אנציקלופדיה תלמודית:סוכה

הגדרת הערך - הסוכה הכשירה לקיום מצות ישיבת-סוכה*

ענינה

מצוה בעשייתה

עשיית סוכה אם יש בה מצוה, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שיש בה מצוה^[1], לפי שהתורה צותה את מצות ישיבת-סוכה* בלשון עשייה, "חג הסוכות תעשה לך"^[2]. ויש סוברים שאינה אלא הכשר מצוה לישיבת סוכה^[3]. ויש שכתבו שהיא תלויה במחלוקת בין הבבלי לירושלמי, אם מברכים על עשייתה, על מחלוקת זו, עי' להלן^[4].

ברכת-המצוות* בעשייתה

העושה סוכה, נחלקו התלמודים אם מברך ברכה על העשיה: בברייתא בירושלמי אמרו שכשעושה לעצמו מברך "לעשות סוכה"^[5], ואם עושה סוכה לחברו, אומר "לעשות - לו^[6] – סוכה לשמו"^[7] - או: לשמה^[8] - ויש גורסים בירושלמי, שכשעושה סוכה לאחר מברך "על עשיית סוכה"^[9]. והטעם, יש שכתבו, שלדעת הירושלמי ישנה מצוה בעשייתה^[10], ויש שכתבו, שאינה אלא הכשר מצוה, ומכל מקום לדעת הירושלמי מברכים אף על הכשר מצוה^[11], ויש שכתבו, שכיון שלדעת הירושלמי לכתחילה יש לעשות את הסוכה לשמה, לסוברים כן^[12], יש לברך על עשייתה^[13]. בבבלי אמרו שאין מברכים על העשיה^[14], אם משום שכל מצוה שעשייתה כשרה בגוי, אין מברכים עליה, לסוברים כן^[15], או משום שכל שאין המצוה נגמרת על ידי עשיה זו – כגון בסוכה, שגמר מצותה היא הישיבה בה – אין מברכים עליה^[16]. והלכה שאין מברכים על העשיה^[17].

ברכת הזמן בעשייתה

העושה סוכה, אמרו בברייתא שאם עושה לעצמו – ולא לאחר^[18] - מברך ברכת-הזמן*, דהיינו "שהחיינו"^[19]. והטעם, לפי שהיא מצוה שיש בה שמחה^[20], או משום שהיא מצוה הבאה מזמן לזמן^[21].

בעל הסוכה, שחברו עושה לו את סוכתו, נראה מדברי ראשונים, וכן יש אחרונים שכתבו, שאינו מברך בשעת עשיה^[22], ויש מהאחרונים שכתבו שמברך^[23].

יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו, שדוקא כשעשאה תוך שלושים יום קודם לחג, הוא שמברך, שבתוך זמן זה חל עליו חיוב לעסוק בסוכה, אבל לפני שלושים יום, אינו מברך^[24], ויש מהאחרונים שכתבו, שאפילו בעשאה מתחילת השנה מברך בעשייתה^[25].

היתה הסוכה בנויה ועומדת – אפילו עומדת לפני שלושים יום קודם החג^[26], ואפילו עשאה לשם חג^[27], לסוברים שצריכה עשיה לשם חג^[28] - אם יכול לחדש בה דבר – על אופן החידוש עי' להלן - יחדש בה דבר ויברך^[29], שחידושו כעשייתו^[30], ואם אינו יכול, יברך שהחיינו כשיכנס לישב בה^[31]. אופן החידוש, יש ראשונים שכתבו שפורס בתוכה כרים וכסתות^[32], או שאוסף לתוכה את הכסאות^[33], או שמטאטאה^[34], או שמעטרה בנויי סוכה^[35], ויש ראשונים שחולקים על זה וסוברים שדברים אלו אינם חשובים חידוש, אלא צריך לעשות חידוש דוקא בסוכה עצמה^[36], בסכך^[37], או בדפנות הנצרכות להכשרה^[38]. בדעת רב כהנא^[39] שהיה מברך ברכת הזמן על כוס של ברכה בשעת קידוש בליל ראשון של חג^[40], פירשו ראשונים שלא היה מברך כלל בשעת עשיית הסוכה^[41], ויש ראשונים שכתבו, שמלבד מה שהיה מברך בשעת עשיית סוכה, היה מברך גם בשעת הקידוש^[42], על הנפקא מינה במחלוקת זו, אם מי שברך בשעת עשיה, צריך לברך שוב כשנכנס לישב בה, ע"ע ברכת הזמן: על המצות^[43]. ולמעשה, כתבו הרבה ראשונים שהמנהג הוא שאין מברכים ברכת הזמן בשעת העשיה^[44], והטעם, לפי שאין הכל עושים סוכות בעצמם, הנהיגו שיברכו כולם דוקא כשנכנס לישב בה^[45], או משום שכל שהוא הכנה לחג נהוג להמתין עם ברכתו עד לחג^[46].

סוכה דירת ארעי; סוכה דירת קבע

סוכה אם צריכה להעשות בצורה של קבע – שראויה להשתמש בה בקביעות, כמו בבית^[47] - או בצורה של עראי ("סוכה דירת קבע בעינן; סוכה דירת עראי בעינן"), אמר אביי, שנחלקו בה תנאים בכמה ענינים^[48], וכדלהלן: רבי שסובר שמידות רוחב סוכה הן ארבע על ארבע אמות^[49], וכן בית שמאי שסוברים שרוחבה כדי ראשו ורובו ושלחנו^[50], סוברים דירת קבע בעינן^[51], ובית הלל שסוברים ששיעורו כדי ראשו ורובו^[52], סוברים דירת עראי בעינן^[53]; רבי יאשיה שסובר שדפנות נקראות "סוכה"^[54], סובר שדירת קבע בעינן^[55], אבל חכמים שחולקים וסוברים שאינן נקראות סוכה^[56], סוברים דירת ארעי בעינן^[57]; רבי יהודה שסובר שסוכה גבוהה למעלה מעשרים אמה כשרה^[58], סובר דירת קבע בעינן^[59], וחכמים שסוברים שלמעלה מעשרים פסולה^[60], סוברים דירת עראי בעינן^[61]; רבי שמעון שסובר שצריך שלש דפנות כהלכתן ורביעית אפילו טפח^[62], סובר דירת קבע בעינן^[63], וחכמים שסוברים ששתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח^[64], סוברים דירת עראי בעינן^[65]; רבן גמליאל שסובר שסוכה בראש העגלה^[66], או בראש הספינה פסולה^[67], סובר דירת קבע בעינן^[68], ורבי עקיבא שסובר שהן כשרות^[69], סובר דירת עראי בעינן^[70]; רבי אליעזר שסובר שסוכה שאין לה גג, פסולה^[71], סובר דירת קבע בעינן^[72], וחכמים שסוברים שהיא כשרה^[73], סוברים דירת עראי בעינן^[74]; אחרים, היינו רבי מאיר, שסובר שסוכה עגולה פסולה^[75], סובר סוכה דירת קבע בעינן^[76], ושאר התנאים שמכשירים^[77], סוברים סוכה דירת עראי בעינן^[78].

וכתבו ראשונים, שאין כל התנאים שסוברים דירת קבע, שהובאו לעיל, מודים לחבריהם שבכל הדברים שנזכרו צריך סוכת קבע, אלא כל אחד מהם סובר שלדברים מסוימים הצריכו דירת קבע^[79].

ולהלכה, כתבו ראשונים, שפוסקים - בדרך כלל^[80] - שסוכה דירת עראי בעינן, לפי שכל הסוברים שדירת קבע בעינן, עומדים בשיטה אחת, ואין-הלכה-כשיטה*^[81], לבד משתי הלכות, ואלו הן, לגבי שיעור רוחב סוכה, שנפסק כבית שמאי^[82], ולגבי סוכה שאין לה גג, שפסקו שפסולה^[83], ונחלקו ראשונים, יש שכתבו, שאף בשתי הלכות אלו לא פסקו שדירת קבע בעינן, אלא הטעם שפסקו כן הוא מטעמים אחרים^[84], ויש ראשונים שסוברים שבשתי הלכות אלו פסקו שסוכה דירת קבע בעינן, שדוקא לענין זה הצריכו קביעות בסוכה^[85].

לשם חג

סוכה אם צריכה עשייה לשם מצות סוכה, כתבו ראשונים שנחלקו תנאים בדבר: בית שמאי סוברים, צריכה^[86], ולמדו כן מהכתוב: חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים^[87], סוכה העשויה לשם חג^[88], שכאילו נכתב "סוכות תעשה לחג"^[89], ובית הלל סוברים, אינה צריכה^[90], שהם דורשים את הכתוב לענין אחר^[91].

חידוש דבר בסוכה

סוכה שלא עשאה לשם החג, לסוברים שאינה צריכה לשם חג^[92], אמרו בירושלמי, שמכל מקום, קודם החג צריך לחדש בה דבר^[93], לשם מצוה^[94], וכתבו ראשונים ואחרונים, שחידוש זה אינו נצרך אלא מדרבנן^[95], ואינו אלא לכתחילה^[96], ולמצוה מן המובחר^[97] והטעם, יש שכתבו, שהירושלמי סובר שעשיית הסוכה יש בה מצוה^[98], ולכן לכתחילה יחדש בה דבר^[99], ויש שכתבו, שהוא ככל דבר מצוה שלכתחילה צריכה עשיה לשם המצוה^[100], ויש שכתבו, כדי שתהא ישיבתו בסוכה ניכרת שהיא לשם מצוה^[101], ויש שכתבו, שהוא משום חיבוב המצוה^[102]. ויש מן הראשונים והאחרונים שסוברים שבלא חידוש דבר הסוכה פסולה^[103], שהם סוברים שלדעת הירושלמי - וכן לדעת הספרי והתוספתא^[104] - דעת הכל סוכה צריכה עשייה לשם חג, והמחלוקת היא, שלבית שמאי צריכה כולה עשייה לשם חג, ולבית הלל, די במה שמחדש בה דבר^[105], ואם לא חידש בה דבר אינו יוצא ידי חובה^[106]. ויש מן הראשונים שחולקים על כל זה, ולדעתם לא אמרו בירושלמי שצריך לחדש בה דבר, אלא לענין ברכת הזמן בעשייתה^[107].

בדעת הבבלי, שלא הזכירו שצריך לחדש בה דבר, יש שכתבו שהבבלי חולק בזה על הירושלמי, ולסוברים שסוכה אינה צריכה עשייה לשם חג^[108], אין צריך לחדש בה דבר^[109].

שיעור הדבר שצריך לחדש בסוכה, אמרו בירושלמי, טפח^[110], היינו טפח על טפח^[111] או כלשהו על פני כל הסוכה^[112], באורכה או ברוחבה^[113]. ואופן החידוש, כתבו ראשונים, שמגביה ומפקפק את הסכך כשיעור שאמרו^[114]. חידוש בדפנות, כתבו אחרונים שאינו חשוב חידוש^[115].

לשם צל

הסוכה צריכה שתהא עשייתה לצל, וסוכה שלא עשאה לצל פסולה^[116]. וכך הוא פירוש הכתוב: חג הסכת תעשה^[117], עשה לשם סוכה, היינו לשם סכך שמצל^[118]. וכתבו ראשונים, שסוכה שעשאה לצניעות, אינה חשובה כנעשית לצל ופסולה^[119], ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שכל דבר שמטרתו להגן מבחוץ, הן מהחמה והן מעין הרואה או מגנבים, הרי זה בכלל העשויה לצל^[120].

סוכה העשויה לשם מצות ישיבת-סוכה*, אין צריך שתהא עשייתה לשם צל^[121].

סוכה שאין יודעים אם עשייתה הייתה לשם צל וכשרה, או לצניעות ופסולה – כגון סוכות גנב"ך ורקב"ש, על סוכות אלו עי' להלן – כתבו ראשונים, שאם הסוכה מסוככת יפה – שצלתה מרובה מחמתה^[122] - מוכח שעשייתה היתה לצל, וכשרה^[123].

סוכת גנב"ך

סוכה שנעשית עבור אלו שאינם חייבים בישיבת-סוכה* - על האישים הפטורים ע"ע ישיבת סוכה^[124] - אם נעשית לצל, כשרה, וכן אותה שאמרו שסוכת גויים או נשים או בהמות או כותים שהיא כשרה, אם נעשית לצל^[125], יש ראשונים שפירשו שהיינו סוכה שנעשית עבורם^[126].

סוכה שעשאה מי שאינו חייב בישיבת סוכה, אם נעשית לצל כשרה^[127] - לסוברים, וכן הלכה, שאין צריך עשיה לשם חג^[128] - שכן שנינו בברייתא שסוכת גויים כשרה^[129], והיינו סוכה שעשאה גוי^[130], וכן אותה ששנינו שסוכת נשים או בהמות או כותים כשרה^[131], יש ראשונים ואחרונים שפירשו, שהיינו סוכה שנעשית על ידם^[132]. ויש מן הראשונים והאחרונים שסוברים, שלשיטות שכל שאינו מצווה במצוה, אינו כשר בהכנתה – כגון נשים שפטורות מציצית*^[133], אינן כשרות בהכנתן^[134] - כל אלו שאינם חייבים בישיבת סוכה – ובכללם קטן^[135] - אינם כשרים - לכתחילה^[136] - בעשיית סוכה^[137].

סוכת קטן, דנו בו אחרונים אם מועילה כוונתו לצל, יש שכתבו שמועילה, וסוכתו כשרה^[138], ויש שצידדו להכשירה כשגדול מחשב בשעת עשיה שתהא לצל^[139]. על הסוברים לפוסלו מחמת שאינו מחויב בדבר, עי' לעיל^[140].

סוכת רקב"ש

סוכת הרועים – שומרי הצאן שיושבים בה בשרב^[141] - או סוכת קייצים - שומרי קציעות השטוחים בשדה ליבוש^[142] - או בורגנין – שומרי העיר^[143] - או שומרי פירות, אף על פי שסוכות אלו אינן קבועות - שדרכם של אלו ללכת ממקום למקום עם סוכתם^[144] - מכל מקום, אם נעשה לצל כשרה^[145]. בתוספתא אמרו שסוכת רועים וקייצים, פסולה^[146], וכתבו אחרונים שהתוספתא שנויה בדעת רבי יהודה שסובר "סוכה דירת קבע בעינן"^[147], ולדעתו כיון שאינה קבועה, אינה סוכת קבע^[148].

סוכות גנב"ך ורקב"ש, כיון שלא נעשו לשם מצוה, יש אחרונים שכתבו, שלדעת הירושלמי והספרי, סוכות אלו צריך לחדש בהן דבר^[149], על הטעם שצריך לחדש בה דבר, ועל אופן עשיית החידוש, עי' לעיל^[150].

סוכה ישנה

סוכה ישנה, שעשאה זמן רב קודם החג, ולא פירש שעשייתה היא לשם החג^[151] – על שיעור הזמן עי' להלן – נחלקו בה תנאים: בית שמאי אומרים פסולה^[152], שסוכה צריכה להעשות לשם החג^[153], ובית הלל אומרים כשרה^[154], שאינה צריכה עשייה לשם החג^[155]. בירושלמי אמרו - לדעת בית הלל^[156] - שצריך לחדש בה דבר לשם החג^[157], וכן יש אחרונים שכתבו, שאותה שאמרו בספרי שסוכה ישנה פסולה, לגורסים כן^[158], היינו לדעת בית הלל, משום שצריך לחדש בה דבר^[159], על הטעם שצריך לחדש בה דבר, ועל אופן עשיית החידוש, עי' לעיל^[160]. הזמן שתחשב הסוכה לישנה, הוא, בעשאה יותר משלושים יום קודם החג, אבל תוך שלושים יום אינה סוכה ישנה^[161], שתוך שלושים יום, שהוא זמן ששואלים ודורשים בהלכות החג^[162], סתם העושה סוכה לשם חג הוא עושה, אבל יותר משלושים יום, סתם העושה סוכה, אינו עושה לשם החג^[163]. סוכה שעשאה לשם החג, אפילו מתחילת השנה, לדעת הכל כשרה^[164], וכתבו ראשונים ואחרונים, שאפילו לדעת הירושלמי אינו צריך לחדש בה דבר^[165], ויש מן האחרונים שכתבו, שלדעת הירושלמי, צריך לחדש בה דבר^[166]. הלכה כבית הלל שסוכה ישנה כשרה^[167], ואם צריך לחדש בה דבר, נחלקו ראשונים ואחרונים, יש סוברים שאין צריך^[168], ויש סוברים שצריך^[169], מהם שסוברים שצריך רק לכתחילה^[170], ומהם שסוברים שאם לא חידש בה דבר, פסולה^[171].

ביתו של כל השנה

בית שדר שם כל ימות השנה - אף על פי שתקרתו עשויה נסרים שכשרים לסיכוך מן התורה^[172] - פסולה לסוכה^[173]. והטעם, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שהיא גזירת הכתוב, לפי שהתורה אמרה לשון "סוכה" למדו מכך חכמים "סוכה ולא ביתו של כל השנה"^[174]. ויש ראשונים שכתבו שפסול משום תעשה ולא מן העשוי^[175], שהרי תקרה זו לא נעשית מתחלה לשם צל^[176]. על הטעם לפסול גם משום שבישיבתו בביתו אין ניכר שישיבתו היא לשם סוכה, לסוברים כן, עי' להלן.

בית שעשאה לשם דירה

בית שעשאה לשם דירה, ותקרתו מנסרים שכשרים לסיכוך מן התורה^[177] – אף על פי שלא דר שם^[178] - פסולה^[179], משום תעשה ולא מן העשוי^[180], שהרי לא עשאה לצל אלא לשם דירה^[181]. על הטעם לפסול גם משום "גזירת תקרה", לסוברים כן, עי' להלן^[182].

סוכה שדר שם כל השנה

סוכה שדר שם כל השנה, יש ראשונים שסוברים שפסולה^[183], ולדעתם אותה שאמרו ששתי סוכות של יוצרים – יוצרי כלי חרס^[184] – זו לפנים מזו, הפנימית אינה סוכה, והחיצונית כשרה לסוכה^[185], הטעם שהפנימית פסולה, הוא, שכיון שדר שם כל השנה, אין ישיבתו בה בחג הסוכות ניכרת שהיא לשם סוכה^[186].

סוכה שעשאה לשם דירה

סוכה שעשאה לשם דירה או לאוצר, יש ראשונים שכתבו שפסולה^[187], ולדעתם אותה שאמרו שסוכות של יוצרי כלי חרס הפנימית פסולה^[188], הטעם הוא משום שאינה עשויה לצל אלא לדירה, או לאוצר^[189], ואינו יכול לכוין שמעתה תשמש סוכה זו לשם סוכה, שכיון שעשאה בפסול, פסולה משום תעשה ולא מן העשוי^[190].

עומדת ברוח מצויה

סוכה שאינה יכולה לעמוד ברוח המצויה ביבשה, פסולה^[191], אם יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה ביבשה, כשרה^[192], אפילו אם אינה עומדת בפני רוח שאינה מצויה בים^[193]. סוכה שעומדת בפני רוח המצויה ביבשה, אבל אינה עומדת בפני רוח המצויה בים – שהיא כרוח שאינה מצויה ביבשה^[194] – נחלקו תנאים: רבן גמליאל סובר, שפסולה^[195], ורבי עקיבא סובר, שכשרה^[196], וכן שנינו שסוכה בראש הספינה כשרה^[197], והיינו בעומדת ברוח מצויה ביבשה^[198]. בטעם המחלוקת, אמר אביי, שנחלקו אם הסוכה צריכה להיות דירת קבע או דירת ארעי ("סוכה דירת קבע בעינן; סוכה דירת עראי בעינן")^[199], שרבן גמליאל סובר שסוכה דירת קבע בעינן, ולכן צריכה לעמוד גם ברוח מצויה של ים, ורבי עקיבא סובר שסוכה דירת עראי בעינן, וכיון שיכולה לעמוד ברוח מצויה ביבשה, כשרה^[200]. והלכה כרבי עקיבא^[201]. בטעם שסוכה שאינה עומדת ברוח מצויה ביבשה פסולה, יש ראשונים שכתבו, לפי שאינה חשובה אפילו דירת עראי^[202], ויש שכתבו, משום שכל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה ביבשה אינה מחיצה^[203]. והטעם שסוכה שאינה עומדת ברוח שאינה מצויה בים כשרה, כתבו ראשונים, לפי שאפילו לסובר שסוכה דירת קבע בעינן, סוכה העומדת ברוח המצויה בים, חשובה דירת קבע^[204].

עומדת ברוח מצויה רק על ידי דבר אחר

סוכה שמחמת עצמה אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, אבל מחמת דבר אחר עומדת היא ברוח מצויה, כגון שעשאה במקום מוקף מחיצות, יש אחרונים שנראה מדבריהם שכשרה^[205].

אין לה קבע

סוכה שאין לה קבע – על מהותה עי' להלן – יש מהאמוראים שאומר שלדעת רבי יהודה שאמר שהסומך סוכתו על כרעי המטה פסולה^[206], היינו משום שסוכה זו אין לה קבע^[207]. בדעת האמורא שאמר טעם אחר בדברי רבי יהודה^[208], יש ראשונים שכתבו, שמודה גם לטעם של חבירו שפסולה משום שאין לה קבע^[209]. ובפירוש אין לה קבע, מצינו כמה דעות: א) בירושלמי יש שאומר, שמדובר שעשה סוכתו על גבי המטה, ורבי יהודה פוסל משום שאינה גבוהה עשרה טפחים מהמטה לסכך^[210], וכתבו ראשונים שזה הפירוש של אין לה קבע^[211]. והיינו דוקא כשהסוכה נסמכת על המטה, וכיון שאין הסוכה יכולה לעמוד בלא המטה, נמצא שהמטה היא כקרקע הסוכה, ויש למדוד עשרה טפחים מהמטה לסכך, אבל אם הסוכה נסמכת על עמודים, כיון שהסכך יכול לעמוד בלא המטה, אין צריך אלא שיהיו עשרה טפחים מהקרקע עד לסכך^[212]. בדעת חכמים שבמשנה, יש ראשונים שכתבו, שאינם חולקים על רבי יהודה, שרבי יהודה לא בא אלא לפרש דבריהם, שהרי לדעת הכל אין הסוכה כשרה אלא בגבוהה עשרה טפחים^[213], והלכה שסוכה שאין לה קבע, היינו שאיננה גבוהה עשרה טפחים, פסולה^[214], ואם הסכך נסמך על עמודים, ולא על המטה, ויש עשרה טפחים מהקרקע עד לסכך, כשרה, ואף על פי שכרעי המטה משמשות כדפנות הסוכה, ואם תנטל המטה, אין כאן דפנות, כיון שעתה יש לה דפנות^[215]. ב) ויש ראשונים שכתבו, שהסוכה עשויה על גבי המטה, ואין לה קבע היינו שהסוכה מטלטלת על ידי המטה^[216]. ולדעתם רבי יהודה לשיטתו, שסוכה דירת קבע בעינן^[217], וכיון שמטלטת איננה דירת קבע^[218]. והיינו דוקא כשהסכך נסמך על דבר המטלטל – כגון המטה - אבל כשהסכך נסמך על גבי עמודים, כשרה^[219]. ולטעם זה, יש ראשונים שכתבו, שלדעת רבי יהודה – ורבן גמליאל^[220] - סוכה בראש העגלה פסולה משום שמטלטלת^[221], והוא הדין סוכה שסמכה על תיבה או שידה או מגדל, שהם דברים שמטלטלים^[222], אבל סוכה העשויה על גבי ספינה, אף על פי שמטלטת בים, יש ראשונים שכתבו שכשרה, לפי שדרכה להטלטל, חשובה קבע^[223]. ויש ראשונים שכתבו, שרבי יהודה אינו פוסל סוכה בראש העגלה והספינה, כיון שמטלטלת עם קרקעיתה, ואינה דומה לסוכה על גבי המטה^[224]. וחכמים חולקים וסוברים שסוכה שמטלטלת כשרה, וכן שנינו שסוכה בראש העגלה כשרה^[225], ופירשוהו ראשונים, אף על פי שמטלטלת^[226], וכן הלכה^[227]. ג) ויש ראשונים שפירשו, שלא קבע את הסוכה על המטה, אלא שסכך הסוכה נסמך על הסוכה, וכיון שפעמים אדם נצרך ליטול את המטה, ואם יטלנה הסוכה נופלת שהרי נסמכת עליה, ונמצא שהסוכה אינה אלא עראית, ולרבי יהודה שסובר דירת קבע בעינן^[228], הסוכה פסולה, אבל לחכמים שסוברים סוכה דירת עראי בעינן^[229], כשרה^[230]. ד) ויש שפירשו בדומה לזה, אלא שלדעתם לא נחלקו אם סוכה דירת קבע בעינן, אלא נחלקו אם כיון שהאדם צריך תדיר למטה, הרי זו כמו סוכה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה שאינה סוכה^[231]. ה) ויש שפירשו, שמדובר שהפך את המטה, כך שרגלי המטה כלפי מעלה, וסיכך על רגלי המטה, ורבי יהודה סובר שכיון שאין הדרך להניח כך את המטה הרי הוא עתיד להופכה שתעמוד כדרכה, ופסולה^[232].

סוכה שאולה וגזולה

סוכה שאולה, נחלקו בה תנאים אם יוצאים בה ידי חובה, ועל כך ע"ע לכם^[233], ולהלכה, יוצאים בה ידי חובה^[234]. סוכה גזולה, פסולה, ואין יוצאים בה ידי חובה, ועל כך ע"ע הנ"ל^[235].

על קרקע גזולה, כגון התוקף חברו והוציאו מסוכתו, שהיא תלויה במחלוקת אם קרקע נגזלת, ע"ע הנ"ל^[236].

על הגוזל עצים וסיכך בהן סוכתו, שיוצא בה חובה, ועל הטעם לכך ע"ע הנ"ל^[237].

הגוזל סוכה העשויה בראש העגלה או בראש הספינה, אינו יוצא בה ידי חובה, שסוכה גזולה היא^[238].

סוכה שבנאה ראובן בחצרו של שמעון, מדעתו, ובא שמעון ותקף את ראובן והוציאו מסוכתו, פסולה משום סוכה גזולה, ואינה חשובה סוכה שאולה, כיון שאינה עומדת ברשותו של ראובן^[239].

על סוכה של שותפים, אם יוצאים בה ידי חובה, ע"ע לכם^[240].

סוכה של כל בני הבית, כתבו ראשונים, שאפילו לסובר שסוכה שאולה אין יוצאים בה ידי חובה^[241], יוצאים בה בני הבית^[242], שאפשר שמהכתוב: בסכת תשבו^[243], יש לרבות סוכה אחת לכל בני הבית, על פי הכלל של "תשבו כעין תדורו"^[244], וכשם שבדירה יושבים איש וביתו כך בסוכה יש להם לשבת יחד^[245].

על סוכה הגזולה מהעכו"ם, אם יוצאים בה ידי חובה, ע"ע לכם^[246].

על מחלוקת האחרונים ביושב בסוכה של הפקר, ואינו מתכוין לזכות בה, אם יוצא בה לדעת הסוברים שיוצאים בסוכה שאולה, ע"ע לכם^[247].

תעשה ולא מן העשוי

הדין של "תעשה-ולא-מן-העשוי*" פוסל בסוכה^[248], מן התורה^[249], ולמדוהו מהכתוב: חג הסכת תעשה^[250], ולא מן העשוי^[251], שכאילו נאמר תעשה סוכה^[252]. ובגדר דין זה מצינו שני אופנים: א) שצריך שבעשיית הסכך תיהיה עשייה ממש, ולא שתהא נעשית מאליה^[253], ולכן, אותה שאמרו שהחוטט בגדיש לעשות לו סוכה, אינה סוכה^[254], יש ראשונים ואחרונים שפירשו, שכיון שאינו נוגע בו לעשות שום מעשה, אלא הסיכוך נעשה מאיליו, הרי זו פסולה^[255]. ב) וכן מצינו שדבר שתחילת עשייתו הייתה בפסול, פסול משום תעשה ולא מן העשוי^[256]. ולכן חבילות של קש – שמצד עצמן כשרות לסכך - שהניחן על סוכתו כדי ליבשן, ונמלך בדעתו להשאירן שם לצורך הסוכה, הסוכה פסולה משום תעשה ולא מן העשוי^[257], שכיון שהניחן שלא לשם צל, נמצא שעשייה זו הייתה בפסול, ושוב אין מועיל מה שבדעתו להשאירן שם לשם צל^[258]. וכן אמרו, שאם הדלה את ענפי הגפן או הדלעת או הקיסוס על גבי סוכתו, בעודם מחוברים לקרקע, הסוכה פסולה, משום תעשה ולא מן העשוי^[259], אפילו לאחר שקצצן, לסוברים כן וכן הלכה^[260], והיינו משום שעשייתו הייתה בפסול^[261]. ויש ראשונים שפירשו כן גם לגבי החוטט בגדיש שאינה סוכה^[262], שכיון שהסכך שבגדיש לא הונח לשם צל, הרי שבשעת עשייתו הוא נעשה בפסול^[263].

"תעשה ולא מן העשוי" אינו פוסל אלא בסכך, אבל דפנות הסוכה, אין בהם משום תעשה ולא מן העשוי^[264].

תעשה ולא מן העשוי בסכך קודם לדפנות

בסדר הנחת הסכך, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, שאין להניחה קודם שיעשה את הדפנות, משום תעשה ולא מן העשוי^[265], שהם סוברים שבשעה שמניח את הסכך בלא דפנות, כיון שאין כאן עדין סוכה כשרה, הרי שהסכך נעשה בפסול, ושוב אי אפשר להכשירו על ידי עשיית הדפנות, כיון שאינו עושה מעשה בסכך, הרי זה נפסל משום תעשה ולא מן העשוי, ולדעתם אותה שמצינו בחוטט בגדיש לעשות סוכה, שאפילו אם הניח את הגדיש לשם צל, כל שלא הניח בה בתחילה חלל טפח, פסולה, הטעם הוא משום שבעשיית הגדיש לא היו בו דפנות^[266]. אם בשעת עשיית הסכך היו שם דפנות, אפילו רק בגובה טפח, שהוא שיעור אוהל, אינו נחשב כנעשה בפסול, ולאחר מכן ישלים את שיעור הדפנות, והסוכה כשרה^[267], ומהם שהוסיפו, שדי שבשעת הנחת הסכך, תהיה שם דופן אחת בכל אורך הסוכה בגובה טפח, או אפילו רק ברוחב שבעה טפחים, כדי להכשירה^[268]. על סוכה שנעשתה כהלכתה, ונפלו הדפנות, אם לדעה זו יש בהחזרתן משום תעשה ולא מן העשוי, עי' לעיל^[269]. ב) ויש סוברים, שאין איסור להניח את הסכך קודם לדפנות, ואין בכך משום תעשה ולא מן העשוי^[270], כיון שבשעת עשיית הסכך הרי הוא מצל תחתיו, הרי שלא נעשה כלל בפסול, ומה בכך שאין שם דפנות^[271], אלא שמהם שהוסיפו, שלכתחילה יניח את הסכך לאחר עשיית הדפנות^[272].

מיעוט שיעור האויר או הסכך הפסול

סוכה פסולה שמתקן בה את המקום הפוסל להכשירה, נראה מדברי ראשונים, שכיון שעושה מעשה בפועל במקום הפסול עצמו להכשירו, אין בכך חסרון של תעשה ולא מן העשוי^[273], ולכן, סוכה גדולה שיש בה אויר שלושה טפחים – שזהו השיעור לפוסלה^[274] - ומיעט את אוירה בסכך פסול, כשרה^[275]. וכן אם היה בה סכך פסול ארבעה טפחים – שזהו השיעור לפוסלה, לסוברים כן^[276] – ומיעטה על ידי אויר, שהסיר חלק מהסכך הפסול, כתבו ראשונים שכשרה^[277], ויש מן האחרונים שכתבו, שכשיש בה סכך פסול ארבעה טפחים, אי אפשר להכשירה על ידי אויר, ולדעתם יש בכך משום תעשה ולא מן העשוי^[278].

נעשה בכשרות, ואח"כ נפסל

על דבר שבתחילת עשייתו היה כשר, ואחר כך נפסל מחמת דבר מסוים, שיש אחרונים שסוברים, שכיון שתחילתו בכשרות אין בתיקונו שאחר כך מחמת תעשה ולא מן העשוי, ע"ע תעשה ולא מן העשוי. וכן סכך שהונח כשהיו דפנות, ואחר כך נפלו הדפנות, כתבו אחרונים שאין בהחזרת הדפנות משום תעשה ולא מן העשוי^[279].

עשויה לכל שבעת ימי החג

סוכה, אם צריך שתהא עשייתה לכל שבעת ימי חג הסוכות, נחלקו תנאים, רבי אליעזר אומר, שצריך שתהא עשויה לכל שבעת הימים^[280], אבל סוכה שאינה עשויה לכל ימי החג, פסולה^[281], ולמד כן מהכתוב: חג הסכת תעשה לך שבעת ימים^[282], ודרש, עשה סוכה הראויה לשבעה^[283], כלומר שמיועדת לשימוש לכל ימי החג^[284]. וחכמים סוברים שאף סוכה שאינה עשויה לכל החג כשרה^[285], ולדעתם יש לדרוש את הכתוב כאילו נאמר "עשה סוכה בחג"^[286]. על מחלוקת נוספת שלהם, אם צריך לקיים מצות ישיבת-סוכה* בסוכה אחת כל ימי החג, ע"ע ישיבת סוכה^[287].

בנייתה בחול המועד

עשיית הסוכה בחול-המועד*, שכבר אין ראוי להשתמש בה כל ימי החג, נחלקו תנאים, רבי אליעזר אומר שאין עושים סוכה בחול המועד^[288], שהרי לא תהא ראויה לשבעה, ולדעתו, סוכה שאינה ראויה לכל החג, פסולה^[289]. וחכמים אומרים שעושים סוכה גם בחול המועד^[290], שלדעתם אין צריך שתהא ראויה דוקא לשבעה^[291]. ומודה רבי אליעזר, שאם נפלה סוכתו בחול המועד, שחוזר ובונה אותה^[292]. על ההיתר לבנותה בחול המועד, ועל אופני בנייתה, ע"ע חול המועד: בצורך המועד^[293].

ראויה לשימוש כל שבעת ימי החג

סוכה, צריכה להעשות באופן שאפשר להשתמש בה כל ימי חג הסוכות, ואם אי אפשר להשתמש בה באחד מימי החג, פסולה^[294]. ודרשו כן מהכתוב: חג הסכת תעשה לך שבעת ימים^[295], שסוכה הראויה לשבעה, שמה סוכה, אבל סוכה שאינה ראויה לשבעה, אין שמה סוכה^[296]. וראויה לשימוש היינו, שאין כל איסור מן התורה להשתמש בה אפילו בימי שבת* ויום-טוב*^[297]. סוכה שראויה לשימוש בשבת מן התורה, אבל מדרבנן אסורה לשימוש, נחלקו בה תנאים, וכך שנינו בברייתא, העושה סוכתו על גבי בהמה, רבי מאיר מכשיר, ורבי יהודה פוסל^[298], שאסור, מדרבנן, לעלות על גבי בהמה בשבת ויום טוב^[299]. ובמשנה שנינו, שהעושה סוכתו על גבי הגמל – שעשה שם דפנות בין חטוטרותיה וסיכך עליהן^[300] - כשרה, אלא שאין עולין עליה ביום טוב^[301], וכן שנינו שם, שהעושה סוכתו בראש האילן כשרה, ואין עולין לה ביום טוב^[302], משום גזירה שמא יתלוש מהאילן^[303], והמשנה היא כדעת רבי מאיר^[304], וכן הלכה^[305]. על אופני הסוכה שבראש האילן, עי' להלן.

סוכה בראש האילן ששנינו שכשרה ואין עולין לה ביום טוב^[306], היינו שעשויה באופן ששתי דפנות באילן ואחת בידי אדם, או באופן ששתים בידי אדם ואחת באילן^[307], ופירושו, שסמך קרקעית הסוכה רובו באילן, ועשה סביבה בראש האילן שתי מחיצות -סמוכות זו לזו^[308] - ואחת עשה בידי אדם בארץ, וסמך קצת קרקעית הסוכה באמצע הדופן, והגביה הדופן ממנו למעלה עשרה, או שעשה בדומה לזה על ידי שתים בידי אדם ואחת באילן^[309], שבאופנים אילו ינטל האילן, אין הסוכה יכולה לעמוד, ונמצא משתמש באילן^[310]. ויש שפירשו, שמדובר שהסוכה בנויה על הקרקע, והאילנות הן דפנותיה, שתים או אחת מהן, וסיכך על גבי האילנות, ואסרו להכנס לסוכה זו ביום טוב, שמא יניח כליו על הסכך, ונמצא שמשתמש באילן^[311]. אבל באופן שעשויה שלושה בידי אדם ואחת באילן, מותר לעלות בה ביום טוב^[312], לפי שהסוכה יכולה לעמוד גם אם ינטל האילן^[313], וכך שנינו, זה הכלל כל שינטל האילן ויכולה לעמוד בפני עצמה, כשרה, ועולין לה ביום טוב^[314]. ולכן גם באופן שעשויה שתים בידי אדם, אבל אין שתי דפנות אלו סמוכות, אלא זו כנגד זו, ואחת באילן, כשרה, שיכולה לעמוד גם ללא האילן^[315]. על טעם שסוכות אלו אינן פסולות משום שהסכך נסמך על דבר הפסול לסכך ("מעמיד"), עי' להלן: הסיכוך.

החוטט בגדיש לעשות סוכה

החוטט – כלומר חופר^[316] - בגדיש לעשות לו סוכה - שנוטל קש מתוך אמצע הגדיש ומוציאן ונעשה שם חלל כשיעור סוכה – פסולה^[317], מן התורה, משום תעשה ולא מן העשוי^[318]. על גדר פסול זה בסוכה עי' לעיל^[319]. בירושלמי יש שסובר – באופן שחטט בה לשם צל^[320] - שפסולה מפני שהיא נראית כאוצר^[321], שגזרו בה חכמים לפוסלה, שלא ילך אדם למקום שלא עשאה לשם צל אלא להכניס בה אוצרו, וישב שם^[322], ולדעה זו, בדיעבד אם ישב בסוכה זו, יש גורסים בירושלמי שיצא ידי חובתו^[323].

אם בשעת עשיית הגדיש עשה בה חלל בגובה טפח ברוחב שבעה טפחים - דהיינו רוחב שבעה על שבעה טפחים^[324] - ואחר כך חטט בגדיש להשלים את שיעור גובהה לעשרה טפחים, כשרה^[325], וביארו ראשונים, שכיון שעשה בה חלל בגובה טפח, שהוא שיעור אוהל^[326], חשוב הגדיש שמעל לחלל כסכך - הואיל ועשאה לצל^[327], להניח בה כלים וכדומה^[328] - ואחר כך כשחוטט להשלים את שיעור גובה הסוכה אינו אלא משלים את גובה הדפנות, ובדפנות אין חסרון של תעשה ולא מן העשוי^[329]. לדעה שטעם הפסול בחוטט בגדיש הוא משום שנראית כאוצר^[330], יש שגורסים שאפילו הניח בה בתחילה חלל - טפח^[331] - היא פסולה, שעדיין יש לגזור שמא ילך לסוכה שלא נעשתה לצל^[332].

ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאין חילוק באופן החטיטה, והן אם הניח בתחילה חלל טפח סמוך לקרקע, ואחר כך חטט בחלל מלמטה למעלה שיעור של עשרה טפחים, והן אם הניח חלל טפח למעלה, ואחר כך חטט בה מלמעלה למטה^[333], שכל גובה הגדיש שמעל לחלל חשוב כסכך עבה, ואינו אלא ממעטו^[334]. ויש סוברים שאין הסוכה כשרה אלא אם הניח בה חלל למעלה, ועתה חוטט בה מלמעלה למטה, אבל בהניח את החלל למטה סמוך לקרקע, אין מועיל בו חטיטה מלמטה למעלה, שלדעתם הגדיש מלמעלה לא הונח לשם צל אלא לייבשו^[335].

מדותיה

גבוהה יותר מעשרים אמה

סוכה שגבוהה יותר מעשרים אמה, נחלקו בה תנאים: תנא קמא פוסלה^[336], ור' יהודה מכשירה^[337], והלכה שפסולה^[338]. בטעם שפסולה, נאמרו בתלמוד כמה דעות: א) לדעת רבה, מהכתוב "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"^[339], יש ללמוד שצריך שהאדם ידע - כלומר שיהא ניכר לו^[340] וירגיש^[341] - שהוא יושב בצל סוכה^[342], ולמעלה מעשרים אמה, שאין עינו של אדם שולטת – שאינו רואה את הסכך^[343], כשאינו מעיין לראות^[344] - אינו יודע שהוא יושב בצל סוכה^[345]. ב) לדעת רבי זירא, מהכתוב "וסכה תהיה לצל"^[346], יש ללמוד שאין נקרא סכך, אלא העשוי לצל, ולכן צריך שהצל בסוכה יגיע מהסכך, ובסוכה גבוהה יותר מעשרים אמה, הצל נעשה מחמת הדפנות ולא מחמת הסכך^[347]. ג) לדעת רבא, מהכתוב "בסכת תשבו שבעת ימים"^[348], יש ללמוד שצריך שהסוכה תהיה ראויה לעמוד שבעה ימים ואין צריך יותר, דהיינו דירת ארעי, וסוכה גבוהה יותר מעשרים אמה צריך לעשות את יסודותיה חזקים כדירת קבע, ולא שהקפידה תורה על חוזקן של הדפנות, אלא על שיעור גובה שאפשר לעשותו ארעי^[349].

טעמו של רבי יהודה

בטעמו של ר' יהודה שמכשיר סוכה גבוהה יותר מעשרים אמה, אמרו בתלמוד, שלדעת רבה שסובר שצריך שהיושב בסוכה ידע שהוא יושב בצל סוכה^[350], ר' יהודה סובר שגם בסכך למעלה מעשרים אמה האדם יודע שהוא יושב בצל סוכה^[351]. אביי אמר, שהוא סובר שסוכה דירת קבע בעינן^[352]. ויש מהאחרונים שכתבו, שהוא חולק גם על שאר הטעמים שאמרו אמוראים בדעת תנא קמא, דהיינו, שהכתוב "למען ידעו דורותיכם" אינו אלא ציווי לידיעה לדורות, והכתוב "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב", אינו בא לומר שכל סוכה תהיה לצל, אלא שהסוכות שיהיו לימות המשיח יעשו צל^[353].

בדפנות מגיעות לסכך

סוכה גבוהה למעלה מעשרים אמה, והיו דפנותיה מגיעות עד לסכך, נחלקו אמוראים אם לדעת תנא קמא הסוכה כשרה: לדעת רבי יאשיה בשם רב, כשרה^[354], לפי שהוא סובר כדעת רבה, שטעם הפסול של סוכה גבוהה הוא מחמת שאין עיני האדם שולטת בגובה זה^[355], ולדעתו היינו דוקא כשאין הדפנות מגיעות לסכך, אבל כשהדפנות מגיעות לסכך, עיני האדם שולטות גם בגבוהה יותר מעשרים אמה^[356], אבל לשאר הדעות שאינם סוברים כרבה^[357], גם בדפנות מגיעות לסכך הסוכה פסולה^[358]. יש מן הראשונים שפסקו כטעמו של רבה, ובסוכה שדפנותיה מגיעות לסכך, אפילו גבוהה יותר מעשרים אמה, כשרה^[359], והרבה ראשונים חולקים ואינם פוסקים כרבה^[360], ולמעשה, סוכה שגבוהה יותר מעשרים אמה פסולה בכל אופן^[361].

רחבה יותר מד' אמות

סוכה שרחבה יותר מארבע אמות על ארבע אמות, וגבוהה יותר מעשרים אמה, נחלקו אמוראים אם לדעת תנא קמא כשרה: לדעת רב הונא בשם רב, כשרה^[362], שהוא סובר כרבי זירא, שטעם פסול סוכה גבוהה הוא משום שבגובה זה אין צל מחמת הסכך^[363], והיינו דוקא כשאינה רחבה יותר מארבע אמות על ארבע אמות, אין הסכך מצל בגובה זה, אבל ברחבה יותר מארבע אמות על ארבע אמות, אפילו בגובה רב הסכך מצל תחתיו^[364], ונחלקו ראשונים, יש סוברים שאם רחבה יותר מד' אמות, יכול להגביה את הסוכה בלא שיעור^[365], לפי שידעו חכמים שברחבה יותר מד' אמות, אפילו גבוהה הרבה, אי אפשר שהסכך לא יצל מעט בסוכה^[366], ויש סוברים שיכול להגביה את הסוכה לפי חשבון של ד' אמות לעשרים אמה^[367], שדוקא בכך הסכך מצל על היושב תחתיו^[368]. לדעת שאר האמוראים, אפילו רחבה ד' אמות פסולה^[369]. והלכה שפסולה^[370].

כשרחבה יותר משיעור ראשו ורובו ושולחנו

סוכה שרחבה יותר משיעור ראשו ורובו ושולחנו – שהוא שבעה טפחים^[371] - וגבוהה יותר מעשרים אמה, נחלקו אמוראים: רב חנן בר רבה בשם רב סובר שגם לדעת תנא קמא היא כשרה^[372], ושאר האמוראים סוברים שפסולה^[373], והלכה שפסולה^[374].

כשרק הדפנות גבוהות

סוכה גבוהה שפסולה, היינו דוקא לגבי גובה הסכך, ולכן אם היו דפנותיה גבוהות יותר מעשרים אמה, והסכך נמצא למטה מעשרים אמה, כיון שאין הולכים אלא אחר גובה הסכך, הסוכה כשרה^[375], ואף על פי שכשהדפנות גבוהות צריך לעשותן קבע, מכל מקום כיון שמן הדין אין אנו צריכים את המשך גובה הדפנות שלמעלה מגובה הסכך, שוב אין בהן דין דפנות^[376].

חלק מעובי הסכך בתוך עשרים

סכך עבה שהניחוהו באופן שחלקו התחתון נמצא למטה מעשרים אמה, וחלקו העליון למעלה מעשרים אמה^[377], נחלקו אמוראים בדין ובטעם: א) לדעת רבה - בלשון ראשון - הסוכה פסולה^[378], והטעם, לפי שיש לחשוש שהסכך שלמטה מעשרים ינטל, ונמצא כל הסכך למעלה מעשרים, וכיון שסוכה עשויה ליחיד, לא ישים על ליבו לתקנו^[379], או שכיון שמצות ישיבת-סוכה* היא מן התורה^[380], החמירו חכמים לפוסלה, מחשש שינטל הסכך התחתון^[381]. ב) וכן אמר רבה בר רב עולה סובר שפסולה^[382]. ג) ללשון שני סובר רבה שכשרה^[383], והטעם, או משום שכיון שסוכה ליחיד עשויה, אין לחשוש שינטל הסכך התחתון, וישב בסוכה פסולה, לפי שהיושב שם יזדרז לתקנו, שהרי יודע שאין אחרים שיתקנוה, או שלפי שמצות ישיבת סוכה מן התורה, דיני התורה אינם צריכים חיזוק, ולכן ודאי שאם ינטל הסכך התחתון, היושב שם יתקנו^[384]. ד) רבא סובר שכשרה^[385], כיון ששיעור עשרים אמה, היינו לחלל הסוכה, ולכן כל שחלל הסוכה אינו יותר מעשרים אמה, הסוכה כשרה^[386]. ומסקנת הגמרא כרבא^[387], וכן הלכה^[388].

הוצין יורדים לתוך עשרים

סכך שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה, והוצין – ענפים קטנים עם העלים – של הסכך יורדים למטה מעשרים אמה, אם יש בהוצין אלו שיעור של "צלתן מרובה מחמתן", הסוכה כשרה^[389], כיון שהוצין אלו הם סכך הסוכה^[390], ומודדים את חלל הסוכה מההוצין ולמטה^[391].

גבוהה פחות מעשרה טפחים

סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים, פסולה^[392].

הוצין יורדים למטה מעשרה

סוכה שגבוהה עשרה טפחים, והוצין – ענפים קטנים עם העלים – יורדים לתוך עשרה טפחים, סבר אביי לומר, שכל שאין בהוצין שיעור של צלתן מרובה מחמתן, הסוכה כשרה, כשם שלענין סוכה שגבוהה יותר מעשרים אמה, הוצין שחמתן מרובה מצלתן אינם ממעטים משיעור גובה הסוכה^[393], ואמר לו רבא, שאינו דומה, לפי שלענין גובה עשרה טפחים, כל שיש בה הוצין שיורדים לתוכה, הרי זו דירה סרוחה^[394], כלומר דירה שאי אפשר לדור בה, שההוצין מונעים מהאדם לשבת בה^[395], ולכן צריך עשרה טפחים של חלל פנוי^[396]. וכתבו ראשונים, שהיא פסולה^[397], ויש מן הראשונים שנראה בדעתם שאינה פסולה, אלא שצריך להזהר לכתחילה שלא ירדו ההוצין לתוך עשרה טפחים^[398], שלדעתם אין כאן סוכה פסולה, אלא רק חשש שהיושב שם שלא בנוח יצא מהסוכה, כשם שחששו בסוכה שריחה רע^[399]. סוכה גדולה – יותר מז' טפחים – שיש בה מעט הוצין, אם יש שם מקום של ז' טפחים על ז' טפחים שאין בה הוצין, הסוכה כשרה^[400].

מיעוט שיעור הסוכה בכרים וכסתות

הניח כרים או כסתות על קרקע הסוכה, אינם ממעטים את שיעור הסוכה^[401], שהרי עתיד לפנותם, ולא יניחם שם לכל ימי הסוכות, מפני הפסד ממונו^[402], ואפילו אם ביטלם אין ביטולו ביטול, שבטלה-דעתו-אצל-כל-אדם*^[403].

מיעוטה בתבן או עפר

הניח בה תבן או עפר, ובטלו, הרי זה בטל, וממעט את שיעור גובה הסוכה^[404]. הניח בה תבן סתם, שאין ידוע אם עתיד לפנותו, אינו בטל, שכיון שראוי לבהמה או להסקה או לטיט, מן הסתם אינו מבטלו^[405]. הניח בה עפר, ועתיד לפנותו משם, אינו בטל^[406]. הניח בה תבן או עפר, ואינו עתיד לפנותם משם, או שהניח עפר סתם, נחלקו תנאים: חכמים סוברים שאינו בטל^[407], ורבי יוסי סובר שבטל^[408]. והלכה כחכמים^[409].

שיעור זמן הביטול

שיעור הזמן שצריך לבטל את החפץ כדי שיחשב ביטול, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שהוא לכל שבעת ימי החג^[410], ואין צריך יותר, שהרי בטלו לכל זמן מצות סוכה^[411]. ויש שכתבו שצריך ביטול לעולם^[412].

מיעוטה על ידי מטה

סוכה שעשאה על גבי מטה, היינו שסיכך על מוטות הקבועים במטה, המטה ממעטת את גובה הסוכה, ולכן צריך שיהא בין המטה לסכך עשרה טפחים, אבל אם אין הסכך נסמך על המטה, אלא עמודים בקרקע, אין המטה ממעטת את שיעור הסוכה, לפי שאין המטה קבועה בסוכה ויכול להוציאה^[413].

אצטבא כנגד דופן אמצעית

היתה גבוהה יותר מעשרים אמה, ובנה בה אצטבא – שטח מוגבה – סמוך לדופן האמצעית של הסוכה – שסתם סוכה היא בת שלש דפנות^[414] - על פני כולה, כלומר שמגיעה האצטבא לשתי הדפנות מהצד, באופן שמשפת האצטבא ולמעלה עד לסכך אינו יותר מעשרים אמה, אם יש ברוחב אותה אצטבא שיעור של סוכה קטנה – שבעה טפחים על שבעה טפחים^[415], ויש שהוסיפו: "ומשהו"^[416] – מקום האצטבא כשר לסוכה^[417], כיון שיש לאצטבא שלוש דפנות^[418].

שאר הסוכה שלא במקום האצטבא, נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שגם היא כשרה^[419], מדין "פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה"^[420], שלדעתם סכך הנמצא למעלה מעשרים אמה אינו סכך פסול בעצמו^[421], ויש שהוסיפו לבאר, שרואים כאילו האצטבא נמשכת לשאר הסוכה^[422]. ויש סוברים שפסולה^[423], שלדעתם סכך למעלה מעשרים אמה, חשוב סכך פסול, שאין אומרים בו פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה^[424].

על אצטבא שבנויה בצד הסוכה, באופן שאין בינה לבין הדופן שכנגדה ארבע אמות, שהיא כשרה מדין "דופן-עקומה", וכן על אצטבא באמצע הסוכה שאומרים בה דופן עקומה מכל צד, ע"ע דופן עקומה: בפסול גובה^[425].

על אצטבא שגבוהה עשרה טפחים, שנחלקו בה ראשונים אם מחמת שחשובה רשות בפני עצמה אין אומרים בה דופן עקומה, ע"ע הנ"ל^[426].

על מקום שתחת הדופן עקומה, שנחלקו בו אם הוא כשר ומותר לישב תחתיו, ע"ע הנ"ל: במקום העיקום^[427].

חקק להשלימה לגובה י' טפחים

על סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים, וחקק בקרקע כדי להשלימה לעשרה טפחים, שכל שיש משפת החקק עד לדפנות פחות משלושה טפחים הסוכה כשרה, מדין לבוד*, ע"ע: בסוכה^[428]. חקק זה, כתבו ראשונים שצריך שיהיה ברוחבו שיעור הכשר סוכה^[429], ואם אין שם שיעור רוחב של סוכה כשרה בגובה עשרה טפחים, הרי זו דירה סרוחה, ופסולה^[430].

על מחלוקת ראשונים בפירוש הלבוד כאן, אם רואים כאילו החקק מגיע עד לדפנות, ולכן גם המקום שמהחקק עד לדפנות חשוב סוכה כשרה, או שעל ידי הלבוד נחשבות הדפנות סמוכות לסכך שכנגד החקק, ולכן אין הסוכה כשרה אלא בתוך החקק, ע"ע הנ"ל: שם^[431]. בטעם שלדעה שאין הסוכה כשרה אלא בתוך החקק, אין מכשירים את המקום שמהחקק לדפנות מדין "פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה"^[432], כתבו אחרונים, לפי שכאן אין למקום זה דפנות כשרות בגובה עשרה, ובלא דפנות כשרות אין מכשירים על ידי דין "פסל היוצא מן הסוכה"^[433].

מידת רוחבה

שיעור רוחב הסוכה, נחלקו בה תנאים: בית הלל אומרים, כדי שתהא מחזקת בתוכה ראשו ורובו של אדם^[434], ששיעור מקום ישיבתו של אדם הוא ששה טפחים^[435], ובית שמאי אומרים שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו^[436], והיינו שבעה על שבעה טפחים^[437], ששיעור שולחנו הוא טפח^[438]. ורבי סובר ששיעורה ארבע על ארבע אמות^[439]. והלכה כבית שמאי^[440], וסוכה שאין בה שבעה על שבעה טפחים פסולה^[441]. סוכה שהיא גדולה הרבה כשרה^[442].

הטעם

בטעמם של בית שמאי, אמר אביי, שהם סוברים ש"סוכה דירת קבע בעינן"^[443], וסוכה שאין בה כדי ראשו ורובו ושולחנו, אינה ראויה לשימוש^[444]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שגם למסקנת הגמרא, טעמם של בית שמאי מחמת שצריכה להיות דירת קבע^[445], ואף על פי שלהלכה סוכה דירת עראי בעינן^[446], מכל מקום לענין רוחב הסוכה הלכה כבית שמאי, כיון שצריך מקצת קבע, ובאין בה כדי שבעה על שבעה טפחים אין זו אלא דירה סרוחה^[447]. ויש סוברים, שלמסקנא טעמם של בית שמאי הוא, שבסוכה שאינה מחזקת גם את שולחנו, יש לחשוש שמא ימשך אחר שולחנו שאינה בתוך סוכתו ויצא מן הסוכה, ופסולה^[448], ואפילו אוכל בסוכה ופתו בידו, או שישן או מטייל בה, שאינו זקוק לשולחן, מכל מקום הסוכה פסולה, שכיון שאינה ראויה לאכילה כדרכה, כלומר עם שולחן, אינה סוכה^[449]. יש מן האחרונים שכתבו, ששיעור שבעה על שבעה טפחים, הוא הלכה-למשה-מסיני*^[450].

ז' על ז' בריבוע

שבעה על שבעה טפחים שאמרו, אם צריך שיהיו דוקא בצורת ריבוע, נחלקו אחרונים: יש שכתבו, שאין צריך, ולכן סוכה שארוכה הרבה ואין ברוחבה ז' טפחים, כשרה^[451], והרבה כתבו שצריך דוקא ז' על ז'^[452], שהרי באינה רחבה אלא טפח, וודאי שהיא פסולה, אפילו ארוכה הרבה, לפי שאינה ראויה לדיורים כלל, וממה שלא נתנו חכמים שיעור אימתי כשרה ואימתי פסולה, מוכח שז' על ז' שאמרו הוא דוקא כשהוא מרובע^[453].

ז' על ז' בגובה הכשר סוכה

ז' על ז' שהצריכו ברוחב הסוכה, כתבו ראשונים ואחרונים שצריך להיות בכל גובה הכשר סוכה – דהיינו י' טפחים^[454] - אבל אם רחבה ז' על ז' רק בקרקע, פסולה^[455], שזו היא דירה סרוחה^[456]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאין צריך רוחב ז' על ז' אלא בקרקע הסוכה^[457].

הדפנות

מנין הדפנות

מנין הדפנות לסוכה, נחלקו תנאים: חכמים בברייתא אומרים, וכן אמרו במשנה, שלש דפנות^[458]. ורבי שמעון אומר, ארבע דפנות^[459]. והלכה כחכמים^[460].

טעם המחלוקת

בטעם מחלוקת זו נאמרו כמה פירושים בתלמודים: א) בתלמוד בבלי, ללשון אחת, חכמים סוברים יש-אם-למסורת*, שיש לדרוש את המקרא לפי הכתיב בלא הניקוד^[461], ובתורה, בענין מצות הסוכה, כתוב "בסכת" "בסכת" "בסכות"^[462], שנים בכתיב חסר, ואחד מלא^[463], הרי כאן ארבע פעמים לשון "סוכה"^[464], ואחת מהן נצרכת כדי ללמוד ממנה מצות ישיבת סוכה^[465], ומשלוש הלשונות הנותרות למדים שסוכה כשרה בשלש דפנות^[466]. ור' שמעון סובר יש אם למקרא, שיש לדרוש את המקרא לפי קריאתו עם הניקוד^[467] - כלומר "בסוכות"^[468] - והרי כאן שש פעמים, וכיון ש"בסוכות" אחת נצרכת למצות ישיבת סוכה, נותרו ארבע לשונות של סוכה, ללמוד מהן שסוכה כשרה בארבע דפנות^[469]. ב) לשון אחרת אומרת, שלדעת הכל יש אם למקרא, ולאחר ש"בסוכות" אחת נצרכת למצות סוכה, נותרו ארבע פעמים "סוכה", ונחלקו אם סיכוך הסוכה מצריך לימוד בפני עצמו, לדעת חכמים "סוכה" אחת נצרכת ללמוד ממנה את סיכוך הסוכה, ונמצא שיש ללמוד מהנותרות, להצריך שלש דפנות^[470], אבל ר' שמעון סובר, שסיכוך הסוכה אינו מצריך לימוד בפני עצמו^[471], שכן ממשמעות "בסוכת" עצמה, יש ללמוד שסוכה צריכה סיכוך, שאין הסוכה נקראת אלא על שם הסכך^[472]. ג) לשון אחרת אומרת, שלדעת הכל יש אם למסורת, ולאחר שאחת מהן נצרכת למצות סוכה, נותרו שלש "סוכה" ללמוד מהן שלש דפנות, אלא שר' שמעון סובר, שאותה הלכה-למשה-מסיני* שדופן אחת שיעורה טפח^[473], באה לרבות דופן רביעית – של טפח - לסוכה^[474], אבל חכמים חולקים, ולא באה אותה הלכה למשה מסיני לרבות עוד דופן^[475]. ד) לשון אחרת אומרת, שלדעת הכל יש אם למסורת, ונמצא שיש במקרא ארבע פעמים "סוכה", אלא, שלדעת ר' שמעון דורשין-תחילות*, ויש לדרוש גם את הפעם הראשונה שנמנית סוכה בתורה, למנין הדפנות^[476], אף על פי שהיא נצרכת גם למצוה עצמה^[477], אבל לחכמים אין דורשין תחילות, ומהפעם הראשונה שנמנית סוכה בתורה, אין לדרוש למנין הדפנות^[478], לפי שהיא נצרכת למצות סוכה עצמה^[479]. ה) בדעת רב מתנה, יש ראשונים שפירשו, שר' שמעון למד כן מהכתוב: וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר^[480], ובלא ארבע מחיצות אין כאן מחסה^[481], שהרוח מכניסה את זרם המים דרך הדופן הפרוצה^[482]. ו) בירושלמי אמרו, ללשון אחת, שלדעת חכמים כיון שלשון "בסכת" נאמרה בתורה שלש פעמים, הרי כאן שלש, ואחת מהן יש למעט, לפי שהיא נצרכת לסיכוך, נותרו שתים ללמוד מהן שתי דפנות, ובאה אותה הלכה למשה מסיני, לרבות דופן נוספת, נמצא שסוכה צריכה שלש דפנות. ור' שמעון סובר, שיש להוסיף דופן רביעית, כיון ש"בסוכת" אחת היא בכתיב מלא, יש ללמוד ממנה עוד דופן^[483]. ז) ללשון אחרת, לדעת חכמים, מהכתוב וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל, למדנו שסוכה צריכה סיכוך – כלומר, מתיבת "לצל"^[484] - ומתיבת "בסכת" שנאמרה בתורה שלש פעמים, יש ללמוד שלש דפנות, ור' שמעון סובר, שיש להוסיף דופן רביעית, כיון ש"בסוכת" אחת היא בכתיב מלא^[485]. ח) ללשון אחרת, חכמים ור' שמעון נחלקו בצורה בה יש לדרוש את הכתוב "וסוכה תהיה וגו'", שחכמים דרשוהו: "וסכה תהיה לצל יומם מחרב", הרי כאן אחת, "למחסה ולמסתור", הרי כאן עוד אחת – ואינם שתים, שענינם הוא אחד^[486] - "מזרם וממטר" עוד אחת – שכשם שהיא מחסה מזרם, כך גם ממטר^[487] - ונמצא שיחד יש כאן שלש, ללמוד מהן מנין הדפנות, אבל ר' שמעון דורש "מזרם וממטר" שיש כאן שתים, ונמצא שיש ללמוד מכאן ארבע דפנות^[488].

לאותן הלשונות שחכמים ור' שמעון למדו את דינם מהכתוב "וסוכה תהיה"^[489], יש אחרונים שכתבו, שאין זו דרשה גמורה, שהרי פסוק זה הוא מדברי-קבלה*, ואין למדים דברי תורה מדברי קבלה^[490], וביארו, שעיקר הדרשה היא מ"בסוכת", והפסוק וסוכה תהיה, רק מגלה (גילוי-מילתא-בעלמא*) כיצד לדרוש את "בסוכת"^[491].

ר' שמעון שמצריך ארבע דפנות, אמר אביי, שגם הוא מהסוברים, שהסוכה צריכה להיות בנויה באופן של דירת קבע ("סוכה דירת קבע בעינן")^[492], וכתבו אחרונים, שחכמים שהצריכו רק שלש דפנות, סוברים שסוכה אינה צריכה להיות דירת קבע אלא דירת עראי^[493].

שיעורי אורכן

שיעור אורכן של דפנות הסוכה, אמרו בברייתא, שאחת מהן די לה בשיעור טפח*^[494] - על מקורה וגדרה של הלכה זו, עי' להלן^[495] - אבל שאר הדפנות צריכות להיות "כהלכתן"^[496], והיינו כשיעור אורך מידת סוכה כשרה^[497] - על מידות הסוכה, עי' לעיל: מדותיה – ונמצא שלחכמים צריך שתי דפנות כהלכתן, ושלישית אפילו טפח, ולר' שמעון שלש דפנות כהלכתן, ורביעית אפילו טפח^[498]. והלכה, שצריך שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח^[499].

מקור "דופן טפח"

מקורה של ההלכה שאחת הדפנות די לה בטפח^[500], היא הלכה-למשה-מסיני*^[501]. בדעת הסוברים שמהכתובים אנו לומדים שתי דפנות לחכמים ושלש דפנות לרבי שמעון^[502], ואמרו על כך בירושלמי, שהדופן הנוספת היא מדבריהם^[503], יש מהאחרונים שפירשו שהיינו שאינה אלא מדרבנן^[504].

גדר דופן טפח

בגדרה של הלכה זו, דנו אחרונים, אם באה ההלכה לחדש שדופן שלישית די לה בטפח, או שהלכה היא, שדופן טפח חשובה כאילו היא סותמת את כל אותו הצד^[505], ויש ראשונים שנראה מדבריהם, וכן יש אחרונים שכתבו, שרואים את אותו הטפח כאילו הוא משוך לכל האורך^[506].

דפנות מחוברות ("עריבן")

"כהלכתן" ששנו חכמים^[507] - מלבד מה שהוא כשיעור אורך סוכה כשרה^[508] – אם פירושו שהדפנות צריכות להיות מחוברות, כתבו ראשונים, שנחלקו אמוראים בדבר: רב יהודה סובר שאין צריך^[509], ורבי סימון – ויש אומרים ר' יהושע בן לוי – סובר שצריכות להיות מחוברות^[510]. והלכה שצריכות להיות מחוברות^[511]. הלכה זו ששתי דפנות צריכות להיות מחוברות, נחלקו אחרונים אם היא מן התורה: יש שכתבו שאינה אלא מדרבנן^[512]. ויש שכתבו שהיא מן התורה^[513], ובכלל ההלכה למשה מסיני^[514]. בטעם הלכה זו, יש ראשונים שכתבו, שעל ידי ששתי הדפנות מחוברות ואין ריוח ביניהן נראה כבית^[515], ואינו נראה כמקום מפולש^[516]. על לבוד*, שמועיל להחשיב את שתי הדפנות למחוברות, ע"ע לבוד^[517].

סוכה כמבוי ודופן טפח

סוכה העשויה כמבוי מפולש, כלומר ששתי דפנות שלמות עומדות לאורך הסוכה, זו כנגד זו, ובאחת משתי הרוחות הנותרות הניח דופן בשיעור טפח – שוחק^[518] - נחלקו בה אמוראים: א) רב יהודה אומר כשרה^[519], שלדעתו אין צריך ששתי הדפנות יהיו מחוברות^[520]. באופן הנחת אותה דופן טפח, נחלקו ראשונים, יש שפירשו שמניחה סמוך לאחת הדפנות השלמות^[521], ויש שפירשו, שמניח דופן של טפח שוחק בריחוק פחות מג' טפחים^[522]. ב) ורבי סימון - ויש אומרים: רבי יהושע בן לוי – אמר, שפסולה^[523], לפי שצריך שתי דפנות מחוברות^[524]. ונחלקו ראשונים: יש שכתבו, שאפילו בסוכה קטנה דופן טפח אינה מועילה, ואפילו יניח דופן של טפח שוחק בין שתי הדפנות, שבאופן זה יש כאן לבוד לשתי הדפנות^[525], שהרי עדיין אין כאן שתי דפנות מחוברות^[526]. ויש שכתבו שבסוכה קטנה מועילה הנחת דופן של טפח שוחק באמצע^[527]. והלכה כרבי סימון^[528].

סוכה כמבוי ופס ד' טפחים

סוכה העשויה כמבוי – על צורתו עי' לעיל – והעמיד פס – דופן^[529] – של ארבעה טפחים - ומשהו^[530] - ביניהן, במרחק פחות משלושה טפחים סמוך לאחת הדפנות, ועל ידי לבוד יש כאן דופן של ז' טפחים כשיעור סוכה, אמר ר' סימון – ויש אומרים ר' יהושע בן לוי – שהיא כשרה^[531]. וכן יש ראשונים שכתבו, שגם אותה שאמר רב אמי – ויש גורסים רב אסי^[532] או ר' יוסי^[533] - שפס ארבע ומשהו מתיר דופן סוכה^[534], היינו סוכה העשויה כמבוי^[535]. וכתבו ראשונים, שאפילו בסוכה גדולה פס של ד' טפחים ומשהו מכשירתה^[536]. וכן הלכה^[537].

אופן העמדת הטפח בשתי דפנות מחוברות

סוכה ששתי דפנותיה מחוברות – כמין גא"ם - נחלקו אמוראים, וגאונים וראשונים בדעתם, באופן העמדת דופן טפח למחיצה שלישית: א) יש סוברים שמעמידה סמוך לאחת הדפנות^[538], כדי שתהא עוד זוית לסוכה^[539], או, כדי שתהא לאותה דופן טפח עמידה חזקה על ידי חיבורה לאחת הדפנות^[540]. מהם שכתבו כן בדעת רב שאמר שמניחה כנגד היוצא^[541], ומהם שכתבו כן בדעת רב כהנא ורב אסי שאמרו שמעמידה כנגד ראש תור^[542], ומהם שכתבו כן בדעת שמואל בירושלמי, שאמר שאת אותה דופן טפח יכול להעמיד אפילו כנוסה ורואין אותה כאילו יוצאת^[543], ופירשו, שאפילו יעמידנה סמוך לאחת הדפנות, רואים את הדופן כאילו היא נמשכת לכל אותה הרוח^[544]. ב) ויש סוברים שמעמידה בסוף הרוח השלישית ממול הקצה של אחת הדפנות^[545], והטעם, יש שכתבו, שאם לא יעמידנה בקצה, אינה מתירה את הסוכה אלא כנגד אותו הטפח^[546], ויש שכתבו, שהוא כדי שתהא לסוכה כצורת הפתח, ויהיה היכר לפתחה^[547]. מהם שסוברים שזהו שאמר רב, שמעמיד את הטפח כנגד היוצא^[548], וכן לדעתם זהו הפירוש בדברי רב בירושלמי, שאמר שאותה דופן טפח צריכה להיות משוכה מן הכותל^[549], ומהם שסוברים כן בדעת רב כהנא ורב אסי שאמרו שיעמידנו כנגד ראש תור^[550]. ג) ויש סוברים שיעמידו ברוח השלישית, ואין קפידא במקום הנחתו, ובלבד שירחיקנו טפח מאחת הדפנות המחוברות, ולדעתם זהו שאמר רב "כנגד היוצא"^[551], ולדעתם, כך אמר רב בירושלמי "צריכה שתהא משוכה מן הכותל טפח"^[552]. ד) ויש סוברים שמעמידו בפינה של הסוכה ממול שתי הדפנות באלכסון^[553], שבכך נראית סוכה עם ארבע דפנות^[554], וסתומה לכל רוח^[555], ולדעתם זהו שאמרו רב כהנא ורב אסי שמעמידו כנגד ראש תור^[556]. ה) ויש סוברים שמעמידו סמוך לאחת הדפנות באלכסון, באופן שפונה לכיון הדופן השניה, ונראית כמשמשת כשתי דפנות, ונמצאת כאילו יש לסוכה ארבע דפנות^[557], ולדעתם זהו שאמרו רב כהנא ורב אסי, שיעמידנו כנגד ראש תור^[558]. ו) ר' סימון – ויש אומרים רבי יהושע בן לוי – אומר, שמעמיד דופן של טפח שוחק – היינו טפח ומשהו^[559] - במרחק של פחות משלשה טפחים מאחת הדפנות, וכל פחות משלשה טפחים הרי זה לבוד^[560]. וכן הלכה^[561].

צורת הפתח בדופן ג'

סוכה שיש לה שתי דפנות שלמות, אם צריך – או מועיל - להכשירה ברוח השלישית על ידי צורת-הפתח*, נחלקו אמוראים בדבר, וראשונים בדעתם: א) יש אמוראים שסוברים שאינה צריכה, וסוכה זו ניתרת דוקא על ידי העמדת דופן טפח ברוח שלישית^[562]. בדעת רבא שחולק, נאמרו כמה לשונות בתלמוד, ונחלקו ראשונים בפירושם: ב) יש סוברים, שצריך לעשות מאותה דופן טפח צורת הפתח, והיינו, שמעמיד קנה ברוחב חצי טפח סמוך לקצה אחת הדפנות, וקנה חצי טפח בקצה אותה הרוח, ומניח קנה על גביהן^[563], ולדעתם, זו היא שאמרו ללשון אחת, שאינה ניתרת אלא בצורת הפתח^[564]. ואף על פי שלכל דיני צורת הפתח – כגון לענין כלאים ושבת – די בקנה כל שהוא מכל צד, ואין צריך שיעור חצי טפח^[565], ביארו ראשונים, שכיון שנאמרה כאן הלכה שדופן שלישית צריכה טפח, יש לעשות צורת הפתח על ידי קנים שיחד יש בהם שיעור טפח^[566], ויש ראשונים שביארו, שבסוכה החמירו חכמים שצריכה מחיצות הניכרות, ועל ידי שיש בשני הקנים טפח, ניכרת המחיצה^[567]. ג) ויש סוברים, שמלבד מה שמעמיד טפח שוחק בריחוק של מעט משלושה טפחים בקצה אחת הדפנות, צריך גם צורת הפתח, והיינו, שמעמיד עוד קנה בקצה אותה הרוח, ומניח קנה עליו ועל הדופן טפח^[568], ולדעתם, זו היא שאמרו ללשון אחת – וכן סובר רב כהנא^[569] - שצריכה גם צורת הפתח^[570]. ד) ויש סוברים, שמעמיד דופן טפח סמוך לאחת הדפנות, ומעמיד קנה כל שהוא בקצה אותה הרוח, וקנה על גביהן^[571], ולדעתם זו היא שאמרו ללשון אחת, שאינה ניתרת אלא בצורת הפתח ^[572]. ה) ויש סוברים, שמעמיד קנה בצד אחד סמוך לאחת הדפנות, ועוד קנה בקצה אותה הרוח, ולדעתם זו היא שאמרו שאינה ניתרת אלא בצורת הפתח^[573], ומהם שביארו,שדופן טפח שאמרו, אינה בדוקא טפח, אלא שצריך להעמיד קנים לעשות על ידם צורת הפתח^[574]. ו) ויש סוברים, שהרוח השלישית ניתרת גם על ידי העמדת קנה כל שהוא סמוך לאחת הדפנות, ועוד קנה כל שהוא בקצה אותה הרוח^[575], ולדעתם זו היא שאמרו ללשון אחת, שניתרת גם על ידי צורת הפתח^[576]. ז) ויש סוברים, שהרוח השלישית ניתרת או על ידי העמדת דופן טפח שוחק בריחוק של פחות משלושה טפחים מאחת הדפנות, או על ידי העמדת טפח סמוך לאחת הדפנות יחד עם צורת הפתח^[577], ולדעתם זו היא שאמרו ללשון אחת שניתרת גם על ידי צורת הפתח^[578]. ח) ויש סוברים שהרוח השלישית ניתרת דוקא על ידי דופן טפח עם צורת הפתח, אלא שאין צריך דופן אחת בשיעור טפח, אלא יכול להניח חצי טפח מצד אחד וחצי טפח בקצה וקנה על גביהן^[579], ולדעתם זו היא שאמרו שאינה ניתרת אלא בצורת הפתח^[580]. ט) ויש סוברים, שברוח השלישית מעמיד דופן טפח שוחק בריחוק של מעט פחות משלשה טפחים, וברוח רביעית מעמיד צורת הפתח^[581], ולדעתם זו היא שאמרו שצריכה גם צורת הפתח^[582]. ולהלכה, מעמיד דופן טפח שוחק בפחות משלושה טפחים סמוך לאחת הדפנות, ועושה לה צורת הפתח^[583], על ידי שיעמיד קנה בסוף אותו הרוח, ויניח עוד קנה עליו ועל הדופן טפח^[584].

במה דברים אמורים, בסוכה ששתי דפנותיה מחוברות^[585], בסוכה העשויה כמבוי, שעושה לה פס ד' ומשהו ומעמידה בפחות מג' טפחים סמוך לדופן^[586], נחלקו ראשונים: יש סוברים שאינה צריכה צורת הפתח^[587], ויש אחרונים מצדדים לומר, שלדעה זו, אפילו סוכה גדולה מאוד, אינה צריכה צורת הפתח^[588], ויש סוברים, שצריכה גם צורת הפתח^[589].

צורת הפתח שהצריכו מלבד הטפח שוחק, לסוברים כן^[590], יש ראשונים ואחרונים שסוברים, שאינה אלא מדרבנן, שהרי מן התורה די בשלישית אפילו טפח^[591], ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים שצריכה צורת הפתח מן התורה^[592], וביארו, שמלבד מה שלמדו מהכתובים את מנין הדפנות^[593], צריך גם שהסוכה תהא חשובה כרשות בפני עצמה, ולכן צריך לסותמה על ידי צורת הפתח^[594].

אורכה של צורת הפתח – בסוכה גדולה, שהיא יותר מז' טפחים - אם צריכה להיות בצורה שסותמת את כל אורך הרוח השלישית, נחלקו ראשונים: יש סוברים שצריכה להיות לכל האורך, עד סוף הדופן שכנגדה^[595]. ויש סוברים שאינה צריכה להיות לכל האורך, אלא די שתהא באופן שיש בין קנה לחברו ארבעה - או שלשה^[596] - טפחים^[597], ועל ידי שמעמיד את צורת הפתח סמוך לדופן טפח שוחק העומד בפחות משלשה טפחים לאחת הדפנות, יש כאן מחיצה בשיעור סוכה^[598], שבדופן שלישית אפילו פרוץ מרובה על העומד כשר^[599].

אם דופן נקראת סוכה

דפנות הסוכה אם גם הן נקראות "סוכה" – כשם שעל שם הסכך נקראת סוכה - נחלקו תנאים: ר' יאשיה סובר, שגם דופן נקראת סוכה^[600], ולמד כן מהכתוב: וסכת על הארן את הפרכת^[601], שהפרכת שהיא דופן, נקראת בכתוב בלשון סוכה^[602]. וחכמים סוברים שאינן נקראות סוכה^[603], ואין ללמוד מהכתוב הנאמר, לפי שהוראת הכתוב היא לכופף את הפרכת מעט למעלה, כעין גג^[604], ואף על פי שלמדנו את מנין הדפנות מהכתוב "בסכת"^[605], אינו משום שמשמעות סוכה הוא גם על הדפנות, אלא למדו כך מייתור לשון "בסכת"^[606]. על חילוקי הדינים שיוצאים ממחלוקת זו, עי' להלן, וע"ע דופן עקומה^[607].

מין הדפנות

דברים הפסולים לסכך – כגון דבר המקבל טומאה, או דבר שאין גידולו מן הארץ^[608] - אם כשרים לדפנות, כתבו ראשונים ואחרונים, שלסוברים, וכן הלכה, שדופן אינה נקראת סוכה^[609], דפנות הסוכה אין בהן את הדינים שיש בסכך, ומותר לעשות את הדפנות מכל דבר^[610], וכן שנינו: וכולן כשרין לדפנות^[611], והיינו, שכל הפסולים לסכך, כשרים לדפנות^[612], וכן אמרו בתלמוד שדפנות מברזל כשרות^[613]. בדעת הסוברים שדופן נקראת סוכה^[614], נחלקו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו, שהם סוברים שכל דבר שפסול לסכך בו, פסול גם לדפנות^[615], ולדעתם כך אמרו בירושלמי, שמהכתוב "וסכת על הארן"^[616] למדנו שעושים דפנות סוכה דוקא מדבר שאינו מקבל טומאה^[617], והיינו לדעה שדופן נקראת סוכה^[618]. ויש שכתבו, שהם סוברים שאף דבר שפסול לסכך, כשר לדפנות^[619], שלא פסלו מחמת "דופן נקראת סוכה", אלא חמתה מרובה מצלתה בדפנות^[620], וכן אמרו בירושלמי, לגירסתם, שמהכתוב: וסכת על הארן את הפרכת^[621], למדנו, שגם דופן קרוי סכך, ומכך שהפרכת היא דבר המקבל טומאה, יש ללמוד שדפנות כשרות גם מדבר המקבל טומאה^[622], והוא הדין לשאר דברים שפוסלים סכך, שהם כשרים לדפנות^[623]. ויש מן הראשונים שכתבו, שלדעת הירושלמי דברים הפסולים לסכך מן התורה, פסולים גם לדפנות, אבל דברים שאין פסולם לסכך אלא מדרבנן, כשרים לדפנות^[624], ואותה ששנינו שכולן כשרין לדפנות^[625], פירושו, שדוקא דברים שפסולים לסכך מדרבנן – כגון חבילי קש ועצים^[626], שנזכרו באותה משנה - לא גזרו לפוסלם בדפנות, אבל דברים שפסולים לסכך בהם מן התורה – כגון דבר המקבל טומאה או שאין גידולו מן הארץ^[627] – פסולים גם לדפנות^[628], ולדעתם יש לחוש לדברי הירושלמי^[629]. להלכה, כל הדברים כשרים לעשות מהם דפנות^[630], שדופן אינה נקראת סוכה^[631]. ויש מן האחרונים שכתבו, שראוי להחמיר ולא לעשות דפנות שמקבלים טומאה, או שאין גידולם מן הארץ^[632].

על דפנות מדבר שפסול לסכך, אם פסול כשמעמיד עליו את הסכך, מדין "מעמיד", עי' להלן^[633].

בעלי חיים

מחיצה העשויה מבעלי חיים, נחלקו בה תנאים, רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר^[634], על מחלוקת זו ע"ע בעלי חיים^[635], על מחלוקת אמוראים אם נחלקו התנאים בדין חישינן-למיתה*, או שנחלקו בחשש שמא תברח, ע"ע חישינן למיתה: בחשש ביטול מצוה^[636]. פיל קשור, לדעת הכל כשר למחיצה, שכיון שקשור אין חוששים שיברח, ואפילו אם ימות, יש בנבלתו שיעור גובה לדופן הסוכה^[637]. והלכה שבעלי חיים כשרים לדופן^[638], על ידי שיקשרם^[639].

חמתה מרובה מצלתה מחמת דפנות

חמתה מרובה מצלתה בדפנות, היינו שהחמה נכנסת לסוכה יותר מהצל, כגון שעשה דפנות מקנים במרווח של פחות משלשה טפחים ביניהם^[640], או שהדפנות אינן עבות, ונכנסת החמה דרכן^[641], נחלקו תנאים בדבר: חכמים סוברים שהסוכה כשרה^[642], שדופן אינה נקראת סוכה, להצריך בה דיני סכך^[643], ור' יאשיה סובר שפסולה^[644], שלדעתו דופן נקראת סוכה^[645], ולמד כן מהכתוב: וסכת על הארן את הפרכת^[646], שהפרכת שהיא דופן נקראת סכך, ומכאן שבדפנות חמתן מרובה מצלתן פוסלת כמו בסכך^[647]. ואמר אביי, שר' יאשיה הוא גם מהסוברים שסוכה צריכה להיות כדירת קבע^[648], והרי בדירה אין דרך החמה להכנס הרבה דרך הדפנות^[649], ויש מן הראשונים שכתבו, שכל הסוברים שסוכה צריכה להיות דירת קבע^[650], סוברים כר' יאשיה^[651], אבל מהרבה ראשונים נראה שחולקים וסוברים ששאר הסוברים דירת קבע בעינן, אינם מודים לר' יאשיה בדין זה^[652]. והלכה, שבדפנות חמתן מרובה מצלתן כשרה^[653], ואפילו הסוכה מלאה כולה חמה, כשרה^[654].

צורת הפתח לדפנות

צורת הפתח אם מועיל להחשב דופן לסוכה, היינו לשתים כהלכתן ושלישית טפח, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאף על פי שמועיל מן התורה^[655], כשם שמועיל לכל דיני מחיצה^[656], מכל מקום מדרבנן אינו מועיל^[657], שהחמירו בה להצריך מחיצות הניכרות^[658]. ויש שנראה שסוברים שצורת הפתח מועיל אפילו מדרבנן^[659].

דיומדין

סוכה העשויה מדיומדין, היינו פסים העשויים כמין גא"ם, בארבע פינות זו כנגד זו^[660], וסיכך על גבם, נחלקו תנאים, רבי יעקב סובר שכשרה^[661], כשם שדיומדין חשובים מחיצה לענין שבת^[662], ואפילו אין בדיומדין אלא טפח לכאן ולכאן, כשרה^[663], ואף על פי שלענין שבת צריך שיעור אמה^[664], סובר רבי יעקב שדוקא בשבת החמירו, אבל בסוכה די בטפח^[665]. ולפיכך אם נעץ ארבעה קונדסים – עמודים – בארץ, רואים אם אפשר לחקוק בהם כך שיהא בהם דיומדים ברוחב טפח לכאן ולכאן, וסיכך על גבם כשרה^[666]. וחכמים חולקים וסוברים, שאין הסוכה כשרה אלא בשתי דפנות כהלכתן ושלישית טפח^[667], וכן הלכה^[668].

על נעץ ארבעה קונדסים בגג, וסיכך על גבם, שנחלקו בהם תנאים, ואמוראים בדעתם, אם כשרה משום גוד-אסיק*, ע"ע: בסוכה^[669].

על סוכה בשבת, שדיומדין כשרים בה, משום מגו דהוי דופן לענין שבת, הוי דופן לענין סוכה^[670], ע"ע מגו דהוי דופן^[671].

אכסדרה

על סיכך על גבי אכסדרה*, על פירושה ע"ע אכסדרה, שאם אין ברוחבה ארבעה טפחים, רואים את מחיצות הבתים כדפנות לסוכה, מחמת דין של דופן-עקומה*, ע"ע^[672].

על אכסדרה שרחבה ארבעה טפחים, וסיכך על גבה, שדנים להכשירה משום פי-תקרה* יורד וסותם, או באופן שיש לה פצימים – עמודים – שאין ביניהם שלושה טפחים, משום לבוד*, ע"ע אכסדרה^[673], וע' לבוד: בסוכה^[674], וע' פי תקרה^[675].

פי תקרה

על החשבת דפנות סוכה מדין פי-תקרה*, ע"ע.

עומדת ברוח מצויה

על דפנות הסוכה שצריכות לעמוד ברוח, מדין כל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה אינה מחיצה, ע"ע מחיצה, ושם שצריכה לעמוד בלא להתנועע, על שיעור הנענוע, ושאר פרטי ההלכות, ע"ש^[676]. ואותה ששנינו שהעושה סוכתו בין האלנות, והאלנות דפנותיה, כשרה^[677], היינו דוקא כשעומדת ברוח מצויה^[678], וכן כשענפי האילן משמשות כדופן, צריך לקושרן^[679], או שימלא את הענפים בתבן שלא ינועו^[680].

פרוץ מרובה בשתי הדפנות

בשתי הדפנות כהלכתן, הנצרכות להכשר סוכה, אם יש בהן הרבה פתחים עד שהפרוץ – היינו האויר – מרובה על העומד – על הסתום – נחלקו ראשונים, ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים, שבשתי הדפנות פרוץ מרובה פוסל^[681], שבמחיצות אלו צריך שיהא בהן עומד מרובה על הפרוץ^[682]. ב) ויש סוברים שבשתי הדפנות כהלכתן, צריך מחיצה של שיעור הכשר סוכה, היינו ז' טפחים, של עומד מרובה, ונמצא שבסוכה קטנה צריך בשתי הדפנות עומד מרובה, אבל בסוכה גדולה, המשך הדפנות כשרות גם כשהפרוץ שבהן מרובה על העומד^[683], כיון שיש בה כבר דפנות בשיעור הכשר סוכה^[684]. ג) ויש סוברים ששתי הדפנות בשיעור הכשר סוכה צריכות להיות עומד ממש, ולא מועיל בהן עומד מרובה, ולא לבוד ולא צורת הפתח, ובסוכה גדולה יכול להמשיך את הדפנות על ידי צורת הפתח, ופרוץ מרובה^[685]. ד) ויש סוברים ששתי הדפנות בהכשר סוכה צריכות להיות עומד ממש במקום אחד, ואת המשך הדפנות בסוכה גדולה יכול לעשות בפרוץ מרובה, גם ללא צורת הפתח^[686]. ה) ויש סוברים שאף בשתי הדפנות פרוץ מרובה כשר^[687], ואין צריך עומד בשיעור הכשר סוכה^[688], ואפילו כשהפרצות ללא צורת הפתח^[689], ויש מן האחרונים שביארו, שכיון שהקילו בסוכה שדי לה בשתיים כהלכתן ושלישית טפח^[690], מסתבר שבאותן שתיים רגילים לעשות פתחים^[691], ולדעתם, ר' שמעון שסובר שצריך שלוש דפנות ורביעית טפח^[692], סובר שפרוץ מרובה בדפנות הסוכה פוסלה^[693]. ו) ויש סוברים שלא התירו פרוץ מרובה אלא בסוכה גדולה, לפי שצריך שבצירוף כל העומד שבכל המחיצות יהיה שם עומד בשיעור הכשר סוכה, אפילו אין העומד במקום אחד, אלא שלדעתם, גם צורת הפתח חשוב כעומד^[694].

פרוץ מרובה ברוח השלישית

פרוץ מרובה על העומד ברוח השלישית, היינו שברוח שהניח בה דופן טפח וצורת הפתח, יש שם עוד פרוץ שמרובה על העומד, כתבו ראשונים שכשרה^[695], כשם שהקלו ברוח זו שדי לה בטפח^[696], או בפס ארבעה, בסוכת מבוי^[697], ולדעתם על זה אמרו בברייתא, שסוכה ניתרת בפרוץ מרובה על העומד^[698].

פרוץ מרובה כשמצרף את כל הדפנות

באופן שאם מצרף את כל דפנות הסוכה, את השתיים כהלכתן, ואת שאר הרוחות, ונמצא שהפרוץ שבהן מרובה על העומד, כתבו ראשונים שהסוכה כשרה^[699], ולדעתם זו היא שאמרו בברייתא, שהסוכה ניתרת בפרוץ מרובה על העומד^[700]. והטעם, יש אחרונים שכתבו, שכיון שהקילו ששלישית די לה בטפח, יש ללמוד מכך שלא הקפידו שתהא הסוכה מוקפת מכל רוחותיה בעומד מרובה^[701].

ולמעשה, כתבו אחרונים, ששתי הדפנות צריכות להיות עומד מרובה על הפרוץ, ורק אם בצירוף כל הרוחות נמצא שהפרוץ מרובה על העומד, כשרה^[702].

צורת הפתח שרחבה יותר מעשר אמות

צורת הפתח שרחבה יותר מעשר אמות, נחלקו ראשונים: יש שכתבו, שברחבה יותר מעשר אמות צריך שלא יהיה שם פרוץ מרובה על העומד^[703], ופתח של עשר אמות בלא צורת הפתח, דינו כיותר מעשר אמות עם צורת הפתח^[704]. ויש שכתבו, שאין הבדל בין רחבה פחות מעשר לרחבה יותר מעשר, ובכל אופן חשובה צורת הפתח^[705].

דין לבוד בדפנות הסוכה

על השלמת הדפנות לשיעור הכשר סוכה על ידי דין לבוד*, ע"ע: בסוכה^[706].

מחיצות של שתי או ערב

מחיצה העשויה משתי או ערב, אם כשרה למחיצות סוכה, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים, שבדפנות סוכה כשרות מחיצות של שתי או של ערב^[707]. ב) ויש סוברים שבסוכה שיש לה שלוש דפנות מחיצות של שתי או ערב פסולה, אבל ביש לה ארבע דפנות, כשרה^[708]. ג) ויש סוברים שמחיצה של שתי כשרה בסוכה, אבל של ערב אינה כשרה^[709]. ד) ויש סוברים שאין מועיל כלל בסוכה מחיצות של שתי בלבד או של ערב בלבד^[710].

המנהג בדפנות שלמות

כיון שדיני המחיצות רבים הם, ואין הכל בקיאים בהם, כתבו הפוסקים, שנוהגים לעשות את דפנות הסוכה ממחיצות שלמות^[711].

דבר העומד לאיבוד

דבר העומד לאיבוד מחמת איסורו, אם כשר לעשיית דפנות, עי' להלן: דינים נוספים^[712].

סוכה עגולה

סוכה עגולה, נחלקו בה תנאים, אחרים – היינו רבי מאיר^[713] – אומרים שפסולה^[714], לפי שאין לה זוויות^[715], ופירש אביי, לפי שהם סוברים ש"סוכה דירת קבע בעינן"^[716], וסוכה עגולה אינה ראויה לדירה^[717], ושאר תנאים סוברים שכשרה^[718]. והלכה שכשרה^[719].

על שיעור הקף סוכה עגולה, לסוברים ששיעור רוחב סוכה הוא ארבע אמות על ארבע אמות^[720], ולסוברים, וכן הלכה, שהוא שבעה על שבעה טפחים^[721], ע"ע הקף: ביחס לריבוע^[722]. ולהלכה צריך שיהא בה כדי לרבע בתוכה שבעה על שבעה טפחים^[723].

העמדתן דרך גדילתן

כשעושה את הדפנות מקנים או עצים, אין צריך להעמידן דוקא דרך גדילתן – כפי שצריך בלולב* כדי לצאת בו ידי נטילת-לולב*^[724] - שהרי הדפנות כשרות מכל דבר^[725].

הסכך

הסכך הכשר והפסול

דברים שפסולים לסכך בהם, מצינו בהם כמה מינים. יש שהם פסולים לסכך מן התורה, והם: דבר שאין גידולו מן הארץ; דבר שמקבל טומאה; דבר שמחובר לקרקע. ויש שהם פסולים מדרבנן: מהם שיש בהם פסול בעצמם, כגון דבר שאינו מקבל טומאה אלא מדרבנן, ומהם שגזרו שלא לסכך בהם, אם מחמת חשש שיבוא לסכך בדברים הפסולים מן התורה, ואם מחמת דברים שאין נוח לאדם לישב תחתיהם, וחששו שיקום ויצא מסוכתו ולא יקיים מצות ישיבת סוכה. ועל כל זה, עי' להלן.

גידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה

סכך אינו כשר – מן התורה - אלא אם גידולו מן הארץ, ואינו מקבל טומאה^[726]. ובמקור הדין, נחלקו אמוראים: א) ריש לקיש סובר, שמהכתוב: ואד יעלה מן הארץ^[727], למדנו שעננים גידולם מן הארץ^[728], וכיון שמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד שהיו במדבר, לסוברים כן^[729], יש ללמוד את דינה מעננים, וכשם שעננים גידולם מן הארץ ואינם מקבלים טומאה – שאין טומאה אלא באדם או כלים או אוכלים ומשקים^[730] - כך גם הסכך^[731]. לסוברים שאף במדבר היו לעם ישראל סוכות ממש^[732], אי אפשר ללמוד את דיני הסוכה מעננים^[733]. ב) רב דימי בשם ר' יוחנן אומר, שלמדוהו מהכתוב: חג הסכות תעשה לך^[734], ומהלשון "חג" דרשו להקיש סוכה לקרבן חגיגה*, מה חגיגה הוא דבר שאינו מקבל טומאה, וגם גידולו מן הארץ – שלדעתו כל בהמה חשובה גידולי קרקע, כיון שניזונת וגדלה מן הצומח בקרקע^[735] - כך גם הסכך^[736]. ויש מפרשים את הלימוד מחגיגה, שהוא מן הלחם (הסולת), שמביאים עמה^[737], שהוא גידולי קרקע^[738]. ודחו בתלמוד את הדרשה הזו, כיון שאם כן, אין לסכך אלא בבעלי חיים בלבד^[739]. ג) רבין בשם ר' יוחנן סובר, שלמדו כן מהכתוב: חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ^[740], שיש לסכך בפסולת גורן ויקב^[741], היינו קשים, שהם פסולת גורן, וזמורות ואשכולות ריקנים, שהם פסולת יקב^[742] שכיון שנאמר "מגרנך" "מיקבך", יש ללמוד, שאינו מסכך בגורן ויקב עצמו, אלא בפסולת^[743]. ד) רב חסדא סובר, שלמדנו מהציווי שנאמר כשעלו מן הגולה שיעשו סוכות: צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת^[744], הרי שלא הובאו בפסוק אלא דברים שהם גידולי קרקע ואינם מקבלים טומאה^[745].

על דברים שפסולים משום שאין גידולם מן הארץ, ע"ע גדולי קרקע: בסוכה. וכן מתכות ועפר, אינם חשובים גידולו מן הארץ, ואין מסככין בהם^[746]. וכן שיפודים, ששנינו שאין מסככים בהם^[747], יש שפירשו שמדובר בשיפודי מתכת^[748].

עורות בעלי חיים

בעלי חיים, אף על פי שלדברים מסוימים חשובים גידולי קרקע^[749], אין מסככים בעור שלהן^[750] - או בעצמות^[751] - אפילו כשאינם מקבלים טומאה, כגון שמחוסרים מלאכה^[752], לפי שבסוכה צריך דבר שיוצא ממש מן הארץ^[753].

פסול "מחובר לקרקע"

דבר שמחובר לקרקע, אין מסככין בו^[754], מן התורה^[755], ואם סיכך בענפי גפן או שאר ענפים בעודם מחוברים לקרקע, הסוכה פסולה^[756]. והטעם, כתבו ראשונים ואחרונים, שהוא בכלל הלימוד שצריך לסכך בדומה לפסולת גורן ויקב^[757], ופסולת גורן ויקב אינם מחוברים לקרקע^[758]. ויש ראשונים שכתבו, שהוא מחמת הפסול של תעשה-ולא-מן-העשוי*, שכיון שהוא מחובר לקרקע הרי לא נעשה בו מעשה כלל^[759].

דבר שמקב"ט מדרבנן

דבר שאינו מקבל טמאה אלא מדרבנן, כתבו ראשונים ואחרונים שאין מסככים בו^[760]. ויש שסוברים שמסככים בו^[761].

היה ראוי לקבל טומאה, ונטהר

דבר שהיה ראוי לקבל טומאה, ואחר כך נטהר מלקבל טומאה, כגון כלי שנשבר ואין בשבר שיעור הראוי לקבלת טומאה, או בגד שבלה ושוב אין בו שיעור לקבל טומאה, אין מסככין בו^[762]. וכן שנינו בברייתא, שמחצלת שעשויה משיפא או מגמי, אפילו אם נפחתה פחות מהשיעור שראויה לקבל טומאה, אין מסככין בה^[763], שגזרו חכמים על כל דבר שבא מכלי שלם או בגד, שאין מסככין בו^[764], שמא יבוא לסכך בשברי כלים או בגדים שעדיין מקבלים טומאה^[765], וכן אותה ששנינו שארוכות המיטה פסולות לסכך^[766], כתבו ראשונים, שאפילו אי אפשר עוד להשתמש בהן כלל, אין לסכך בהן, לפי שהיו ראוים לקבל טומאה^[767]. באופן שמטהרו בכוונה לשם סכך, יש מהאחרונים שכתבו, שמותר לסכך בו^[768].

על שיעור בגד לענין קבלת טומאה, ע"ע בגד: שעורו, ושם אם יש בזה הבדל בין עשיר לעני^[769].

סוגי דברים המקבלים טומאה

כל הכלים שמקבלים טומאה אין מסככין בהם^[770]. על פרטי דיני כלים שמקבלים טומאה, ע"ע טומאת כלים וע' כלים. וכן שיפודים ששנינו שפסולים לסכך^[771], יש שפירשו שמדובר בשיפודי מתכת, ופסולים משום שהם מקבלים טומאה^[772].

פשוטי כל עץ שאינם מקבלים טמאה אפילו מדרבנן^[773], מותר לסכך בהם^[774].

שיפודים של עץ, נחלקו אחרונים אם כשרים לסכך בהם: יש שכתבו שפסולים^[775], ולדעתם אותה ששנינו שאין מסככין בשיפודין^[776], היינו שיפודים של עץ^[777], ואף על פי שהם פשוטי כלי עץ שאינם מקבלים טומאה^[778], יש שכתבו, שמכל מקום מדרבנן אין לסכך בהם^[779], ויש שכתבו, שכיון שהם משמשי האדם וכליו הם מקבלים טומאה^[780]. ויש חולקים וסוברים, שמותר לסכך בהם, לפי שאינם מקבלים טומאה^[781]. ויש שהוסיפו, שאפילו אם השיפודים מקבלים טמאה מדרבנן, מסככין בהם, שלדעתם דבר שמקבל טומאה רק מדרבנן מסככין בו^[782].

שיפודים של עץ, שיש בראשם מתכת, פסולים לסכך^[783], שעל ידי המתכת העץ מקבל טמאה^[784]. וכן שיפודים של מתכת שיש להם בית יד של עץ פסולים לסכך^[785].

אותה ששנינו שארוכות המיטה פסולים לסכך^[786], אף על פי שהיא מעץ, היינו משום שמדובר בארוכה ושתי כרעים - היינו הצד הארוך של המטה עם שתי רגלים – או בקצרה ושתי כרעים^[787], שכיון שאפשר להשתמש בהם לישיבה או לשכיבה, מטמאים הם טומאת מדרס^[788].

דבר שגזרו חכמים שלא לסכך בו, אין גוזרים עליו עוד גזרה אחרת, שאין גזרה-לגזרה*, ומותר לסכך בו, וכגון פשוטי כלי עץ שבאופנים מסוימים יש סוברים שגזרו שלא לסכך בו^[789], אם נשבר ואין בו עוד שיעור קבלת טומאה, מותר לסכך בו^[790].

ארבע מינים

סכך הסוכה, אם צריך להיות דוקא מארבעה-מינים*, נחלקו תנאים: רבי יהודה סובר שאין כשר לסכך אלא אחד מארבעה מינים^[791], ולמד כן מקל וחומר, מה מצות נטילת-לולב*, שהיא קלה, שהרי אינה נוהגת אלא ביום^[792], אין מקיימים אותה אלא בארבעה מינים^[793], סוכה, שהיא חמורה הימנה, שמצות הישיבה בה היא הן ביום והן בלילה^[794], קל וחומר שאין מקיימים אותה אלא במינים אלו^[795]. ואותה ששנינו שרבי יהודה מכשיר לסכך בנסרים של ארז שאין בהם ארבעה טפחים^[796], מדובר בהדס, שגם הוא בכלל מיני ארז^[797]. ורבי מאיר סובר שאין צריך דוקא מינים אלו^[798], וכן אמרו חכמים^[799], והטעם שאין אומרים קל וחומר זה, לפי שעל פי קל וחומר זה נמצא גם קולא, שאם אין לו לאדם ארבעה מינים אלו יבטל ממצות סוכה, וכל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין^[800], ועוד, שהתורה אמרה "בסוכות תשבו"^[801] – ולא אמרה בסוכה – משמע סוכה של כל דבר^[802]. ועוד שהרי נאמר: צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־ זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב^[803], הרי שסכך כשר גם משאר דברים^[804]. וכן הלכה^[805].

גזירת חבילה

חבילי קש, או חבילי עצים, או חבילי זרדין, שנינו במשנה שאין מסככין בהן^[806], כשהן קשורות^[807]. ואף על פי שהן ממין הכשר לסכך, הטעם הוא, לפי שחששו שפעמים החבילות מונחות לייבוש ולא לשם צל, והאדם ימלך בדעתו להשאירן שם לשם סוכה, וסוכה זו פסולה משום תעשה ולא מן העשוי^[808], ומשום כך גזרו שלא לסכך כלל בחבילות^[809]. הניח את החבילה לשם סיכוך, והתירה, כתבו ראשונים, שכשרה, כיון שאין חבילה אסורה אלא משום גזרה^[810], או משום שההתרה חשובה כ"מעשה"^[811]. ויש ראשונים שסוברים, שצריך התרה ונענוע^[812].

חבילה שהניחה לייבוש, ונמלך בדעתו להשאירן לשם סכך, נחלקו ראשונים כיצד מכשירה, יש סוברים שמתירן ואין צריך לנענען, שהתרת הקשר חשוב "מעשה", ואם התירן לשם צל, אין כאן תעשה ולא מן העשוי^[813]. ויש סוברים שצריך להתירן ולנענען^[814]. ויש סוברים שאם הגביהן והניחן אין צריך להתירן^[815], שכיון שטורח לתקן את סוכתו, אין לחשוש שישב בסוכה שפסולה משום תעשה ולא מן העשוי^[816].

מנין הקנים להחשב חבילה, אמרו בירושלמי, שאין חבילה פחותה מכ"ה^[817], וכן כתבו ראשונים^[818], שאין הדרך לעשות חבילות ליבשן פחות מזה^[819]. ויש ראשונים שכתבו, שמשלושה קנים חשוב חבילה^[820], ולדעתם הבבלי חולק על הירושלמי^[821].

גזירת תקרה

נסרים של עץ – שמצד מינם כשרים לסכך – רחבים – על מידת רוחבם עי' להלן – אמר רבי מאיר, שפסולים לסכך^[822], מדרבנן^[823], שהוא סובר שיש "גזירת תקרה"^[824], והיינו שכיון שרגילים לעשות את תקרת הבית מנסרים אלו, יש לגזור שלא לסכך בהם, שלא יבוא אדם לישב תחת תקרת ביתו שהיא וודאי פסולה^[825]. בדעת רבי יהודה נחלקו אמוראים: לדעת רב, רבי יהודה מתיר לסכך בנסרים, שאינו סובר שיש "גזירת תקרה"^[826], ולפי רב, נחלקו תנאים אלו דוקא בנסרים שרוחבם ארבעה טפחים^[827], שברוחב זה רגילים לעשות את תקרת הבית^[828], אבל בנסרים פחות מארבעה טפחים, לדעת הכל מותר לסכך^[829], שאין רוב התקרות עשויות מהם, ואין טעם לגזור בהם שאינם דומים לתקרה^[830]. ולדעת שמואל, אף רבי יהודה סובר שיש "גזירת תקרה"^[831], ובנסרים שרוחבם ארבעה טפחים, לדעת הכל גזרו שלא לסכך בהם^[832], שדומים לתקרת הבית^[833], ונחלקו דוקא בנסרים שרחבים פחות מארבעה טפחים – אבל לא פחות משלשה טפחים^[834] - שרבי יהודה סובר, שעל פחות מארבעה טפחים אין לגזור, שאין חשוב שיעור מקום בפחות מארבעה^[835], ורבי מאיר סובר, שמשלשה טפחים יש לגזור, לפי שיצא מתורת לבוד*^[836]. בביאור הגזרה, לסוברים כן, יש ראשונים שכתבו, שחששו שהאדם העושה את הסוכה יבוא לשבת תחת תקרת ביתו^[837], ויש ראשונים שכתבו, שחששו גם מאדם אחר הרואה את הנסרים בסוכה^[838]. ולהלכה, אסור לסכך בנסרים שרחבים ארבעה^[839]. ויש ראשונים שכתבו שאין לסכך אפילו בפחות מארבעה טפחים^[840], והטעם, שדוקא בזמן התלמוד שלא היו רגילים לעשות את תקרת הבית מנסרים פחות מארבעה, אין לגזור בהם מחמת שנראה כביתו של כל השנה, אמנם בזמן שרגילים לעשות את תקרות הבית מנסרים שרוחבם פחות מד' טפחים – ואפילו פחות מג' טפחים^[841] – אין לסכך בהם, שאינה נראית סוכה אלא בית^[842]. ונוהגים שלא לסכך כלל בנסרים^[843].

העמיד את הנסרים על צדם – לסוברים שגזרו בהם^[844] – נחלקו אמוראים, אמר רב הונא שפסולה^[845], שכיון ששם סכך פסול עליהם, דינם ככל סכך פסול, כגון שיפודים של מתכת, שפסולים בעצמם, ואין הבדל בצורת הנחתם^[846]. ורב חסדא ורבה בר רב הונא סברו לומר, שכשרה^[847], שכיון שאין הדרך לעשות כן בתקרת הבית, אין טעם לגזור בהם^[848], אבל חזרו בהם ומודים שפסולה^[849], וכן הלכה^[850].

גדר סכך למעלה מעשרים אמה

סכך המונח למעלה מעשרים אמה, שהסוכה פסולה^[851], נחלקו ראשונים אם הוא חשוב סכך פסול: יש סוברים שהוא חשוב סכך פסול, שהרי הוא פוסל את הסוכה^[852], ולדעתם, סוכה תחת סוכה, כשסכך העליונה למעלה מעשרים אמה מקרקע התחתונה, התחתונה פסולה, לפי שמעליה סכך פסול^[853]. ויש סוברים שאינו חשוב סכך פסול, שהרי אין כל פסול בסכך עצמו, אלא שכשהסכך למעלה מעשרים הסוכה היא שפסולה^[854], ולדעתם, סוכה תחת סוכה כשהסכך של העליונה למעלה מעשרים מקרקע התחתונה, אין סכך העליונה פוסל את התחתונה^[855].

דבר העומד לאיבוד

על דבר העומד לאיבוד מחמת איסורו, אם כשר לסכך, עי' להלן: דינים נוספים^[856].

סכך שפסולו מדרבנן, בשעת הדחק

דברים שאינם פסולים לסכך אלא מדרבנן, כתבו הפוסקים, שבשעת הדחק, שאין לו סכך אחר, מותר לסכך בהם^[857], ועוד, שבספק יש להקל, כדין ספק דרבנן לקולא^[858].

הסיכוך

צלתה מרובה מחמתה

בשיעור הסכך, שנינו במשנה שאם חמתה מרובה מצלתה פסולה^[859], אלא צריך שתהא צלתה מרובה מחמתה^[860]. בטעם שסוכה שחמתה מרובה מצלתה פסולה, מצינו כמה דעות: א) יש ראשונים שכתבו, שהמיעוט בטל ברוב, והרי הוא כמי שאינו^[861], ולדעה זו, יש מן הראשונים והאחרונים שביארו, שהכוונה על הצל, שהוא בטל ברוב החמה שבסוכה^[862]. ויש שביארו, שהכוונה על הסכך עצמו שמיעוטו בטל ברוב האויר^[863]. ויש אחרונים שכתבו, שאין הכוונה מדין בטול-ברוב*, אלא מדין רובו-ככולו*^[864]. ב) ויש שכתבו, כיון שבאופן זה תהא החמה מרובה על הצל, ולדעתם, נתנה הלכה שלא תהא החמה מרובה על הצל^[865]. ג) ויש שכתבו, שכשחמתה מרובה מצלתה, אינו חשוב כלל סכך^[866].

בגדר צלתה מרובה מחמתה, יש ראשונים שסוברים שצריך שבפועל תהא צלתה מרובה מחמתה, ויש סוברים שאפילו אם בפועל אין צלתה מרובה, אבל על ידי הלכה מסוימת – כגון לבוד* – רואים את הסכך כמונח בצורה שנעשית צלתה מרובה, הסוכה כשרה^[867].

סכך ואויר שווים

סוכה שהסכך והאויר שווים בה, אמרו בירושלמי, שכשרה^[868], אלא שאם סיכך בענפי אילן - וכדומה^[869] - פסולה^[870], והטעם, יש מן האחרונים שביארו, לפי שדרכם להפרד, ואם אין הסכך מרובה על האויר עתיד להיות האויר מרובה על הסכך^[871]. בדעת הבבלי, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שהיא פסולה^[872], ואף על פי שפרוץ כעומד – היינו כששיעור הכשר והפסול שווים – להלכה, כשר בסוכה^[873], מכל מקום, לדעתם, כאן הסוכה פסולה, והטעם, לפי שמלבד הדין של שיעור הסכך עצמו, נתנה הלכה שצריך צל בסוכה^[874], ולדעתם, דרכה של החמה להתפשט יותר בסוכה למטה, ונמצא שלמטה חמתה מרובה מצלתה^[875]. ב) ויש סוברים שהיא כשרה^[876], והטעם, יש מהם שסוברים, שאין כשרות הסוכה תלויה כלל בחמה וצל^[877], וכיון שהסכך והאויר שווים, הלכה היא שפרוץ כעומד כשר^[878], אלא שהוסיפו, שצריך לבדוק אם חציה מסוככת על ידי בדיקה במקום הסכך עצמו, אבל אם עומד מלמטה ורואה שחציה מסוככת וחציה אויר, פסולה, שלדעתם, מרחוק נראה האויר מועט מכפי שהוא, ונמצא שבאמת הסכך מועט מהאויר^[879]. ויש מהם סוברים, שדרך הצל להתרבות למטה בסוכה, וכיון שלמטה הצל מרובה על החמה, הסוכה כשרה^[880]. והלכה שפסולה^[881].

חמה וצל שווים למטה

כשלמטה בסוכה הצל והחמה שווים, נחלקו ראשונים: יש שכתבו, שכשרה^[882], שלדעתם דרך החמה להתפשט יותר למטה, ובאופן זה, ודאי שמלמעלה הסכך מרובה על האויר^[883]. ויש שכתבו שפסולה^[884], שלדעתם, דרך הצל להתפשט יותר, ונמצא שלמעלה הסכך מועט מהאויר^[885]. והלכה שכשרה^[886], ויש שכתבו להחמיר^[887].

צלתה מרובה למעלה וחמתה מרובה למטה

כשלמעלה צלתה מרובה מחמתה, ולמטה חמתה מרובה מצלתה – לסוברים שנתנה הלכה שלמטה בסוכה לא תהא חמתה מרובה מצלתה^[888] - כתבו אחרונים שכשרה^[889], והטעם, יש שכתבו, שכיון שלמעלה בפועל הסכך מרובה על האויר, שוב אין דנים על הצל והחמה שבסוכה^[890]. ויש מהם שכתבו, שבאופן שלמעלה הסכך מרובה אפילו במשהו, וודאי שלמטה מחמת הסכך עצמו לא תהא החמה מרובה מהצל, ואם ימצא שלמטה חמתה מרובה אין זה כי אם מחמת סיבה אחרת^[891]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו, שאם בסוכה למטה חמתה מרובה מצלתה, אפילו אם למעלה יש רוב סכך, ואפילו אין החמה מתרבה למטה אלא על ידי חור קטן בסכך, פסולה^[892].

חלקה צלתה מרובה וחלקה חמתה מרובה

סוכה שחלקה מסוככת בשיעור שצלתה מרובה מחתמה, וחלקה – כשאין בה שיעור סוכה כשרה^[893] -מסוככת בסכך קלוש שבה חמתה מרובה מצלתה, אם רוב הסכך צלתה מרובה מהחמה, ורק מיעוט משטח הסוכה חמתה מרובה מצלתה, וכשנחשב את כל הסוכה, תהא צלתה מרובה מחמתה, הסוכה כשרה^[894], ומותר לישב גם תחת המקום שחמתה מרובה^[895]. אבל, אם ברוב שטחה חמתה מרובה מצלתה, ובמיעוטה צלתה מרובה מחמתה, אפילו כאשר נחשב את כל הסוכה יחד תהא צלתה מרובה מחמתה, פסולה^[896].

סוכה גדולה שברובה צלתה מרובה מחמתה, ויש בה מקום בשיעור של סוכה קטנה – דהיינו ז' על ז' טפחים^[897] ­­- שחמתו מרובה מצלתו, וכאשר נחשב את כל הסוכה כולה תהא צלתה מרובה מחמתה, נחלקו ראשונים ואחרונים אם המקום שחמתו מרובה מצלתו כשר לישיבה תחתיו: א) יש שכתבו שאפשר שפסול^[898], שכיון שיש בו שיעור סוכה לעצמו, יתכן שאינו מצטרף עם שאר הסוכה^[899]. ב) ויש סוברים שהוא כשר^[900].

עובי הסכך

סיכך בסכך עבה, אף על פי שאין הכוכבים נראים דרכו, אמרו במשנה ובברייתא שהיא כשרה^[901]. סיכך בסכך עבה כל כך, שאפילו כוכבי חמה – על מהותם עי' להלן – אינם נראים דרכו, נחלקו תנאים: בית שמאי סוברים שהסוכה פסולה^[902], שאינו דומה לסוכה^[903], ובית הלל סוברים שכשרה^[904], וכן אמרו בירושלמי בסתם שכשרה^[905], וכן הלכה^[906]. לענין לכתחילה, אמרו בירושלמי שצריך שיראו כוכבי חמה^[907], כדי שיהא ניכר שהוא דר בסוכה^[908], או, שכן הוא משמעות לשון סוכה הנאמר בתורה, שסתם סכך דרכו להיות כן^[909], וכן כתבו ראשונים להלכה, שצריך לכתחילה שיראו כוכבי חמה^[910], ויש מן הראשונים שסוברים שאף לכתחילה אין צריך שיראו כוכבי חמה^[911]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בפירוש כוכבי חמה: יש שפירשו שהם ניצוצי השמש^[912], ויש שפירשו שהם כוכבי הלילה הגדולים^[913], שמחמת גודלם נראים גם ביום, ולכן נקראים כוכבי חמה^[914].

חורים וסדקים בסכך

סכך דק מאוד, ויש בו הרבה חורים וסדקים, אם בכללותו צלתו מרובה מחמתו, כשרה^[915], ואין חוששים שמא לאחר זמן יתמעט הסכך, ולא יתן דעתו על כך, ותהא החמה רבה על הצל^[916], ובלבד שלא יהא אויר במקום אחד בשיעור ג' טפחים^[917], ועל כך ועל שאר פרטי אויר בסכך, עי' להלן^[918].

סוכה מדובללת

על סוכה שסככה אינו עשוי בשוה אלא קנה עולה וקנה יורד ("סוכה מדובללת"), שאף על פי שהקנים רחבים פחות מטפח - שאין להחשיבם כמונחים זה לצד זה משום חבוט-רמי* - כל שהקנה העולה והקנה היורד רחוקים זה מזה פחות משלשה טפחים כשירה, שהם נחשבים כסכך אחד, משום לבוד, ע"ע לבוד: בסוכה^[919]. על מחלוקת ראשונים אם כשעתה שאין הסככה שוה, חמתה מרובה מצלתה, אם כשרה, ועל דינים נוספים, ע"ע הנ"ל: שם^[920].

על סוכה שסככה אינו עשוי בשוה אלא קנה עולה וקנה יורד, והקנים רחבים טפח, שנחלקו אמוראים אם הסוכה כשרה משום "חבוט רמי", ע"ע חבוט רמי: בסוכה^[921], ושם שהלכה שכשרה, על שאר פרטי הדינים בזה, ע"ע הנ"ל: שם.

סכך שאין הגשמים יכולים לירד דרכו

המסכך את סוכתו באופן שאין הגשמים יכולים לירד דרך הסכך לתוך הסוכה, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש שכתבו שאם היה הסכך עבה כל כך עד שאין הגשמים נכנסים דרכו – כלל^[922] - פסולה^[923], והטעם, יש שכתבו, שהסוכה צריכה להעשות באופן עראי ("סוכה דירת עראי בעינן")^[924], וכיון שעיקר הסוכה על שם הסכך, אם אין הסכך עשוי באופן עראי הסוכה פסולה^[925], ויש שכתבו שהוא משום ההלכה שהסכך צריך להעשות דוקא לצל, ולא למניעת גשמים^[926], ויש שכתבו, שהוא משום שבכך אינה נראית סוכה אלא כביתו של כל השנה^[927]. ולדעה זו, נראה מדברי ראשונים וכן כתבו אחרונים, שלסוברים שטעם הפסול משום דירת עראי, הפסול הוא מן התורה^[928], ויש שכתבו שפסול מדרבנן^[929], שלדעתם הטעם הוא משום שנראית כביתו^[930]. ונחלקו אחרונים: יש שסוברים שדוקא כשהסכך תקוע במסמרים פסולה^[931], ויש סוברים שאפילו כשאינו תקוע פסולה^[932]. ב) ויש מכשירים^[933]. ג) ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שיש לחלק, שסוכה שאינה עשויה לשם חג – כגון סוכת רועים וקייצים^[934] - אם הגשמים יורדים לתוכה, פסולה, שכן מוכח מכך שאין הגשמים יורדים בה שעשאה לדור בה כל השנה, ואינה סוכה אלא ביתו של כל השנה, אבל בסתם סוכה שעשויה לשם חג, אפילו הגשמים יורדים בה, כשרה^[935].

אינו דומה לבית ואין הגשמים יורדים בו

באופן שאין הסוכה דומה לבית כלל – כגון החוטט בגדיש^[936] - יש אחרונים שכתבו, שאפילו אין הגשמים יורדים לתוכה, כשרה לדעת הכל, שלדעתם טעם הפסול הוא משום שנראית כביתו של כל השנה, ובאינו דומה לבית אין טעם לפוסלו^[937]. ויש שכתבו, שפסולה^[938], לסוברים שהפסול הוא מן התורה משום "דירת עראי"^[939].

סיכוך שיש בו אויר, ובצורה שאין הגשם נכנס

סיכך בצורה שיש רווח ואויר בין הקורות, אלא שבנוי בצורה שאין הגשמים נכנסים לסוכה^[940] - לסוברים שצריך שיכנסו גשמים לסוכה^[941] - דנו הפוסקים אם מחמת שיש רווח בסכך אינו חשוב דירת קבע והסוכה כשרה, או שכיון שבפועל אין הגשמים נכנסים, פסולה^[942].

סכך פסול

סכך פסול במקום אחד בסוכה, פעמים שהוא פוסל את כל הסוכה, ופעמים שרק המקום עצמו פסול מלישב תחתיו, ופעמים שאינו פוסל כלל, ותלוי בשיעור הסכך הפסול, וגודל הסוכה, וצורת הנחתו, ועל כך עי' להלן.

דופן עקומה

על סכך פסול שמונח בצד הסוכה סמוך לדופן, שעד ארבע אמות הסוכה כשרה מדין דופן-עקומה*, ע"ע. על הישיבה תחת אותו מקום עיקום, ע"ע הנ"ל: במקום העיקום^[943].

שיעור סכך פסול באמצע

שיעור סכך פסול באמצע הסוכה, הפוסל את הסוכה, נחלקו בו אמוראים: א) בישיבת סורא אמרו בשם רבנן דבי רב, ובישיבת נהרדעא בשם שמואל, שסכך פסול פוסל באמצע בארבעה טפחים^[944], היינו ארבעה על ארבעה טפחים^[945], שכן מצינו בכמה מקומות שארבעה טפחים הוא מקום חשוב לעצמו^[946]. ב) רבה אמר, ובישיבת נהרדעא אמרו בשם רב – ובירושלמי אמרוהו ר' יוחנן וריש לקיש^[947] - שפוסל בארבע אמות^[948], שכך נאמרה הלכה למשה מסיני^[949]. והלכה שפוסל בארבעה טפחים^[950], ויש שפסקו שפוסל בארבע אמות^[951].

סכך פסול המונח בשיפוע

סכך פסול המונח בשיפוע, כתבו אחרונים, שאין מודדים את שיעורו בשיפוע, אלא במשך רוחבו כאילו הוא ישר^[952].

על סכך פסול שאין בו שיעור לפסול במקום אחד אלא על ידי דין לבוד*, שיש סוברים שאין אומרים בזה לבוד להחמיר, ע"ע לבוד: להחמיר^[953].

על מקום שבאים לדון כאחד דין חבוט רמי ודין לבוד, ועל ידי כך להחמיר, כגון שבכך נמצא סכך פסול בשיעור הפוסל, שכתבו אחרונים שאפילו לסוברים שאומרים לבוד להחמיר, אין דנים אותם יחד להחמיר, ע"ע לבוד: להחמיר^[954].

צירוף סוגי פסול שונים

שני סככים פסולים, שכל אחד מהם פסולו מחמת איסור אחר – כגון סכך שפסולו משום מקבל טומאה, וסכך שפסולו משום מחובר לקרקע – שמונחים זה לצד זה, ואין בכל אחד שיעור הפוסל, כתבו אחרונים שמצטרפים יחדיו לשיעור הפוסל^[955]. סכך שפסולו מן התורה עם סכך שפסולו רק מדרבנן, יש אחרונים שמצדדים לומר, שאינם מצטרפים לפסול^[956].

על סוכה קטנה, שסכך פסול פוסל בה בשיעור אחר, מטעם אחר, עי' להלן^[957].

שיעור אויר

שיעור האויר בסכך שיש בו כדי לפסול את הסוכה – על האופנים בהם הוא פוסל, עי' להלן – הוא בשלושה טפחים^[958], והיינו שלושה על שלושה טפחים^[959], בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה, ובין באמצע ובין מן הצד^[960].

על אויר פחות משלושה טפחים, שאינו פסול את הסוכה כיון שאומרים בו לבוד*, ע"ע^[961].

על אויר פחות משלושה, שנחלקו ראשונים אם ישנים תחתיו, ובאילו אופנים, ע"ע הנ"ל^[962].

ישיבה תחת סכך פסול ואויר

סכך פסול או אויר, בשיעור שהם פוסלים – על שיעורם עי' לעיל - אבל אינם מונחים בצורה שפוסלת את הסוכה – על האופנים שהם פוסלים, עי' להלן – כתבו ראשונים, שמכל מקום, המקום עצמו חשוב פסול, ואסור לישב ולישן תחתיו^[963].

אופנים של אויר או סכך פסול שפוסלים

סוכה שיש לה שלוש דפנות, ויש בה סכך פסול או אויר במקום אחד לכל אורך הסוכה, כלומר רצועה של סכך פסול או אויר מהדופן האמצעית עד לפתח הסוכה, אם יש ברוחבה של הרצועה שיעור הפוסל – על שיעור זה עי' לעיל – הסוכה פסולה, שנמצא שהסכך הפסול או האויר מחלקים את הסוכה לאורכה, ואין לה שלוש דפנות^[964].

באופן שהסכך הפסול או האויר מונחים לאורך הסוכה, ברצועה מאמצע הדופן האמצעית, אבל אינם מגיעים עד לפתח, אלא יש בפתח סכך כשר בשיעור סוכה כשרה, יש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאפשר שהסוכה שכשרה, כיון שיש לה שתי דפנות מהצדדים, והדופן האמצעית חשובה כדופן שלישית שדי בה אפילו טפח^[965]. ועוד כתבו, שאפשר שאפילו נשאר שם סכך כשר פחות משיעור סוכה, מצטרף כל הסכך לשיעור סוכה, והסוכה כשרה^[966].

סכך פסול או אויר המונחים לכל רוחב הסוכה, בסוכה שיש לה שלוש דפנות, כלומר רצועה שהולכת מדופן אחת לדופן שכנגדה, ויש ברצועה שיעור הפוסל – על שיעורו עי' לעיל – אם יש מהדופן האמצעית ועד לסכך הפסול ז' טפחים על ז' טפחים, שזהו שיעור הכשר סוכה, אותו המקום כשר, שהרי יש שם שיעור סוכה עם שלוש דפנות^[967]. אבל המקום שלצד פתח הסוכה, פסול^[968], שאין לו שלוש דפנות^[969].

סכך פסול ואויר כשאינם מחלקים את הסוכה

סכך פסול או אויר בשיעור שפוסלים – על שיעורם עי' לעיל – המונחים באמצע הסוכה, ומהצדדים מונח סכך כשר, היינו באופן שאין רצועה של סכך פסול או אויר לכל אורך או רוחב הסוכה, אם יש מהסכך הפסול או האויר עד לדופן האמצעית שיעור הכשר סוכה, כתבו ראשונים שכל הסוכה כשרה, שהמקום שמפתח הסוכה ועד לסכך הפסול בכלל "פסל היוצא מן הסוכה" שנידון כסוכה עצמה^[970]. ועוד הוסיפו, שאפילו אין מהדופן האמצעית עד לסכך הפסול שיעור סוכה, מצרפים את כל הסכך הכשר שמחובר מהצדדים לשיעור סוכה, וכל הסוכה כשרה^[971], ויש מן האחרונים שכתבו, שהיינו דוקא לסוברים ששיעור הכשר סוכה אינו צריך להיות דוקא בריבוע^[972], אבל לסוברים שצריך דוקא בריבוע, אין מצרפים את כל הסכך מהצדדים לשיעור הכשר סוכה, והסוכה פסולה^[973]. ויש מן הראשונים שחולקים על כל זה, וסוברים, שסכך פסול או אויר בשיעור שהם פוסלים, פוסלים הם את הסוכה, אף על פי שאינם נמצאים לכל אורכה או רוחבה^[974].

ישיבה תחת סכך פסול פחות מד' טפחים

סכך פסול משלושה טפחים עד ארבעה טפחים – כשאינו פוסל את הסוכה - נחלקו ראשונים אם מותר לישב ולישן תחתיו: יש סוברים שמותר^[975], ויש סוברים שאסור^[976], כיון שיצא מתורת לבוד*^[977].

סכך כשר ופסול בשווה

סכך פסול וסכך כשר המונחים זה לצד זה בכמות שווה, ואין בסכך הפסול במקום אחד שיעור הפוסל, נחלקו אמוראים, לדעת רב פפא הסוכה כשרה, ולדעת רב הונא בנו של רב יהושע פסולה^[978], שנחלקו אם פרוץ כעומד מותר או אסור^[979], על טעם וגדר מחלוקת זו, ע"ע פרוץ כעומד. ואותה ששנינו שסוכה שיש בה שיפודים – שפסולים לסכך – והניח ביניהם סכך כשר, אם יש ריוח כמותם, כשרה^[980], פירשוה לדעת רב הונא שמדובר שהסכך מרובה מעט מהשיפודים^[981].

צירוף סכך פסול ואויר בסוכה גדולה

סכך פסול ואויר, שאין בכל אחד מהם שיעור הפוסל – על שיעורם עי' לעיל – אינם מצטרפים יחד בסוכה גדולה לשיעור הפוסל, והסוכה כשרה^[982]. ובטעם הדבר מצינו כמה דעות בראשונים ואחרונים: לדעת האמוראים ששיעור סכך פסול הוא בארבע אמות^[983], א) יש שכתבו, כיון שסכך פסול נאמר בו הלכה-למשה-מסיני* שאינו פוסל אלא בארבע אמות, ואינו מצטרף עם אויר ששיעורו שונה^[984]. ב) ויש שכתבו, שסכך פסול בארבע אמות, שיעורו מחמת שזהו מקום חשוב, אבל אויר פוסל משום שמחלק את הסוכה^[985]. ג) ויש שכתבו, שסכך פסול שיעורו באמות, אבל אויר שיעורו בטפחים^[986]. ולדעת האמוראים שסוברים שסכך פסול שיעורו בארבעה טפחים^[987], ד) יש שכתבו שסכך פסול טעם פסולו הוא משום שזהו מקום חשוב לעצמו, אבל אויר טעמו משום שמחלק את הסוכה^[988]. ה) ויש שכתבו, שאפילו אם טעם פסולם של אויר וסכך פסול שוה, מכל מקום כיון שאין שיעורם שוה, שזה בארבעה טפחים וזה בשלושה טפחים, אינם ראוים להצטרף^[989].

ישיבה תחת סכך פסול כשמצורף לאויר

סכך פסול, שאין בו שיעור לפסול אלא בצירוף אויר שסמוך לו, שאינם מצטרפים לפסול^[990], יש מהאחרונים שכתבו, שמכל מקום אין לישב תחת הסכך הפסול, שלדעתם כל שיש הפסק של ארבעה טפחים בלא סכך כשר, אין לישב תחתיו^[991], אבל מדברי ראשונים נראה, וכן כתבו אחרונים, שכיון שאינם מצטרפים לפסול, מותר אף לישב תחת הסכך הפסול^[992]. על ישיבה תחת האויר כשאין בו שיעור לפסול, ע"ע לבוד: בסוכה^[993].

סכך פסול בסוכה קטנה

בסוכה קטנה, אם יש בה סכך פסול שלושה טפחים במקום אחד, כתבו ראשונים שהסוכה פסולה^[994], שבשלושה טפחים שוב אין בו תורת לבוד*, וחשוב הוא למעט שיעור סוכה^[995]. וביארו אחרונים, שכיון ששלושה טפחים אין בהם דין לבוד, הרי שאינו בטל לסכך הכשר, ואינו מצטרף להשלים את שיעור סוכה^[996]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שדוקא כשצריך את כל השלושה טפחים כדי להשלים שיעור סוכה, אינם מצטרפים, אבל באופן שאין צריך את כל השלושה טפחים כדי להשלים שיעור סוכה – היינו בסוכה שרחבה יותר מז' על ז' טפחים – מצטרף הסכך הפסול כדי להכשיר את הסוכה^[997], ואף לדעה זו, יש שכתבו, שהיינו דוקא כשהסכך הפסול פחות מד' טפחים, אבל בד' טפחים, אין מצרפים אפילו חלק ממנו להשלים שיעור סוכה^[998]. ויש סוברים שאפילו כשאין צריך את כל השלושה טפחים להשלמת שיעור סוכה, אי אפשר לצרף את הסכך הפסול, והסוכה פסולה^[999], אלא שיש מהם שסוברים, שבאופן שהסכך הפסול מונח בצד ברוח רביעית – בסוכה של שלוש דפנות – וצריך להשלים שיעור סוכה בפחות משלושה טפחים, אפשר לצרף את הסכך הפסול ולהכשירה, או באופן שמונח בצד הדופן, שאומרים על חלקו דופן-עקומה*, והשאר פחות משלושה מצטרף להשלים^[1000]. ויש מן הראשונים שכתבו – לסוברים שסכך פסול שיעורו בארבע אמות - שבסוכה קטנה סכך פוסל בארבעה טפחים^[1001], שנמצא רוב הסוכה מסוככת בסכך פסול^[1002].

על סכך פסול בסוכה קטנה, שכשאין בו שלושה טפחים, הסוכה כשרה משום לבוד*, ע"ע^[1003]. על מחלו' ראשונים אם ישנים תחתיו, ע"ע הנ"ל^[1004].

צירוף סכך פסול ואויר בסוכה קטנה

בסוכה קטנה, סכך פסול ואויר שאין באחד מהם שיעור הפוסל – על שיעורם עי' לעיל – מצטרפים יחד לשיעור הפוסל, ופוסלים את הסוכה^[1005]. והטעם, לדעת אביי משום ששיעורם שוה^[1006], שפוסלים בשלושה טפחים, לסוברים כן^[1007], ולסוברים שסכך פסול שיעורו בארבעה טפחים^[1008], פירושו, ששווים בכך ששיעורם בטפחים, ולא באמות^[1009], ולדעת רבה, משום שחסר בשיעור הסוכה^[1010], כלומר, בין באויר ובין בסכך כשר, נחסר משיעור הסוכה^[1011], לסוברים שסכך פסול פוסל בארבעה טפחים, פירושו, שנמצא שרובה של הסוכה אינה מסוככת בסכך כשר^[1012].

סוכה תחת אילן וסכך פסול

העושה סוכתו תחת האילן, שנינו שפסולה, וכאילו עשאה בתוך הבית^[1013]. ולמדו כן מהכתוב: בסכת^[1014]. על האופנים שפסולה, עי' להלן.

סוכה תחת האילן שפסולה, כתבו ראשונים ואחרונים, שהוא אפילו כשאין ריוח אויר בין סכך הסוכה לענפי האילן^[1015].

קדמה הסוכה לסכך הפסול

כשקדמה הסוכה לסכך הפסול שלמעלה, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שכל שקדמה הסוכה לסכך הפסול, אין הסכך הפסול פוסלה, כיון שכבר היתה מסוככת כהלכתה, אין הסכך הפסול מוסיף בה כלום, ואפילו היה הסכך הפסול צלתו מרובה מחמתו^[1016]. ב) ויש סוברים, שדוקא אם היה זמן שהסוכה אין צלתה מרובה מחמתה אלא בצירוף הסכך הפסול שמלמעלה, אפילו אם אחר כך יניח עוד סכך בסוכה, עד שתהא צלתה מרובה בלא צירוף הסכך הפסול, הסוכה פסולה, כיון שתוספת הסכך לסוכה כבר אינו נצרך ואינו מועיל, אבל אם היתה הסוכה צלתה מרובה מחמתה קודם שבא הסכך הפסול מלמעלה, הסוכה כשרה^[1017]. ג) ויש סוברים שבכל אופן אין הבדל בין קדמה הסוכה, לבין קדם הסכך הפסול^[1018].

סוכה תחת סכך פסול שחמתו מרובה

סוכה תחת סכך פסול, והסכך הפסול חמתו מרובה מצלתו, וסכך הסוכה צלתו מרובה מחמתו אפילו אם ינטל הסכך שכנגד הסכך הפסול, אין הסכך הפסול פוסל את הסכך שתחתיו^[1019].

סכך פסול אם פוסל סכך כשר שכנגדו

סכך פסול שחמתו מרובה מצלתו, אם הוא פוסל את סכך הסוכה שתחתיו כנגדו, כשהסוכה צלתה מרובה מחמתה, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שהוא פוסל^[1020], כיון שהצל על אותו המקום נעשה מחמת הסכך הפסול שלמעלה^[1021], ונמצא שהסכך התחתון שכנגדו פסול, שאינו עשוי לצל^[1022], ולפיכך, סוכה שלולי הסכך שכנגד הסכך הפסול, אין צלתה מרובה מחמתה, פסולה^[1023], וכן אם יש בסכך הפסול שלמעלה שיעור הפוסל במקום אחד – על שיעורו עי' לעיל^[1024] - הרי הוא פוסל את שכנגדו, והסוכה פסולה^[1025]. ב) ויש סוברים שאינו פוסל^[1026], שהרי אף אם ינטל הסכך הפסול, סכך הסוכה צלתו מרובה^[1027].

צירוף סכך פסול לסוכה שתחתיה לשיעור צלתה מרובה

סוכה תחת סכך פסול, ואין הסוכה צלתה מרובה מחמתה אלא בצירוף צל הסכך הפסול, הסוכה פסולה^[1028].

ערבוב ובטול סכך פסול בסכך כשר

סכך פסול שעירבבו עם סכך כשר, והסכך הכשר מרובה מהפסול, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שכיון שערבבן והסכך הפסול אינו ניכר לעצמו, הרי הוא בטל ברוב הסכך הכשר, ומועיל הביטול לצרף את הסכך הפסול לשיעור צלתה מרובה מחמתה^[1029], והיינו כשהסכך הפסול חמתו מרובה, אבל אם צלתו מרובה אינו בטל^[1030], ויש שסוברים, שאפילו היה הסכך הפסול צלתו מרובה, הוא בטל לסכך הכשר^[1031]. ב) ויש סוברים שהסכך הפסול בטל לסכך הכשר, ומועיל שלא יפסול, אלא שמכל מקום אינו מצטרף להשלים שיעור צלתה מרובה^[1032], ולכן אם הסכך הכשר אין צלתו מרובה מחמתו, אין הסכך הפסול מצטרף להכשירו^[1033]. ג) ויש סוברים שהסכך הפסול אינו בטל כלל לסכך הכשר^[1034], והטעם, כיון שהסכך הפסול ניכר בפני עצמו ואפשר לבררו, אינו בטל ברוב^[1035]. אלא שמהם שסוברים שאין צריך כאן דין בטול ברוב, לפי שאפילו היו בסכך הכשר והפסול בשווה, הסוכה כשרה^[1036]. ד) ויש שמחלקים בזה, שסתם סכך פסול בטל ברוב, אבל סכך שפסולו מחמת שמחובר לקרקע, אינו בטל^[1037].

על הטעם שיש סוברים שאין אומרים כאן אין-מבטלין-אסור-לכתחלה*, ע"ע^[1038].

גילוי דעת שאינו חפץ בצל הפסול

סוכה תחת סכך פסול, כגון תחת אילן, וגילה דעתו שאין רצונו בצל הבא מחמת הפסול, על ידי שחבט באילן להשיר את עליו, יש מן הראשונים שכתבו, שכיון שגילה דעתו שוב אין הסכך הפסול מצטרף לסוכה שתחתיה לפוסלה^[1039], והיינו כשהסכך הפסול חמתו מרובה מצלתו^[1040], ומהרבה ראשונים נראה, שאין גילוי דעתו מועילה בזה^[1041].

סוכה תחת סוכה

סוכה הבנויה על גבי סוכה, ואפשר לדור בסוכה העליונה, שנינו במשנה, שהסוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה^[1042], ולמדו כן מהכתוב "בסכת" בכתיב חסר^[1043], שאין כשרה אלא סוכה אחת, אבל סוכה תחת סוכה פסולה^[1044], לפי שיש לה שני סככים^[1045]. באופן שאי אפשר לדור כלל בעליונה - כלומר שסכך של התחתונה אינו מחזיק כרים וכסתות של עליונה על גביו^[1046] – אף התחתונה כשרה^[1047]. באופן שאי אפשר לדור בעליונה אלא על ידי הדחק – שהוא רופף, ובהנחת כרים וכסתות על גביו הוא מתנועע^[1048] - פירשו בתלמוד שבזה נחלקו תנאים, תנא קמא סובר, שהתחתונה פסולה, ורבי יהודה סובר שהתחתונה כשרה^[1049], וביארו ראשונים, שרבי יהודה לשיטתו שסובר "סוכה דירת קבע בעינן"^[1050], וכיון שאינה ראויה לדיורים אלא בשעת הדחק, אינה אלא דירת עראי, ואין עליה שם סוכה כדי שתחשב הסוכה שתחתיה סוכה תחת סוכה, אבל חכמים סוברים שסוכה דירת עראי בעינן, וחשובה סוכה^[1051]. והלכה כתנא קמא^[1052].

אופנים של סוכה תחת סוכה לפוסלן ולהכשירן

סוכה תחת סוכה, פעמים ששתיהן כשרות, ופעמים שתיהן פסולות, פעמים שהתחתונה כשרה והעליונה פסולה, ופעמים שהתחתונה פסולה והעליונה כשרה, וכדלהלן: כשהתחתונה חמתה מרובה מצלתה והעליונה צלתה מרובה, שתיהן כשרות, בתנאי שסכך העליונה בתוך עשרים אמה^[1053], מקרקע התחתונה^[1054], שכיון שהתחתונה חמתה מרובה, אין סככה חשוב סכך, ונמצא שסכך העליונה הוא סכך גם של התחתונה^[1055].

כששתיהן צלתן מרובה מחמתן, וסכך העליונה למעלה מעשרים אמה - מסכך התחתונה^[1056] – שתיהן פסולות^[1057], התחתונה לפי שיש מעליה סכך של העליונה, והעליונה משום שסככה למעלה מעשרים אמה^[1058].

כשהתחתונה צלתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצלתה, התחתונה כשרה, לפי שמסוככת כראוי, וכיון שהעליונה חמתה מרובה אין סככה חשוב סכך, והעליונה פסולה, שהרי חמתה מרובה^[1059]. על מחלוקת ראשונים אם באופן זה כשסכך העליונה למעלה מעשרים אמה מקרקע התחתונה, אם הוא חשוב סכך פסול, ופוסל את התחתונה, עי' לעיל^[1060].

כששתיהן צלתן מרובה מחמתן, וסכך העליונה תוך עשרים אמה – מסכך התחתונה^[1061] – התחתונה פסולה, שנמצא שיש לה שני סככים, והעליונה כשרה, שהרי עשויה כראוי^[1062].

שיעור הרווח להחשיבם כשני סככים

בשיעור הרווח בין הסככים, שעל ידי ריוח זה חשובים הם שני סככים, כדי לפסול את התחתונה, נחלקו אמוראים: רב הונא אומר ששיעורו טפח^[1063], אבל פחות מטפח חשובים הם כסכך אחד^[1064], שכן מצינו שיעור לענין אהל-המת*^[1065]. רב חסדא ורבה בר רב הונא אומרים, ארבעה טפחים^[1066], שלא מצינו מקום חשוב פחות מארבעה טפחים^[1067]. ושמואל אמר, עשרה טפחים^[1068], כשם שאין סוכה כשרה בפחות מעשרה טפחים גובה^[1069], כך אינה נפסלת בפחות מעשרה טפחים בין הסככים^[1070]. ולהלכה, יש ראשונים שכתבו, ששיעורו בעשרה טפחים^[1071], ויש שפוסקים ארבעה טפחים^[1072].

על הטעם שאין אומרים בסכך העליון חבוט רמי והרי הוא כאילו ירד על סכך הסוכה התחתונה והכל סכך אחד, ע"ע חבוט רמי: בסוכה^[1073].

פרס סדין עליה או תחתיה

פירס על הסוכה סדין מפני החמה, או שתלה את הסדין תחת הסכך מפני הנשר – שלא ינשרו העלים^[1074] - שנינו שפסולה^[1075], ונחלקו ראשונים: יש סוברים שדוקא כשאין בסכך הסוכה שיעור צלתה מרובה מחמתה ללא הסדין, הסוכה פסולה, אבל כשהסכך הכשר צלתו מרובה מחמתו, הסוכה כשרה, כיון שאין צריך את הסדין לצל, והרי זה כאילו הניחה לנאות את הסוכה^[1076], ואפילו כשהסדין צלתו מרובה, אינו פוסל^[1077], והם מפרשים ש"מפני החמה" היינו שלא תייבש החמה את העלים וינשרו, וימעט את הסכך, וכן "מפני הנשר", היינו שהסדין סומך את העלים שלא יפלו כדי שלא ינשרו ויהא הסכך חמתו מרובה מצלתו^[1078]. ויש סוברים, שאפילו בסוכה שצלתה מרובה, הסדין פוסלה^[1079], שכיון שהסדין פסול לסיכוך, הרי זו סוכה תחת סכך פסול^[1080], שכל דבר שמסכך משום איזה צורך, שם סכך עליו^[1081], ואפילו לסוברים שסכך פסול אינו פוסל סכך כשר שכנגדו^[1082], היינו דוקא כהסכך הפסול חמתו מרובה, אבל כאן שהסדין צלתו מרובה מחמתו, נמצא שאינו יושב תחת צל סכך כשר^[1083], ולדעה זו, מפני החמה היינו שלא תכנס עוד חמה לסוכה, ומפני הנשר, היינו שלא יפלו העלים לתוך הסוכה^[1084].

פרס תחתיה סדין כדי לנאותה

פרס סדין כדי לנאות את הסוכה, כשרה^[1085]. והטעם, נחלקו ראשונים, יש שכתבו שכיון שאינו אלא לנוי אינו חשוב סככה^[1086], ויש שכתבו שלפי שאינו עשוי לסיכוך, אלא לנוי, הוא בטל לסכך, וכאילו אינו^[1087]. על הסוברים שכל שאינו סומך ומעמיד את הסכך שלא יפחת לשיעור חתמו מרובה, עי' לעיל^[1088]. ונחלקו אמוראים: א) רב חסדא ורבה בר רב הונא סוברים, שנוי סוכה אינו פוסל את הסוכה אלא כשאינו מרוחק מהסכך ארבעה טפחים, אבל אם מרוחק ארבעה טפחים, פוסל^[1089], לפי שעד ארבעה טפחים נוי הסוכה בטל לסכך, אבל יותר מכך אינו בטל^[1090], שארבעה טפחים הוא מקום חשוב^[1091], ונמצא שיש כאן אוהל המפסיק בין היושב שם לסכך^[1092]. ולדעה זו נחלקו ראשונים, יש שכתבו, שדוקא אם יש בסדין שיעור של צלתה מרובה מחמתה^[1093], שבכך הוא דבר חשוב^[1094], ויש שכתבו שאפילו כשחמתו מרובה מצלתו הוא פוסל^[1095]. ב) ורב נחמן סובר, שאפילו כשהוא רחוק הרבה אינו פוסל^[1096], שבטל לסוכה^[1097], ויש שביארו שנוי סוכה אינו חשוב כדי לפסול^[1098]. והלכה שברחוק ארבעה טפחים פוסל^[1099].

פרס לא כדי לנאותה ולא כדי להגן

בגד המונח על גבי הסכך, שלא לשם צל והגנה, ולא כדי לנאות את הסוכה, אלא כגון כדי לייבשו, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאסור לאכול ולישן תחתיו^[1100], שכיון שהניחו לצורך הבגד אינו בטל לסוכה^[1101], ויש סוברים שאינו פוסל^[1102], שאין פוסל אלא המונח להגן מן החמה או מדבר אחר, אבל כל צורך אחר דינו כנוי סוכה, שאינו פוסל, שבטל לסוכה^[1103].

על הסוברים שבאופנים מסוימים אסור לפרוס סדין או בגד על הסוכה, או תחתיה, משום מראית עין, ע"ע חשד; מראית עין^[1104].

מעמיד בדבר המקבל טומאה

מעמידי הסכך, היינו דברים שהסכך נסמך עליהם, נחלקו בהם אמוראים – רבי זירא ורבי אבא בר ממל - בדעת תנאים: אחד מהם אמר, שלדעת רבי יהודה שאמר שהסומך סוכתו בכרעי המטה, אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה^[1105], הטעם הוא משום שמעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה^[1106]. ואחד מהם אמר שפסולה מטעם אחר^[1107]. בדעת חכמים שאמרו שהסומך סוכתו בכרעי המטה, כשרה^[1108] - לטעם שהפסול הוא משום "מעמיד" – נחלקו המפרשים, יש סוברים שהם חולקים על רבי יהודה, וסוברים שמותר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה^[1109], ויש סוברים, שאינם חולקים, ורבי יהודה אינו אלא מפרש את דבריהם^[1110], ויש שכתבו, שחכמים חולקים דוקא לענין בדיעבד, שכשרה, אבל מודים שלכתחילה אין להעמיד בדבר המקבל טומאה^[1111].

בטעם שאין להעמיד את הסכך על ידי דבר המקבל טומאה, לסוברים כן, נחלקו ראשונים: א) יש שכתבו, שכיון שהם מעמידים את הסכך, הרי זה כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה^[1112]. ולדעה זו, כתבו אחרונים, הפסול הוא מן התורה^[1113]. ב) ויש שכתבו, שגזרה היא, שלא יאמרו זה עומד – היינו הסכך – וזה מעמיד, מה זה מותר במקבל טומאה כך זה מותר, ויבואו לסכך במקבל טומאה^[1114].

מעמיד בשאר פסולי סכך

שאר דברים הפסולים לסכך, אם פסולים להעמיד בהם את הסכך, כשם שאין מעמידים בדבר המקבל טומאה, לסוברים כן, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאף שאר דברים – כגון שאינם גידולי קרקע, או מחוברים לקרקע - פסולים למעמיד^[1115]. ויש סוברים שפסול מעמיד הוא דוקא בדבר שמקבל טומאה^[1116].

מעמיד בדבר שפסול מדרבנן

דבר שאינו פסול לסכך אלא מדרבנן – כגון שברי כלים שאין מסככים בהם – יש ראשונים ואחרונים שכתבו שאין בו פסול מעמיד, שאין עושים גזרה-לגזרה*^[1117], וכתבו אחרונים שהיינו לסוברים שפסול מעמיד אינו אלא גזירת חכמים, ולכן בדבר שאינו פסול אלא מדרבנן לא גזרו בו^[1118], אבל לסוברים שמעמיד הוא דין מן התורה, אף דבר שאינו פסול אלא מדרבנן, פסול למעמיד^[1119]. ויש אחרונים שנראה מדבריהם שגם בדבר שאין פסולו אלא מדרבנן, פסול משום מעמיד^[1120].

מעמיד בדבר שאין רגילים לסכך בו

דבר שאין הדרך לסכך בו, כתבו ראשונים, שאין בו פסול מעמיד^[1121], שאין חוששים שמא יבוא לסכך בהם, לסוברים שזה טעם איסור מעמיד^[1122], ולכן מותר לסכך על גבי הכותל^[1123], ומהם שפירשו שזה הטעם שהעושה סוכתו בראש האילן או על הגמל, אינו בכלל פסול מעמיד^[1124], לפי שמדובר באופן שאין הדרך לסכך בהם^[1125]. וכתבו אחרונים, שלסוברים שאיסור מעמיד הוא מעיקר הדין, וכאילו סיכך בפסול, אף דבר שאין רגילים לסכך בו אסור משום מעמיד^[1126].

בדבר שאיסורו לסכך ידוע לכל

דבר שידוע לכל שאילו יסכך בו סוכתו אין זה חשוב סוכה אלא בית, יש ראשונים שכתבו שאין בו איסור מעמיד, לפי שאין חוששים שיסכך בו, לסוברים שזה טעם איסור מעמיד^[1127], ולכן מותר לסכך על גבי הכותל^[1128], וכן יש שכתבו שמטעם זה אין איסור מעמיד בשיפודים של מתכת^[1129]. ויש שהוסיפו שהוא הדין במקום שהצריכוהו לעשות דבר מסוים כדי להכשיר את הסכך, שאין חוששים משום מעמיד, וכגון במסכך על גבי שיפודים, שהצריכוהו להרבות בסכך כשר, שאין השיפודים אסורים משום מעמיד^[1130]. וכתבו אחרונים, שלסוברים שאיסור מעמיד הוא מעיקר הדין, וכאילו סיכך בפסול, גם כאן אסור משום מעמיד^[1131].

גדר מעמיד

גדר מעמיד, היינו דוקא כשהסכך נסמך עליו, ואינו יכול לעמוד בפני עצמו, אבל סכך המונח על גבי דבר הפסול, ואינו נסמך עליו, אין בכך פסול מעמיד^[1132]. וכתבו אחרונים, שאם הסכך יכול לעמוד בפני עצמו, אלא שהוסיף בו דבר הפסול לסכך בו לחזקו שלא יפול מכח מכה וכדומה, הסוכה כשרה^[1133]. וכן במניח דבר על הסכך כדי שלא יפול ברוח שאינה מצויה, אינו חשוב מעמיד^[1134]. דבר שהניחו כדי למנוע מהסכך מלהפסל – כגון שהניח סדין על הסכך, שלא יתייבשו העלים ותהא חמתו מרובה מצלתו – יש ראשונים שנראה מדבריהם שסוברים שחשוב מעמיד^[1135]. ויש מהאחרונים שכתבו שכיון שאינו בא אלא למנוע פסול, אינו חשוב מעמיד^[1136].

מעמיד דמעמיד

דבר שאין הסכך נסמך ישר עליו, אלא הוא מעמיד דבר אחר שהסכך נסמך עליו ("מעמיד דמעמיד"), נחלקו בו אם הוא חשוב מעמיד: יש ראשונים שסוברים שאינו חשוב מעמיד, כיון שאינו מעמיד את הסכך, אלא מעמיד דבר אחר שעליו הסכך^[1137], ולדעתם העושה סוכתו בראש האילן, היינו באופן שהאילן הוא רק מעמיד של המעמיד^[1138]. ויש מן אחרונים שסוברים בדעת ראשונים, שאף מעמיד של המעמיד בכלל פסול מעמיד^[1139].

מעמיד להלכה

להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים אם יש פסול של מעמיד: א) יש סוברים שאין פסול של מעמיד^[1140]. והטעם, יש מהם שסוברים שבמחלוקת האמוראים בטעמו של רבי יהודה אין ההלכה כדעת הסובר שהוא משום מעמיד^[1141], ויש מהם שסוברים שאין הלכה כרבי יהודה^[1142]. ויש מהאחרונים שכתבו, שאפילו לפוסקים שאין פסול מעמיד, אפשר שהיינו דוקא כשהמעמיד עומד רק מן הצד ואינו ניכר כל כך, אבל אם המעמיד באמצע הסכך לכל אורכו והוא ניכר, יש יותר לפסול משום מעמיד שהוא נראה כעיקר הסכך^[1143]. ב) ויש מן האחרונים שסוברים, שלכתחילה אין לסכך על דבר שמקבל טומאה, אבל בדיעבד הסוכה כשרה^[1144]. ג) ויש סוברים שאם מעמיד את הסכך על דבר המקבל טומאה פסולה^[1145], שהלכה גם כסובר שהטעם משום מעמיד בדבר המקבל טומאה, וכרבי יהודה^[1146].

במעמיד דמעמיד, כתבו אחרונים שאפילו לפוסלים במעמיד, כשהוא רק מעמיד דמעמיד הסוכה כשרה^[1147]. ויש מן האחרונים שסוברים שיש להחמיר אפילו במעמיד דמעמיד^[1148].

דינים נוספים

אין לה גג

סוכה שאין לה גג, כגון שעשויה כמין צריף – שגגה ודפנותיה עשויים כאחד, ואין ניכר גג לבד ודופן לבד^[1149] - או שסמך את הדופן לכותל, נחלקו בה תנאים: יש פוסלים^[1150] - ובמשנה אמרו שהוא רבי אליעזר, ובברייתא אמרו שהם חכמים^[1151] – ויש מכשירים^[1152] – ובמשנה היינו חכמים, ובברייתא הוא רבי אליעזר^[1153] – ובטעם המחלוקת, במקום אחד בתלמוד אמרו, שנחלקו אם שיפועי אוהלים חשובים אוהל^[1154], והיינו שכיון שהוא בשיפוע אין ניכר מהו דופן ומהו גג^[1155], ובמקום אחר אמר אביי, שנחלקו אם סוכה צריכה להיות דירת עראי או קבע^[1156], ובלא גג אינה נאה לדירה^[1157], או שכיון שאין לה גג אינה קבועה^[1158], ויש ראשונים שכתבו שטעם ראשון עיקר^[1159], ולדעת הפוסלים, שיפועי אוהלים אינם כאוהלים כלל^[1160], אבל יש ראשונים שמסבירים, ששיפועי אוהלים חשובים אוהל עראי, וכך נחלקו, האם צריך דירת קבע, ושיפועי אוהלים אינם כשרים לסוכה, או שסוכה דירת עראי, ואף שיפועי אוהלים כשרים בסוכה^[1161]. והלכה שפסולה^[1162].

באופן שיש לה גג אפילו טפח, וכן באופן שהגביה את הדופן מהקרקע שיעור טפח, או, שהרחיק את הדופן הנסמכת על הכותל טפח, לדעת הכל כשרה^[1163], לפי שעתה יש לה גג^[1164], שלענין אוהל די בטפח^[1165]. וכתבו ראשונים ואחרונים, שכשרה בתנאי שיהא בסוכה שיעור סוכה, כלומר, שעד גובה י' טפחים יהיה שם רוחב ז' על ז' טפחים^[1166], ובאופן זה, כתבו ראשונים, שאפשר שאף המקום שתחת השיפוע שאין בו גובה י' טפחים כשר, מדין "פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה"^[1167], ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאין צריך בה שיעור של זע"ז בגובה י"ט^[1168], אלא די שיש בקרקעיתה שיעור רוחב סוכה^[1169], ויש שכתבו, שכשרה דוקא באופן שאפשר לחלק את הסוכה לרצועות כך שבצירוף כולן, יש כאן רוחב ז' על ז' בגובה י' טפחים^[1170].

אלא שבטפח זה, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאפילו אין טפח זה מסוכך בסכך כשר, או באופן שהגביהה טפח לא הניח שם דופן, הסוכה כשרה^[1171], וכן משמע בירושלמי^[1172], לפי שהוא כדין כל אויר בסוכה שאינו פוסל בשיעור טפח^[1173], ויש סוברים, שהטפח צריך להיות מדופן ממש, באופן שהגביהה, או מסכך כשר, באופן שהרחיקה מהכותל^[1174], שאין אויר חשוב גג^[1175], ולא מחיצה^[1176].

בשיעור גובה הדופן המונחת בשיפוע, יש ראשונים שכתבו שצריכה להיות ט"ז טפחים, שעשרה טפחים משמשים כדופן, וששה טפחים למעלה מהם כסכך, ובצירוף עוד טפח גג או דופן, יש כאן סכך ז' טפחים^[1177], ולכן הדופן למעלה מעשרה טפחים צריכה להעשות מסכך כשר^[1178], ויש סוברים שהדופן כולה צריכה להיות מדבר הכשר לסכך^[1179], שכן היא מעמידה את חלק הסכך^[1180], ומעמידי הסכך צריכים להיות כשרים לסיכוך, לסוברים כן^[1181]. ויש שכתבו שכיון שצריכה שיעור רוחב של ז' על ז' בגובה י' טפחים, מוכרח שיהיה אותו הדופן גבוה יותר מט"ז טפחים^[1182], ולפי גובה הכותל^[1183].

פסל היוצא מן הסוכה

פסל – סכך – היוצא מן הסוכה, אמרו בברייתא, שנידון כסוכה^[1184]. ואמרו על כך בתלמוד כמה פירושים: א) עולא אמר, שמדובר בקנים של סכך היוצאים מאחורי הסוכה^[1185], ויש שם מאחורי הסוכה שלושה דפנות, ושיעור רוחב הכשר סוכה, וצלתה מרובה מחמתה, והחידוש הוא שאף על פי שהמקום לא נעשה לשם סוכה, מכל מקום כשרה^[1186], ונחלקו ראשונים: יש שכתבו, שאף על פי שהדופנות לא נעשו לשם סוכה זו, כשרה^[1187], לפי שהמקום נעשה לשם צל^[1188]. ויש שכתבו, שבדפנות ודאי אין צריך שיהיו לשם סוכה, אלא החידוש הוא על הסכך, שאף על פי שלא הונח שם לשם צל אותה סוכה אחורית, מכל מקום כשרה^[1189]. ב) רבה ורב יוסף אמרו, שמדובר בקנים של סכך היוצאים לפני הסוכה, בפתח הרוח הרביעית, ודופן אחת ממשיכה והולכת עם קנים אלו^[1190], ואין אומרים לפסול את אותו המקום שתחת הקנים היוצאים, שכיון שלא המשיך את הדופן השניה עד לסוף הקנים, מוכח שהמקום שתחת הקנים הוא סוכה בפני עצמה, ופסולה^[1191], מחמת שאין שם אורך ורוחב בשיעור הכשר סוכה^[1192], ואפילו יש שם שיעור הכשר סוכה, הרי שאין שם שלוש דפנות^[1193], אלא גם מקום זה כשר^[1194], לפי שאין צריך שהדופן השניה מהצד תמשך לכל האורך, שהרי הדופן השלישית די לה בטפח^[1195]. וכתבו ראשונים, שהיינו דוקא כשאין צורת הפתח בין הסוכה לקנים היוצאים, שצורת הפתח חשובה כמחיצה ביניהם^[1196]. ג) רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן אמר, שהיינו סוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה, ומיעוטה חמתה מרובה, שכל הסוכה כשרה^[1197], ולפי זה "פסל היוצא" פירושו סכך שיוצא מהכשר סוכה, כלומר שחמתו מרובה ואינו כשר לסיכוך^[1198], על דעה זו, ועל מחלוקת הראשונים שבדבר, עי' לעיל: הסיכוך^[1199]. ד) רבי אושעיא אומר, שפירושו סכך פסול פחות משלושה טפחים בסוכה קטנה, שאינו פוסל את הסוכה^[1200]. ולפירושו "סכך היוצא", היינו שיוצא מתורת סוכה^[1201]. על פרטי הלכה זו עי' לעיל: הסיכוך^[1202]. להלכה, כתבו ראשונים, שפוסקים ככל הפירושים שנאמרו^[1203].

דבר איסור העומד לאיבוד

על דבר העומד לאיבוד מחמת איסורו, אם פסול לסכך או לדפנות מחמת כתותי-מכתת-שיעוריה*, ע"ע^[1204].

חיובה במזוזה

על סוכה אם חייבת בקביעת-מזוזה*, ע"ע^[1205].

הערות שוליים