פרשני:בבלי:שבת קמט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת קמט ב

חברותא

וכדברי הלל, הרי הם עוברים אף משום איסור ריבית. דהא אסר הלל ללוות ככר (אם לא עשאוה דמים), משום דחיייש לשמא יוקרו חטים. ואם יפרע לו ככר נמצא שפורעו יותר מכפי שווי ההלואה. ונמצא בא לידי איסור ריבית.
וכיון דמקפידים זה על זה, אם יתייקר הדבר שנטל, ויפרענו כפי שוויו בשעת הפירעון, יעבור על איסור ריבית.
(אבל כשאינן מקפידין זה על זה, אף כשמשלמים יותר משווי ההלואה, מוחל הלווה למלוה על זה, ואין בזה משום ריבית)  1 .

 1.  ואף הלל לא אסר אלא במקפידין. והא דפריך לעיל (קמח ב) "מתניתין דלא כהלל היא", היינו משום דמתניתין קמייתא איירי נמי במקפידין. דסתם שכנים שאינם חברים, מקפידים זה על זה. תוספות.
ואף דאם עשאוה דמים מותר, בני חבורה לא ישתתפו כלל. דכיון דהם רגילים זה עם זה, יטלו זה מזה כל שעה ולא יזכרו לדקדק ולעשותה דמים. (תוספות, בבא מציעא עה).
והיינו טעמא דמתניתין, דמפיס על השלחן דוקא עם בני ביתו. משום דאינהו לא קפדי אהדדי. אבל אחרים, כיון דמקפידים זה על זה, אסורים לחלוק את המנות בגורל. משום דהוי כנוטלים במדה משקל ומנין. שהרי מקנה כל אחד חלק לחבירו, ותמורת זאת הוא פורע לו בחלק אחר.
ומקשינן: אי הכי, אף בבניו ובני ביתו נמי ליחוש לאיסור מדה מנין ומשקל  2 . ומאי שנא בין מקפידין זה על זה, לאין מקפידין? (שהרי איסור מדה ומשקל איכא אף בבני אדם שאינן מקפידין. ולא קאמר שמואל "מקפידין", אלא לענין שלא ישתתפו בשום אופן, כמבואר בתוספות).

 2.  ורש"י הוסיף נמי דניחוש לריבית. (וצריך עיון מאי איסור ריבית שייך בגורל? ובאמת להלן גבי אחרים, פירש דאסור משום מדה מנין ומשקל, ולא הזכיר ריבית).
ומשנינן: בבניו ובני ביתו, היינו טעמא דלא חיישינן לכל אלו, כדאמר רב יהודה אמר רב.
דאמר רב יהודה אמר רב: מותר להלוות משלו לבניו ובני ביתו הסמוכים על שלחנו ברבית, כדי להטעימן טעם רבית. דכיון שהכל הוא משלו, ואף מה שיפרעוהו שייך לו, אין כאן רבית. ואינו עושה כן אלא כדי שידעו כמה קשים הם תשלומי רבית.
הלכך, אף איסור מדה מנין ומשקל ביום טוב ליכא בהו. משום שאין זו הלואה ופירעון. שהרי הכל הוא משלו והא דמקפיד לחלק ביניהם בשוה, אינו אלא כדי שלא יקנאו זה בזה.
ומקשינן: אי הכי, יהא מותר להפיס עם בני ביתו בשבת אף על מנה גדולה כנגד מנה קטנה נמי. דהא לקמן מפרשינן בטעמא דאיסורא, דהוא משום איסור משחק בקוביא. אבל למאי דאמרינן דבבני ביתו הכל שרי, משום שהכל משלו, נימא אף לגבי איסור קוביא דליתא בהו. משום דאינו עושה כן אלא להטעימן טעם קוביא בעלמא. ואמאי אסר בזה תנא דמתניתין?
ומשנינן: אין הכי נמי, דמותר להפיס עם בני ביתו, אף במנה גדולה כנגד קטנה. ומתניתין חיסורי מיחסרא. והכי קתני: מפיס אדם עם בניו ובני ביתו בשבת על השלחן, ואפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה מותר. מאי טעמא? - כדרבי יהודה אמר רב, דלאו גורל אמיתי הוא. כיון שהכל משלו. ואין בזה, לא משום הלואת יום טוב ולא משום קוביא  3 .

 3.  וכתב הראב"ד, דלא קיימא לן הכי להלכתא. אלא אף בבני ביתו אסור משום קוביה. דהרי בבבא מציעא (עה א) מסיק, דלית הלכתא כרב יהודה. ואסור להלות לבני ביתו בריבית. ואף דלא הויא הלואה אמיתית, חיישינן שמא אתו למיסרך ולחטוא בריבית. אולם הרמב"ם בפרק כג הלכה יז פסק כמסקנת הגמרא הכא. וביארו הראשונים בדעתו, דדוקא לענין רבית שהיא אסורה מדאורייתא, חיישינן דלמא אתו למיסרך. אבל לקוביא לא חיישינן. ויעוין בכסף משנה שם.
ודוקא עם בניו ובני ביתו, אין (מפיס). אבל עם אחרים לא יפיס בשבת. ואף אם כל המנות שוות. מאי טעמא? - כדרב יהודה אמר שמואל. דכל שמקפידים זה על זה  4 , הרי הם עוברים בגורל על איסור מדה משקל ומנין  5 .

 4.  (רש"י. וצריך עיון, הא נתבאר בתוספות דאף בלא מקפידין איכא לכל איסורים אלו. ומדברי הגמרא נמי מוכרח כן. דאי לאו הכי, מאי פריך לעיל, אי הכי בניו ובני ביתו נמי? ומאי איצטריך לשנויי כדרב יהודה אמר רב).   5.  והרמב"ם שם כתב דאסור להטיל גורל משום שהוא כמיקח וממכר. וצריך עיון, הא מבואר הכא דהוא משום איסור מדה משקל ומנין. ויעוין רש"ש, שכתב דיש לדחוק ולפרש אף בגמרא כטעם הרמב"ם.
ועל מנה גדולה כנגד מנה קטנה, אף בחול, להפיס לאחרים שאינם בני ביתו אסור. מאי טעמא? - משום איסור משחק בקוביא. דגזל הוא. כיון שאין המפסיד גומר בלבו להקנות באמת לזוכה, משום דאסמכתא היא. ואסמכתא לא קניא. שכל מה שהסכים לכך מתחלה, היה משום שסמך בלבו שיזכה בגורל במנה הגדולה. ולפיכך תלה עצמו בגורל ונסתכן להפסיד ולקבל מנה קטנה. ואילו היה יודע מתחלה שלא יזכה בגדולה לא היה מתרצה לכך.
שנינו במתניתין: מטילין חלשין (גורלות) על הקדשים ביום טוב. אבל לא על המנות.
והוינן בה: מאי אבל "לא על המנות"?
אמר רבי יעקב בריה דבת יעקב: הכי קאמר: מטילין גורל ביום טוב על מנות בשר הקדשים של אותו היום טוב. לפי שמצוה היא להזדרז באכילת קדשים וליטול מנה יפה וגדולה. (פירוש המשניות להרמב"ם). אבל לא מטילין גורל על המנות של קדשי חול דמאתמול, ביום טוב. לפי שאפשר היה להם להפיס מאתמול  6 .

 6.  והרמב"ם פרק ד מהלכות יום טוב הלכה כ פירש, דקאי על מנות של בשר חולין. ונראה מדבריו דבבשר קדשים ליכא חילוק בין קדשים דיום טוב לבין קדשים דמאתמול. מגיד משנה שם. וכבר השיג עליו הראב"ד שם.
ומקשינן: הא כיון שאינן קדשי יום טוב, פשיטא שאינם דוחים את איסור היום טוב.
ומשנינן: מהו דתימא, הואיל והכהנים הם בעלי מריבה, כדכתיב "ועמך כמריבי כהן", (שהמשיל הכתוב את עם ישראל לכהנים שהם בעלי מריבה), משום כן נתיר להטיל גורל אפילו על מנות דקדשי חול ביום טוב נמי, כדי שלא יריבו עליהן  7 . קא משמע לן דאין מטילין.

 7.  וצריך עיון לרמב"ם (הובא בהערה קודמת) דמוקי לה בבשר חולין, איך יפרש דברי הגמרא אלו. ויש לומר, דלא קאי אכהנים. אלא קאמר דכל ישראל הם מריבים כמו כהנים. ואף בהו סלקא אדעתין דניחוש דלמא אתי לאינצויי. לחם משנה שם.
ואמר רבי יעקב בריה דבת יעקב: כל מי שחבירו נענש משמים על ידו, אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא.
והוינן בה: מנלן?
אילימא משום דכתיב בנבואת מיכיהו על אחאב מלך ישראל, "ראיתי את ה' יושב על כסאו, וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו. ויאמר ה', מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד, ויאמר זה בכה וזה אמר בכה - (שכל אחד מצבא השמים הציע לפתות באופן אחר את אחאב להלחם עם מלך ארם ברמות גלעד). ויצא הרוח ויעמד לפני ה', ויאמר אני אפתנו, ויאמר אליו ה', במה. ויאמר, אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו, ויאמר (ה'), תפתה וגם תוכל, צא ועשה כן".
ואמרינן: מאי "רוח"?
ואמר רבי יוחנן: זה רוחו של נבות. שהרגו אחאב וירש כרמו.
ומאי דכתיב "צא ועשה כן" - אמר רב: שאמר ה' לרוח נבות: צא ממחיצתי.
אלמא, כיון שנענש אחאב על ידי נבות, יצא נבות ממחיצת הקדוש ברוך הוא.
ודחינן: אי מהתם לא מוכח מידי. דדלמא התם היינו טעמא דנצטוה לצאת ממחיצת הקדוש ברוך הוא, משום דהציע לשים בפי נביאי אחאב דברי שקר. וכתיב "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני".
אלא מהכא שמעינן להא דרבי יעקב. דכתיב בנבואת חבקוק על נבוכדנצר, "שבעת קלון מכבוד, שתה גם אתה והערל, תסור עליך כוס ימין ה', וקיקלון על כבודך". וקא מפרש ואזיל.
"שבעת קלון מכבוד" - זה נבוכדנצר. שהיה משקה את המלכים יין ומשכרם, ושוכב עמם משכב זכור. וביום שרצה לשכב עם צדקיהו נמשכה ערלתו ג' מאות אמה, כמובא בסמוך. והיינו "שבעת קלון".
(ופשטא דקרא, הכי קאמר: נהנית ושבעת מן הקלון הזה, יותר ממה שהיית נהנה מכבוד נצחון המלחמה).
"שתה גם אתה והערל" - זה צדקיה מלך יהודה. שגם לו נאמר שישתה מכוס התרעלה, ויהיה ערל באוטם הלב ובלבול הדעת.
אלמא, כיון שנענש נבוכדנצר על ידו (מחמת שרצה לשכב עמו), אף הוא נענש. וכדרבי יעקב.
ודחינן: מהתם ליכא לאוכוחי מידי. חדא, משום דכוליה קרא בנבוכדנצר כתיב, ולא בצדקיה מישתעי. והכי קאמר: שתה גם אתה מכוס התרעלה, כמו שהיית מקלה אותם, והערל (התערל, כלומר תמשך ערלתך) ותתגנה.
ועוד, לא מסתבר לאוקמיה לקרא בצדקיהו. דהא צדקיה, צדיקא הוי. ומאי הוי ליה למיעבד ליה לנבוכדנצר שאנסו על משכב זכור  8 ?

 8.  שדוקא אם היה יכול למונעו מהחטא, הרי הוא נענש. דומיא דנבות, שהיה לו ליתן את הכרם לאחאב מדעתו, שהרי היה מלך ישראל (יעוין תוספות, סנהדרין כ ב). שפת אמת.
ואף מדרב יהודה שמעינן דהיה צדקיהו צדיק. דאמר רב יהודה אמר רב: בשעה שבקש אותו רשע (נבוכדנצר) לעשות לאותו צדיק (לצדקיהו) כך, נמשכה ערלתו של נבוכדנצר שלש מאות אמה. והיתה מחזרת על כל המסיבה (מקום שכל המלכים היו יושבין מסובין לפני נבוכדנצר) כולה.
ומסקינן: אלא מהכא ילפינן להא דרבי יעקב. דכתיב "גם ענוש לצדיק לא טוב". ואין משמעות "לא טוב", אלא "רע". מכאן שצדיק שנענש אדם על ידו איקרי "רע". וכתיב "כי לא א-ל חפץ רשע אתה, לא יגורך רע". צדיק אתה ה', ולא יגור במגורך רע. מכאן, שכל מי שנענש חבירו על ידו, ואיקרי משום כן "רע", אינו נכנס במחיצת הקדוש ברוך הוא.
שנינו במתניתין: ומטילין חלשין על הקדשים ביום טוב.
והוינן בה: מאי משמע דהאי "חלשים", לישנא דפורא (גורל) הוא? ומשנינן: שמעינן לה מהא דכתיב בנבוכדנצר, "איך נפלת משמים הילל בן שחר, נגדעת לארץ חולש על גוים".
ואמר רבה בר רב הונא: הא דכתיב "חולש על גוים", מלמד שהיה נבוכדנצר מטיל פור על גדולי המלכות, לידע איזה מהם יהיה בן יומו של משכב זכור לאותו היום. הרי ד"חולש", לשון גורל הוא.
והא דכתיב התם, "כל מלכי גוים כולם, שכבו בכבוד איש בביתו" - אמר רבי יוחנן: שלאחר שמת נבוכדנצר, נחו כל המלכים ממשכב זכור שנאנסו לו בימי נבוכדנצר.
ואמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו רשע (נבוכדנצר) לא נמצא שחוק בפי כל בריה. שנאמר בנבואה שעל אחר מותו, "נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה". מכלל, דעד השתא לא הוה רנה בעולם.
ואמר רב יצחק אמר רבי יוחנן: אסור לעמוד בביתו של אותו רשע. שנאמר על ביתו "ושעירים ירקדו שם". ואם יבואו שם אנשים יסתלקו המזיקין. ונמצאו מבטלין בכך את גזירת המקום  9 .

 9.  רש"י. ועוד יש לומר, דאסור לעמוד שם שמא יזיקוהו השדים. מהרש"א.
ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך (לשכב עם צדקיה משכב זכור), נמשכה ערלתו שלש מאות אמה, והיתה מחזרת על כל המסיבה (מקום שהיו כל המלכים מסובין לפניו) כולה. שנאמר "שבעת קלון מכבוד, שתה גם אתה והערל". ו"ערל", בגימטריא שלש מאות הוי.
ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שירד אותו רשע לגיהנם, רעשו כל יורדי גיהנם. תהו ואמרו: שמא למשול עליהם הוא בא, או ליחלות בגיהנם כמותם הוא בא?
שנאמר באותה נבואה, "גם אתה חולית כמונו, אלינו נמשלת".
יצאתה בת קול ואמרה: "ממי נעמת, רדה והשכבה את ערלים". שסבור היית להיות בנועם יותר מן האחרים. ולא כן יהיה. אלא רד ושכב בקבר עם שאר הרשעים ערלי הלב.
כתיב "איך שבת נוגש, שבתה מדהבה".

דרשני המקוצר