פרשני:בבלי:בבא בתרא קלד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קלד א

חברותא

ואם לאו, הוי מתנה גמורה, ואי אתה יכול להוציא מה שהחזרתי לבניו, כיון שביכולתי לתתם למי שארצה.
אמר שמאי, הטיח עלי בן עוזיאל, הטיח עלי בן עוזיאל. כלומר, נצחני בתשובה מוחצת.
מעיקרא מאי סבר שמאי?
משום מעשה דבית חורון.
דתנן, מעשה בבית חורון, באחד שהיה אביו מודר הימנו הנאה, והבן היה משיא בנו, וחפץ להזמין את אביו.
ואמר לחבירו, "הרי חצר וסעודה נתונין לך במתנה, ואינן לפניך אלא כדי שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה".
אמר לו, אם שלי הן, הרי הן מוקדשין לשמים.
אמר לו, לא נתתי לך את שלי כדי שתקדישם לשמים.
אמר לו, לא נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ומרצין זה לזה, ויהא עון תלוי בראשו. (כלומר בראשי).
כלומר, לא התכוונת לשם מתנה גמורה, אלא רק כדי להתחמק מאיסור הנדר המוטל עליכם. נמצא שאני מסייע לכם לעבור על נדרכם.
אמרו חכמים: כל מתנה שאינה מתנה גמורה עד כדי כך שאם הקדישה המקבל תהא מוקדשת, אינה מתנה.
אגב אורחא, הביאה הגמרא ברייתא העוסקת בגדולתו של יהונתן בן עוזיאל:
תנו רבנן בברייתא: שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו,
שלשים מהן ראוים שתעמוד להן חמה כיהושע בן נון, אלא שעוון הדור גרם שלא תשרה עליהם השכינה כך, ולא תעמוד להם חמה.
עשרים בינוניים.
גדול שבכולן, יונתן בן עוזיאל.
קטן שבכולן, רבן יוחנן בן זכאי. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי, שלא הניח מקרא, ומשנה, גמרא (סברת המשניות), הלכות (הלכה למשה מסיני), ואגדות, דקדוקי תורה (ריבויים ומיעוטים), ודקדוקי סופרים (גזירות חכמים), וקלין וחמורין, וגזרות שוות, ותקופות מולד הלבנה, וגמטריאות, ומשלות כובסים, ומשלות שועלים, שיש בהם נפקא מינה להבנת דברי תורה, שיחת שדים להשביעם לקמע או לרפואה, ושיחת דקלים (כשלמה שדיבר אל העצים), ושיחת מלאכי השרת להשביעם, ודבר גדול ודבר קטן.
מבארת הגמרא: דבר גדול, מעשה מרכבה.
ודבר קטן, הויות דאביי ורבא.
לקיים מה שנאמר, "להנחיל אוהבי יש (שלש מאות ועשר עולמות, כמנין יש), ו (כל זאת למה? מפני ש) אוצרותיהם אמלא". כלומר, כי אוצרותיהם מלאים כל טובדברי תורה וחכמה.
וכי מאחר דקטן שבכולם (רבי יוחנן בן זכאי) כן, גדול שבכולם (יונתן בן עוזיאל) על אחת כמה וכמה.
אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל, בשעה שיושב ועוסק בתורה, כל עוף שפורח עליו נשרף.
מתניתין:
האומר "זה בני", אף על פי שלא הוחזק לנו כבנו, נאמן. ובגמרא יבואר, לאיזה ענין נאמן.
אך אם אמר "זה אחי" אינו נאמן לחייב את אחיו לחלוק עמו בירושת אביהם, ומכל מקום, לחייב את עצמו נאמן, ולכן יטול עמו בחלקו.
כלומר, יטול מתוך חלקו של האח המעיד עליו.
כגון, ראובן ושמעון שבאו לחלוק בנכסי אביהם, והעיד שמעון על לוי שאחיו הוא. וראובן אינו מכירו.
יטול ראובן מחצית מהנכסים, ובחצי השני, שמעון נוטל שליש. ולוי יטול מחצית מחלקו, דהיינו שישית. והשישית הנוספת הרי היא ביד ראובן עד שיביא ראיה שאחיהם הוא.
ואם מת לוי בלא בנים, והוריש את נכסיו לאחיו, יחזרו נכסים שנתן לו שמעון מחלקו למקומן, דהיינו לשמעון.
אך אם נפלו לו (דהיינו ללוי) נכסים ממקום אחר, יירשו אחיו עמו. שהרי ראובן מודה שאחיהם הוא. וממילא עליו לתת לו חלק מנכסי לוי  123 .

 123.  וכל זה רק אם אינם יודעים אם אחיהם הוא או לא. אבל, אם אמרו האחים "ידוע לנו שאין זה אחינו", הרי הודו שאין להם חלק בנכסיו, ואינם נוטלים חלק בירושה.
גמרא:
שנינו במשנה האומר "זה בני" נאמן. מבארת הגמרא: למאי הלכתא? לאיזה ענין נאמן?
אמר רב יהודה אמר שמואל: נאמן לעשותו ליורשו, ולפטור את אשתו מן היבום. שהרי אין יבום במקום שיש בן.

דרשני המקוצר