פרשני:בבלי:יומא נד ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא נד ב

חברותא

כאיש המעורה בלוייה שלו, הנדבק וחבוק באשתו בין זרועותיו (רש"י).
אמר ריש לקיש:
בשעה שנכנסו נכרים להיכל בחורבן בית שני, ראו כרובין המצויירין בכותל המעורין זה בזה  187 ; קילפו הנכרים את הכרובים מן הכותל והוציאון לשוק, ואמרו:

 187.  נס היה, כי לא היו מעורין זה בזה אלא כשעושין רצונו של מקום, ונעשה נס לרעה כדי לגלות ערותן, ריטב"א והובא במהרש"א; והתוספות ישנים חולקים.
ישראל הללו שהם חשובים (ת"י) שהרי ברכתן היא ברכה, וקללתן היא קללה,  188  יעסקו בדברים הללו?!

 188.  ראה מהרש"א שביאר מה ענין זה אצל זה.
מיד הזילום נהגו בהם זלזול (תרגום), שנאמר במגילת איכה: כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה.
שנינו במשנה: אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתייה היתה נקראת:
תנא: לפיכך נקראת שתייה: שממנה הושתת (התייסד, רא"ל) העולם.  189 

 189.  א. כתב מהרש"א: ובמדרשות יש רמז בזה, במה שאמר יעקב: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים. ב. הרמב"ם בפירוש המשניות כתב: ופירוש שתייה: יסוד, ובאמת כי מקום העבודה יסוד העולם, כמו שזכרנו בתחלת אבות.
וכיון שכן הרי נמצא דתנן במשנתנו כמאן דאמר: מציון (כלומר מירושלים, דהיינו מאבן שתייה שהיתה בירושלים, רא"ל) נברא העולם, ציון נבראת תחילה, וסביביה נדבקו רגבי עפר עד סוף העולם מכל צד, (רש"י).
דתניא: רבי אליעזר אומר: עולם מאמצעיתו נברא, שנאמר: בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו, מוצק (כלומר: בסיס) אחד היה לו ומשם נדבקו רגבים סביביו (רש"י).
רבי יהושע אומר: עולם מן הצדדין נברא, ארבע מוצקות היו לו, ונמתח והלך מכל צד עד שנדבק באמצעיתו -
שנאמר: כי לשלג יאמר (הוא, בסגול וצירי) ארץ (תעשה ארץ), וגשם מטר וגשם מטרות עוזו, כלומר: ומהיכן תעשה ארץ: א. מגשם, ב. מטר, ג. גשם, ד. מטרות עוזו, כנגד ארבע רוחות העולם והיינו מן הצדדין (רא"ל, וראה רש"י).
רבי יצחק אמר: אבן ירה הקב"ה בים, ממנו נשתת העולם -
שנאמר: "איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה. מי שם ממדיה כי תדע או מי נטה עליה קו. על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה", ולשון "הטבעו" משמע שבים הם.  190  וחכמים אומרים לפרש דברי רבי אליעזר שאומר מאמצעיתו נברא העולם: מאבן שתייה שבציון שהוא אמצעיתו של עולם - משם נברא -

 190.  א. נראה הכוונה, כי לשון "הטבעו" משמע שבים הם. ב. בפירוש הרמב"ן לאיוב, כתב על "מי ירה אבן פנתה": ורבותינו ז"ל אמרו: אבן שתיה שממנה הושתת העולם.
שנאמר: מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו; ואומר (פסוק אחרי הקודם): ציון מכלל יופי, ללמדך: ממנו מציון מוכלל יפיו של עולם, (נתבאר על פי מהרש"א).  190* 

 190*.  כתב רש"י במגילה טו ב ד"ה ולא דבר: בית המקדש הוא באמצע העולם, כדאמרינן ביומא, אבן שתייה שממנה נשתת העולם; והוא סיוע לפירוש מהרש"א. ובפירוש רבינו אליקים: מאמצעיתו, שנאמר: בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו, רגבים שפת הנהר כלומר שיצק את העפר באמצע העולם, ורגבים נדבקו לו סביב מכל צד עד סוף כל פינות העולם, וציון באמצע העולם קאי.
תניא: רבי אליעזר הגדול אומר: כתיב: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים -
ללמדך: תולדות שמים השמש הירח והכוכבים  191  מן השמים נבראו, ותולדות הארץ מן הארץ (רש"י) נבראו.

 191.  ורבינו אליקים פירש: מלאכים.
וחכמים אומרים: אלו תולדות השמים ואף אלו תולדות הארץ מציון נבראו -
שנאמר: מזמור לאסף אל אלהים ה', דבר ויקרא ארץ הרי ארץ ותולדותיה, ממזרח שמש עד מבואו הרי תולדות השמים, ואומר מיד: מציון מכלל יופי אלהים הופיע, ממנו מוכלל יופיו של עולם.
שנינו במשנה: נטל את הדם ממי שממרס בו וכו' ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף:
ומפרשינן: מאי "כמצליף"?
מחוי (מראה ביד) רב יהודה:

דרשני המקוצר