אין אדם חוטא ולא לו

חזקה על אדם שאינו חוטא לשם הנאתם של אחרים.

אדם עשוי לחטוא לשם הנאת עצמו, אך אין הוא עשוי לחטוא, אם ההנאה שתצמח מכך תהיה לאחרים.

כתוצאה מכך: אשה שאומרת: "נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי", ובא אחד ואמר: "אני קדשתיה" - נאמן לתת לה גט ולהתירה לאחרים מאיסור אשת איש, שאין אדם חוטא כדי שאחרים יהנו.

תוצאה נוספת: אין חוששין לעבד של כהן שיבקש תרומה אחרי שימכר לישראל, שהרי מזונותיו על רבו ו"אין אדם חוטא ולא לו".

תוצאה נוספת: הרועה בהמותיו - פסול לעדות, לפי שחשוד הוא שמרעה אותם בשדות של אחרים, והריהו נחשב כגזלן הפסול לעדות. אולם, הרועה בהמות של אחרים - כשר לעדות, שרק מי שרועה את בהמותיו שלו חשוד שמרעה אותם בשדות אחרים, שכן אדם עשוי לחטוא לשם הנאת עצמו, אבל הרועה בהמות של אחרים, אינו חשוד על כך, ש"אין אדם חוטא ולא לו".