פרשני:בבלי:זבחים פט ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
גמרא:
ודנה הגמרא: מנא הני מילי שדם חטאת קודם לדם עולה, ושאיברי עולה קודמין לאימורי חטאת? 9
9. ואף שמבואר הטעם במשנה, שואלת הגמרא "מנא לן", כיון שמצינו סתירה לכאורה בין שני מקראות, כדלקמן. תוס' צ א דבור המתחיל מנא.
דתנו רבנן: רבי אומר, נאמר בסדר חינוך הלוים בפרשת בהעלותך "ופר שני בן בקר תקח לחטאת". מה תלמוד לומר "שני"? אם ללמד על החטאת שהן שניים להקרבה, אחר הקרבת העולה, הרי כבר נאמר באותה פרשה "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה", ומשמע שחטאת קודמת לעולה. ואם כן, מה תלמוד לומר "ופר שני בן בקר תקח לח טא ת"?
שיכול, שתהא חטאת קודמת לכל מעשה עולה, כמו שמשמע מהפסוק "ועשה"? תלמוד לומר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת". דהיינו, שהעולה קודמת לחטאת.
אי מקרא ד"פר שני", יכול תהא עולה קודמת לחטאת לכל מעשיה? תלמוד לומר "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה". דהיינו, חטאת קודמת לעולה.
הא כיצד יתקיימו שני המקראות הללו?
דם חטאת קודמת לדם עולה מפני שמרצה, ובזה מדבר הפסוק ד"ועשה" 10 .
10. במה שהביאה הגמרא את הפסוק דפר השני לחטאת, והפסוק של אחד לחטאת ואחד לעולה, שמזה משמע שלגבי זריקת הדם חטאת קודמת, ולגבי הקטרת אימורים עולה קודמת, יש להסתפק, אם זה מקור הדין שמקודש קודם, או שנאמר שאין זה מקור הדין שמקודש בכל התורה קודם, אלא שהוא לימוד, שבדם ואימורים יש חילוק בין חטאת לעולה. ובמסכת הוריות (יב ב) מבואר שכל המקודש מחברו קודם לחברו, ודנה הגמרא מנא הני מילי? ומביאה הגמרא את הפסוק "וקדשתו", הנאמר בכהן, ומבואר ש"וקדשתו" משמעותו היא שהכהן המקודש, מברך ראשון, ומקבל מנה ראשון. ולכאורה נראה מזה שזהו המקור לדין שכל המקודש מחברו קודם לחברו, שהרי יש בזה דין קדימה לכהן, ואם כן מוכח מזה שהפסוק המבואר בסוגייתנו הוא רק לדין חטאת ועולה ולא לעיקר דין קדימה במקודש. וכן משמע ברש"י שכתב, מנא הני מילי שדם חטאת קודם לדם עולה, ואברי עולה קודמין לאימורי חטאת. אולם הרש"ש וכן החזו"א, נקטו שעיקר דין שמקודש קודם, הוא סברא, ולא צריך לזה כלל פסוק, ומה שהביאה הגמרא במסכת הוריות את הפסוק "וקדשתו", אין זה מקור לדין שמקודש קודם, אלא מזה שרואים בברייתא שזה שמקדימים הכהן היא מעלה לכהן, אם כן זהו המקור שכל מקודש הרי הוא קודם, שהרי רואים אנו מדין כהן שקדימה לחברו זו היא מעלה.
איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, מפני שהן כליל לאישים. ובזה מדבר הפסוק ד"פר שני".
וממשיכה הגמרא ודנה בדין זה שדם חטאת קודמת לדם עולה:
ואימא דוקא מתנה קמייתא של דם חטאת, דמכפרה, שהיא המתנה המכפרת, רק היא תיקדום למתן דם עולה, והנך, שאר ג' המתנות שבחטאת, שנתינתן על קרנות המזבח היא רק למצוה, אך הן אינן מעכבות את הכפרה (שהרי משנתן מתנה אחת נשלמה הכפרה), לא ניקדמו לדם עולה?
ומתרצינן: אמר רבינא: הכא, בפסוק זה שממנו אנו למדין להקדמת דם חטאת לדם עולה, בחטאת שהובאה לחינוך הלוים עסקינן. ואף על גב דכי עולה דמי, שהרי לא באה חטאת זו לכפר על חטא אלא לחינוך הלויים, מכל מקום, קאמר רחמנא תיקדום לעולה כיון שיש עליה שם "חטאת", שבדרך כלל מכפרת. והוא הדין לג' מתנות שבחטאת, הרי הן קודמות לדם עולה, אף על פי שהן אינן מעכבות את הכפרה.
במערבא אמרי: הטעם שקודמין ג' המתנות שבחטאת לדם עולה, הוא, הואיל והתחיל במתנות שבחטאת. שהרי המתנה ראשונה של דם החטאת מכפרת, ודין הוא שתקדום לעולה, ולכך גם גומר כל שאר המתנות שבחטאת לפני העולה.
איבעיא להו: אם היו עומדין לפני הכהן דם חטאת ואיברי עולה - איזה מהן קודם?
האם נאמר דם חטאת קודם, מפני שמרצה. או דילמא איברי עולה קודמין לדם החטאת, מפני שהן כליל לאישים? 11
11. בספק הגמרא בדם עולה ואימורי חטאת איזה מהן קודם הקשה האור שמח, הרי לעיל הבאנו בשמו, שדין זה שאימורי עולה קודמין לאימורי חטאת, הוא אף כשעדיין לא שחט העולה, כיון שאימורי עולה קודמין לאימורי חטאת, ואם כן, הרי הוא חייב לשחוט העולה ולהקטירה. וקשה, איך יתכן לומר שאימורי עולה קודמין לאימורי חטאת? והרי כיון שחייב להקטיר העולה קודם, בהכרח שיזרוק דם העולה לפני אימורי החטאת, ואם כן, מהו ספק הגמרא איזה קודם? הרי בדין זה עצמו שאימורי עולה קודמין לאימורי חטאת מבואר שדין העולה קודם לאימורי החטאת. ותירץ האור שמח, כל מה שהוא חייב לשחוט העולה כדי להקטירה, הוא רק בעולה הבאה עם החטאת. אולם בעולה שאינה באה עם החטאת, אין עליו דין לשחוט העולה. ולכן כל ספק הגמרא הוא רק באופן זה שהיא עולה שאינה באה עם החטאת, שבזה מסתפקת הגמרא איזה מהן קודם. ובחזו"א הקשה בזה, שאף אם נאמר שאין הוא מחויב לשחוט העולה עדיין אין מקום לספק הגמרא, כיון שהוא לא מחויב לשחוט העולה, והרי אימורי החטאת לפניו, אם כן, הרי הוא מחויב להקטיר אימורי החטאת, וכיון שהוא מחויב להקטיר אימורי החטאת, היאך שייך שיהיה לפניו דם עולה. וכתב החזו"א שצריך לומר שעבר ושחט העולה אף שהוא מחויב בהקטרת החטאת, ובזה הוא ספק הגמרא איזה מהן קודם, או שמדובר שכבר נשחטה קודם עולה ולא זרקו דמה, ולאחר מכן שחטו החטאת וזרקו דמה, ועתה שניהם לפנינו, ובזה הוא ספק הגמרא איזה מהן קודם.
ופושטת הגמרא: תא שמע ממה ששנינו במשנה: דם חטאת קודם לדם עולה.
ומדייקת הגמרא: רק לדם עולה הוא דקדים דם החטאת. אבל לאיברי עולה לא קדים הדם של החטאת, אלא איברי עולה הם הקודמים לדם חטאת!
ודחינן: אדרבה, מסיפא של המשנה, האומרת כי איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, יש לדייק הפוך, דווקא לאימורי חטאת הוא דקדים, אבל לדם חטאת לא קדים איברי העולה, אלא דם חטאת הוא שקודם לאיברי עולה.
ומסקינן: אלא, מהא מתניתין ליכא למשמע מינה!
איבעיא להו: דם עולה ואימורי חטאת - איזה מהן קודם?
האם דם עולה קודם, כי על אף שהדם אינו כליל לאישים, אולם כיון דקאתי מכח קרבן שהוא כליל לאישים, הוא מקודש יותר.
או דילמא, אימורי חטאת קודמין אף שהאימורים אינם מכפרים אלא הדם, משום דקאתי האימורים מכח קרבן חטאת שהוא מכפר?
ופשטינן: תא שמע ממה ששנינו במשנה: דם חטאת קודם לדם עולה.
ודייקינן: דם חטאת הוא דקדים לדם עולה. אבל אימורי חטאת, לא קודמין לדם עולה, אלא דם עולה הוא שקודם לאימורי חטאת.
ודחינן: אדרבה, מסיפא, האומרת איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, יש לדייק הפוך: דוקא איברי עולה הוא דקדמי לאימורי חטאת. אבל דם עולה לא קודם לאימורי חטאת, אלא אימורי חטאת קודמין לדם עולה.
ומסקינן: אלא מהא מתניתין, ליכא למשמע מינה. 12
12. בספק הגמרא דדם חטאת ואימורי עולה, ודם עולה ואימורי חטאת לא נפשט בגמרא מה הדין, וברמב"ם כתב שאיזה שירצה יקדים, וכתב הכסף משנה שהטעם הוא משום כיון שהוא ספק אם כן הרי הוא יכול להקדים מה שירצה. אולם בשפת אמת כתב, שטעם הרמב"ם שכתב בדם עולה ואימורי חטאת איזה שירצה יקדים, הוא משום שסבר הרמב"ם כיון שיש משמעות שדם עולה קודם ויש משמעות שאימורי חטאת קודם, אם כן שניהם שוים, ולכך כתב הרמב"ם שאיזה שירצה יקדים, וזה כונת הגמרא דליכא למישמע מיניה, שבאמת שניהם שוים, ולכך איזה שירצה הרי הוא מקדים. ובקרן אורה כתב, שאף שהוא ספק, וכדברי הכסף משנה, אולם שני הספקות הללו תלויים אחד בשני, דהיינו, שאם דם חטאת קודם לאימורי עולה, הוא הדין אימורי חטאת קודמים לדם עולה, כיון שהספק הוא מה עדיף מכפר או מרצה, ואם מכפר שהוא דם חטאת עדיף, הוא הדין באימורי חטאת דאתי מכח מכפר עדיפי. ואם אימורי עולה עדיפי משום דכליל, הוא הדין שדם עולה עדיף דאתי מכח כליל. ואיכא נפקא מינה, שהרי כתב הרמב"ם שמספק איזה שירצה יקדים, ואם כן אם בא לפניו דם חטאת ואימורי עולה, והקדים דם החטאת, אם כן לאחר מכן אם יבוא לפניו אימורי חטאת ודם עולה הרי הוא חייב להקדים אימורי החטאת, שאם לא יעשה כן הרי הוא תרתי דסתרי, שהרי ספק אחד תלוי בשני ואם דם חטאת קודם, הוא הדין שאימורי חטאת קודמים לדם עולה.
איבעיא להו: דם עולה ודם אשם - איזה מהן קודם? האם דם עולה קודם משום דקאתי מכח כליל, שכולו קרב למזבח.
או דילמא, דם אשם קודם דמכפר על חטא (וכפרתו גדולה מזו של עולה, שהיא אינה באה לכפר אלא על עבירת עשה)?
ופשטינן: תא שמע: שנינו במשנה: דם חטאת קודם לדם עולה.
ודייקינן: אבל דם אשם, לא קדים לדם עולה.
ודחינן: אין מכאן ראיה. כי בדין הוא דאיבעי לתנא דמשנה למיתני "דם אשם" שגם הוא קודם לדם עולה. ואיידי אך כיון דבעא למיתני סיפא "איברי עולה קודמין לאימורי חטאת", דאי תנא "קודמין לאימורי אשם", הוה אמינא שאיברי עולה דוקא לאימורי אשם הוא דקדמי, אבל לאימורי חטאת לא קדמי, שהרי חטאת חמורה מאשם, כמבואר במשנה, משום הכי תנא במשנה גם ברישא, לענין קדימת הדם, בקרבן חטאת. אבל לעולם, גם באשם הדין כן, שדמו קודם לדם עולה.
ומוכיחה הגמרא ממקום אחר:
תא שמע: שנינו במשנה: חטאת קודם לאשם!
ודייקינן: חטאת הוא דקדמה ליה לאשם. אבל עולה (שדמה אינו קדוש כדם חטאת) לא קדים לאשם. מאי לאו, מתניתין עוסקת בדם, ומוכח שדם עולה לא קודם לדם אשם.
ודחינן: לא. מתניתין אאימורים מדברת, שאימורי חטאת קודמין לאימורי אשם (ונקט חטאת לרבותא, וכל שכן אימורי עולה שקדושין מאימורי חטאת שקודמין לאימורי אשם). ולא מדובר כלל בדם. ואין מכאן ראיה לשאלתנו.
דיקא נמי שמתניתין באימורים מדברת ולא בדם, מהא דקתני "מפני שדמה ניתן לארבע קרנות", ולא קתני "מפני שהיא ניתנת", שמשמעותו היא על הדם.
שמע מינה! 13 שנינו במשנה: חטאת קודמת לאשם.
13. הרמב"ם פסק שדם אשם ועולה איזה מהן שירצה יקדים, דהיינו שסבר דלמסקנת הסוגיא לא נפשט איזה מהן קודם. ובכסף משנה הקשה על דברי הרמב"ם שהרי בגמרא משמע שנפשט הספק שהרי אמרו מאי לאו אדם, לא אאימורים, דיקא נמי מפני שדמה ניתן וכו' ש"מ. ואם כן מבואר מזה שהמשנה שחטאת קודמת לאשם הוא על אימורים, ומשמע דבעולה דמה קודם לחטאת, והיאך כתב הרמב"ם שהוא ספק, ותירץ שלרמב"ם היה גירסא אחרת בדברי הגמרא ולכך כתב שהוא ספק. ובעיקר דברי הכסף משנה כתב הלחם משנה שאין זה מוכרח כלל, שהרי במה שתרצה הגמרא שהמשנה מדברת באימורי חטאת אין הכונה שבעולה לא, שכל שכן שהוא הדין בעולה, ואם כן אף בדם אם מדובר בדם, אין הכרע שדם עולה קודם, שהרי המשנה לא דברה כלל בדם, ואין כונת הגמרא לומר, כיון שהמשנה מדברת באימורים אם כן דם עולה הוא כחטאת, אלא שכונת הגמרא שהמשנה מדברת בעולה ואין הכרח לדין שדם עולה וממילא הוא ספק וכמו שכתב הרמב"ם.
ודנה הגמרא: אדרבה, אשם קדים לחטאת, שכן יש לו קיצבה לדמיו, שצריך שיהא שוה לפחות שני שקלים, ובכך עדיפה קדושתו של אשם מחטאת, שאין שיעור לשוויה.
ומתרצינן: אפילו הכי, ריבוי דמזבח שיש בחטאת, שדמו ניתן לארבע קרנות, עדיף.
שנינו במשנה: אשם קודם לתודה ואיל נזיר.
והוינן בה: אדרבה, התודה ואיל נזיר קדמי לאשם, שכן טעונים לחם?
ומתרצינן: אפילו הכי, מעלת האשם שהוא "קדשי קדשים", עדיפי.
שנינו במשנה: תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים.
ודנה הגמרא: אדרבה, שלמים קדמי לתודה ואיל נזיר, שכן השלמים ישנן בציבור, שמקריבין כבשי עצרת, שהם שלמים בחג השבועות, והם שלמי ציבור, כביחיד. מה שאין כן תודה ואיל נזיר, שלעולם אין ציבור מקריבין אותם.
ומתרצינן: אפילו הכי, מעלה זו ש"נאכלין ליום אחד", שיש בתודה ואיל נזיר ולא בשלמים, עדיפי.
איבעיא להו: תודה ואיל נזיר שעומדין שניהם לפני הכהן, איזה מהן יקריב קודם?
האם תודה קדמה, שכן טעונה ארבעה מיני לחם, ובכך היא עדיפה מאיל נזיר שאין טעון אלא שני מיני לחם.
או דילמא, איל נזיר קודם שכן יש עמו דמים אחרים. שהנזיר מביא מלבד האיל לשלמים עוד שני קרבנות, חטאת ועולה, ולכן רבה קדושתו של האיל?
ופשטינן: תא שמע מהא דתניא בהדיא: זו, התודה, קודמת לזו, איל נזיר, מפני שזו טעונה ארבעה מיני לחם. וזו אינה טעונה אלא שני מיני לחם.
שנינו במשנה: השלמים קודמין לבכור.
והוינן בה: אדרבה, בכור קודם, שכן קדושתו מרחם ונאכל לכהנים, מה שאין כן שלמים שנאכלים לבעלים.
ומתרצינן: אפילו הכי, מצות יתירות המנויות במשנה שישנם בשלמים עדיפי!
שנינו במשנה: הבכור קודם למעשר.
ודנה הגמרא: אדרבה, מעשר קודם שקדושתו גדולה מבכור, שכן מקדש לפניו ולאחריו. שאם בשעה שעברו הצאן תחת השבט קרא בטעות לתשיעי "עשירי", או קרא לאחד עשר בשם "עשירי", קדושים גם הם מלבד העשירי.
ומתרצינן: אפילו הכי, קדושה מרחם שיש לבכור עדיפא.
שנינו במשנה: מעשר קודם לעופות.
ודנה הגמרא: אדרבה, עופות קדמי שכן קדשי קדשים הם, ואילו המעשר קדשים קלים הוא?
ומתרצינן: אפילו הכי, מעלת המעשר שהוא מין זבח, עדיף.
אמר רבינא בר שילא: אימורי קדשים קלים שיצאו מהעזרה לפני זריקת דמים פסולין ביוצא, שאף עתה קודם הזריקה יש על האימורים קדושת "קדשי קדשים" שנפסלין ביציאה מהעזרה (אף שלענין מעילה עדיין אינם "קדשי קדשים" עד אחר הזריקה שאז ראויין להקרבה על גבי המזבח).
ותנא תונא, סייעתא לדין זה יש מדברי התנא במשנתנו, דקתני "המעשר קודם לעופות, מפני שהוא זבח, וישנו קדשי קדשים דמיו ואימוריו".
ודנה הגמרא: בשלמא אימורין, ליתנהו בעופות. אלא דם, מיהא, איתיה גם בעופות, שדמם נזרק על המזבח, ואין יתרון למעשר.
ולא היה לו לתנא למיתני אלא "ואימורי קדשי קדשים, מה שאין כן בעופות"?
אלא לאו, להכי קתני "דמו", כי הא קמשמע לן שיהיו אימורין כי כמו דמו. ששניהם שוין הם בקדושתם, מה דמו, לפני זריקה, אף אימורין דמתניתין, קודם זריקה. וקא קרי להו תנא דמתניתין "קדשי קדשים". הרי שאף קודם זריקה יש לאימורין דין "קדשי קדשים", ונפקא מינה, מה דמו מיפסל ביוצא, אף אימורין מיפסל ביוצא.
נימא מסייע ליה לרבינא בר שילא ממה ששנינו: בשר קדשים קלים שיצא מהעזרה לפני זריקת דמים -
רבי יוחנן אמר כשר. ריש לקיש אמר פסול.
ומבארת הגמרא טעמם:
רבי יוחנן אמר כשר, הואיל וסופו של בשר זה לצאת מהעזרה אחר שיזרק הדם ויהיה מותר באכילה שהרי קדשים קלים נאכלים בכל ירושלים.
ריש לקיש אמר פסול, כי עדיין לא הגיע זמנו של הבשר לצאת כדי לאכלו בירושלים, עד לאחר זריקה, שמתירתו באכילה.
ומסיימת הגמרא להביא את הראיה לרבינא:
עד כאן לא פליגי רבי יוחנן וריש לקיש אלא בבשר, שרק בו מכשיר רבי יוחנן הואיל וסופו לצאת, כדאמרן.
אבל באימורין, שאין סופן לצאת, לא. אלא אפילו רבי יוחנן מודה שפסולין אם יצאו קודם זריקה כדרבינא בר שילא.
ודחינן: לעולם הוא הדין דבאימורין נמי פליגי, ורבי יוחנן שמכשיר בבשר מכשיר גם באימורין שיצאו קודם זריקה. ואין הטעם משום שסופו לצאת, אלא מפני שרק על ידי הזריקה הוא נעשה "קדשי קדשים".
והא דקא מיפלגי בבשר - להודיעך כחו דריש לקיש, דאפילו בשר, דסופה לצאת, אמרינן שפסול אם יצא קודם זריקה, כי עדיין לא הגיע זמנו לצאת. 14
14. בתחלת הסוגיא מבואר הטעם שיש באימורי קדשים קלים קודם זריקה הוא מטעם שהאימורים הם קדשי קדשים. וכן כתב רש"י. אולם למסקנת הגמרא שמחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש היא בין באימורים ובין בבשר, אם כן לא שייך לומר שהטעם של ריש לקיש כיון שהוא קדשי קדשים, שהרי טעם זה לא שייך בבשר, אלא שהטעם של ריש לקיש שכל זמן שלא נזרק הדם הרי מחיצות אכילתו של הקרבן כולו הוא בעזרה, אף בדבר שדינו להאכל מחוץ לעזרה, ולכך בין דם ובין אימורים נפסלים ביוצא קודם זריקה. וכן כתב רש"י.
לימא דין זה דרבינא, כתנאי, מחלוקת תנאים הוא!
דתניא: אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים רבי אליעזר אומר: אין מועלין בהן,