"ת, כתבו הפוסקים, שבאותו המקום רשאים הם להיות שליחי צבור^[102], שלגבי אותו המקום אינם חשובים עלגים^[103].

בשעת צורך גדול, שצריכים דוקא את העלג, יש ראשונים שכתבו, שאם אי אפשר בענין אחר, יכול הוא להיות שליח צבור^[104], ויש שהוסיפו, שדוקא אם כשמתכוין וטורח הגייתו ככל אדם^[105].

כשהרב חפץ דוקא באדם מסוים, והוא עלג, יש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שיכול למנותו לשליח צבור^[106], שמתוך שמתפלל לפני רבו, יכוין ויטרח יותר להגות את התיבות כראוי^[107], ולפי זה, יש שכתבו, שגם ז' טובי העיר יכולים למנותו, לפי שמתירא מפניהם, וקורא כראוי^[108]. אבל מדברי שאר ראשונים ואחרונים נראה שאינו יכול למנותו שליח צבור^[109].

כבד פה

כבד פה, כלומר מגמגם, כתבו אחרונים שדינו כעלג, ואין למנותו שליח צבור^[110].

מי שאינו מחתך את האותיות כראוי, אינו לו להיות ש"ץ^[111].

שפל ברך

אם צריך להיות שפל ברך, היינו עניו, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שצריך^[112], ויש שנראה מדבריהם שאין צריך^[113].

זקן

אם יש בו כל המעלות, והוא זקן, הרי זה משובח ביותר^[114].

סירוב להתפלל

ש"ץ קבוע, כשמבקשים ממנו להתפלל, אינו צריך לסרב - שלא כמו ש"ץ באקראי, שצריך לסרב מעט^[115] - אלא עומד מעצמו להתפלל לפני העמוד^[116], ואדרבה, אין ראוי שימתין עד שיאמרו לו, לפי שנראה שאינו סומך על דיבור הציבור שמינוהו^[117], ואין זה דרך כבוד^[118].

סילוקו מהמינוי

על דברים מסוימים שאינם ראוים, מצינו בפוסקים, שמחמת חומרתם מעבירים על ידם שליח צבור ממשרתו, ועל כך עי' להלן. וכל שכן שמי שנמצא דברים אלו אין ממנים אותו לשליח צבור^[119].

אין מעבירים שליח צבור ממשרתו, אלא אם כן נמצא בו פסול, ויש ראיות לדבר, כגון עדים^[120], או שיש קול* שאינו פוסק^[121], כדי שלא יחשדוהו בסתם שנמצא בו פסול^[122].

נמצא בו פסול – כגון אלו דלהלן – אפילו יש ראיות לדבר, אם עשה תשובה, אין מעבירים אותו^[123].

באו עדים שתפסוהו עם הנוכרית, מעבירים אותו^[124]. באו עדים שמסר אדם מישראל לגוים, מעבירים אותו^[125], וכן אם אמר שהולך למסור, מעבירים אותו^[126], אבל אם רק מאיים שילך למסור, גוערים בו ומתרים בו, שאם יוסיף לומר כדברים הללו יעבירהו, ואם הוסיף לומר כך, ראוי להעבירו^[127].

מי שהוא מנבל את פיו^[128], או שמשורר בשירי הגוים^[129], היינו בניגונים שמנגנים בהם לעבודה זרה^[130] – יש שסוברים שדוקא אם הם מיוחדים לעבודה זרה^[131], ויש סוברים שאפילו אינם מיוחדים דוקא לעבודה זרה^[132] – או בשירי עגבים^[133], מעבירים אותו^[134], אם מיחו בו שלא יעשה כן ולא שמע להם^[135].

שליח צבור שהוא גם שוחט ובודק, ואינו רוחץ עצמו ובגדיו מהלכלוך והסרחון קודם התפלה, והוכיחוהו שלא יעשה כן, ולא שמע להם, מעבירים אותו^[136].

מי שבתו זנתה תחת בעלה, לכתחילה יש להעמיד שליח צבור אחר במקומו, ואם אי אפשר להעמיד אחר, הוא כשר^[137].

ג. בתענית גשמים.

שליח צבור, העומד לפני התיבה בשעת התפלה של תענית-גשמים*, הצריכו בו כמה תנאים, מלבד התנאים שהצריכו בכל מינוי של שליח צבור בכל השנה, וכדלהלן. על הדברים שהצריכו בכל ש"ץ קבוע, עי' לעיל: במינוי קבוע.

רגיל בתפילה

צריך שיהא רגיל^[138], היינו רגיל להתפלל^[139], ותפלתו שגורה בפיו שלא יטעה^[140], שש"ץ שטועה סימן רע הוא לשולחיו^[141]. ויש שכתבו שרגיל להיות שליח צבור^[142]. וזהו התנאי הראשון והקודם לשאר התנאים^[143].

רגיל לקרות

וצריך שיהיה רגיל לקרות בתורה ובנביאים וכתובים^[144], כדי שיהיו הפסוקים של תפילה מסודרים בפיו^[145].

בקי בכל הברכות

וצריך שיהיה בקי בכל הברכות כולן^[146].

רגיל במדרש הלכות ואגדות

אם צריך שיהיה רגיל לשנות במדרש – ובתלמוד^[147] - בהלכות ובאגדות, יש שגורסים בברייתא שצריך^[148], ויש שאינם גורסים שצריך^[149], וכן נראה מהרבה ראשונים שאין צריך^[150].

ביתו ריק

שליח צבור, אמרו במשנה ובברייתא, שצריך שיהיו לו בנים, וביתו ריק^[151], היינו שהוא עני^[152] - ויש שכתבו, שלא יהיה עשיר^[153] - כדי שיהא ליבו שלם בתפלה^[154]. ויש מהאחרונים שפירשו, שלדעת הירושלמי הברייתא שאומרת "ויש לו בית ושדה"^[155], חולקת על המשנה, וסוברת שאין צריך שביתו יהיה ריק^[156].

יש לו שדות שצריכות גשמים

וצריך שיהיו לו שדות זרועות וצריכות גשמים^[157], שמתוך כך מכוין יותר בתפילה על הגשמים^[158].

שפל ברך

וצריך שיהיה שפל ברך^[159], כלומר, עניו^[160].

מרוצה לעם

וצריך שיהיה מרוצה לעם^[161], היינו שהוא נוח לבריות, והם מסכימים לתפלתו^[162].

נעימה בקולו

וצריך שיהיה לו נעימה בקולו^[163], היינו שיודע לבסם בקולו^[164], בנועם הניגון^[165], שמושך את הלב^[166].

קולו ערב

וצריך שיהא קולו ערב^[167]. וכן דרשו חכמים: כבד את ה' מהונך^[168], גם מקולך^[169].

ריק מעבירות

וצריך שיהיה ביתו ריק מעבירות^[170]. יש מהראשונים שפירשו שיהא ריק מן הגזל ומן החמס^[171]. ויש מהראשונים שהוסיפו, שלא יהיו בבני ביתו ובכל קרוביו ובכל הנלווים עליו בעלי עבירות^[172], וכתבו אחרונים, שהיינו דוקא באופן שיכול למחות ולמונעם מעבירות, אבל באינו יכול למונעם, אינו פסול להיות שליח צבור מחמתם^[173].

פרקו נאה

וצריך שיהיה פרקו נאה^[174], כלומר, שלא יצא עליו שם רע, אפילו בבחרותו^[175], שעבר עבירה במזיד^[176] הרבה פעמים^[177]. ואפילו עשה אחר כך תשובה, הרי הוא בכלל אין פרקו נאה^[178].

זקן

מי שיש לו כל המעלות הללו, והוא זקן – כיון שלבו נשבר, ורתיחת בחרות פרחה ממנו^[179] - ראוי הוא ביותר להיות שליח צבור^[180], ואם אינו זקן, הואיל ויש בו את כל שאר המעלות, ראוי הוא להיות שליח צבור^[181].

ג. בימים נוראים.

מעלות כבתענית גשמים

בימים-נוראים*, יש שכתבו, שצריך שיהיה בש"ץ את אותם המעלות שהצריכו לש"ץ בתענית גשמים^[182].

ונהגו לחזר אחר איש הגון, אדם כשר וירא שמים, שלם, ובעל מידות טובות^[183], לפי שראוי לאיש כזה להיות אמצעי בין הקהל להקב"ה^[184], וכן שיהא מטופל בבנים, ששופך לבו בכוונה ותחנונים יותר משאר בני אדם^[185], שבימים אלו עומדים תלויים בדין, וצריך יותר כוונה^[186]. ומעיקר הדין כל ישראל כשרים, ובלבד שיהיה מרוצה לקהל^[187].

גילו

גיל השליח צבור, יש שכתבו, שצריך שיהיה מבן כ"ה שנה ולמעלה^[188], שהוא הגיל הראוי לעבודת המקדש, לסוברים כן^[189], ומצוה מן המובחר שיהיה מבן שלושים ולמעלה^[190], שיש סוברים שהוא הגיל לעבודת המקדש^[191], ועוד, שמזמן זה נמצא בחצי ימי הזיקנה וליבו נשבר יותר^[192], ודעתו מיושבת^[193].

נשוי

בימים נוראים, יש שכתבו, שצריך שליח הצבור להיות נשוי^[194], כשם שכהן גדול צריך להיות נשוי ביום הכפורים^[195], כדי שיהיה שמור מהחטא^[196]. הנשוי לשתי נשים, נחלקו אחרונים: יש שכתבו שלא יהיה שליח צבור^[197], כשם שאסור לכהן גדול ביום הכפורים,^[198] ויש שכתבו שמותר^[199], לפי שמעיקר הדין אינו צריך להיות נשוי, ואינו אלא מנהג, ואין לנו להחמיר בו ולדמותו לגמרי לכהן גדול^[200].

בן תורה שאינו בן ל' ואינו נשוי

בן תורה וירא חטא, שאינו בן ל' שנה ואינו נשוי, כתבו אחרונים, שהוא קודם לאיש פשוט בן ל' ונשוי^[201].

פרנסי ומנהיגי הקהל

פרנסים המנהיגים את הצבור, יש שנהגו, שהם יהיו שליחי הצבור בימים הנוראים, שיש בהם זכויות להגן על הדור^[202], ועוד, שיודעים הם בצער הדור^[203].

צדיק בן צדיק

בימים הנוראים, יש שכתבו, שראוי להדר אחר צדיק בן צדיק^[204], אפילו לסוברים שבסתם צדיק בן רשע עדיף^[205].

ההולך לדון בערכאות גוים

ההולך לדון בערכאות של גוים, אינו ראוי להיות שליח צבור בימים נוראים, אם לא עשה תשובה^[206].

פרישה ג' ימים

המתפלל לפני הצבור בימים הנוראים, יש שכתבו שראוי לו לפרוש שלושה ימים קודם ראש השנה ויום הכפורים מכל דבר המביא לידי טומאה, לפי שצריכים טהרה ביותר^[207].

לימוד כוונות התפילה

ראוי ששליח הצבור ילמד את כוונות התפילות^[208].

באמירת הסליחות

באמירת הסליחות*, מדקדקים לחזור אחר שליח צבור היותר הגון והיותר גדול בתורה ומעשים שאפשר למצוא^[209], ושיהיה בן שלושים שנה^[210], ושיהיה נשוי^[211].

ש"ץ לכל ימי הסליחות

שליח צבור באמירת הסליחות, יש שנהגו, שהוא שליח צבור גם בתפלת ערבית קודם לסליחות, וגם בתפלת שחרית שלאחריה^[212], ויש שהוסיפו שהוא שליח צבור כל היום^[213]. והטעם, יש שכתבו משום המתחיל במצוה אומרים לו גמור^[214], ויש שכתבו, לפי שיש שנהגו שהמתפלל לפני הצבור בימי הסליחות – הן בסליחות והן בשאר תפילות – צם ומתענה באותו היום, וכדי שלא להכביד על השליח צבור הקבוע שיתענה בכל הימים האלו, מעמידים בכל יום אדם אחר שיהיה שליח צבור בסליחות והתפילות^[215]. ולדעה זו, יש שהוסיפו, ששליח צבור של אותו היום, קודם לאבל*, ולמוהל, ולמי שיום זה הוא יום-שמת-בו-אביו-או-אמו* ("יארצייט")^[216], ויש שכתבו, ש"יארצייט", קודם לו^[217]. ויש שכתבו, שאין נוהגים ששליח הצבור בסליחות הוא שליח הציבור בכל תפילות היום^[218].

ה. החיובים וקדימתם.

אבל, בתפילות חול, שבת ועוד

אבל בתוך י"ב חודש – ויש שנוהגים באבלות רק עד י"א חודש, כדי שלא לעשות אביו או אמו כרשעים, שמשפט הרשעים י"ב חודש^[219] - נוהגים שמתפלל לפני העמוד^[220], ובלבד שיהא מרוצה לעם^[221]. ומצינו בו כמה מנהגים אימתי עומד הוא להתפלל לפני העמוד כשליח צבור, וכדלהלן. יש שכתבו, שנוהגים שמתפלל לפני העמוד תפלת ערבית במוצאי שבתות^[222], שבאותה השעה חוזרים הנשמות ממנוחת השבת לגהינם, וכשהבן מתפלל הוא פודה את אביו או אמו מן הגיהנם^[223]. ויש שנוהגים שהוא מתפלל - מלבד תפילות מסוימות בימים מסוימים, עי' להלן - את כל התפילות^[224]. ויש שנהגו, שאבל מתפלל רק פעם אחת או פעמיים בשבוע^[225], כיון שהיו עמי ארצות שלא ידעו את סדר התפילה והברכות כתיקונם, ואם יתפללו בכל הימים יש כאן זלזול בתפילה^[226], וכל זה דוקא כשכך הוא מנהג המקום, אבל כשאין מנהג קבוע, אין למנוע מהאבל להתפלל, והמוחה באבל מלהתפלל, כאילו מוחה בו שלא יקיים מצוה, וכאילו גוזל את המת, כיון שיש למת נחת רוח מתפילת האבל^[227]. כשאין האבל יודע להתפלל לפני העמוד, יש שנהגו שמתפלל רק "למנצח" ו"ובא לציון" לפני העמוד^[228], וקדיש שאחר "ובא לציון"^[229], שקדיש זה שהוא מעיקר התפילה מעולה יותר מקדיש שאחר התפילה^[230]. בשבתות וימים טובים, נוהגים שאין האבל מתפלל כשליח ציבור^[231], אפילו כשהוא שליח צבור קבוע^[232], לפי שהם ימי שמחה^[233], אף על פי שאין איסור בדבר^[234], ואם אין מי שראוי להתפלל יותר מהאבל, יתפלל האבל^[235], ויש שכתבו, שמותר לאבל להתפלל לכתחילה בשבת ויום טוב^[236]. בקריאת ההלל, אין האבל מתפלל לפני העמוד^[237], לפי שצריך לאומרה בשמחה^[238], והוא הדין לתפילת מוסף^[239]. תפילת שחרית בימים שאומרים בהם הלל*, יש שכתבו שאין האבל מתפלל לפני העמוד^[240], לפי שהקהל בשמחה^[241], ויש שכתבו, שהאבל יכול להתפלל עד אחר תפילת שמונה עשרה בלחש, ואחריו יתפלל חזן אחר^[242], ויש שסוברים שיכול להתפלל כדרכו בחול^[243]. שאר תפילות שבראש חודש, יש שכתבו, שהאבל יכול להתפלל תפילת ערבית^[244], משום שאין בו ניגון של שמחה^[245], והוא הדין תפלת מנחה^[246], ויש שהחמירו שלא יתפלל^[247]. בחול המועד, יש שכתבו שלא יתפלל אפילו ערבית, לפי שהוא יום שמחה^[248], ויש שכתבו שיכול להתפלל מנחה וערבית^[249]. בשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון*, מותר לאבל להיות שליח ציבור^[250], לבד מתפילת ערבית בליל ראשון של חנוכה, לפי שמברכים "שהחיינו", בהדלקת הנרות בבית הכנסת, וצריך יותר שמחה^[251], ויש סוברים שיכול להתפלל ערבית, אלא שלא ידליק את הנרות^[252]. ימים שאין אומרים בהם "למנצח" ו"אל ארך אפים", יש שכתבו שאין לאבל להיות ש"ץ^[253], אמנם בערב יום הכפורים, נוהגים שיכול להתפלל^[254].

אבל בימים נוראים

בימים הנוראים – ראש השנה ויום הכפורים - יש שכתבו שמותר לאבל להתפלל, לפי שאינם ימי שמחה^[255], ויש שכתבו שאינו מתפלל^[256], שדינם כיום טוב^[257], אלא שאם אין אחר שראוי להיות שליח ציבור יותר מהאבל, יתפלל האבל^[258]. ויש שחילקו, שדווקא תפילות מנחה וערבית יכול להתפלל^[259].

אבל בסליחות

אמירת הסליחות, מותר לאבל לאומרם לפני העמוד, ואפילו בעשרת ימי תשובה^[260].

תפילת גשם, יש שכתבו שלא יתפללו האבל^[261].

אבל ביום מילה

ביום שעושים בבית הכנסת ברית מילה, יש שכתבו, שאף על פי שהוא יום שמחה, מותר לאבל להתפלל לפני העמוד^[262].

אבל בתוך ל' יום, יש שכתבו שאין ראוי שיתפלל כשליח צבור בימים הנוראים^[263], לפי שמדת הדין מתוחה עליו^[264], ויש שסוברים שיכול להתפלל^[265].

יארצייט

יום-שמת-בו-אביו-או-אמו* ("יארצייט"), נוהגים שהבן מתפלל כשליח צבור^[266], על טעם הדבר, ע"ע יום שמת בו אביו או אמו.

שבת ומוצ"ש שקודם היארצייט

שבת שקודם ליום היארצייט, יש שנהגו להתפלל בו לפני העמוד, וכן בימים שלאחריו עד ליום היארצייט^[267], והטעם, לפי שעיקר העליה לנשמה ממדרגה למדרגה הוא בשבת שקודם ליארצייט^[268]. וכן במוצאי שבת שקודם היארצייט, יש שנוהגים להתפלל לפני העמוד^[269], ויש שחלקו על מנהגים אלו^[270].

יום הפסקה

יום ההפסקה, הוא היום שבו פוסק האבל להתפלל ולומר קדיש בסוף י"א חודש, והיינו חודש ויום קודם יום היארצייט, נוהגים שהוא מתפלל כש"ץ^[271].

מוהל ביום מילה

מוהל, ביום שהוא מל, יש שנהגו שהוא מתפלל לפני העמוד^[272], ויש שהמליצו על כך הכתוב: רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם^[273], ויש שכתבו טעם, לפי שהוא עוסק במצוה, ראוי לו להתפלל^[274]. ויש שדחו מנהג זה^[275].

סדר הקדימה: באבלות שווה

שני אבלים ששווים באבלותם – כגון שהם באבלות של י"ב חודש – יש שכתבו, שיעשו גורל לחלק ביניהם את התפילות^[276], וכן יחלקו ביניהם את תפילת שחרית, ואחד יתפלל עד "אשרי" ו"ובא לציון", ואחר כך יתפלל השני^[277]. וכן כשיש כמה אבלים שהם בנים לאחד, ואבל אחר על איש אחר, יחלקו בין כולם בשווה על ידי גורל, ואין מחשיבים את כל הבנים כאיש אחד, לפי שמצווה על כל אחד ואחד להתפלל עבור אביו משום כבוד אב ואם^[278].

אבלים של ז' יום, ל' יום, י"ב חודש

כשיש כמה אבלים שאינם שווים בדרגתם, יש למי שדרגתו חמורה יותר דין קדימה להיות שליח ציבור, והדרגות הן, כפי מה שמידת הדין מתוחה יותר, כך זקוקה נשמת הנפטר לתפילה שתגן עליה, ואבל תוך ז' ימים, צריך יותר רחמים מאבל תוך ל' יום, ואבל תוך ל' יום צריך רחמים יותר מאבל תוך י"ב חודש^[279], ולכן, אבל בתוך שבעה ימים, קודם לאבל של שלושים יום, וכל שכן שדוחה אבל של י"ב חודש^[280], וכן אבל תוך ל' יום, קודם לאבל של י"ב חודש^[281].

י"ב חודש על אב ואם, ול' יום שאר קרובים

אבל תוך י"ב חודש על אביו או אמו, ואבל תוך ל' יום על שאר קרובים, יש שכתבו שהם שווים, ואין מעלה לאחד על חבירו^[282].

יארצייט, ושאר אבלים

מי שהוא ביום יארצייט, ויש שם אבל אחר בתוך שבעה ימי אבלות, האבל קודם לו^[283]. ואם האחר הוא אבל תוך ל' יום, בעל היארצייט קודם לו^[284], וכל שכן שדוחה אבל תוך י"ב חודש^[285].

יום הפסקה, ביחס ליארצייט ושאר אבלים

אבל ביום ההפסקה, ויש שם "חיובים" אחרים, נוהגים שבעל יום הפסקה קודם לאבל של י"ב חודש^[286], לפי שהוא פוסק חודש קודם, הרי זה כאילו הוא מוותר להם חודש, ונתנו לו קדימה זו^[287], אבל אבֵל תוך ל' יום, וכן בעל יארצייט, קודמים לבעל יום ההפסקה^[288].

שבת ומוצ"ש שקודם יארצייט, ויארצייט

ערבית במוצאי שבת, שיש נוהגים שמי שיחול לו יארצייט באמצע השבוע מתפלל לפני העמוד^[289], אם יש שם אבל תוך י"ב חודש, האבל קודם לו^[290], וכל שכן שאבל תוך ל' יום קודם לו^[291]. וכן תפילות השבת שקודם היארצייט, שיש שנוהגים להתפלל בו לפני העמוד^[292], אם יש אחר שזהו יום היארצייט בו ביום, אותו אחר קודם לו^[293].

תושב המקום ואורח

אבל שהוא מבני העיר, אם הוא קודם לאבל אורח כשחיובם שווה, ששניהם תוך ל' יום, או שניהם תוך י"ב חודש, או ששניהם ביום היארצייט, מצינו בזה כמה מנהגים: יש נהגו שאין לבני העיר עדיפות על האורח^[294], ויש נהגו שבן העיר מתפלל ולא האורח, חוץ מפעם ראשונה^[295], וכן מתפלל האורח פעם אחת לאחר ל' יום של אבלות^[296], ויש שנראה שנהגו, שתמיד בן העיר קודם לאורח^[297], והטעם שבני העיר דוחים את האורחים, לפי שכל צורכי בית הכנסת מוטלים עליהם^[298]. במקום שאין בזה מנהג קבוע, יש שכתבו, שראוי שדינם של תושב המקום והאורח יהיו שווים^[299].

תושב המקום ואורח, שהם באבלות תוך ז' יום, שווים הם^[300], ויחלקו ביניהם את התפילות על ידי גורל^[301].

אורח שהוא בתוך ז' ימי אבלות, קודם לאבל אחר מבני המקום שהוא תוך ל' יום^[302], וכל שכן שקודם לאבל אחר שהוא תוך י"ב חודש^[303].

אורח בתוך ז' יום, קודם לבעל יארצייט תושב המקום^[304].

אורח בתוך ל' יום, ותושב המקום ביום יארצייט, יתפלל התושב שתי תפילות, והשלישית יתפלל האורח^[305].

אורח בתוך ל' יום, ותושב המקום שהוא בתוך י"ב חודש, שניהם שווים, ויחלקו את התפילות ביניהם^[306].

אורח ביום יארצייט, ויש שם אבל תוך ל' יום, או אבל תוך י"ב חודש, מתפלל האורח תפילה אחת^[307].

אורח ביום יארצייט, ויש שם תושב המקום בעל יארצייט, ועוד יש שם תושב אבל בתוך ל' יום, התושב שהוא יארצייט מתפלל תפילה ראשונה, והאורח תפילה שניה, והאבל יתפלל תפילה שלישית^[308].

אורח שאמרו שפעמים נותנים לו להתפלל, היינו דוקא כשאין לו מקום אחר קבוע שבו הוא מתפלל, אבל אם יש לו בית הכנסת אחר שרגיל להתפלל בו, יכולים האבלים לדחותו שיתפלל במקומו, אפילו הוא אבל תוך ז' יום^[309]. על שאר הכללים מי וממתי חשוב תושב המקום, ע"ע קדיש^[310].

נוספו אבלים

מקום שהיו בו אבלים, ואחר כך באו אבלים אחרים, האבלים שנוספו יש להם זכות להתפלל לפני העמוד כל ל' יום, אפילו אם הם לא היו בשעת המיתה והקבורה^[311].

כמה בעלי יארצייט

כמה אנשים שיש להם יארצייט באותו היום, יחלקו ביניהם את התפילות^[312].

ערבית שבצאת היארצייט

תפילת ערבית שלאחר יום היארצייט, בדיעבד חשוב הוא כהמשך ליום היארצייט, ולכן, אם היו במקום ג' או ד' אנשים שזהו יום היארצייט שלהם, יחלקו ביניהם את התפילות, כך שאחד מהם יתפלל ערבית שבצאת היום^[313], וכן מי שלא היה בבית הכנסת ביום היארצייט, יתפלל לפני העמוד ערבית שבצאת יום היארצייט^[314].

מוהל, אבל או יארצייט

מוהל ביום מילה, ויש שם אבל, יש שכתבו שהאבל קודם לו להתפלל^[315], ויש שכתבו שהמוהל קודם^[316], אלא אם כן יש מנהג באותו מקום שהמוהל קודם לו^[317]. ובעל יארצייט קודם למוהל^[318].

מי שהמנין שלו

המאסף עשרה אנשים למנין - ולולי שטרח, המנין לא היה מתקיים^[319] - יש שכתבו שהוא קודם לכל להיות שליח ציבור באותה התפילה^[320]. וכן מי שמנדב את ביתו שיתפללו בו, הוא קודם לכל^[321].

כמה מנינים זה אחר זה

במקום שמתפללים בו כמה מנינים זה אחר זה, ויש בכל אחד מהם "חיוב" קבוע, אם מחמת סיבה מסוימת הראשון לא התפלל במנין שלו, דנו האחרונים אם יכול לדרוש מהשני שיחלוק עמו את התפילה במנין השני^[322].

הערות שוליים