פרשני:בבלי:עירובין מו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין מו א

חברותא

ומקשינן עלה: דאם כן שהמים בלועין הם בעבים כל שכן דהוו להו נולד, ואסירי (כגירסת רש"י) משום מוקצה לטלטלן אפילו תוך ארבע אמותיהן, והיכי קתני בברייתא שיש להן אלפים אמה לכל רוח?!
ולפיכך משנינן באופן אחר על הקושיא אמאי לא קנו המים שביתה בעבים: אלא מיא בעבים מינד ניידי (שהעבים אינם עומדים במקום אחד אלא הולכים ממקום למקום, כן נראה לכאורה לפרש) וכיון שאין עומדים אינם קונים שביתה.
השתא דאתית להכי שאם אינם עומדים אינם קונים שביתה, דאוקינוס (כלומר: הא דאקשינן לעיל "ליקנו שביתה באוקינוס") נמי לא ליקשו לך, דמיא באוקינוס נמי מינד ניידי ואינם קונים שם שביתה.
ותניא נמי הכי שמים שאין עומדין אין קונין שביתה: נהרות המושכין (שהמים אינם עומדים אלא נמשכין והולכין) ומעיינות הנובעין ואין המים עומדים, אינם קונים שביתה, ולפיכך הרי הן כרגלי כל אדם כלומר: כרגלי הממלא (תוספות וריטב"א), ואפילו היו להן בעלים אין המים שמילאו מהן כרגלי בעליהן, אלא כרגלי הממלא.
אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי יוחנן בן נורי שאדם ישן קונה שביתה, (אבל חפצי הפקר אינן קונין שביתה, וכפי שיתבאר בסמוך).
אמר שאל ליה רבי זירא לרבי יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לך מרבי יהושע בן לוי כן, או מכללא שמיע לך (ששמעת מרבי יהושע בן לוי דבר אחר, ולמדת מתוך דבריו דכרבי יוחנן בן נורי סבירא ליה)?
אמר ליה רבי יעקב בר אידי לרבי זירא: בפירוש שמיע לי.
ומפרשינן לדברי רבי זירא ששאל אם מכללא שמיע ליה, דמשמע שאמר רבי יהושע בן לוי איזה דבר שניתן ללמוד ממנו שהלכה כרבי יוחנן בן נורי: מאי הוא האי כללא שיש ללמוד הימנו?
דאמר רבי יהושע בן לוי הלכה כדברי המיקל בעירוב בכל עניניו, ואף תחומין מהלכות עירובין הן, וכיון שרבי יוחנן בן נורי מיקל לענין אדם ישן שיקנה שביתה ואין אומרים שיהא אסור לצאת מארבע אמותיו, הלכה כמותו.
ומקשינן: וכיון דאמרת דבפירוש אמר רבי יהושע בן לוי שהלכה כרבי יוחנן בן נורי בדבר זה, אם כן תרתי למה לי, שאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב, ואמר נמי הלכה כרבי יוחנן בן נורי?
אמר רבי זירא: צריכי שתי מימרות אלו:
דאי אשמעינן רבי יהושע בן לוי רק דהלכה כרבי יוחנן בן נורי, הוה אמינא הלכה כמותו בין לקולא דהיינו באדם ישן שקולא הוא, ובין לחומרא, דהיינו בחפצי הפקר שלדעת רבי יוחנן בן נורי קונין הם שביתה ואסור להוציאן מתחומן, ולהכי קא משמע לן רבי יהושע בן לוי: הלכה כדברי המיקל בעירוב, ללמד, שאין הלכה כרבי יוחנן לגמרי, ורק אדם ישן קונה שביתה אף שאינו לדעת, ומשום דאמרינן הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה, אבל חפצי הפקר שאין שם דעת כלל לקנות שביתה, אין הלכה כרבי יוחנן בן נורי ואינן קונין שביתה, (נתבאר על פי לשון רש"י ולשון התוספות, ודברי הריטב"א. וראה עוד פירוש בריטב"א)  45 .

 45.  כתבו התוספות: שהיתה הגמרא יכולה לומר דלהכי אמר "הלכה כדברי המיקל בעירוב" ללמד שבכל מקומות הלכה כדברי המיקל בעירוב, ולא רק בפלוגתא דרבי יוחנן בן נורי ורבנן. אלא דניחא ליה למימר דאפילו לענין זה גופה נמי איצטריך.
ומפרשינן עוד: ולימא רק הלכה כדברי המיקל בעירוב, והלכה כרבי יוחנן בן נורי
- למה לי לרבי יהושע בן לוי למימר?
איצטריך! סלקא דעתך אמינא, הני מילי - שהלכה כדברי המיקל בעירוב - כשהיקל היחיד במקום יחיד שנחלק עליו, והלכה כרבים המקילים במקום רבים שנחלקו עליהם, אבל יחיד המיקל במקום רבים, אימא לא, והלכה כדברי הרבים אף שמחמירין הן, להכי קא משמע לן הלכה כרבי יוחנן בן נורי להקל, אף שהרבים נחלקו עליו.
אמר תמה ליה רבא לאביי על שינויין: מכדי (והרי) עירובין (ובכללן תחומין) דרבנן הן, ואם כן מה לי יחיד במקום יחיד מה לי יחיד במקום רבים, ופשיטא דבכל גוונא הלכה כדברי המיקל, והדרא קושיא לדוכתיה למה לי לאשמועינן שהלכה כרבי יוחנן בן נורי?
אמר ליה רב פפא לרבא: וכי בדרבנן לא שני לן בין יחיד במקום יחיד ליחיד במקום רבים?!
והתנן:
רבי אליעזר (ב"ח) אומר: מה שגזרו חכמים שכל אשה שרואה דם תטמא טהרות שנגעה בהם מעת לעת קודם שתראה, מפני שאנו אומרים שמא נעקר הדם ממקומו קודם שיצא לחוץ, וכותלי בית הרחם הן שהעמידוהו, אין זה אלא באשה שהיא בחזקת רואה דם, אבל כל אשה שעברו עליה שלש עונות (עונה: זמן הרגיל לפריסת נדה והוא משלשים יום לשלשים יום) שלא ראתה בהם, אם ראתה אחר כך דייה שעתה שראתה בו לטמא טהרות, ואינה מטמאה טהרות מעת לעת.
ותניא עלה: מעשה ועשה רבי כרבי אליעזר!
לאחר שנזכר (קא סלקא דעתין: נזכר שאין הלכה כרבי אליעזר), אמר רבי: כדי הוא רבי אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק (שהיו שני בצורת, ואיכא הפסד טהרות).
ונחזי אנן: מאי לאחר שנזכר? אילימא לאחר שנזכר שנאמר בהדיא על הך פלוגתא דאין הלכה כרבי אליעזר אלא כרבנן?
הא לא אפשר, דאם כן בשעת הדחק היכי עביד כוותיה.
אלא על כרחך הטעם שלא חזר בו ואף שנזכר, הוא משום דבאמת לא איתמר הלכתא לא כרבי אליעזר ולא כרבנן, ולאחר שנזכר שאמרו בברייתא, היינו שנזכר דלאו יחיד פליג עליה דרבי אליעזר אלא רבים פליגי עליה, וממילא צריך לעשות כמו הרבים, וכיון שמטעם זה הוא, שפיר אמר: כדי הוא רבי אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק.
הרי מוכרח, שאף שכל עיקר גזירת טומאת טהרות מעת לעת אינה אלא מדרבנן, מכל מקום אם לא שהיה שעת הדחק צריך לעשות כמו הרבים.
ואם כן שפיר אמרינן: דאי לאו דאמר רבי יהושע בן לוי בפירוש, הלכה כרבי יוחנן בן נורי, הוה אמינא כיון דרבים פליגי עליה יש להחמיר כדברי הרבים.
אמר מתמה ליה רב משרשיא נמי לרבא; ואמרי לה, רב נחמן בר יצחק הוא שהיה מתמה לרבא דלא שאני ליה בין יחיד במקום יחיד ליחיד במקום רבים:
והתניא:
שמועה ששמע אדם על קרובו שמת והיא קרובה (כדמפרש ואזיל), נוהגת שבעה ושלשים, כלומר: צריך לנהוג השומע שבעת ימי אבילות ושלשים ימי אבילות.
שמועה רחוקה אינה נוהגת אבילות אלא יום אחד.
ואי זו היא קרובה ואיזו היא רחוקה?
אם שמעה בתוך שלשים למיתת המת, הרי זו שמועה קרובה; אבל אם שמעה לאחר שלשים הרי זו שמועה רחוקה.
דברי רבי עקיבא.
וחכמים אומרים: אחת שמועה קרובה ואחת שמועה רחוקה, נוהגת שבעה ושלשים
ואמר עלה רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום שלא מהלכות אבילות (תוספות) שאתה מוצא יחיד מיקל ורבים מחמירין אף שאינו אלא מדרבנן הלכה כדברי המחמירין המרובים, חוץ מזו כלומר: חוץ מהלכות אבילות (תוספות) שאף על פי שרבי עקיבא - שהוא יחיד - הוא זה שמיקל וחכמים - שהם הרבים - מחמירין, אפילו הכי הלכה כדברי רבי עקיבא כיון שהוא המיקל. ומפרשינן טעמא: משום דסבר לה רבי יוחנן כשמואל, דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.
הרי חזינן, דבאבילות הוא דאקילו בה רבנן לסמוך על יחיד המיקל, אבל בעלמא אפילו בדרבנן שני בין יחיד במקום יחיד ליחיד במקום רבים, ובמקום שהמחמירין הם רבים עושין כמותם.

דרשני המקוצר