פרשני:בבלי:ביצה כג א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
אבל להניח לבונה לצורך עישון פירות על גבי חרס מוסק - מותר, היות ואין כאן כלל כיבוי.
והבערת הלבונה מהחום של החרס המוסק היא הבערה בשינוי, הנחשבת הבערה "כלאחר יד", שאינה אסורה מן התורה אלא רק מדרבנן, והיא הותרה לצורך הנאה ביום טוב אפילו שהיא הנאה של מפונקים בלבד.
ורבה אמר: הבערת הלבונה על גבי חרס נמי אסור, משום דקא "מוליד" ריחא. ואיסור "מוליד" ביום טוב הוא משום שה"מוליד" קרוב הוא לעשיית מלאכה חדשה.
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: סחופי כסא להניח כוס עם ריח בושם אשיראי על בגדי משי ביומא טבא - אסור.
מאי טעמא?
משום דקמוליד ריחא בבגדי המשי.
ותמהינן: ומאי שנא המוליד ריח בבגדים באמצעות הנחת כוס עליהם, מהמוליד ריח של בושם על ידי שמוללו לעץ של בשמים, ומריח בו, וכן קוטמו ומריח בו?
ומשנינן: התם במולל עץ של בשמים, ריחא מיהא איתא, הריח עצמו כבר נמצא בעץ הבשמים, ובמלילתו או קטימתו אוסופי הוא דקא מוסיף ריחא.
הכא בהנחת הכוס המבושמת על בגדי המשי
- אולודי הוא דקמוליד ריחא.
רבא אמר: על גבי גחלת נמי מותר לעשן פירות, מידי דהוה אבשרא, שמותר לצלות בשר אגומרי על גבי גחלים, שעישון הפירות הוא דבר השוה לכל נפש, והותר לעשות עבורו מלאכת כיבוי או הבערה.
דרש רב גביהא מבי כתיל אפתחא דבי ריש גלותא: "קטורא" - שרי!
דרש, ולא פירש דבריו.
אמר ליה אמימר: מאי "קטורא"?
אי כוונתך לקטורא שהם קמטים שמגהצים בידי, בשרוולים של הבגדים -
לא יתכן שיהיה מותר לעשות זאת ביום טוב, שהרי מעשה אומן הוא, וכל תיקון של מעשה אומן אסור לעשותו ביום טוב מצד מלאכת "מכה בפטיש".
ואי כוונתך שמותר לעשן פירות ביום טוב - הרי אסור לעשן, דהא קא מכבה את אש הגחלים בנתינת הלבונה עליהם.
אמר ליה רב אשי לאמימר: לעולם כונתו להתיר לעשן פירות ביום טוב, מפני שהוא סובר שעישון פירות הוא דבר השוה לכל נפש, מידי כמו דהוה אבשרא אגומרי הנחת בשר על גבי גחלים שמותרת.
איכא דאמרי,
אמר ליה אמימר: מאי "קטורא"?
אי קטורא בידי - מעשה אומן הוא.
אי לעשן - אסור, דקא מוליד ריחא.
אמר רב אשי: אנא אמריתה נהליה לרב גביהא אימרה זו. ומשמיה דגברא רבה אמריתה נהליה לו.
ולעולם, משמעותה היתר לעשן פירות, ומידי דהוה אבשרא אגומרי.
שנינו במשנה: ועושין גדי מקולס.
תניא, רבי יוסי אומר: תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדי מקולס בלילי פסחים.
שלחו ליה חכמים: אלמלא תודוס אתה, חכם גדול ונכבד, גוזרנו עליך נדוי, לפי שאתה מאכיל את בני ישראל קדשים בחוץ.
ותמהינן: וכי מאכיל קדשים בחוץ, סלקא דעתך שהיה תודוס?
ומשנינן: אלא אימא: אתה מאכיל כעין קדשים, ויבואו הרואים זאת לטעות לאכול קדשים בחוץ.
מתניתין:
שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר, וחכמים אוסרים: א. פרתו יוצאה בשבת לרשות הרבים ברצועה שבין קרניה. שלדעתו נוי הוא לה, וחכמים אינם מחשיבים את הרצועה כנוי אלא כמשא.
ב. ומקרדין מגרדים את הבהמה במגררת ברזל בעלת שינים דקות ביום טוב, אף על פי שיש בכך עשיית חבורה בבהמה.
ג. ושוחקין טוחנים ביום טוב את הפלפלין ברחים שלהן, לפי שלדעתו גם מלאכת טחינה הותרה ביום טוב.
רבי יהודה אומר: אין מקרדין את הבהמה במגררת של ברזל ביום טוב, מפני שעושה בה חבורה.
אבל, מקרצפין אותה במגררת עץ אשר שיניה גסות, שאינה עושה חבורה.
וחכמים אומרים: אין מקרדין במגררת ברזל בעלת שינים דקות, ואף לא מקרצפין במגררת עץ בעלת שינים גסות. וטעמם יבואר בגמרא.
גמרא:
והוינן בה: וכי בדעת התנא של המשנה למימרא, לומר דרבי אלעזר בן עזריה - רק חדא פרה הויא ליה?
והאמר רב, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: תליסר שלשה עשר אלפי עגלי הוה מעשר "מעשר בהמה" רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא שנה ושתא!?
ומשנינן: תנא: לא פרה שלו היתה. אלא פרה של שכנתו היתה. ומתוך שלא מיחה בה על שיוצאת ברצועה שבראשה - היא נקראת על שמו. שנינו במשנה: ומקרדין את הבהמה ביום טוב.
תנו רבנן: איזהו קרוד ואיזהו קרצוף?
קרוד נעשה במגררת שיש לה שינים קטנים דקים, ועושין בה חבורה.
קרצוף נעשה במגררת עץ ששיניה גדולים ועבים, ואין עושין בה חבורה.
ושלש מחלוקות בדבר:
א. רבי יהודה סבר: דבר שאינו מתכוין - אסור.
מיהו, קרוד - קטנים ועושין חבורה. ולכן אסר אף על גב שאינו מתכוין לעשיית חבורה אלא רק לנקותה.
קרצוף - גדולים, ואין עושין חבורה. ולכן התיר.
ולא גזרינן לאסור קרצוף אטו קרוד.
ב. ורבנן סברי נמי כרבי יהודה, שדבר שאינו מתכוין אסור.
וגזרינן קרצוף אטו קרוד.
ג. ורבי אלעזר בן עזריה סבר לה כרבי שמעון, דאמר דבר שאינו מתכוין מותר.
ולכן, בין קרוד ובין קרצוף שרי היות ואינו מתכוין לעשות חבורה.
אמר רבא אמר רב נחמן אמר שמואל, ואמרי לה אמר רב נחמן לחודיה: הלכה כרבי שמעון, שאמר דבר שאינו מתכוין מותר, שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה לו. אמר ליה רבא לרב נחמן: ולימא מר הלכה כרבי יהודה, שהרי חכמים מודים לו!
אמר ליה: אנא כרבי שמעון סבירא לי ולכן פסקתי כמוהו. ועוד: שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה לו.