פרשני:בבלי:בבא בתרא כא א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן. לעולם הסיפא מדובר באותה חצר, ולא מדובר בתינוקות שבאין לקנות, אלא בתינוקות שבאין ללמוד תורה אצל רבן, ואפילו שמרבה באותה חצר נכנסין ויוצאין מכל מקום, אי אפשר למחות בידו, ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך, הטעם שאין יכולין למחות בידו, זהו משום שהמשנה מדברת אחרי תקנת יהושע בן גמלא.
דאמר רב יהודה אמר רב ברם באמת זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, הוא היה כהן גדול בתקופת בית שני, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל, שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שהיה לו אב שיכול ללמדו היה מלמדו, מי שאין לו אב שיכול ללמדו, לא היה למד תורה.
מאי דרוש? מה הם דרשו שחשבו שרק האב מלמד? "ולמדתם אותם" ולמדתם אתם. מה שאמר הכתוב "ולמדתם אותם", דרשו "אותם" כמו "אתם", שאתם בעצמכם תלמדו לבניכם.
התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים.
מאי דרוש מהיכן דרשו שרק בירושלים מושיבין מלמדי תינוקות?
"כי מציון תצא תורה" (וגו') שההמשך הוא "ודבר ה' מירושלים", לומר שהתורה צריכה להיות בציון ובירושלים, משום שהיו רואים שם כהנים עוסקים בעבודה וכולם עוסקים במלאכת שמים, היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה.
ועדיין מי שיש לו אב היה מעלו לירושלים ומלמדו, מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך, בכל ארץ שיש שם כמה מדינות ועיירות. ומכניסין אותו כבן ט"ז כבן י"ז, משום שקטנים מזה היה קשה להם לנסוע מהמקום שהם גרים למקום שהיו מלמדין.
ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויצא. כיון שלא הורגלו מקטנותם לשבת ולעסוק בתורה.
עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן ביחד עם חכמי דורו, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר. ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע. כבן שש בבריא וכבן שבע בכחוש.
ומאחר שתיקן יהושע בן גמלא אין יכולין השכנים לעכב מכיון שזהו דבר מצוה. 25
25. זהו דעת הטור ושו"ע בסי' קנ"ו שלכל מצוה אין יכול למחות, כגון לחלק צדקה ולהתפלל בעשרה, אבל דעת הרמב"ן שלשאר מצוה כגון סופר סת"ם יכול לעכב. וכתב הב"י שדעת הרמב"ן שרק לענין תשב"ר, משום שכן הי' תקנת יהושע בן גמלא שיהו מלמדי תינוקות בכל מקום ומקום, מה שאין כן, בשאר מצוה.
אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת (מלמד תינוקות היה):
עד שית, לא תקביל. מכאן ואילך, קביל, ואספי ליה כתורא. עד גיל שש לא תקבל ללמדו, שאיננו יכול לסבול עדיין טורח הלימוד. אבל מגיל שש 26 תקבל ותלמדהו תורה בעל כרחו, כמו שמאכילין ומשקין לשור בעל כרחו, או כמו שנותנין עול לשור על צוארו בעל כרחו. 27
26. כתב הריטב"א לא שש שלמים. כונתו מאחרי גיל חמש שנכנס לשנת השש. והקשו הראשונים שהרי תנן באבות בן חמש למקרא. ותירצו תוס' ששם מדובר בבריא לגמרי. והריטב"א תירץ שאביו מתחיל להרגילו במקרא מבן חמש. 27. פירוש א' הוא מרבינו גרשום, והשני הוא מרש"י.
ואמר ליה רב לרב שמואל בר שילת כי מחית לינוקא, כשאתה מכה לתינוק, לא תימחי אלא בערקתא דמסאני, אל תכה אלא ברצועה של מנעל, כלומר שיכה מכה קלה שלא יוזק.
דקארי קארי מי שקורא ולומד שימשיך ללמוד, דלא קארי ליהוי צוותא לחבריה. מי שאינו רוצה לקרוא וללמוד אין צריך לייסרו יותר מדי, ולא לסלקו, אלא ישב ביחד עם האחרים וסופו לתת לב.
מיתיבי על רבא מברייתא: אחד מבני חצר שביקש לעשות רופא, שרוצה להיות רופא, היינו מוהל, אומן מקיז דם, וגרדי, טווה חוטין, ומלמד תינוקות, בני חצר מעכבין עליו. יכולין בני חצר לעכב עליו, מפני שמרבה הנכנסין והיוצאין בחצר.
ומבואר כאן שגם מלמד תינוקות יכולין לעכב עליו, וקשה על רבא שמפרש סיפא של המשנה במלמד תינוקות שאין יכולין לעכב עליו.
מתרצת הגמרא: הכא במאי עסקינן בתינוקות דעכו"ם, כאן מדובר במלמד תינוקות של גוים אומנות וכיוצא בזה, אבל מלמד תינוקות ישראל תורה אי אפשר לעכב עליו.
תא שמע ראיה, ממה ששנינו: שנים שיושבין בחצר וביקש אחד מהן לעשות רופא ואומן וגרדי ומלמד תינוקות, חבירו מעכב עליו. וקשה על רבא ממלמד תינוקות.
מתרצת הגמרא: הכי נמי בתינוקות דעכו"ם. כאן גם מדובר בתינוקות גויים.
תא שמע ראיה, ממה ששנינו: מי שיש לו בית בחצר השותפין, הרי זה לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי ולא לסופר ארמאי.
והגמרא הבינה שסופר הכונה מלמד תינוקות, בין שהוא יהודי ומלמד תינוקות תורה, בין שהוא גוי ומלמד תינוקות אומנות וכיוצא בזה. והטעם בכל זה מפני שמרבה על בני החצר נכנסין ויוצאין. וקשה על רבא מסופר יהודי.
ומתרצת הגמרא: הכא במאי עסקינן בסופר מתא. כאן מדובר במלמד תינוקות של כל העיר, דהיינו שהוא ממונה על כל מלמדי העיר ומורה להם איך ילמדו, ויש שם קול גדול שבאין שם כל המלמדים ותינוקות, בזה אפשר למחות בידו. 28
28. כן פירש רש"י. ותוס' פירשו שהוא סופר שכותב שטרות העיר, וכן פירש הר"י מיגאש, וכתב שסופר סת"ם הוי כמו מלמד תינוקות שאי אפשר לעכב עליו. אבל הרמב"ן פירש שמדובר גם בסופר סת"ם. ועיין לעיל הערה 23.
אמר רבא: מתקנת יהושע בן גמלא ואילך לא ממטינן ינוקא ממתא למתא. מתקנת יהושע בן גמלא שמושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר, אין מביאין תינוקות ממקום למקום כדי שלא יוזקו בדרכים, אלא מושיבין מלמדין בכל מקום. 29
29. וכתבו תוס' שדוקא שיש כאן כ"ה תינוקות שראוין להשכיר להם מלמד, אבל פחות מכאן אי אפשר לכוף זה על זה להשכיר מלמד, ואם כן, ע"כ צריך להביא התינוקות למקום אחר שיש שם מלמד.
אבל מבי כנישתא לבי כנישתא ממטינן. אפשר להביאן מבית הכנסת אחד לבית הכנסת אחר באותה העיר.
ואי מפסק נהרא לא ממטינן, אם יש נהר שמפסיק בין בית הכנסת זה לבית הכנסת אחר לא מביאין אותן, משום שיש סכנה לעבור הנהר.
ואי איכא תיתורא ממטינן, אם יש גשר רחב על הנהר אפשר להביאן, שאין סכנה לעבור הנהר כשיש גשר רחב. ואי איכא גמלא לא ממטינן. אם יש גשר צר לא מביאין אותן שיש בזה סכנה.
ואמר רבא: סך מקרי דרדקי עשרין וחמשה ינוקי, מנין תינוקות הראוין למלמד אחד זהו כ"ה תינוקות. ופחות מכאן אין בני העיר יכולין לכוף זה את זה להשכיר להם מלמד. ואי איכא חמשין מותבינן תרי. אם יש חמישים מושיבין שני מלמדים. ואי איכא ארבעין מוקמינן ריש דוכנא, אם יש ארבעים מעמידין עוזר למלמד, ששומע מפי המלמד וחוזר על דבריו בפני התלמידים כדי שיהו הדברים שגורים על לשונם. 30 והריש דוכנא נוטל שכר. ומסייעין ליה ממתא. בני העיר עוזרים למלמד שמשתתפין בהחזקת הריש דוכנא, ואין מנכין למלמד משכירותו בשביל החזקת הריש דוכנא.
30. שיטת הרמב"ם שכל שיש יותר מכ"ה עד מ' מושיבין ריש דוכנא, וכשיש יותר ממ' מושיבין שני מלמדין. והרא"ש והטור סוברים שעד מ' אין צריך ריש דוכנא, וממ' עד נ' צריך ריש דוכנא, ומנ' ואילך צריך שני מלמדין.
ואמר רבא: האי מקרי ינוקי דגריס, ואיכא אחרינא דגריס טפי מיניה, אם לקחו בני העיר מלמד אחד שיודע ללמד, ואחר כך בא לשם אחר שיודע ללמד יותר טוב מהראשון, לא מסלקינן ליה דילמא אתי לאיתרשולי. לא מסלקין את הראשון, שמא יתפאר השני בלבו שאין כמותו, ויתרשל מללמד טוב את התינוקות, ולא יירא שמא יסלקוהו.
רב דימי מנהרדעא אמר: כל שכן דגריס טפי, קנאת סופרים תרבה חכמה. מכיון שמחשיבים את השני יתן לב ללמד יפה, שדואג מקנאת חבירו שסלקוהו מפניו שיביישנו בבני העיר אם לא ילמד יפה.
ואמר רבא: הני תרי מקרי דרדקי חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס, אם יש שני מלמדים אחד למד הרבה ויודע טוב ללמוד, אבל אין מדייק בלימוד התינוקות שלא ישתבשו, והשני מדייק היטיב שהתינוקות לא ישתבשו, אבל לא למד הרבה ואינו יודע הרבה ללמוד, מותבינן ההוא דגריס ולא דייק שבשתא ממילא נפקא. מושיבין מי שלמד הרבה אף על פי שאינו מדייק, שבמשך הזמן התינוקות יבינו לבד מה הן הטעויות שלימדו אותן ומהו הנכון.
רב דימי מנהרדעא אמר: מותבינן דדייק ולא גריס, שבשתא כיון דעל על. מושיבין מי שמדייק אף על פי שלא למד הרבה, משום שטעויות שנכנסין בזמן הקטנות יכולין להשאר תמיד.
דכתיב בספר מלכים א (פרק יא) "כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום".
כי אתא לקמיה דוד, כשיואב הגיע לדוד וסיפר לו שהרג כל הזכרים בעמלק, אמר ליה: