פרשני:בבלי:עירובין סו א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
יפה עשיתם ששכרתם!
תהו בה (מריחין בה, ומעיינין לידע טעמו של דבר - רש"י לקמן) נהרדעי.
ומי אמר רבי יוחנן הכי, שאפשר לשכור מהנכרי גם בשבת?!
והאמר רבי יוחנן: שוכר - כמערב דמי.
מאי לאו, מה מערב דוקא מבעוד יום אף שוכר מבעוד יום?!
ודחינן: לא דימה רבי יוחנן שוכר למערב לחומרא, אלא לקולא. שכל בעירובין להקל. וללמד: מה מערב ואפילו בפחות משוה פרוטה, שאין העירוב צריך להיות שוה פרוטה, אף שוכר מן הנכרי בפחות משוה פרוטה (וכדאמרינן לעיל דף סב א).
וללמד עוד: מה מערב, אפילו שכירו (לעבודת כל השנה) ולקיטו (לימות הקציר והאסיף) של עכו"ם הדר בביתו, אם אותו שכיר הוא ישראל, נותן השכיר הישראל עירובו, ודיו. ואין צריך לשכור מן העכו"ם (כדלעיל דף סד א).
אף לענין שוכר - אפילו שכירו ולקיטו של עכו"ם, יכול הוא "להשכיר" את רשותו של בעליו, ואין צורך לשכור מהבעלים עצמו.
וללמד עוד: מה מערב - חמשה ששרוין בחצר אחת ועירבו ביניהם, ובאין לערב עם חצר אחרת הפתוחה לחצירם, כדי שיהיו מותרין לטלטל מחצר לחצר, אחד מערב על ידי כולן. כלומר: אחד מהמערבים בחצר יכול ליתן את עירובו בחצר האחרת, ובכך מתערבות שתי החצירות, משום שהוא מייצג בחצר השניה את כל בני החצר הראשונה המעורבים עמו, והוי כשליח לחביריו.
שוכר נמי - חמשה ישראל ששרויין בחצר אחת עם הנכרי, אין צריך כל אחד לשכור ממנו, אלא אחד שוכר מן הנכרי על ידי כולן.
כלומר: בשכירת אחד מהן מן הנכרי, הותרו כולן (משנה ברורה).
והשתא הדרינן להא דאמרינן לעיל, בההוא פונדק שאתא נכרי בשבת, ושכרו ממנו רשותו, ואחר כך ביטלו כולם רשותם לאחד, ואמרינן:
תהי בה (מריח בה, כלומר: מעיין ומחשב לדעת טעמו של דבר) רבי אלעזר, וכדמפרש הגמרא ואזיל, מאי תהי.
אמר תמה רבי זירא: מאי תהייא דרבי אלעזר?! אמר תמה רב ששת: וכי גברא רבה כרבי זירא, לא ידע מאי תהייא דרבי אלעזר?! והרי הדבר פשוט, דקא קשיא ליה לרבי אלעזר מהא דשמואל, רביה דרבי אלעזר!
דאמר שמואל, כללים בדיני ביטול רשות, למי ששכחו ולא עירבו, וכיוצא בזה:
א. כל מקום שהשוכחין לערב אוסרין זה על זה (כשמתקדשת השבת - גמרא לקמן), ומערבין, כלומר: ואם רצו מבעוד יום היו יכולים לערב - מבטלין (יכולים לבטל) רשותם לאחד, אם שכחו לערב!
ב. אבל אם היו השוכחין, רק מערבין, היכולים לערב יחד, אך ואין אוסרין בלא עירוב זה על זה (כגון שתי חצירות שיש פתח ביניהם, שיכולים לערב יחד אך אם לא עירבו ביניהן הן אינן אוסרות זו על זו, וכדמפרש הגמרא ואזיל).
ג. או שהיו רק אוסרין זה על זה, אך ואין מערבין (ואין יכולין לערב, וכדמפרש הגמרא ואזיל) - אין מבטלין!
ומפרשינן למימרא דשמואל:
א. כל מקום שאוסרין ומערבין, מבטלין - כגון, שתי חצרות זו לפנים מזו, ויש לפנימית דריסת רגל על החיצונה, ולא עירבה פנימית לעצמה, דהוי לה רגל האסורה במקומה, שאוסרת - אפילו לרבנן דרבי עקיבא, ראה לעיל דף סה ב - על החיצונה מלטלטל שם מבית לחצר (והיינו "אוסרין ").
ואילו רצו לערב עם החיצונה יכולים לערב (והיינו "מערבין").
ובכגון זה - אם רצו, "מבטלין" בני הפנימית את דריסת הרגל שיש להם בחיצונה לבני החיצונה, ומותרת החיצונה. 27
27. וכתב הרשב"א: הוא הדין דהוי מצי למימר כגון אחד מבני החצר ששכח ולא עירב. אלא ניחא ליה למינקט דין זה משום דהוי חידוש, כי דין אחד מבני חצר, נשנה במפורש במשנה לקמן דף סט ב
ב. מערבין ואין אוסרין, אין מבטלין - כגון, שתי חצרות ופתח אחד ביניהם. ולכל אחת יש גם פתח למבוי או לרשות הרבים, דקיימא לן שאם רצו "מערבין" זו עם זו, ומותרין לטלטל אף מזו לזו.
אבל אם לא עירבו, "אין אוסרין" האחת על השניה מלהוציא בתוך החצר, אלא כל אחת מותרת לעצמה.
בכגון זה, אם לא עירבו מערב שבת זו עם זו, "אין מבטלין" רשות של חצר אחת לדירי החצר השניה, דלא תקון רבנן בטול רשות אלא היכא דאסרי עלייהו.
ועתה מסקינן לקושיין: הא דאמר שמואל: אוסרין ואין מערבין, אין מבטלין - לאתויי מאי?
לאו. לאתויי נכרי! שאם דר הנכרי עם שני
ישראלין ש"אוסרין" זה על זה, "ואין מערבין, " שאין יכולין לערב מפני הנכרי - "אין מבטלין".
ואי, שמא תאמר דמיירי שמואל דאתא (שכבר היה) נכרי מאתמול בערב שבת.
הא ליכא למימר.
דאם כן למה קרינן להו "ואין מערבין"? לוגר שישכרו מן הנכרי מאתמול, דמסתמא ישכיר לו, וכיון שכן "מערבין" מיקרי, ובודאי שמבטלין. 28
28. ריטב"א. וכתב עוד: יש לפרש דהכי מקשינן, דאי מיירי שהיה הנכרי אתמול כאן, והיה אפשר לשכור ממנו, אלא שפשעו ולא שכרו, פשיטא שאסור לבטל רשות. ועל פי פירוש זה מתיישבת הסוגיא לקמן דף סז א על פי פירוש רש"י שם, כמו שכתב הריטב"א שם.