פרשני:בבלי:שבת קלד ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
מתניתין:
מרחיצין את הקטן, במים חמים, בין לפני המילה, ובין לאחר המילה. ומזלפין עליו מים חמים, ביד, אבל לא יזלף עליו בכלי.
רבי אלעזר בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן כדרכו ביום השלישי למילתו שחל להיות בשבת. שנאמר "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים".
תינוק שהוא ספק אם הוא בן ט' חודשים או ח' חודשים 1 . ואנדרוגינוס, שיש לו סימני זכר ונקבה כאחד, אין מחללין עליו את השבת.
1. עיין בתוס' רע"א שהקשה על רש"י מדוע לא פירש ש"ספק" היינו שנולד בין השמשות? ועיין באמרי בינה (שבת סי' לא' ד"ה והא) מה שכתב ליישב.
ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס למולו בשבת.
גמרא:
והוינן בה: מאי טעמא תני "ביד אבל לא בכלי", והאמרת רישא מרחיצין, ומשמע אפילו כדרכו?
רב יהודה ורבה בר אבוה דאמרי תרוויהו מרחיצין דרישא לאו כדרכו הוא, אלא "כיצד" תני, וסיפא לפרושי דרישא: מרחיצין את הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה, כיצד מרחיצין אותו? מזלפין עליו ביד, אבל לא בכלי. אמר רבא: והא "מרחיצין" קתני, ומשמע כדרכו.
אלא אמר רבא: הכי קתני: מרחיצין את הקטן, בין מלפני המילה, בין לאחר המילה. ביום הראשון, כדרכו. וביום השלישי שחל להיות בשבת, מזלפין עליו ביד, אבל לא בכ לי.
רבי אלעזר בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת, שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים". (וחולק על תנא קמא שאמר בשלישי מזלפין).
תניא כוותיה דרבא: מרחיצין הקטן בין לפני מילה ובין לאחר המילה, ביום ראשון כדרכו. וביום השלישי שחל להיות בשבת, מזלפין עליו ביד.
רבי אלעזר בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר יש. שנאמר "ויהי ביום השלישי בהיותם כו אבים".
וכשהן מזלפין, אין מזלפין לא בכוס, ולא בקערה, ולא בכלי, אלא ביד.
והך סיפא דתני שאין מזלפין אלא ביד, אתאן לתנא קמא, דהא לרבי אלעזר בן עזריה שרי אף כדרכו.
והוינן בה: מאי "אף על פי שאין ראיה לדבר", אמאי אין זו ראיה גמורה? ומבארינן: משום דמעשה שכם מילה דגדול הוה, ולא סליק בישרא הייא, אין בשרו מעלה ארוכה מהר. ואילו קטן, סליק בשרו הייא, בשרו מעלה ארוכה ויוצא מסכנתו מהר.
ההוא דאתא לקמיה דרבא, אורי ליה להתיר לו רחיצה כדרכו ביום הראשון כשמעתיה.
איחלש רבא, ודאג שאולי מפני כן נענש בחליו.
אמר: אנא, בהדי תרגימנא דסבי למה לי? מה היה לי לחלוק כנגד הזקנים הללו (רב יהודה ורבה בר אבוה) שאסרו?
אמרו ליה רבנן לרבא: והתניא כוותיה דמר, ומדוע אתה דואג שנענשת בגלל זה?
אמר להו רבא: משום דמתניתין כוותיהו דיקא.
והוינן בה: ממאי, מהיכן מדוייק כשיטתם?
ומבארינן: הכי קאמר רבא:
מדקאמר במתניתין: רבי אלעזר בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת.
אי אמרת בשלמא תנא קמא מזלפין קאמר, וכדרכו אסור. היינו דקאמר ליה רבי אלעזר בן עזריה "מרחיצין", ופליג בכך דשרי אף כדרכו.
אלא אי אמרת תנא קמא סבירא ליה מרחיצין ביום הראשון קאמר. ומזלפין, ביום השלישי. מאי האי דתני: רבי אלעזר בן עזריה אומר: מרחיצין?
והרי לשיטתי, אף תנא קמא מתיר לרחוץ ביום הראשון, ורבי אלעזר בן עזריה מוסיף על דבריו בכך שאף ביום השלישי מותר לרחוץ, אם כן, "אף ביום השלישי מרחיצין" מיבעי ליה למיתני?
ומכאן ראיה לרב יהודה ורבה בר אבוה שסוברים דלתנא קמא אסור לרחוץ כדרכו אפילו ביום הראשון.
כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר: הלכה, כרבי אלעזר בן עזריה.
הוו בה במערבא: האם רבי אלעזר בן עזריה מתיר הרחצת כל גופו, או רק הרחצת מקום המילה?
אמר להו ההוא מרבנן, ורבי יעקב שמיה, מסתברא, שהתיר הרחצת כל גופו.
דאי סלקא דעתך שהתיר רק הרחצת מקום המילה, מאי טעמא אסרי רבנן? מי גרע מנתינת חמין על גבי מכה, דשרי?
דהא אמר רב: אין מונעין חמין ושמן 2 מעל גבי מכה בשבת.
2. בתוד"ה ואין, ביארו שהכונה שהחמין ושמן מעורבים יחד, משום שכל אחד בפני עצמו שנינו לעיל אבל סך הוא את השמן.
מתקיף לה רב יוסף: וכי לא שני לך בין חמין שהוחמו בשבת, לחמין שהוחמו בערב שבת? והכא גבי מילה בחמין שהוחמו בשבת עסקינן.
מתקיף לה רב דימי: וממאי דהכא בחמין שהוחמו בשבת פליגי?
דילמא בחמין שהוחמו בערב שבת פליגי?
אמר אביי: אנא בעאי דאישני ליה, אף אני רציתי לתרץ כתירוצו של רב יוסף.
וקדם ושני ליה רב יוסף שוודאי במילה ההיתר הוא אף בחמין שהוחמו בשבת, מפני שסכנה הוא לו.
איתמר נמי, כי אתא רבין אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה - בין בחמין שהוחמו בשבת, בין בחמין שהוחמו מערב שבת. בין הרחצת כל גופו, בין הרחצת מילה - מפני שסכנה היא לו.
גופא, אמר רב: אין מונעין חמין ושמן מעל גבי מכה בשבת.
ושמואל אמר: נותן אותם חוץ למכה. ושותת ויורד למכה. אבל על מכה עצמה אסור משום גזירת שחיקת סמנים.
מיתיבי: אין נותנין שמן וחמין על גבי מוך ליתן על גבי מכה בשבת. שמע מינה אסור משום גזירת שחיקת סמנים וכדשמואל.
ומתרצינן: התם טעמא דאסור, משום סחיטה.
תא שמע: אין נותנין חמין ושמן על גבי מוך שעל גבי מכה בשבת. שמע מינה אסור, ודלא כרב.
ומתרצינן: התם נמי טעמא דאסור משום סחיטה.
תניא כוותיה דשמואל: אין נותנין חמין ושמן על גבי מכה בשבת. אבל נותנין חוץ למכה, ויורד ושותת למכה.
תנו רבנן: נותנין על גבי המכה מוך יבש וספוג יבש, כיון שאינו עושה כן לרפואה אלא כדי למנוע שלא תשרט מכתו על ידי בגדיו הקשים.
אבל לא יתן גמי יבש, ולא כתיתין, חתיכות בגדים דקות, משום שהם מרפאות והוי בכלל גזירת שחיקת סמנים.
קשיא רישא דקתני שנותנין מוך, דהיינו כתיתין, אסיפא דקתני ולא כתיתין יבשין?
ומתרצינן: לא קשיא.
הא דאסרינן, היינו בחדתי, שחדשים שלא היו על גבי מכה הם מרפאים את המכה.
הא דשרינן, בעתיקי, בישנים שאינם מרפאים.
אמר אביי: שמע מינה, הני כתיתין - מסו, מועילים לרפואה.
שנינו במשנה: ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת.
תנו רבנן: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". ערלתו שהיא ודאי, דוחה את השבת.