פרשני:בבלי:בבא בתרא קי א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קי א

חברותא

אלא, היה צאצא של שניהם, ואי אבוה דאמיה מיוסף, אמה דאמיה מיתרו, אי אבוה דאמיה מיתרו, אמה דאמיה מיוסף  33 . דיקא נמי דכתיב, "מבנות פוטיאל", תרתי. (שני "פיטויים", שפיטפט, ושפיטם)  34 . שמע מינה כדברינו, שהיה צאצא של יתרו ויוסף.

 33.  צריך באור: במה עדיף פנחס שהיה מצאצאי יתרו מצד אחד, על יהונתן בן גרשום, שהיה אף הוא צאצא של יתרו מצד אחד? וכתב הרשב"ם, שפנחס היה דור רביעי או חמישי ליתרו, ולא היה קרוב כיהונתן. ולכן אהני מה שדבק אהרן בטובים. ובתוספות כתבו, שיהונתן היה מצאצאי יתרו מצד אביו. אך פנחס היה צאצא מצד אמו.   34.  רשב"ם. ובאופן נוסף כתב, מדכתיב "מבנות", דמשמע משתי בנות, של פיטפוט, ושל פיטום. מדלא כתיב, "בת פוטיאל".
אמר רבא, הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה. כיון שרוב הבנים דומים לאחי האם.
שנאמר "ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון".
והוינן בה, ממשמע שנאמר "בת עמינדב" איני יודע שאחות נחשון היא?!
מה תלמוד לומר אחות נחשון?
מכאן, שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה. וכיון שהיתה אחות נחשון, שהיה נשיא יהודה, לכך לקחה.
תנא, רוב בנים דומין לאחי האם  35 .

 35.  יש לעיין, האם דומים מחמת טבעם, או מחמת שהתחנכו באותו בית. ונפקא מינא, אם אחי והאם, גדלו במקומות נפרדים. ועיין בתוספות (יבמות סב: ד"ה והנושא), שכתב, דאחות אדם היא בת מזלו. ואם כן יש כאן ענין טבעי. ולא רק מחמת החינוך. אכן, יש לעיין, האם צריך לבדוק בכל אחי האם, ומה במקרה שחלקם טובים וחלקם לא. (ברכת אברהם).
הגמרא חוזרת לבאר את פרשת יהונתן בן גרשון שהיה כהן לעבודה זרה אצל מיכה:
נאמר שם, "ויסורו שם ויאמרו לו, מי הביאך הלום, ומה אתה עושה בזה, ומה לך פה?" וקשה, דלכאורה שאלוהו שלש שאלות זהות  36 ?

 36.  עיין מהרש"א בחידושי אגדות.
ומבארת הגמרא: "מי הביאך הלום", אמרו לו, לאו ממשה קא אתית, דכתיב ביה, "אל תקרב הלום"?!
"מה אתה עושה בזה", לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה "מה זה בידך"?!
"מה לך פה", לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה "ואתה פה עמוד עמדי" תעשה כהן לעבודה זרה?!  37 

 37.  נראה לבאר את שלש הדרגות שנאמרו במשה, בפעם הראשונה אמר לו השי"ת, "אל תקרב הלום", שהיה עוד בדרגה נמוכה אשר עוד לא היה ראוי לגשת אל הקודש. ואח"כ הרכין הקב"ה כבודו לשאול "מה זה בידך", והראהו נס נפלא. וברבות הימים עלה ונתעלה בקדושה עליונה למעלה ממלאכי השרת עד שאמר לו השי"ת, "ואתה פה עמוד עמדי". שהוא המעלה היתרה שבמעלות. (עיני שמואל).
אמר להן: כך מקובלני מבית אבי אבא, לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה, ואל יצטרך לבריות.
והוא (יהונתן בן גרשום) סבר, מותר להשכיר את עצמו לעבודה זרה ממש.
ולא היא! אלא עבודה זרה פירושה, עבודה שזרה לו. שאינה לפי כבודו. אך אין בה איסור.
כדאמר ליה רב לרב כהנא, נטוש נבילתא בשוקא ושקול אגרא, ולא תימא, גברא רבא אנא וזילא בי מילתא. (פשוט נבלה בשוק, וטול שכר להתפרנס בו. ואל תאמר, "אדם חשוב אני, ולא נאה לי לעסוק בעבודות בזויות אלו")  38 .

 38.  ומותר לעשות כן אף בשוק לעין כל. ואין כאן חילול ה' כלל! כיון שעושה בשביל להתפרנס. רשב"ם. ובספר מרומי שדה כתב, דדוקא בעבודה שעובד לעצמו מותר, אבל לא להיות נקלה בעבודה אצל אחרים. ודוקא כשמשכיר את עצמו לעבודה בזויה שמרצון עובדה. אבל לא כשמשכיר את עצמו סתם, ורבו נותן לו מלאכה בזויה.
כיון שראה דוד  39  שממון חביב עליו ביותר, מינהו על האוצרות.

 39.  בירושלמי (סנהדרין פרק יא' הלכה ה' דף נז' א) מבואר, שזכה להאריך ימים עד ימי דוד, משום שהיתה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד, כשהיה אדם מביא שור עז או גדי לקרבן, ומבקש ממנו לפייס את הפסל בעבורו, היה אומר לו: "מה מועילה לך, הרי אינה אוכלת, ואינה שותה, ואינה מוציאה גללים, תן לי במקומה, פנכת סולת, ועשר ביצים, ואני אפייסנה בשבילך". כשהיה אותו אדם הולך לדרכו, היה יהונתן ניזון מאותם המאכלים. פעם בא אליו פיקח אחד, ואמר לו, אם אינה מועילה, מה אתה עושה אצלה? אמר לו, בשביל לחיות ולהתפרנס.
שנאמר, "ושבואל בן גרשם בן מנשה  40  נגיד על האוצרות".

 40.  יש שגרסו, "בן משה", שאין לקרותו על שם מנשה לאחר שחזר בתשובה. אך יש שגרסו "בן מנשה" כיון ששב לקלקולו, כמו שיבואר בהערה הבאה.
וכי שבואל שמו? והלא יהונתן שמו?
אמר רבי יוחנן: ששב לאל בכל לבו  41 .

 41.  בירושלמי (ברכות פרק ט' הלכה ב') מבואר, שכאשר מת דוד, עמד שלמה והחליף את כל השרים, וביניהם את יהונתן בן גרשום, ואז חזר לקלקולו, לעבוד עבודה זרה אצל פסל מיכה. (אמנם בבבלי בסנהדרין (קא ב) מבואר שיהונתן בן גרשום הוא שבע בן בכרי. ואם כן, הרי נהרג בימי דוד). ולכאורה קשה, הרי ברמב"ם בהלכות תשובה (פרק ב הלכה ב) מבואר, "ומה היא התשובה: הוא שיעזוב החוטא חטאו:. ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לזה החטא לעולם". ואם חזר בתשובה בכל לבו, דהיינו באופן הנ"ל, כיצד חזר אחר כך לקילקולו? אמנם, עיין שם בלחם משנה, שאין כונת הרמב"ם לומר שלא שייך מצב של חטא לאחר התשובה. אלא, בשעה שעושה תשובה יקבל עליו בקבלה גמורה, שלא יחזור עוד לזה החטא, ודיו בכך. אכן, יתכן לאחר מכן שיתחדש בו יצר הרע, ויחזור לחטא. ועיין מאירי (חיבור התשובה מאמר א פרק ט), שאם שוב חטא מחמת יצרו, אין תשובתו הראשונה נפסדת.
שנינו במשנה: "והבנים את האב נוחלין ומנחילין".
משמע, שהבן קודם לבת בירושה  42 .

 42.  ומדייקינן מדלא כתיב במשנה, "הבנים והבנות את האב". ומוכח, שבמקום בן אין הבנות יורשות. רשב"ם.
מבארת הגמרא: מנלן שהבן קודם לבת בירושת אביו?
דכתיב, "איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו" וגו'.
ומדייקת הגמרא מלשון הפסוק: טעמא, הטעם שאמר הכתוב שהבת יורשת, הוא משום דאין לו בן. הא יש לו בן, בן קודם לבת.  43 

 43.  כתבו התוספות, סוגייתנו כמאן דאמר "קראי דלא כסדרן כתיבי", ולכן יש מקום לומר שאין הבן קודם לבת, אפילו שנכתב לפניה בפרשה. אך למאן דאמר "קראי כסדרן כתיבי, פשיטא דבן קודם לבת, שהרי נכתב לפניה בפרשה.
אמר ליה רב פפא לאביי, אימא (אולי כונת הפסוק לומר), אי איכא בן, לירות (ירש) בן, איכא בת, תירות בת.
איכא בן ובת, לא האי לירות ולא האי לירות.

דרשני המקוצר