פרשני:בבלי:בבא בתרא קנב א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
איתמר: מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין -
בסוגיא הקודמת התבאר שבמתנת שכיב מרע בכולה, 78 לא צריכה קנין. ונחלקו האמוראים אם בכל זאת הוא לא הסתפק באמירה אלא הוסיף קנין, בין בשטר, בין קנין בלי שטר, האיך לפרש את כוונתו:
78. על פי הרשב"ם בכל הסוגיא שמדובר דוקא במתנה בכולה ואין הבדל אם כתב את הקנין בתוך השטר או לא בכל מקרה נחלקו רב ושמואל ובתוס' ד"ה מתנת חולק על הרשב"ם שלפי רב דוקא אם הקנין כתוב בתוך השטר אבל לשמואל אפילו אם הקנין לא כתוב בשטר אבל דוקא אם יש שטר ולא בעל פה כך מבאר את מחלוקתם בקוב"ש תקנ"ג.
בי רב, תלמידי בית מדרשו של רב, משמיא דרב, אמרי: ארכביה אתרי ריכשי! כוונתו לתת שני כוחות למתנה, וכפי שיבואר בהמשך.
ושמואל אמר, לא ידענא מאי אדון בה. יש לי ספק, האם כוונתו היתה להקנות באמירה, או בקנין.
ומבארת הגמרא את מחלוקתם: בי רב משמיא דרב אמרי, ארכביה אתרי ריכשי. כוונתו לתת שני כוחות למתנתו, כאשר מצד אחד הרי היא כמתנת בריא, שיש לה את הכח של מתנת בריא, וכפי שיבואר, והרי היא כמתנת שכיב מרע, יש בה גם את הכח של מתנת שכיב מרע -
הרי היא כמתנת בריא - שאם עמד, אינו חוזר. אף על פי שבכל מתנת שכיב מרע יכול לחזור, כאן הוא רוצה שהקנין יחול מחיים, ואינו יכול לחזור.
הרי היא כמתנת שכיב מרע - יש לזה כח של מתנת שכיב מרע, שאם אמר "הלוואתו לפלוני", הלוואתו לפלוני. שיכול להקנות חוב של הלואה לאדם אחר, אף על פי שבקנין רגיל אי אפשר להקנות לאדם אחר חוב 79 (וכפי שהתבאר לעיל קמח א).
79. בריטב"א מבואר שאם הוא מקנה מלוה יכול לחזור שהרי אז הוא מקנה זאת בכח של מתנת שכיב מרע ושם יכול לחזור אם עמד.
ושמואל אמר, לא ידענא מאי אדון בה. כי כוונתו של הנותן אינה ברורה, שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, אולי רוצה הנותן שהקנין יחול לאחר מיתה, ע"י קנין שטר 80 או כל קנין אחר, ואין שטר לאחר מיתה.
80. והא דנקט שטר אף על פי שאין חסרון של כלתה קנינו שהרי השטר נמצא אבל ה"ה כל קנין אחר שאין חסרון של כלתה קנינו.
והיינו, קנינים רגילים אינם יכולים לחול לאחר מיתה, כיון שאז פוקע כח הנותן מהמתנה. ורק במתנת שכיב מרע היתה תקנה מיוחדת שיכול להקנות לאחר מיתה. ולכן, שמואל סובר שלא קונה בכלל, כיון שאולי התכוין להקנות בקנין בריא, לאחר מיתה. 81
81. ויש לעיין, לפי היסוד של הגר"ש אייגר בשו"ת רע"א רכ"א שאם עשה שני קנינים אחד מועיל ואחד לא מועיל אף על פי שהתכוין לקנין שלא מועיל הוא קונה כיון שסו"ס היה מעשה קנין טוב והוא גם התכוין לקנות אם כן גם אצלנו שיקנה במתנת שכיב מרע למרות שרוצה לקנות בקנין. וצ"ל כיון שמתנת שכיב מרע הוי מדרבנן לא קונה כאילו שאמר אי אפשי בתקנת חכמים. ועי' באיילת השחר שמחלק בין כוונה לקנות לכוונה להקנות.
ורמי דרב אדרב ודשמואל אדשמואל. הגמרא שואלת שרב ושמואל סותרים דבריהם.
דשלח רבין משמיא דרבי אבהו, הוו ידעי, ששלח רבי אלעזר לגולה משום רבינו, שהוא רב: שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני, ומת, אין כותבין ונותנים, שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה.
ומוכח, שרב סובר, שאם יש קנין, דעתו שיחול לאחר מיתה. ואילו אצלנו רב סובר, שכוונתו שיהיה כמתנת בריא לענין חזרה.
ואמר רב יהודה אמר שמואל: כותבין ונותנין. כי כוונתו ליפות את כוחו, ולעיל הוא אמר שלא מועיל שמא הקנה לאחר מיתה.
קשיא דרב אדרב. קשיא דשמואל אדשמואל.
מתרצת הגמרא: דרב אדרב לא קשיא.
הא דקנו מיניה, אצלנו מדובר שעשו קנין בחייו, ולכן ודאי שכוונתו היא לחזק את המתנה.
הא, שם מדובר באופן דלא קנו מיניה, אלא רק אמר "כתבו ותנו", ולכן יתכן שכוונתו היא שהקנין יהיה לאחר מיתה.
דשמואל אדשמואל לא קשיא, במיפה את כחו. מה ששמואל אמר כותבין ונותנין, מדובר שכותב לשון שמייפה את כחו, ומוסיף על מתנת שכיב מרע. ובאמת מתכוין הוא להקנות כתקנת חכמים באמירה, אלא מוסיף קנין כדי לגלות שהוא נותן בלב שלם.
והגמרא ממשיכה לשאול על שמואל:
יתיב רב נחמן בר יצחק אחוריה דרבא, ויתיב רבא קמיה דרב נחמן, רבא ישב לפני רב נחמן, קא בעי מיניה, ושאלו: מי, וכי אמר שמואל "שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה"?