פרשני:בבלי:סנהדרין לח ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
גופו, מבבל. כיון שבבל עמוקה מכל הארצות, נראה שמשם נלקח העפר לגוף האדם, ונעשתה מצולה.
וראשו, מארץ ישראל. שהיא גבוהה וחשובה מכל הארצות.
ואבריו, ידיו ורגליו, משאר ארצות.
עגבותיו, אמר רב אחא, מאקרא דאגמא. מקום בבבל, עמוק מאד.
הגמרא מבארת, כיצד סדר בריאת האדם ביום השישי:
אמר רב יוחנן בר חנינא, שתים עשרה שעות הוי היום 36 ,
36. בא לבאר, שבריאת האדם התפרסה על פני כל שעות היום, לומר שהאדם הוא הכל גם מצד הזמן. ועיין עוד במהר"ל.
שעה ראשונה, הוצבר עפרו. שניה, נעשה גולם. שלישית, נמתחו אבריו. רביעית, נזרקה בו נשמה. חמישית, עמד על רגליו. ששית, קרא שמות. שביעית, נזדווגה לו חוה. שמינית, עלו למטה שנים, וירדו ארבעה 37 . תשיעית, נצטווה שלא לאכול מן האילן. עשירית, סרח. אחת עשרה, נידון. שתים עשרה, נטרד והלך לו.
37. אדם, חוה, קין, ותאומתו. אבל הבל עדיין לא נולד. כדכתיב - "ותוסף ללדת", ושתי תאומות נולדו עמו, כדדריש בבראשית רבה, מדכתיב "את אחיו, את הבל". תוספות.
שנאמר (תהלים מט' יג'): "ואדם ביקר בל ילין". כלומר, לא זכה ללון בלילה בגן עדן.
אמר רמי בר חמא, אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה.
שנאמר "נמשל כבהמות נדמו". 38 (שע"ה בסו"ף ארמ"י סימן) 39 !!!
38. באור הדרשה: שהאדם נמשל, כלומר יש עליו ממשלה ושלטון, כאשר "כבהמות נדמו", כשנראה כבהמה. מהרש"א. 39. סימן לשלש האגדות שיובאו להלן, א. בשעה שביקש הקב"ה וכו', ב. אדה"ר מסוף העולם ועד סופו וכו'. ג. אדה"ר בלשון ארמי סיפר.
אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת.
אמר להם: רצונכם נעשה אדם בצלמנו?
אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה מעשיו?
אמר להן כך וכך מעשיו.
אמרו לפניו: רבונו של עולם, "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (תהלים ח' ה').
הושיט אצבעו קטנה 40 ביניהן ושרפם.
40. אצבעו של הקב"ה, היא מידת החסד שבא ברא את העולם. ובמידה זו אמר יברא, שהרי גומל חסדים הוא. ועיין בהערה הבאה.
וכן כת שניה. 41
41. עיין בילקו"ש (תהלים פה' תתלד'): "בשעה שבא הקב"ה לבראת אדם הראשון, נעשו המלאכים כתות כתות, מהם אומרים יברא ומהם אומרים אל יברא, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, אמת אומר אל יברא שכלו שקר, צדק אומר יברא שהוא מלא צדקות, ושלום אומר אל יברא דכוליה קטטה: ", נמצא שאותן כתות שאמרו "אל יברא", הן כתות האמת והשלום. מהרש" א.
כת שלישית, אמרו לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא! כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה.
כיון שהגיע לאנשי דור המבול, ואנשי דור הפלגה, שמעשיהן מקולקלין 42 , אמרו לפניו: רבונו של עולם לא יפה אמרו ראשונים לפניך?
42. דור המבול היה כולו קטטה, כנגד כת השלום שאמרה "אל יברא". ודור הפלגה, היה כולו שקר, כנגד כת האמת שאמרה "אל יברא".
אמר להן, "ועד זקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבול" וגו' (ישעיהו מו' ד') 43 .
43. כלומר, עד זמן מתן תורה, שנראה להם כזקן ויושב בישיבה, אז אשיב להם תשובה, שברא את העולם בשביל ישראל שיעסקו בתורה. מהרש" א. ובמלא הרעים כתב, על פי המובא להלן (קז' ב'), עד אברהם לא היתה זקנה בעולם, וזהו שאמר, "עד זקנה", עד שבא אברהם שהמשיך את הזקנה בעולם, והוא יסבול מצות ומעש"ט כנגד כולם.
אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון, כשהיה שוכב, מגיע מסוף העולם ועד סופו היה.
שנאמר (דברים ד' לב') "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים".
כיון שסרח, הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו.
שנאמר (תהלים קלט' ה') "אחור וקדם צרתני 44 ותשת עלי כפך". אמר ר' אלעזר: אדם הראשון, גבהו מן הארץ עד לרקיע היה.
44. רש"י פירש: "אחור וקדם, שתי צורות, דו פרצופין". על פי הגמרא בברכות סא' ב'. אך המהרש"א העיר, שיותר נראה לפרש כאן לפי פרוש רש"י במסכת חגיגה (יב' א'), "שתי פעמים יצרתני תחלה גבוה ולבסוף שפל".
שנאמר (דברים שם) "למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים" כלומר, עומד בארץ, וראשו מגיע השמימה.
כיון שסרח, הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו.
שנאמר "אחור וקדם צרתני" וגו'.
מקשה הגמרא: קשו קראי אהדדי, אי גבהו כדברי רב יהודה, או כדברי רב אלעזר?
מתרצת הגמרא: אידי ואידי חדא מידה היא. והמרחק בין הארץ לרקיע שוה למרחק שיש בין שתי קצות הארץ.
ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון בלשון ארמי ספר 45 .
45. בבאור הענין, עיין מהר"ל בחידושי אגדות.
שנאמר: (תהלים קלט' יז') "ולי מה יקרו רעיך אל" 46 . והיינו דאמר ריש לקיש, (כלומר, פסוק זה נדרש גם להלן בדברי ריש לקיש), מאי דכתיב (בראשית ה' א') "זה ספר תולדות א דם"?
46. הוכחת הגמרא מלשון "יקרו", שהוא בארמית מלשון כבוד. כמו "וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן". ועיין מהר"צ חיות. ויש שפרשו מלשון "ריעך", שהוא בארמית "מחשבותיך". והכי פירושו, "מה יקרו ריעך אל", כלומר, מחשבותיך כבדות עלי. וכל אותו הפרק עוסק בבריאת האדם.
מלמד שהראהו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו.
כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא, שמח בתורתו, ונתעצב במיתתו.
אמר, "ולי מה יקרו רעיך אל".
ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה. כלומר, נוטה לעבוד עבודה זרה 47 .
47. כלומר, לא כפר בעיקר, אלא רק נוטה לעבודת כוכבים. ועיין מהרש"א.
שנאמר (בראשית ג' ט') "ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה",
ודרשינן: אן נטה לבך.
רבי יצחק אמר: מושך בערלתו היה.
ודרש, מדכתיב הכא (הושע ו' ז'), "והמה כאדם עברו ברית", וכתיב התם, (בראשית יז' יד) "וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את בריתי הפר". ומבואר, שהמבטל מצות מילה נקרא עובר ברית. וכיון שאדם הראשון נקרא "עובר ברית", בודאי מושך בערלתו היה 48 .
48. עיין במדרש (תנחומא נח' ה') שאדם הראשון נולד מהול. ולכן לא נצטווה על המילה. ועל כרחך נקרא "עובר ברית", משום שמשך בערלתו. מהרש"א.
רב נחמן אמר: כופר בעיקר היה.
כתיב הכא, "עברו ברית", וכתיב התם (דברים כט' כד'), "ואמרו על אשר עזבו ברית ה'", ומבואר שהעובר ברית הוא הכופר בעיקר.
אגב שהוזכר ענין כופר בעיקר, הובאו המימרות הבאות:
תנן התם במסכת אבות (פרק ב' משנה יד'): רבי אליעזר אומר, הוי שקוד (ממהר וזריז) ללמוד תורה, ודע (כלומר, כדי שתדע) מה שתשיב לאפיקורוס, המנסה להביא ראיה מדברי תורה לדעת המינים האומרים שתי רשויות הן.
אמר ר' יוחנן, לא שנו אלא אפיקורוס עובדי כוכבים, אבל אפיקורוס ישראל אין להשיב לו, כיון שהכיר דברי תורה, וכפר, אם תשיב לו כל שכן דפקר טפי 49 .
49. המהרש"א נתן טעם נוסף לדבר, כיון שאפיקורס גוי, עיקר טעותו מה שמכחיש הבורא מתוך טעותו בלימוד המקרא. ואינו יודע מדרשות חז"ל. ולכן עלינו להשיב לו מתוך המקרא. אך אפיקורס ישראל, כופר בדרשות חז"ל, ואילו נשיב לו מתוך המקרא, שלא על פי דרשות חז"ל, כל שכן שיכפור יותר בדברי חכמים.
אמר רב, כל מקום בתורה, שפקרו המינים, כלומר, שרצו להוכיח ממנו שיש ח"ו שתי רשויות, תשובתן בצידן. כלומר, מאותו פסוק עצמו יש ראיה כנגדן. כדלהלן:
א. נאמר (בראשית א' כו'): "נעשה אדם בצלמנו", "נעשה", לשון רבים.
ותשובתם, מדכתיב (שם כז') "ויברא אלהים את האדם בצלמו", לשון יחיד. ולקמן יבואר מדוע נכתב בתחילה בלשון רבים 50 .
50. בירושלמי מתרץ רב שמלאי לתלמידיו, דמשום העתיד, שיש ג' שותפים באדם נאמר ביצירת האדם לשון רבים. עיין יפה ענים.
ב. נאמר (שם יא' ז'): "הבה נרדה ונבלה שם שפתם", "נרדה", לשון רבים.
ותשובתם, מדכתיב (שם יא' ה'), "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל", לשון יחיד.
ג. נאמר (שם לה' ז'): "כי שם נגלו אליו האלהים", "נגלו" לשון רבים.
ותשובתם, מדכתיב (שם ג') "לאל העונה אותי ביום צרתי", לשון יחיד.
ד. נאמר, (דברים ד' ז'), "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו", "קרובים" לשון רבים.
ותשובתם, מסיפיה דקרא, "בכל קראנו אליו" לשון יחיד.
ה. נאמר (שמואל ב ז' כג'), "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם". "הלכו" לשון רבים.
ותשובתם, מסיפיה דקרא, "לפדות לו", לשון יחיד.
ו. נאמר (דניאל ז' ט'), "עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב (עד שיניחו הכיסאות, ועתיק יומין, הקב"ה, ישב) ". לשון "כרסוון", כסאות, משמע רבים.
ותשובתם, מסיפיה דקרא, "ועתיק יומין יתיב", ישב יחידי.
מקשה הגמרא: הנך, כל אותם מקומות שנכתב בהם לשון רבים למה לי?
מתרצת הגמרא: כדרבי יוחנן.
דאמר רב יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אלא אם כן נמלך 51 בפמליא של מעלה 52 .
51. אין הכונה שהקב"ה זקוק לעצתם של פמלייתו. אלא שאינו עושה דבר שפמליא של מעלה מתנגדת לו. עיין מהר"ל. 52. רש"י בחומש מסביר, "ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות מלאכים ונתקנאו בו, לפיכך נמלך בהם".
שנאמר "בגזירת עירין פתגמא, ובמאמר קדישין שאילתא".
ולכן נכתב בלשון רבים, לומר, שהכל בעצת פמליא של מעלה.
מקשה הגמרא: התינח כולהי קראי דלעיל, שנכתב בהם לשון רבים כנ"ל, אך "עד די כרסוון רמיו" מאי איכא למימר? מדוע יש שם כמה כסאות 53 ? מתרצת הגמרא: אחד לו ואחד לדוד.
53. כאן אין לתרץ כדלעיל, שהניח כיסות לפמלייתו, שהרי נאמר (דה"י ב יח' יח') "ראיתי את ה' יושב על כסאו, וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו". מהרש"א.
דתניא, אחד לו ואחד לדוד. דברי רבי עקיבא.
אמר לו ר' יוסי: עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול, שאתה מושיב בשר ודם אצלה?! אלא אחד לדין ואחד לצדקה 54 .
54. יתכן באור המחלוקת, על פי מה שנחלקו האם יש ישיבה למלכי בית דוד בעזרה, והרי במדרש דימה את העזרה לישיבה של מעלה. יפה עינים.
הגמרא מסתפקת: האם קבלה מיניה רבי עקיבא, וחזר בו מדבריו, או לא קבלה מיניה?
והביאה ראיה מברייתא: תא שמע: דתניא, אחד לדין ואחד לצדקה. דברי רבי עקיבא.
אמר ליה ר' אלעזר בן עזריא: עקיבא, מה לך אצל הגדה? כלך אצל נגעים ואהלות! (חדל מדבריך, ופנה להלכות נגעים ואהלות, שבהם את מחודד, ולא בדברי אגדה. רש"י (חגיגה יד' א')).
אלא, אחד לכסא ואחד לשרפרף.
כסא, לישב עליו. שרפרף, להדום רגליו.
על כל פנים, מבואר בבריתא, שרבי עקיבא חזר בו מדבריו, והסכים לדברי ר' יוסי.
אמר רב נחמן: האי מאן דידע לאהדורי (לענות תשובה) למינים כרב אידית, כמקרה המובא להלן, ליהדר. ואי לא, לא ליהדר. אמר ההוא מינא לרב אידית, כתיב (שמות כד' א'), "ואל משה אמר, עלה אל ה'", משמע, שלא ה' אמר לו זאת, שאם כן, "עלה אלי" מיבעי ליה?
אמר ליה זהו המלאך "מטטרון" 55 , ששמו כשם רבו 56 . דכתיב (שמות כג' כ' כא') " הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנתי: השמר מפניו ושמע בקלו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו", ולכן לא הזכיר שמו, וכתב סתם.
55. ברש"י משמע, שמטטרון אמר למשה לעלות אל ה'. אך הרמב"ן פירש, שה' אמר למשה, לעלות אל מטטרון, ולא אל השם המיוחד. כי לא יראני אדם וחי. עיין שם. 56. "ממטטרו"ן" בגימטריא "שד"י". ופירוש השם "מטט" מעניין שמירה. עיין מהרש"א.
הקשה לו, אי הכי, ששמו כשם רבו, ניפלחו (יעבדו) ליה?
אמר לו: כתיב (שם) "אל תמר בו", אל תמירני בו.
אם כן שאינו רשות לעצמו, ו"לא ישא לפשעכם" למה לי? איזה תועלת יש בו?
אמר ליה, הימנותא בידן, דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה. אכן מטעם זה לא הסכמנו לקבלו עלינו אפילו כשליח המוציא ומביא.
דכתיב (שם לג' טו'), "ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה".
אמר ליה ההוא מינא לר' ישמעאל בר' יוסי: כתיב "וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה'", מדוע נאמר "מאת ה'", בגוף שלישי, "מאתו" מיבעי ליה?
אמר ליה כובס לרבי ישמעאל, שבקיה (עזוב אותו, ואל תתיחס לדבריו) , אנא מהדרנא ליה (אני אענה לו כאיוולתו).
דכתיב (בראשית ד' כג'), "ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי, נשי למך האזנה אמרתי", מדוע דיבר למך בגוף שלישי, הלא "נשיי" מיבעי ליה?
אלא, משתעי קרא הכי. דרך הכתוב לומר בגוף שלישי.
הכא נמי, משתעי קרא הכי 57 .
57. אף על פי שכך פשוטו של מקרא, מכל מקום גנוז בו גם סוד גדול מסתרי תורה. עיין יעב "ץ.
אמר ליה, ר' ישמעאל לאותו כובס: מנא לך הא? מניין ידעת להשיב לו כך? אמר לו הכובס: מפירקיה דרבי מאיר שמיע לי. בדרשתו של רבי מאיר שמעתי, שפסוק זה תשובה לקושיא זו.
דאמר רב יוחנן, כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה, הוה דריש תילתא שמעתא, תילתא אגדתא, תילתא מתלי. כשהיה רבי מאיר דורש בזמנו, שליש מדרשתו דרש בהלכה, שליש באגדה, ושליש משלים.
ואמר רב יוחנן: שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר, ואנו אין לנו אלא משל המסביר את שלשת הפסוקים הבאים: